ארכיון תג: כדורגל

כתיבה ליגה. ערב קריאה על כדורגל ושאר נבדלים.

ביום ראשון הזה, בשעה 22:00 בלבונטין 7. עלות כניסה פחות מבירה. ספרות וכדורגל. כדורגל וספרות. אירוע שעודד מנדה-לוי ואנוכי ארגנו לכם.

לרגל פתיחת עונת הכדורגל שלא מגיעה בזמן, ערב ליגה על ספרות וכדורגל.
מודי בר-און | יהונתן דיין | חיים ושדי | חגי ליניק | שי מייזלמן | עודד מנדה-לוי | אודי שרבני.

 

done11

 

זה דף האירוע בפייסבוק. ניפגש.

 

איש המסטיק ואני (לא מה שאתם חושבים)/ האמנות הכי מרגשת שראיתי

ben wilson the chewing gum man

4496706720_5e4b266346_z

איש המסטיק ואני.
אתם יודעים שאני אוהב הבלחות; אמנות שתופסת את היומיום ומכשילה רגליו; מחוות – כמה שיותר קטנות – בין אדם לאדם, בין מקום למקום. אלוהים לא נמצא בפרטים הקטנים; הוא נמצא באישונים המבחינים בכך. והם הקטנים. ומבליחים.

לפני שלוש שנים הייתי בלונדון, זה היה בשביל זה, הלכתי להסתובב קצת, לראות. הפסדנו, אבל שמתי צמד; אכלתי פישן, אבל בעיקר צ'יפס; שתיתי גינס, אבל רציתי – לא בגלל פטריוטיזם שקופץ עליך לפתע בחו"ל – גולדסטאר; שיחקתי אותה חתיך עם מעיל החורף, אבל מתחת לג'ינס היו גטקעס. בעיקר התבלבלתי כמו יתום ברכבות, בטיובים; הכחול זה לשם, האדום זה לשם, הצהוב זה למלון. כתבתי, הרבה כתבתי. הסתובבתי, הלכתי למוזיאון ואן גוך, בדרך ראיתי מישהו עם אפוד זוהר שאיבד את צרור המפתחות שלו בביוב, חשבתי שזה נורא יפה שבלונדון, מי שנפלו לו מפתחות לביוב, שם על עצמו אפוד זוהר. המשכתי הלאה ונכנסתי עם תעודת העיתונאי של וואלה! שפג תוקפה לפני מאתיים שנה. בחינם ("הו, יו ג'ורנלסיט? וואלה? וואלה? יס, יס, גט אין"). נחמד ואן גוך, לא מעניין אותי ואן גוך. יצאתי משם, עברה שעה (ואן גוך, שיהיה בריא, צייר הרבה) וההוא עם האפוד הזוהר עדיין היה על הרצפה, הסתכלתי שוב.
הבנאדם צייר על מסטיקים.
אנשים הזמינו ממנו ציורים על מסטיקים ישנים שהיו על הרצפה. הקדישו זו לזו, זה לזו.
עמד שם זוג "שהזמין" ממנו מסטיק; בחר מסטיק רנדומלי ועבש מהמדרכה, וחיכה ברב סבלנותו האנגלית עד שיסיים. והוא עבד על זה. קרוב לשעתיים.

אמנות, איזה יופי! סטייל טביעות כפות הידיים של שדרות הכוכבים בהוליווד, רק בלי הטררם, בלי נלוזות; פסחת בעיניך? פסחת על רגע. על מחווה. אני אוהב מחוות בין שני אנשים במקום הומה אדם. שרק שניים יודעים.
הוצאתי המצלמה וצילמתי. ודיברתי. ראסמי, התרגשתי. אנגלית קלוקלת, טייקים על טייקים בשביל לתפוס את הרגע. ואי אפשר לתפוס את הרגע. ולמרות הכל, ובכן, ולמרות הכל.
1

2

3

הם חושבים שהם הולכים להפיל את זה – הסרטון.

הם חושבים שהם הולכים להפיל את זה? ניתן להם להמשיך לחיות עם הפנטזיה. יותר נכון: חשבו/נתתי. 

התעלקתי בשבועות האחרים לכמה ממכריי שנקרו בדרכי (ככה כותבים?), השכבתי אותם על הגב, הנחתי מחק עגול (אתם יכולים לנסות זאת עם מטבע) על אפם בלי חמת ם, וביקשתי מהם לנסות להפיל את זה רק עם האף. ללא הזזת ראש. ללא לשון ארוכה. וכו'. מה יצא? יצא הסרטון הזה:

אתם כמובן מוזמנים לנסות, ולשתף אצלכם ברשתות החברתיות. נראה אם נגיע לאיזה אף של יפני, אי שם. 

ערכה את הסרט: רוני בן גל היקרה.  

 תודה,

אודי

ראיון איתי ב"גלריה" על הספר (למה אתה לא מחייך)

ראיון של מיה סלע איתי ב"גלריה" על הספר, למה אתה לא מחייך, אפשר לקרוא כאן

 

כאן יש את דף הפייסבוק של הספר עם כל מיני עדכונים.

חג שמח.

 

בית"ר ירושלים- הפועל עכו (משפט שדה/ פסקול המשחק)

אפשר לקרוא כאן

פרגמנטים של כדורגל (הוראות הפעלה לרגל פתיחת העונה)

מי זה שם עם הסיפרה 14 לוחץ את היד? (זה שכותב את מה שכאן, למטה). ברקע, איזה אחד מה קוראים אותו משה דדש, ואחד אחר מה קוראים אותו אלי אוחנה.

קול
דע זאת מעכשיו בזמן שאתה משחק כדורגל בסלון ביתך עם אחד מכדורי הטניס שאספת (אגב, שמור כדורים אלו; בעתיד תצטרך אותם לשתי הרגליים האחוריות של ההליכון הכסוף שבנך ייקנה לך), דע זאת מעכשיו אם תיקרא לדגל של קבוצתך האהודה; מטופח כרס, הלום דמיון. דע זאת מעכשיו: כשתהיה על המגרש, מסירתך הלא טובה היא לא כזאת לא טובה; זהו קול אכזבה של היושב בקהל שמתווסף לקול אחר ולעוד קול, וכו'. ביחד, האכזבה ממך תגדל, אבל רק הדהודה. אתה תצטרך לדעת להסתדר (דע זאת מעכשיו) עם זה שתימצא במקום חדש בחייך שם באותו הזמן יהיו קולות שמתווספים. כרגע מקום עבודתך (נגר, עו"ד, מערכת עיתון, וכו') מכיל עשרים אנשים במקרה הטוב באותו רגע נתון, אבל כשתקרא לדגל, ותיתן מסירה לא טובה, יהיה זה גורלך. דע זאת מעכשיו.

סטיבן כהן
אני משאר שסטיבן כהן, שחקנה של בית"ר ירושלים, עם כל צרפתיותו הלא מגולחת ועם מבטאו, נע ונד במקומות שמכירים אותו (הרי אנשים הולכים וחוזרים למקומות שמכירים אותם).
ואם ביום מן הימים, קורה שמצבך שפוף, או שסתם מישהי לא נענתה לחיזוריך (הייתה זו מישהי על רמה, אולי אוצרת תערוכות בעלת מסגרת משקפיים שחורה), היזכר בו, בסטיבן כהן, שחקנה של בית"ר ירושלים, שאולי יושב בבר תל אביבי (שם לא מכירים אותו), מזמין בקבוק קאווה (לו, ולזו שמכירה אותו) ומחיר הבקבוק מרקיע שחקים שכן הוא לבטח "תייר צרפתי". יש בכך ביטחון מסוים, הודה בכך.

פה יסופר
יסופר פה על אנשים שלא רוצים לעשות מחוץ לשעות עבודתם את אותם דברים שהם עושים בעבודתם. בפסקה זו ידובר על שחקן כדורגל שיוצא מביתו עם גרביים מורדות מטה.

יום אבחון
ולשאלתך לגבי ימי אבחון מרוכזים במקום העבודה: אין צורך בקריאת קפה. כן יש צורך בקריאת "שמחת אחרי גול", או "תסכול של אחרי החמצה". האם זו גרפולוגיה של תנועות הגוף? ייתכן, אך אינני מאמין לגרפולוגים; מפיקי עיתונים ותכניות טלוויזיה מגישים להם כתב יד של מפורסם ותמיד מסקנתם קולעת, אולם אנשים לא לוקחים בחשבון שתוכן כתב ידם של אלה המובאים לפרשנות, הוא היוזם מסקנה נמהרת זו. נניח: "גנבתי עתיקות היום וזיינתי את מזכירתי הנאה" (משה דיין). וכיוצא בזה.

מחזה הפרינג' הקצר בעולם (בתפקיד העיתונאי: ביצה. בתפקיד הכדורגלן: תרנגולת)
(לילה. בלומפילד. בסיום המשחק, עיתונאי וכדורגלן מתמקמים לפני שילוט החסות. שני זרקורים מתוך ארבע כבים וההפך; שני זרקורים מתוך ארבע מושארים דלוקים).
ביצה: למה יש לכם את אותן תשובות כל הזמן?
תרנגולת: למה יש לכן את אותן שאלות כל הזמן?
(השתחוויה. סוף)

סמי מלכה
בימים מסוג אלה (בו העולם מתקדם טכנולוגית מהר מדי, או בקיצור: אני אגמור כמו הבן שלי), אני נזכר בריצתם של סמי מלכה ואלי בן אמו אחרי גול; מרימים ברכיים לבטן, מושיטים ידיים למעלה כמו קינת אשה ביום של בשורה אלוהית. בימים מסוג אלה, בו זוויות הצילום של שידורי הכדורגל מושפעים מהנלווה להם (משחק הפלייסטיישן משפיע על צילומי הטלוויזיה), אני לא מוצא ריצה כזו של גול. זוהי תנועת גול שלא מוחזרה, לא רטרו שמטרו, לא הוזמנה לראיון בתכנית טלוויזיה, (גם לא לביקור מיוחצן באגף חולי סרטן). שכן אפיון תנועת גול זו, עוברת מתנועתה לשם הגדרתה, רק הזמנים משתנים; פושטקית, וואחשית, ערסית, מזרחית, ים תיכונית, פופ. סוף.
בימים מסוג אלה סמי מלכה ואלי בן אמו הם קבצי אמ פי שלוש מחוץ לדיסק הורדה, בו אף אחד לא משתף.

ליפסינק
במכונית שמשמאל, שחקן כדורגל מפורסם. אני מניח שהוא מדבר בדיבורית ולא שר (וזו רק הנחה שלי והיא מעידה יותר עלי מאשר עליו). בכל מקרה, בחלון האחורי (ימין) של מכוניתו, תלויה מודעה למכירת המכונית (שנה, בעיקר שנה, שכן "יד" לא רלוונטית לכדורגלנים). מכיוון שהוא מפורסם ואין ברצונו שיטרידו אותו, הוא שם את מספר הטלפון של אחיו כדי שיטפל בעניין זה. יש לציין שהוא ואחיו הם תאומים זהים.
ואם נתקעת בפקק ותתקשר כהלצה לאותו כדורגלן שמצד שמאל, יענה לך אחיו התאום, ומאותו רגע ועד יום מותך יתערער בעולמך המושג "ליפסינק". אתה תיזכר שהדבר הכי קרוב לכך היו הימים בהם גיא ורון נחמן שיחקו בשני צידי אגף מכבי תל אביב.

האיש הבודד ביקום
ובמשחקים, עיתונאי כדורגל קבועים מניחים מחשביהם על דלפקי יציעי העיתונות (פסקאות אלה היו פעם מתוארות כך: "עם מחברותיהם"). מדי פעם סנדוויץ' כזה או אחר מפציע, אך הפרצופים הם אותם פרצופים; סביבם עוד עיתונאי כדורגל עם סיפורי מיתולוגיה על בתי מלון מחו"ל שמתנוססים על מצחם. ובכן, מלבד המשחק, על מה יש לו, לעיתונאי הכדורגל, לעקוב? כל מה שנותר לו הוא להביט בתחלופת הגל"צניק התורן שמסקר את אירועי הספורט מדי שלוש שנים (או שנתיים אם היתה זו גל"צניקית). ובתוך שלוש השנים האלה או שנתיים? העיתונאי הוא מצלמה של נשיונאל גיאוגרפיק, והחייל הוא פרח שמצולם בהילוך מהיר.

הדשא של השכן (פרויקט "הספורט הערבי בישראל")/ רדיו וכו' וגו' ב"רדיו תדר"

הלכתי לברר מה מחפשים שחקני כדורגל יהודיים בקבוצות המגזר.

כאן נמצא כל הפרוייקט של מוסף הספורט של הארץ

*מחר, יום שני, יהיה לי הכיף להעביר שעתיים (15:00-17:00) ברדיו האינטרנט הכי טוב בארץ. רדיו תדר.
זה דף הפייסבוק של העניין הזה. תבואו.

הארץ של הסופרים (חדשות הספורט)/ כתבת וידאו משנה שעברה למחזור אבל לא ירוק

היה משעשע לקחת כאן ידיעות ספורט חדושתיות יבשות ולשחק איתן בפרוייקט המיוחד של עיתון הארץ לכבוד שבוע הספר.

 

ולרגל שבוע הספר בכיכרות, כתבת וידאו משנה שעברה. הכל אותו דבר, רק עם בריכה חדשה בכיכר רבין. מתוך שוטט מילים.

על גמר גביע המדינה בכדורגל (משפט שדה)

חוברת ביציע העיתונאים, כדורגל נשים, המנון, ישי לוי, משחק ביתי, משחק חוץ, גמר גביע, משחק גביע טיפוסי, דיסק קופץ, הנפת גביע, פסקול המשחק.

על הכל אפשר לקרוא כאן במשפט שדה.

על משחק האליפות ובכלל. מכבי חיפה- עירוני קרית שמונה (משפט שדה)

אפשר לקרוא כאן

וזה פסקול המשחק

%d בלוגרים אהבו את זה: