Tag Archives: שיר

ניסיון שלי לנסח את ערוץ 33 ביום הזיכרון

אודי שרבני, הארץ, תרבות וספרות, 1.5.2017

רשת יתושים.

%d7%99%d7%a8%d7%97-4

מלבד זה, הכל מתקבל בשערי בית העלמין | אודי שרבני

 

 

בית_עלמין_גדי_רפאל_jpg

 

מלבד זה, הכל מתקבל בשערי בית העלמין

כְּשֶׁהַזְּמַן רָץ מַהֵר, אֲבָל אֲחוּז הִלּוּךְ אִטִּי
שֶׁכְּבָר אֵין אֶפְשָׁרוּת עוֹד לְהַדְחִיק
אַתָּה שׁוּב עוֹמֵד בְּבֵית הֶעָלְמִין, בָּאַזְכָּרָה, אֶל מוּל הָרִיק.
אַתָּה לֹא מַכִּיר אוֹתִי (אַתָּה גַּם לֹא צָרִיךְ), אֲבָל אַצִּיעַ לְךָ כַּמָּה דְּבָרִים לְאוֹר נִסּוּנִי
אִם תִּרְצֶה, זֶה חִיּוּנִי
(וְיֵשׁ לִי נִסָּיוֹן; הַיּוֹם בְּדִיּוּק עֶשֶׂר שָׁנִים, יֵשׁ מְקוֹמוֹת בָּהֶם הָיִיתִי מְקַבֵּל רֶכֶב פְּלוּס דֶּלֶק עַל חַיִּים)
אַתָּה יָכוֹל גַּם לֹא לְהִתְיַחֵס, אֶלָּא רַק לְהִתְבּוֹסֵס
כְּמוֹ כֻּלָּם.
רֵאשִׁית, לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, מָלֵא כָּאן אֶת שִׁמְךָ _______
תּוֹדָה. אַגַּב, חֻלְצָה יָפָה. עַכְשָׁו תִּקְרָא:

כְּשֶׁאַתָּה עוֹמֵד אֶל מוּל הַקֶּבֶר, אוֹחֵז דְּבַר מָה אוֹתוֹ כָּתַבְתָּ
אוֹ שֶׁבְּרֹאשְׁךָ רָשַׁמְתָּ
לְאַחַר שֶׁהַמִּנְיָן הֻנְיַן, וְקַדִּישׁ אָמַרְתָּ
כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ הַזְּמַן בּוֹ אֲנָשִׁים סְבִיבְךָ רוֹצִים לְהַגִּיד דְּבַר מָה לְפִי הַסֵּדֶר
(וְכֹהֲנֶיךָ – אִם יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה – עוֹמְדִים מִחוּץ לַגֶּדֶר)
אַל תִּשְׁלַח אֶל הַשָּׁמַיִם מֵהַמְּצִיאוּת סֻלָּם
אַל תֹּאמַר מָה הִשְׁתַּנָּה מֵאָז עָזַב הַמֵּת אֶת הָעוֹלָם
אַל תִּמְנֶה שׁוּם חִדּוּשִׁים (לֹא טֶכְנוֹלוֹגִים), לֹא מִי גָּדַל, חֻתַּן, נוֹלַד אוֹ מֵת
הוּא לֹא קִיֵּם, הַגּוּף –
אֵל תְּדַבֵּר בְּגוּף שֵׁנִי יָחִיד בֵּין הָאֲדָמָה הַזֹּאת אֶל מוּל עוֹלַם אֱמֶת.

כְּשֶׁאַתָּה עוֹמֵד אֶל מוּל הַקֶּבֶר, אוֹחֵז דְּבַר מָה אוֹתוֹ כָּתַבְתָּ
אוֹ שֶׁבְּרֹאשְׁךָ רָשַׁמְתָּ
אַל תַּעֲשֶׂה אֶת הַמֵּת לֶאֱלֹהִים
אַל תְּבַקֵּשׁ דְּבָרִים.
לֹא בְּרִיאוּת לְזֶה, וְלֹא זִוּוּג לְזֶה
אַל תְּבַזֶּה.
אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּבִזְעֵיר אַנְפִּין
מִלְּבַד זֶה, הַכֹּל מִתְקַבֵּל בְּשַׁעֲרֵי בֵּית הֶעָלְמִין.

כְּשֶׁאַתָּה עוֹמֵד אֶל מוּל הַקֶּבֶר, אוֹחֵז דְּבַר מָה אוֹתוֹ כָּתַבְתָּ
אוֹ שֶׁבְּרֹאשְׁךָ רָשַׁמְתָּ
אַל תִּמְנֶה שֵׁמוֹת שֶׁל אֲחֵרִים לְמַעְלָה
אַל תִּצֹּר מְסִבּוֹת לֹא קַיָּמוֹת, לֹא חֲבֵרֻיּוֹת דִּמְיוֹנִיּוֹת
אַל תִּצֹּר הִצְטָרְפֻיּוֹת
לֹא אִחוּד לִכְדֵי שֻׁלְחָן גָּדוֹל שֶׁל כִּשְׁרוֹנוֹת
אַל תִּסְקֹר. רַק זְכֹר.
זְכֹר בְּכָל לִבְּךָ, הַרְכֵּן הֲלוֹךְ וָשׁוּב רֹאשְׁךָ
מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. לְשָׁנָה.
נָשַׁק אוֹתוֹ, חַבֵּק אֶת זֶה שֶׁלְּצִדְּךָ
לִבִּי אִתְּךָ, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי קָשֶׁה אִתְּךָ
זֶה לֹא חוֹזֶה, זוֹ הַצָּעָה. אָנָּא, שֶׁקּוֹל אוֹתָהּ בְּבַקָּשָׁה.
אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּבִזְעֵיר אַנְפִּין
מִלְּבַד זֶה, הַכֹּל מִתְקַבֵּל בְּשַׁעֲרֵי בֵּית הֶעָלְמִין.

כְּשֶׁאַתָּה עוֹמֵד אֶל מוּל הַקֶּבֶר, אוֹחֵז דְּבַר מָה אוֹתוֹ כָּתַבְתָּ
אוֹ שֶׁבְּרֹאשְׁךָ רָשַׁמְתָּ
אַל תָּרִים כּוֹסִית מַשְׁקֶה חָרִיף לִכְדֵי חַיִּים
אַתָּה לֹא בִּמְסִבָּה, אַל תְּמַזֵּג דְּבָרִים כֹּה חִלּוֹנִים
אַל תִּשָּׁעֵן עַל קַב שֶׁל "הוּא הָיָה רוֹצֶה בַּזֶּה"
גַּם לֹא בְּמוּדָעוּת אִירוֹנִית; בְּבַקָּשָׁה רַק לֹא אֶת זֶה!
אַל תִּתֵּן הוּמוֹר שָׁחֹר, אַל תִּהְיֶה לִי לִיבֶּרָלִי, תֵּאַטְרָלִי
אַל תְּסַדֵּר אֶת מַצְפּוּנֶיךָ; אַל תְּאַבְזֵר רָאשֵׁי הַסּוֹבְבִים בְּ"זוֹ דַּרְכּוֹ לְהִתְמוֹדֵד" כְּלַפֶּיךָ
אַל תַּמְשִׁיךְ, וְלוּ לְרֶגַע, בְּחַיֶּיךָ.

כְּשֶׁאַתָּה עוֹמֵד אֶל מוּל הַקֶּבֶר, אוֹחֵז דְּבַר מָה אוֹתוֹ כָּתַבְתָּ
אוֹ שֶׁבְּרֹאשְׁךָ רָשַׁמְתָּ
אַל תַּדְלִיק בְּמוֹחֲךָ מַכָּ"ם הַסִּימָנִים
סִימְבּוֹלִיּוּת הִיא מִשְׁפָּט רֵיק בְּתוֹךְ הַשָּׂפָה
זוֹ הָעוֹנָה שֶׁמַּמְטִירָה עַל אֶבֶן, לֹא בּוֹכָה
אַל תַּאֲנִישׁ שָׁמַיִם אֲפֹרִים בְּיוֹם מֵזִיעַ אוֹ גָּשׁוּם
הַמֵּת שֶׁלְּךָ מֵת בְּכָל שָׁנָה, לְזֶה קוֹרְאִים "הַכְּלוּם".
אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּבִזְעֵיר אַנְפִּין
מִלְּבַד זֶה, הַכֹּל מִתְקַבֵּל בְּשַׁעֲרֵי בֵּית הֶעָלְמִין.

כְּשֶׁאַתָּה עוֹמֵד אֶל מוּל הַקֶּבֶר, אוֹחֵז דְּבַר מָה אוֹתוֹ כָּתַבְתָּ
אוֹ שֶׁבְּרֹאשְׁךָ רָשַׁמְתָּ
קֶמֶט אֶת הַדָּבָר אוֹתוֹ כָּתַבְתָּ
מְחַק אֶת מָה שֶׁבְּרֹאשְׁךָ רָשַׁמְתָּ.
תִּתְרַכֵּז בַּפְּעֻלּוֹת בְּבַקָּשָׁה:
נֵרוֹת נְשָׁמָה רֵיקִים בְּתוֹךְ קוֹנְכִיּוֹת קְבָרִים –
תַּחְלִיף, שִׂים אֲחֵרִים.
פְּרָחִים מֵהַצְּדָדִים –
עֲקֹר הַנְּבוּלִים, שְׁתֹל חֲדָשִׁים.
שַׁיִשׁ מְלֻכְלָךְ –
יֵשׁ בֶּרֶז, יֵשׁ גַּם בַּקְבּוּקִים רֵיקִים.
אַל תַּגִּיד תּוֹדָה אֶל הַבָּאִים
אַל תְּפַנְקֵס לֹּא מַגִּיעִים
הִסְתַּכֵּל עַל מִי שֶׁמִּסְּבִיבְךָ
אָהוּב אוֹתָם כְּאִלּוּ זוֹ הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה
אַל תַּגִּיד סְתָם מִשְׁפָּטִים
תִּתְקַשֵּׁר אֶל הַהוֹרִים; יוֹם רָגִיל, חַגִּים
אִם רַבְתָּ אוֹ תָּרִיב, צַלְצֵל רִאשׁוֹן, קַח אַחְרָיוּת
הוֹדֵה בְּטָעֻיּוֹת, דַּע כָּל שֵׁם כּוֹלֵל אִיּוּת
תִּהְיֶה שָׁם בִּשְׁבִיל מִישֶׁהוּ אִם צָרִיךְ
אַל תַּעֲרֹף וְאַל תַּמְלִיךְ.
תַּן צְדָקָה לְמַעֲבִיר תְּפִלָּה בְּלִי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתְךָ
נְטֹל יָדַיִם בַּיְּצִיאָה
אַחֲרַי זֶה, תֵּן לְךָ לִהְיוֹת אַתָּה.

יָא אֶפֶס, בֶּן זוֹנָה.

 

 

יעל | שיר וקליפ חדש

זה "יעל", שיר חדש שכתבתי את המילים שלו לאסף ארליך, וביימתי את הקליפ.

לרוויה.

 

 

 

יעל

יָעֵל

תְּשׁוּבוֹת הֵן לַחַן מִתְפַּתֵּל

אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת חַלּוֹנֵךְ

יָכֹל לִבְרֹר מִלִּים בִּשְׁמֵךְ.

(וְהַהוּא)

 

הֶעָרוֹת שׁוּלַיִם, סוֹף סְפָרִים

וְאוּלַי תִּתְאַהֲבִי גַּם בִּי

אוּלַי תִּתְאַהֲבִי.

וְהָרְחוֹבוֹת הֵם שִׁכּוֹרִים

נִפֹּל שָׁם יַחַד בַּגְּשָׁמִים

אוּלַי תִּתְאַהֲבִי.

 

שׁוּרוֹת מִתְעַרְטְלוֹת, סוֹף סְפָרִים

וְאוּלַי תִּתְאַהֲבִי גַּם בִּי

אוּלַי תִּתְאַהֲבִי

מִלָּה נִפְרֶמֶת, רַכְּבוֹת

צִלְצוּל בַּדֶּלֶת בַּלֵּילוֹת –

אִוְשׁוֹת הַלֵּב

אוּלַי תִּתְאַהֲבִי.

הַגִּ'ין קֵלִי נִרְטָבִים

הַהוֹלִיווּדִים מְנַצְּחִים

אוֹתִי, אוֹתָךְ, כָּל יוֹם.

וְאַתְּ

כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ

בִּשְׁבִילֵךְ

כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ

בְּשְׁבִילֵךְ.

 

זְמַן זֶה לֹא מָה שֶׁאָמְרוּ.

 

יעל-ארליך

 

מילים: אודי שרבני.

לחן: אסף ארליך.

הפקה מוזיקלית: ניר דנן ואסף ארליך.

צילום: יריב פיין וגיא כושי.

עריכה: רוני בן גל.

איפור: נטלי ארנטוף.

יעל: יעל רייך.

 

הַמְּשׁוֹרֵר אֵינוֹ אֶלָּא סְטֶנְדְאַפִּיסְט שֶׁל רֶגֶשׁ. תַּהֲרֹג תִּינוֹק, וְהוּא יִכְתֹּב. | תינוק (שיר פאסיב אגרסיב)

 

 

תינוק (שיר פאסיב אגרסיב) | אודי שרבני

הַמְּשׁוֹרֵר אֵינוֹ אֶלָּא סְטֶנְדְאַפִּיסְט שֶׁל רֶגֶשׁ.

תַּהֲרֹג תִּינוֹק, וְהוּא יִכְתֹּב.

טָבוּעַ, תָּלוּי, שָׁאוּף גָּז, מֻכֶּה, שָׂרוּף, חָרוּךְ, חָנוּק,

דְּקֹר, יָרוּי, עָקוּד, עֲרוּף רֹאשׁ, מְמֻסְמָר, מְנֻסָּר, מְבֻתָּר –

לֹא מְשַׁנֶּה מָה וְאֵיךְ.

וְהוּא יִכְתֹּב.

עַל הַהַטְבָּעָה שֶׁלּוֹ, עַל הַתְּלִיָּה שֶׁלּוֹ, עַל שְׁאִיפַת הַגָּז שֶׁלּוֹ, עַל הַהַכָּאָה שֶׁלּוֹ,

עַל הַשְּׂרֵפָה שֶׁלּוֹ, עַל הַחֲרִיכוֹת שֶׁלּוֹ, עַל הַחֲנִיקָה שֶׁלּוֹ, עַל הַדְּקִירָה שֶׁלּוֹ,

עַל הַיְּרִיָּה בּוֹ, עַל הָעֲקֵדָה שֶׁלּוֹ, עַל עֲרִיפַת הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ,

עַל הַמִּסְמוּר שֶׁלּוֹ, עַל הַנִּסּוּר שֶׁלּוֹ, עַל הַבִּתּוּר שֶׁלּוֹ.

יוֹתֵר נָכוֹן, עַל אֵיפֹה זֶה תָּפַס אוֹתוֹ; אַחֲרֵי הַכֹּל, הַשִּׁיר הוּא בִּשְׁבִילוֹ.

 

(הַפְסָקַת פִּרְסוֹמוֹת)

 

הַמְּשׁוֹרֵר אֵינוֹ אֶלָּא סְטֶנְדְאַפִּיסְט שֶׁל רֶגֶשׁ.

תַּהֲרֹג תִּינוֹק, וְהוּא יִכְתֹּב.

וְכָאן אַתָּה

בִּשְׁנָתְךָ, אוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁנָתְךָ

תַּעֲמֹד, אוֹ תַּעֲמִיד

עִם עַצְמְךָ, אוֹ אֶת עַצְמְךָ

עִם, אוֹ אֶל מוּל

לוֹקֵחַ אֶת זֶה הָלְאָה, אֶל הַשָּׁלָב הַבָּא:

הוֹרְגִים תִּינוֹק בִּמְיֻחָד, בִּשְׁבִיל הַשִּׁיר הַזֶּה שֶׁלְּךָ. לוֹקֵחַ?

וְלִפְנֵי שֶׁתַּעֲנֶה, עַצְמְךָ יֹאמַר הַשִּׁיר יַצְלִיחַ. מָה יַצְלִיחַ? גַּם קְדֻשַּׁת הַמָּוֶת וְגַם קְדֻשַּׁת חַיִּים יַנְצִיחַ!

וְכָאן אַתָּה

בִּשְׁנָתְךָ, אוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁנָתְךָ

תַּעֲמֹד, אוֹ תַּעֲמִיד

עִם עַצְמְךָ, אוֹ אֶת עַצְמְךָ

עִם, אוֹ אֶל מוּל

הַחַיִּים שֶׁלּוֹ וְהַשִּׁיר שֶׁלְּךָ.

 

(אַתָּה לוֹקֵחַ לְגִימָה)

 

וְעַצְמְךָ, כָּרָגִיל, לֹא מְרַפֶּה וְרַק מַמְשִׁיךְ, שׁוֹאֵל: זֶה בִּתְנַאי שֶׁל זֶה, לוֹקֵחַ?

וְעַצְמְךָ עוֹנֶה: רֶגַע, אֶפְשָׁר בְּלִי זַעֲקוֹת שֶׁבֶר?

וְעַצְמְךָ, פָּנָיו קְפוּאִים לְלֹא קְלָפִים: כָּל הַחֲבִילָה. לוֹקֵחַ?

וְעַצְמְךָ שׁוֹאֵל: רֶגַע, עֲרָבִי אוֹ יְהוּדִי?

וְעַצְמְךָ עוֹנֶה: אַתָּה מוֹשֵׁךְ זְמַן. לוֹקֵחַ, לֹא לוֹקֵחַ?

וְעַצְמְךָ שׁוֹאֵל: רַק אֲנִי אֵדַע עַל זֶה אוֹ כָּל כֻּלָּם?

וְעַצְמְךָ כָּאן מִשְׁתַּהֶה, וְזוֹ אָכֵן נְקֻדָּה יָפָה, יוֹדֵעַ מָה? רַק מִי שֶׁלֹּא מַכִּיר אוֹתְךָ בָּעוֹלָם.

(אַתָּה מַזְמִין חֶשְׁבּוֹן, נִשְׁכַּב עַל מִיתָתְךָ. לֹא סוֹפֵר כְּבָשִׂים, אַתָּה סוֹפֵר לוֹקֵחַ לֹא לוֹקֵחַ).

 

כֵּן, זֶה הוֹלֵךְ לִהְיוֹת אֶחָד מֵאוֹתָם לֵילוֹת בָּהֶם תֵּלֵךְ לִישֹׁן עִם.

כֵּן, זֶה הוֹלֵךְ לִהְיוֹת אֶחָד מֵאוֹתָם בְּקָרִים בָּהֶם תִּתְעוֹרֵר אֶל מוּל.

 

 

 

baby_handprint(2)

 

 

אדם מתחיל את חייו בצפייה על מושב קולנוע | וידאושיר

 

 

 

 

אדם מתחיל את חייו

נסיון נואש לאיגוף פירצה לשונית בין רווחים של ספסל ציבורי (בעקבות הכתבה בערוץ 10)

 

 

ראיתי את הכתבה על ההוא מ'מומנט' שהיה הנסיך של ירושלים/ עם קפה מצליח ומכונית כסופה/ וכסף גדול, כסוף. /ראיתי את הכתבה עליו, על ההוא מקפה 'מומנט'/שהיה עד הפיצוץ. ואחרי הפיצוץ/כי ככה זה אצלנו בארץ, אנשים לפני פיצוץ. ואחרי פיצוץ/ (אצל נוצרים זה לידת ישו)/ והראו תמונות של פעם, ותמונות של פעם זה תמיד וידאו חתונה; איכות משפשפת לך קרנית של עין/ אבל אנשים שמחים/ רוקדים ריקוד וידאו חתונה/ מרצדים עברם עם ידיים בצדדים ללא שום קצב/ (אפילו היה שם אחד עם שיער כחול. כבר לא יהיה לו מה להרכין).

 

ראיתי את הכתבה עליו, על הבעלים של קפה 'מומנט'/ לשעבר/ שהיום מסתובב שעות ברחובות/ ולא ישן/ וממלא מים בברז החינמי של הסניף התלאביבי, של איחוד הנסיכויות/ הירושלמי/ החדש/עם המיקרופון/ והמספרים/ והקפה הקר/ והסנדוויץ'/ והאפשרות לחצי סנדוויץ'/והשוקולד שנותנים ליד, שהוא הנסיך האמיתי של ירושלים התלאביבית החדשה/ שוקולד ליד.  

 

והזמן הוא תחרות משיכת חבל; צד אחד לפני פיצוץ/ צד אחד אחרי פיצוץ/ ובאמצע בור/ מוגש ליד.

 

ראיתי את הכתבה על יורם כהן מקפה מומנט/ ראיתי את הכתבה על יורם כהן מקפה רגע/ ו'רגע', ככה אני זוכר מהיסודי, הוא זמן בלתי מוגדר/ ורק לזקנים מותר להגיד 'כמה רגעים'/ כי קימה מספסל של זקנים לוקחת כמה רגעים/ אבל לעזאזל, כמה רגעים זה ה'כמה רגעים שלהם'.

 

והבעלים של קפה רגע מסרב לישון על ספסל/אלא רק לשבת/שלא תצא פירצה לשונית/ בלילה/ בין רווחי ספסל שיוצרים המתנה/ בשאר הלילות, בשאר הימים, בשאר  החיים שבורחים מחיים אחרים, מריח אחר, מפתיחות אחרות, ממכוניות אחרות, מפסיכאטרית עם שפתיים עבות, מבעלים חדש עם חיתוך דיבור קרח, מעיתונאי בלי ביצים (אפילו קרחות), מ'ביטוח לאומי נמסר' של סופי כתבות, מהורים שכולים מפגינים, מחזרה לשיגרה, מחזרה לשיגרה כמתן תשובה לחזרה לשיגרה/ זה הכל ליד, לא נפתח/ כמו שוקולד של קפה תעשייתי שמוגש ליד/ ואנשים לוקחים אבל/

הם/ לא משתמשים.

 

 

 

 

*מתוך "ידיעות תל אביב". השיר נכתב בעקבות הכתבה בערוץ 10 שאפשר למצוא כאן

                                   

*וזה אני עם "השאלון", שהיה כיף לקחת בו חלק.

 

 

 

%d בלוגרים אהבו את זה: