Tag Archives: דיאלוג פנימי

לכל מאן דבעי: תבנית שימושית למבוּקר ספרותי | אודי שרבני

 

לכל מאן דבעי: תבנית שימושית למבוקר ספרותי

לאור חזרתם – כביכול – של מכתבי המערכת הספרותיים, מוגשת כאן תבנית, שטנץ, ע"פ קריאות עבר. לרוב, שתי נימות לאותו מבוקר שעונה למבקר שביקר את הספר שלו; עליו רק לבחור. בסיומן, בין אם ברחשי הלב ובין אם על הדף, בדרך-כלל מסקנה – מעין נחמה – אחת.

 

קָרָאתִי בְּעִיּוּן רַב, אוֹ לְמַעֲשֶׂה בְּעִיּוּנִים רַבִּים, אֶת הַבִּקֹּרֶת שֶׁלְּךָ

("סְפָרִים", X.X.XXXX)

עַל סֵפֶר הַפְּרוֹזָה / שִׁירָה / (הַקֵּף בְּעִגּוּל)

שֶׁלִּי.

 

                              בְּחִירַת נִימָה

מֵעַל זֶה:                                     פָּגוּעַ בְּמַפְגִּיעַ:    

עוֹטֵף דָּגִים                                   מַדְהִים אוֹתִי אֵיךְ אֲנָשִׁים כָּמוֹךָ עוֹד מָעֳסָקִים

עוֹטֵף דָּגִים                                   נִרְאֶה שֶׁהִגַּעְתָּ מוּכָן עַם מִשְׁפָּטִים

עוֹטֵף דָּגִים                                   זֶה לֹא מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁאֲנָשִׁים קוֹרְאִים סְפָרִים

עוֹטֵף דָּגִים                                   אֲבָל חֲבָל שֶׁאֲנָשִׁים כָּמוֹךָ מַחְלִיטִים

עוֹטֵף דָּגִים                                   עַל אֲנָשִׁים שֶׁשָּׂמִים עַל דַּף אֶת הַחַיִּים.

עוֹטֵף דָּגִים                                   הֵבַנְתִּי שֶׁפּוֹזָה עֲדִיפָה הִיא לֹא לְהֵרָאוֹת נִפְגָּע

עוֹטֵף דָּגִים                                   אֲבָל הָאִינְטֶרְנֶט בִּטֵּל עִטּוּף דָּגָה.

דֶּנִיס                                          אֲנִי הִקַּזְתִּי אֶת דָּמִי!

עוֹטֵף דָּגִים                                   אֲנִי כָּתַבְתִּי אֶת נִימִי!

עוֹטֵף דָּגִים                                   שַׂמְתִּי עַל הַדַּף נַפְשִׁי!

מוּשְׁט                                         וְאַתָּה מֵאֲחוֹרֵי מִקְלֶדֶת

עוֹטֵף דָּגִים                                   רַק מְמַלֵּא מִכְסַת מִלִּים בִּשְׁבִיל לָרֶדֶת.

עוֹטֵף דָּגִים                                   מִצְטַעֵר בֶּאֱמֶת שֶׁאֲנִי לֹא יוֹשֵׁב בְּבָתֵּי הַקָּפֶה הַנְּכוֹנִים

עוֹטֵף דָּגִים                                   מִצְטַעֵר בֶּאֱמֶת שֶׁאֲנִי לֹא מְשַׂחֵק אֶת הַמִּשְׂחָק עִם

בּוּרִי                                          מִצְטַעֵר בֶּאֱמֶת שֶׁאֲנִי לֹא חָבֵר שֶׁל אֱלֹהִים.

עוֹטֵף דָּגִים                                   מִצְטַעֵר בֶּאֱמֶת שֶׁאֲנִי לֹא בַּבְּרַנְזָ'ה

עוֹטֵף דָּגִים                                   וְלֹא הִמְתַּקְתִּי עִם עוֹרֵךְ בָּכִיר בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת שׁוּם גָּאנְגָ'ה.

עוֹטֵף דָּגִים                                   נִצּוֹלֵי בּוּעָה, אַתֶּם שָׁם בַּבּוֹהֶמָה

עוֹטֵף דָּגִים                                   אָקָדֶמְיָה!

עוֹטֵף דָּגִים                                   מְלַחֲכֵי פִּנְכָּה אַתֶּם, בַּקְּלִיקָה

עוֹטֵף דָּגִים                                   מָקָדַמְיָה!

עוֹטֵף דָּגִים                                   אַתָּה רוֹצֶה רַק לְהַרְאוֹת כַּמָּה אַתָּה חָכָם וּמְתֻחְכָּם

עוֹטֵף דָּגִים                                   צֵא מֵעוֹלָמְךָ הַמְּתֻחָם!

עוֹטֵף דָּגִים                                   מְעַרְבֵּב בֵּין הָאֲנִי הַמְּסַפֵּר לְבֵין רֵאָיוֹן אִתִּי שֶׁבְּעִתּוֹן אַחֵר

עוֹטֵף דָּגִים                                   אוֹמֵר שֶׁאֲנִי שׂוֹנֵא נָשִׁים / זָרִים / גְּבָרִים (הַקֵּף בְּעִגּוּל, אוֹ עִגּוּלִים)

עוֹטֵף דָּגִים                                   אֲבָל רֶגַע, אִם זֶה מְשָׁרֵת הַיְּצִירָה?

לַבְרָק                                         אַתָּה כּוֹתֵב: (צִטּוּט)

עוֹטֵף דָּגִים                                   אֲבָל צַיֵּר בְּנַפְשְׁךָ; לֹא הַכֹּל צָרִיךְ לִהְיוֹת מֵעוֹלָמְךָ.

עוֹטֵף דָּגִים                                   בֵּרַרְתִּי קְצָת עָלֶיךָ

עוֹטֵף דָּגִים                                   לֹא אוֹסִיף וְלֹא אֹמַר אֶת מָה מֵנִיעַ אֶת כְּתָבֶיךָ

פוֹרֶל                                          הוֹ, מָה שֶׁשָּׁלְחוּ לִי אוֹדוֹתֶיךָ!

עוֹטֵף דָּגִים                                   אֲנָשִׁים כָּמוֹךָ רַק גּוֹרְמִים לִי לְהַמְשִׁיךְ

עוֹטֵף דָּגִים                                   לְמַעֲשֶׂה, אִם שֶׁכְּמוֹתְךָ הָיָה מְפַרְגֵּן לִי זֶה הָיָה מֵבִיךְ.

עוֹטֵף דָּגִים                                   אֲנִי, הָעָם אוֹהֵב אוֹתִי וְזֶה מָה שֶׁחָשׁוּב

עוֹטֵף דָּגִים                                   אֲנִי הוֹלֵךְ עִם הָאֱמֶת שֶׁלִּי

מוּסָר                                         אֲנִי, הַמְּכִירוֹת מוֹכְרוֹת וְכָל הַשְּׁאָר גִּבּוּב.

מִשְׁפָּחָה: "הָיָה מֵת לִכְתֹּב סֵפֶר בִּמְקוֹם מָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה"

 

 

 

 

 

 

 

 

לילות תל-אביב הספציפית, סוף 2016 ככה | אודי שרבני.

 

 

1.

תִּרְאֶה אוֹתוֹ, הוּא בָּא אַחֲרֵי שֶׁאֲנַחְנוּ בָּאנוּ.

סְלִיחָה? סְלִיחָה?

תֵּכֶף הוּא גַּם יַגִּיד שֶׁהוּא הִזְמִין מָקוֹם בַּטֶּלֶפוֹן.

 

צילום: יריב פיין.

צילום: יריב פיין.

 

2.

הַי, סְלִיחָה אֲבָל בִּקַּשְׁתִּי עִם

גָאוּדָה, גָאוּדָה, גָאוּדָה.

הַשֵּׁרוּת פֹּה… מָה אַתָּה מִסְתַּכֵּל עָלַי? לֹא עוֹשָׂה שׁוּם פָדִיחוֹת

תִּשָּׁאֵר אַתָּה, עִם הָאִיקְרָה שֶׁלְּךָ, וְהַקָלָמַטָּה; שׁוֹלֶה, כָּל הָעֶרֶב שׁוֹלֶה.

 

אֲנִי לֹא אוֹכֵל בַּחוּץ. לֹא אוֹכֵל בַּחוּץ.

 

 

3.

אֲנִי אוֹמֵר, בּוֹא נִקַּח כַּמָּה רִאשׁוֹנוֹת וְנִתְחַלֵּק.

מֵאֵיפֹה הֵם הֵבִיאוּ אֶת הַכִּסְּאוֹת לְדַעְתְּךָ?

 

 

4.

טוֹב, מְשַׁעֲמֵם. "פָאק, מֶרִי, קִיל". אֲנִי מַתְחִילָה. זֹאת אוֹמֶרֶת, תִּשְׁאֲלוּ אוֹתִי.

סַבָּבָּה, אֲבָל בְּלִי כְּמוֹ פַּעַם קוֹדֶמֶת עִם אֲנָשִׁים שֶׁאֲנַחְנוּ מַכִּירוֹת. רַק מְפֻרְסָמִים.

שַׁיִט, הִנֵּה הַפָּפָּרָצִי הַזֶּה. יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ בַּשִּׁנַּיִם?

 

 

5.

הַסְּטֶנְד בַּי לֹא הִגִּיעָה, אֲנִי מְנַסָּה שָׁעָה.

אֲנִי הוֹרֶגֶת אוֹתָהּ.

 

 

6.

אוֹמֵר לְךָ, אַל תַּכִּיר לִי אֲנָשִׁים חֲדָשִׁים. שׂוֹנֵא אֶת זֶה.

הִנֵּה הוּא הִתְחִיל.

פָּשׁוּט אַל. זֶה הַכֹּל.

מָה, אַתָּה מְפַחֵד לְאַכְזֵב אֲחֵרִים?

תַּגִּיד, מָה אַתָּה בָּנַינְּטִיז?

 

צילום: יריב פיין.

צילום: יריב פיין.

 

7.

הַיּוֹם הוּא נִרְאֶה בְּסֵדֶר דַּוְקָא. בַּגָּדוֹל, הוּא מַגִּיעַ מָתַי שֶׁהַבַּרְמֶנִית הַהִיא לֹא עוֹבֶדֶת; הֵם גָּמְרוּ לֹא טוֹב. הִכִּירוּ פֹּה. רָאִיתִי אֶת זֶה קוֹרֶה.

אֶת מָה? מָתַי שֶׁזֶּה הִתְחִיל בֵּינֵיהֶם, אוֹ מָתַי שֶׁזֶּה נִגְ –

שְׁנֵיהֶם. (מָה, עַל מָה אַתָּה חוֹשֵׁב? אֲנִי רוֹאָה שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב עַל מַשֶּׁהוּ)

סְתָם, עַל זֶה שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּהְיָה בְּעָלִים שֶׁל מָקוֹם, אָז הוּא מַתְחִיל לִשְׁתּוֹת סוֹדָה קָטָן. שֶׁזֶּה כְּאִלּוּ תַּו תֶּקֶן כָּזֶה. וְגַם, תַּחְשְׁבִי אֵיזֶה עוֹל זֶה לִהְיוֹת בֶּעָלִים שֶׁל מָקוֹם שֶׁמַּכִּיר בֵּין לָקוֹחוֹת.

כֵּן, אָה.

בֶּטַח עַכְשָׁו, אַחֲרֵי שֶׁהֵם נִפְרְדוּ – הִיא זָרְקָה אוֹתוֹ, אוֹ הוּא אוֹתָהּ? לֹא מְשַׁנֶּה – הוּא מְסַמֵּס לַבְּעָלִים: הִיא שָׁם? הִיא שָׁם?

כֵּן, אָה.

אַחֲרַי זֶה, זֶה מַתְחִיל לְהִתְקַצֵּר: שָׁם? שָׁם?

גָּדוֹל.

וְאַחֲרֵי זֶה רַק: ?

(גָּדוֹל, מְחַכֶּה לְשְׁנֵי וִי כָּחֹל, כְּבָר לָבוּשׁ וְהַכֹּל. וְהַבְּעָלִים, בְּאֶמְצַע פִּיק, צָרִיךְ לַעֲנוֹת).

וְהַתְּשׁוּבוֹת, מָה עִם הַתְּשׁוּבוֹת?

עִם הַזְּמַן, הַבְּעָלִים שׁוֹלֵחַ אוֹתָן אֵיךְ שֶׁהוּא מַגִּיעַ, עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַהוּא בִּכְלָל שׁוֹאֵל: כֵּן, לֹא. כֵּן, לֹא.

(כְּמוֹ לְהִתְקַשֵּׁר לְעִירִיָּה כְּבָר בְּשֵׁשׁ בָּעֶרֶב, שֶׁמְּעַשְּׁנִים אֶצְלְךָ בַּבָּר וְכָכָה אַתָּה מְנַקֶּה אֶת עַצְמְךָ)

וְעִם הַזְּמַן, עִם הַזְּמַן רַק כ"ף, אוֹ למ"ד.

 

שֶׁיַּעֲבִיר לוֹ כְּבָר אֶת הַסִּדּוּר וְזֶהוּ.

 

 

8.

הָעִקָּר, לֹא הַרְבֵּה עַל הַפְּלַנְצָ'ה. זֶה בְּסֵדֶר, אֲנִי מַכִּיר אֶת הַבְּעָלִים.

(אֲנִי נִרְגָּע שֶׁרוֹאִים שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר עִם הַבְּעָלִים. אָז, הֵם מַשְׁאִירִים אֶת הַתִּיק לְיָדִי).

 

 

9.

אַתָּה, אֵין לְךָ לוּז שֶׁל אָמָּן.

 

צילום: יריב פיין.

צילום: יריב פיין.

 

10.

הֵי.

הֵי! מָה אַתָּה עוֹשֶׂה פֹּה? בְּדִיּוּק עָשִׂיתִי לְךָ לַיְק.

 

 

11.

סְתָם, לָמַדְנוּ יַחַד. בְּצַלְאֵל. דַּוְקָא הָיְתָה מֻכְשֶׁרֶת. לֹא יוֹדַעַת מָה הִיא עוֹשָׂה עַכְשָׁו.

הִנֵּה, אֵלֶּה גַּם בָּאוּ מֵהַפְּתִיחָה

הִנֵּה, אֵלֶּה גַּם בָּאוּ מֵהַפְּרֶמְיֶרָה

הִנֵּה, אֵלֶּה גַּם בָּאוּ מֵהַקְרָנַת אָקָדֶמְיָה.

תִּרְאֶה, זֶה חוֹזֵר עַכְשָׁו לָאָפְנָה.

 

 

12.

אֲנִי יְכוֹלָה לִשְׁאֹל אוֹתְךָ שְׁאֵלָה אֲבָל בְּלִי שֶׁתִּתְעַצְבֵּן?

נוּ.

 

 

13.

אַבָּא שֶׁלִּי לִמֵּד אוֹתִי לֹא לָרֶדֶת מֵהַמּוֹנִית לְיַד מְקוֹמוֹת –

עֶשֶׂר מֶטֶר קָדִימָה. עֶשֶׂר מֶטֶר אָחוֹרָה. כָּזֶה.

זֶה מְנַקֵּר.

 

 

14.

הָיִית פַּעַם עִם לֶסְבִּית? לֹא כְּאִלּוּ מֵהַיָּפוֹת, אֲנִי מִתְכַּוֵּן מֵהַבִּיצִ'יוֹת.

אַתָּה מִתְכַּוֵּן מֵהַבּוּצִ'יוֹת.

כֵּן, זֶה. הָיִיתָ?

 

 

15.

אִם הוּא עוֹשֶׂה עַכְשָׁו קְרוֹס לָשִׁיר שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב, הוּא גָּאוֹן.

בְּכּוֹחַ אַתָּה לוֹבֵשׁ אֶת זֶה? עוֹד לֹא הִתְחִיל הַחֹרֶף

אַל תַּעֲלֶה אֶת הַתְּמוּנָה. אֲנִי צָרִיךְ לְאַשֵּׁר קֹדֶם.

רֶגַע, זֶה הָיָה בְּלִי פְלֶשׁ.

 

dsc04036

צילום: יריב פיין.

 

 

16.

אֲנִי בְּדִיּוּק בָּעוֹנָה הָרְבִיעִית.

 

 

17.

תַּקְשִׁיב, לִפְנֵי שֶׁאַתָּה זָז, רָצִיתִי לְהַגִּיד תּוֹדָה עַל שֶׁהָיִיתָ שָׁם בִּשְׁבִילִי, אָז בְּאוֹתוֹ לַיְלָה (…) עֲשֵׂה טוֹבָה, פַּעַם אַחַת אַל תַּעֲבִיר אֶת זֶה, עֲזֹב רֶגַע צִינִיּוּת. אַתָּה מַסְפִּיק חָשׁוּב לִי, וַאֲנִי לְךָ אֲנִי מְקֻוֶּה – עֲזֹב מְקַוֶּה; אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לְהַגִּיד שֶׁאֲנִי גַּם חָשׁוּב לְךָ – בִּשְׁבִיל פַּעַם אַחַת לֹא לְדַלֵּג מֵעַל מַשֶּׁהוּ, לֹא לְהִשָּׁאֵר רַק בַּמִסָּבִיב שֶׁל הַדְּבָרִים. זֶה לֹא נִגְמַר. מָה שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה, לֹא יוֹדֵעַ, אֲנִי מְנַסֶּה לְהוֹרִיד מִמֶּנִּי דְּבָרִים שֶׁתּוֹקְעִים אוֹתִי (…) הִנֵּה, בְּדִיּוּק בָּאתִי לְהוֹסִיף "אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאֲנִי לֹא יוֹצֵא רוּחָנִי דֶּלָשְׁמַעֲטָא", אֲבָל זֶה בְּדִיּוּק זֶה; כָּל הַפְּתִיחוֹת הָאֵלֶּה, זֶה לֹא נִגְמַר אַף-פַּעַם. יוֹדֵעַ מָה? תַּעֲשֶׂה מִזֶּה פְּלַסְטֶלִינָה, תַּעֲשֶׂה עִם זֶה מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה, אֲבָל אֲנִי פָּשׁוּט מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד אֶת זֶה. אֲנִי מַרְגִּישׁ לָאַחֲרוֹנָה שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהַגִּיד תּוֹדָה לְכָל מִינֵי אֲנָשִׁים. אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנָשִׁים לֹא אוֹמְרִים מַסְפִּיק תּוֹדָה. אַתָּה יוֹדֵעַ, כֻּלָּם – וַאֲנִי לֹא מְזַלְזֵל, אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי – מַשְׁקִיעִים בַּסְּלִיחָה, אֲבָל נִרְאֶה לִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַתְחִיל לְהַגִּיד גַּם תּוֹדָה. אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאֲנִי לֹא יוֹצֵא… זֶה לֹא בָּא מִמְּקוֹם מִיסְיוֹנֶרִי אוֹ מַשֶּׁהוּ כָּזֶה. אַתָּה יָכוֹל לְהָבִין עַל מָה אֲנִי מְדַבֵּר? תּוּכַל בְּבַקְּשָׁהּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹדָה שֶׁלִּי? תּוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה?

 

 

18.

אַתָּה נָשׂוּי, לֹא? אָז אֵיךְ זֶה שֶׁכָּל הַזְּמַן אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ לְבַד?

(תַּאֲמִין לִי, הֲכִי טוֹב לַיְּחָסִים זֶה לָתֵת חֹפֶשׁ)

וְעַד אֵיזֶה שָׁעָה אַתָּה יוֹצֵא בְּדֶרֶךְ-כְּלָל?

עַד שֶׁאֲנִי מְסַיֵּם לִכְתֹּב אֶת כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לִי בָּרֹאשׁ.

 

 

מכתב תמיכה בגראוצ'ו מרקס.

 

groucho-marx-quotes-21

 

מכתב תמיכה בגראוצ'ו מרקס | אודי שרבני

  1. וְלִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי אֵיפֹה הָיִיתִי בְּגִיל עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע.
  2. וּמֶה עָשִׂיתִי עַד אָז. וְהַאִם הִתְעוֹרַרְתִּי בַּזְּמַן אֶל הַחַיִּים.
  3. (רוברט ג'ונסון; הַרְעָלַת סְטְרִיכְנִין)
  4. וְהַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁלֹּא. שֶׁרַק הִתְהַוּוּתִי, כַּנִּרְאֶה. כָּל הַזְּמַן רַק
  5. (בראיין ג'ונס; טְבִיעָה בַּבְּרֵכָה)
  6. הִתְהַוּוּתִי. סָפַגְתִּי דְּבָרִים. וְגַם הַיּוֹם, כְּשֶׁאֲנִי בּוֹהֶה, וּכְשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה אֲנִי עוֹשֶׂה
  7. (ג'ימי הנדריקס; מְנַת יֶתֶר שֶׁל כַּדּוּרֵי שֵׁנָה שֶׁגָּרְמָה לְחֶנֶק מֵהַקִּיא שֶׁל עַצְמוֹ)
  8. אֲנִי אוֹמֵר: סוֹפֵג, זֶה יֵצֵא מָתַיְשֶׁהוּ. וְלִפְעָמִים זֶה בֶּאֱמֶת יוֹצֵא.
  9. (קִלְלַת הַסִּימְפוֹנְיָה הַתְּשִׁיעִית)
  10. וְלִפְעָמִים לֹא; אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי רוֹכֵב עַל זֶה. אֲבָל לְפָחוֹת יוֹדֵעַ. יָדַעְתִּי.
  11. וְהָיִיתִי מוֹרִיד אֶת הַחֶבְרָה מֵעָלַי. הוֹ, כַּמָּה שֶׁהָיִיתִי מוֹרִיד אוֹתָהּ מֵעָלַי!
  12. וּכְשֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה אֲנִי עוֹשֶׂה בַּחַיִּים, הָיִיתִי אוֹמֵר: "מְשָׁלִים בַּגְרֻיּוֹת"
  13. כִּי כְּשֶׁאַתָּה מַשְׁלִים בַּגְרֻיּוֹת אָז עוֹזְבִים אוֹתְךָ. עוֹזְבִים אוֹתְךָ בְּשֶׁקֶט.
  14. (ג'ניס ג'ופלין; מְנַת יֶתֶר)
  15. אֲבָל הַגִּיל, הַגִּיל עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ. וְאַתָּה לֹא יָכֹל לְהַשְׁלִים בַּגְרֻיּוֹת כְּשֶׁהִשַּׂגְתָּ אֶת נְעוּרֶיךָ.
  16. (ג'ים מוריסון; הֶתְקֵף לֵב)
  17. אֲבָל אָז, עַד גִּיל עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע, הַהֶסְפֵּק שֶׁלִּי הָיָה מְחֻרְבָּן. חָיִיתִי עַל אֵדֵי מִמּוּשׁ הַפּוֹטֶנְצְיָאל
  18. (קורט קוביין; הִתְאַבְּדוּת בִּירְיָה)
  19. וְאַחֲרֵי שֶׁכְּבָר לֹא נִשְׁאַר דָּבָר, אַחֲרֵי שֶׁשָּׁאַפְתִּי אֶת כָּל הֶעָשָׁן – גַּם הַמִּתְפּוֹגֵג – שֶׁל הַפּוֹטֶנְצְיָאל
  20. (איימי ווינהאוס; הַרְעָלַת אַלְכּוֹהוֹל)
  21. נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ בּוֹר וְלֹא יָצָאתִי מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה זְמַן. וְדִכָּאוֹן וּמָה לֹא. וּפַעַם אַחַת, בַּכְּבִישׁ, לֹא אִחַלְתִּי לְנַהָג שֶׁיָּמוּת, אֶלָּא שֶׁיִּדְרֹס מִישֶׁהוּ לַמָּוֶת רַק כְּדֵי לִחְיוֹת עִם זֶה. וְהִתְעַנֵּיתִי עַל זֶה. כַּמָּה שֶׁהִתְעַנֵּיתִי עַל זֶה. עַד עַכְשָׁו אֲנִי מִתְעַנֶּה עַל זֶה. וְאִם אַתָּה קוֹרֵא אֶת זֶה – הָיָה לְךָ כּוֹבַע לָבָן – אָז סְלִיחָה.
  22. (איאן קרטיס, אֲנִי מְאֻכְזָב מִמֵּךְ. זֶה יָכֹל הָיָה לְהַתְאִים לְךָ)
  23. (טים באקלי, הַבֵּן שֶׁלְּךָ אִחֵר בְּשָׁלוֹשׁ שָׁנִים. ג'ף באקלי, אַבָּא שֶׁלְּךָ אִחֵר בְּשָׁנָה אַחַת)
  24. וְהָאָדָם, יֵשׁ לוֹ נִסָּיוֹן בְּהוֹצָאוֹת עַצְמִיּוֹת לְהוֹרֵג, הוּא חוֹטֵף בְּחַיָּיו הֲמוֹן קְנָסוֹת עַל הִתְאַבְּדוּת בְּפֻמְבֵּי.
  25. אֲבָל אֲנִי, אֲנִי עַכְשָׁו מְסֻגָּל לָמוּת רַק בִּשְׁבִיל לְהוֹכִיחַ לָכֶם כַּמָּה עוֹד הַרְבֵּה דְּבָרִים יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת.

 

 

 

שבוע בתל אביב (לייב בלוגינג/ מתוך עכבר העיר)

 

יום שישי. פארק הירקון

  • אמא עם ילד קטן במנשא על הבטן. מדי פעם אני חושש מהצלחות.

 

רחוב קרליבך

  • הולך ברחוב קרליבך. יש פה שולחן זרוק בלי עינת שרוף.

 

מוצאי שבת. טלוויזיה

  • רואה פרסומות בטלוויזיה ומגביר עוד יותר, עושה דווקא. בא לרגולטור מגבוה.

 

  • אגב פרסומות. רעיון לגלידת נוטלה שלא יעבור צנזורה: שניים יושבים ואוכלים גלידה. בחורה יפה עוברת ואחד מהם אומר הייתי נוטלה.

 

  • צריך להגיש טור של 350 מילה לעיתון הארץ על הפועל עכו נגד מכבי חיפה. כל שלוש קרנות אני ניגש לכלים← ספירת מילים (האופיס הלא חוקי שלי הוא בעברית, ולכן או אולי בגלל, וכו'), ובודק איפה אני עומד ביחס לחירות החיים שנלקחו ממני. עוד מעט יגיע השלב היותר מהנה בו אלך למילים "אף על פי", "על ידי", "כל כך", ואעשה מהם אע"פ, ע"י, כ"כ (וכו', בעיקר וכו').

 

קופת חולים. יום ראשון

  • יושב בקופת חולים ואין לי רק שאלה. בשעה שכזו, אני כבר בטוח לחלוטין, שאין לי אח תאום בעולם (הכוונה היא לישראלי יורד, שכן רק ישראלי בתור, וכו')

 

  • זוג רועש מדבר. בעוד 5 דקות אשאל אותם אם הם מכירים את הספר של ריימונד קארבר. הם ישאלו (בתקווה) איזה. "אפשר לבקש שקט, בבקשה?", אגיד, ומאותו יום, ועד סוף חיי, לא אסתדר עם מירכאות של תרתי משמע.

 

קפה התחתית

  • המלצרית שאני אוהב לא נמצאת. אכתוב יותר היום, אם כן.

 

  • זוג מבוגרים, כנראה לקוחות קבועים, שואל את מנהל המשמרת "אתה מכיר את הבת הבכורה שלנו?". (אני לא).

 

  • אגב אנשים שאומרים "איזה יופי של תנועות מכחול", מדי פעם שואלים אותי מה הדבר הכי חשוב שאתה מחפש אצל אשה, אלו תכונות אתה מחפש אצל אשה כדי שהיא ולא אחרת תהיה אשתך. אני גם חושב על זה מדי פעם. אני בעיקר רוצה שלא יהיו לה הורים בוהמיינים.

 

  • מדבר עם עצמי של התנהלות שרשראות המזון בחיים: ג'קי ונופר מעולם לא ישבו בקפה הזה, עוד מעט, אחד מאנשי ההפקה של האח הגדול יביא אותם לכאן (שני תנאים לכך: אל"ף: הוא או היא צריכים להיות הלא מקובלים בתוך אנשי ההפקה של התכנית, שכן זה לא שיפרה פה. בי"ת: הם צריכים להתפעם עדיין ממישהו מ"מחוברים"). ומשם: "קפה התחתית הוא של מפורסמים", וכו'.

 

  • מישהי יושבת מולי, זה עתה הגיעה מלונדון (עם התיקים). מתישהו היא תהיה חברה שלי בפייסבוק. בעוד חמש שנים אכתוב לה בתגובה: "חייב לציין שהמעלה הגדולה שלך (צילום אישי עם יד ארוכה שהולכת ב-ר' ומבטלת את האפשרות לדעת אם צילמת את עצמך) הלכה פייפן בישראל".

 

פלאפל ג'ינה. מחשבות לוגיות

  • קונה פלאפל בפלאפל ג'ינה. אומר "עם הכל" ועדיין שואלים אותי "צ'יפס, סלט". מישהו (כזה שלקח גם עם כרוב לבן) אומר שג'וליאנו מר מת. בעוד 5 דקות, אזכר שקיבלתי בפסיכומטרי 430 בגלל שיש פה רק קיץ ("אם יש גשם, יש עננים"), ובעיקר בגלל שהתעסקתי אז בהיקשים לוגים אחרים; אם ג'וליאנו מר ימות, קארין ארד תהיה בהלם. וכו'.

 

דיזנגוף סנטר

  • אני שוב נאבד בין היציאות. המוכרים של ההוצאה לפועל סוחבים שלטים על גביהם כמו היו צבים. מדי פעם אפשר לראות שלט עומד על שניים כאשר הצב שלו יצא להפסקה.

 

  • עושה F5 לסיטואציות.

 

מיטה. אחרי החלפת סדינים

  • אם אתפס בשבי ואעבור עינויים (החוטפים ירצו לדעת מי מהאנשים בתל אביב היו בעברם אנשי בּום שלא החזיקו את זה טוב וזה נכנס לפריים), הדבר היחידי שישבור אותי (לפני זה יהיו: עינוי סיני עם ברז מים, מכות חשמל, מלח על פצעים פתוחים ושמיעת "זומבי" של הקרנבריז בריפיט), יהיה להכניס שמיכה בתוך ציפה.

 

  • מיד אעצום את עיניי. קצת לפני כן, חושב על ימים יפים יותר בהם מראיינים של תכניות בידור לא יבנו בילד אפ עם משפט ארוך, אינסופי, רק כדי לשאול את המרואיין שאלה מצחיקה שלא קשורה לכך (או לכל הפחות שאני לא אשים לדברים מסוג זה).

 

  • בבוקר אקום ואבחין שישנתי עם ה-USB  בכיסי. שוב לא היה לי למי להעביר את כתביי.

 

קצה הר שיש בו חיבור ווירלס. בוקר יום שני

  • יושב עם מכר על קצה הר ואין לי לאן לברוח; מעלתו הגדולה ביותר היא ניימ דרופינג. בעוד כמה שעות אגיע הביתה (אקח את הרכבל; לעולם לא יורד את מה שעליתי, זוהי זילות העלייה), ואגש לפייסבוק. שם אחפש שמות של אנשים אקראיים לפי כתובות מייל (ג'ימייל, בעיקר) ואציע להם חברות. יהיו אלה אנשים שהתמזל מזלם לקבל כתובת ללא מספור, ישראל ישראלי של האינטרנט. נניח danalevi@gmail.com ולא danalevi15@gmail.com, וכו'
  •  אגב בחורות שמדברות ביניהן דרך תאי מדידה; למטה, מתחת לאינטרנט, עולם שכולו מוֹב. סרטונים כבדים מדי למיילים אישיים מועלים ליו טיוב ונשארים בשמם המצלמתי (כותרות כמו MOV542, MOV879, וכו'), רק כדי להעבירם בתוך המשפחה עם לינק סודי. זהו עולם תת קרקעי שבו לסרטונים שונים יש עשרות אחים תאומים עם אותו שם, אבל עם אופי אחר. ("מבדידות הסרטונים הופכים קשים"). ממליץ לכם, קוראיי – אני מבקש בכל לשון של בקשה שתוסיפו כאן "הלא" – נאמנים, לחפש את MOV06878. שם, נערה יפה שרה את "אני קופצת לאילת ושכולם יקפצו". רק עם השפתיים.

 

  • קפקא חי היום, הוא חתם אצל סוכנת כתיבה. היא רק שולחת לו לג'ימייל (maxbrod.benzona@gmail.com) מכתבי שרשרשת שאם הוא לא יעביר אותם לעוד עשרה אנשים ךא תהיה לו עבודה בחיים (וככה זה נשאר).

התחנה המרכזית החדשה

  • הולך בתחנה המרכזית החדשה. עם כל צעד, מרגיש שבוגד באהבתי הישנה.

 

  • איפשהו כאן, התיאטרון של ניקו ניתאי. הייתי שם פעם, אבל אני לא מוצא את הכרטיס. הוא מציג בלי הפסקה כבר שנים את ה"הנפילה". למעשה, נדמה שאפשרות צלצול השכמה נוסח "שן קשת ענן", הוא האוקסימורון הגדול בעולם.

 

  • עובד לא זר הולך מולי.

 

  • אגב, ניקו ניתאי, מדי פעם אני חולם שאני והוא על אי בודד ואין לי ממי לבקש פינצטה בשביל להוציא שיערות מהאף.

 

שדרות רוטשילד

  • פה אין אנשים שמתקנים אותך כשאתה אומר "אבן גבירול" ולא "איבן". למעשה, הם עומדים על כך.

 

  • בחורה עם מכנסיים מתרחבים מדוושת על אופניים. כלום לא נתקע לה בשרשרת.

 

  • ילדים קטנים רצים בתוך שטחים מגודרים. לאימהות תל אביביות זמן ארוך יותר לקריאת ספרים.

 

כיכר המדינה

  • מחוץ למספרה בכיכר המדינה. על המדרכה זרוקים לפי הסדר הזה: ערסית. פן. מקלות.

 

הופעת ישיבה. זאפה

  • מדי פעם אני מתעורר בבעיטה (שזה הבעתה של חוסר הדרמה) מחלום בשחור לבן בו אני אשכנזי שעומד בכניסה ליער שכולו בשליטה פרטיזנית, והקב"ט הראשי אומר לי: זו הופעת ישיבה.

 

טקסידרמי. חצות ובכלל לא קצת

  • בטקסידרמי, מישהי מבקשת ממני אש. זה לא פוחלץ, זה סתם בוטוקס.

 

רוטשילד 12. בוקר שישי

  • שתי המלצריות החביבות עליי עובדות באותה משמרת. מתי הן כבר יריבו ואז אוכל לכתוב.

 

  • מהשדרה שממול נכנסים (אבל לא בסדר הזה) קבצן, ליצן, נגן רחוב, נזיר בודהיסטי, ומשתמשים בשירותים של הקפה. זה מזכיר לי בדיחה עם סוף פתוח:

 

  • אגב פדופילים בפסח, רק לאוכלי קטניות.

 

  • אגב פסח, יושב מולי פדופיל שפניו מפוקסלות. אני מקמץ את עייני ורואה אותו בבירור, זה עובד.

 

  • אני כל כך שונא את האיש שלידי, שאני מקווה (וזה הולך טוב עד כה) שלא ייצא לי אפצ'י רק כדי שהוא לא יגיד לי לבריאות. לא מזמין דברים עם פלפל, אם כן. לא מסתכל על פלורוסנטים, אם היו.

 

הליכה ברחוב אלנבי

  • קוקסינל נכנס לסטימצקי. אגב סטימצקי, אם בחורה מדברת בשפה של הומואים זה הופך אותה לקוקסינל?

 

  • אגב האסון הנורא ביפן, אני חושב שבתוך תוכנו אנחנו הגברים, די מקובעים. אנחנו כל כך מקובעים עד שאנחנו חושבים שכל קוקסינל שעובר ברחוב אמור לחשוק בנו. אנחנו אפילו נפגעים כשזה לא קורה.

 

  • אגב אנשים עם שני שמות משפחה, עכשיו ראיתי סינגר סונג רייטר לסבית (לא מוצהרת) אמריקאית שעשתה עלייה. בעוד כמה שנים, כשתכתוב בעברית, כבר לא תוכל להתחבא.

 

תחנת אוטובוס

  • מותק: אל תבני על יו.פי.אס שישלחו לך את הצעיף שביקשת מחו"ל. זהו, נגמר החורף. תרפי. אל תתפללי ליום גשום, לא תספיקי. אל תגידי שזה בשביל הכנרת, בינינו, זה לא בשביל הכנרת. ועכשיו, בואי נדבר על זה שלרננה רז יש חבר, וכמה זה מייבש פה, את אלה שמשמאלנו.

 

קפה מרסנד

  • לא מבדיל בין המלצריות פה. מה שכן, ניגש לעמדת העיתונים ורואה שבמילה שאתם קוראים עכשיו (צ"הל) המגיהה הלכה איתי עד הסוף עם העניין של מיקום הגרשיים.

                          

                                                                                                                                                  (עכבר העיר, 15.4.2011)

קראת יותר מדי ספרות מתורגמת משנות החמישים (אודיו)

מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד קשה לזהות מישהו לפי הפרצוף אם יזכה בלוטו

או בטוטו

מאוד, מאוד, קשה לזהות ילד קטן, אם ייצא כדורגלן או כדורסלן

אבל עם זאת,

ובכל זאת, ולמרות הכל

ואף על פי כן-

מאוד קל לזהות מישהו שגדל על ספרות מתורגמת משנות החמישים:

הוא תמיד יגיד בסוף משפט, אחרי הפסיק, "מה", במקום "אה".

לדוגמא-

אז האוטו שלך לא מניע, מה?

או-

הסרט הזה טוב, מה?

 

אתמול למשל, אתמול למשל ישבתי באיזה בר ומישהו ניסה לסחוב אותי למכות

הוא בא אליי ואמר לי –

"בוא ניקח את זה החוצה, מה?"

אמרתי לו-

"את מה, אה?"

(קראת יותר מדי ספרות מתורגמת משנות החמישים).

הוא שתק.

ביקשתי חשבון. בכל זאת-

הוא תקוע עם תיאורים שאין להם כבר מקום בכיסים.

שילמתי ולבשתי את המעיל.

לא חיכה לי סוס בחוץ, ובכל זאת, הוא נשען קדימה ואמר לברמן

"אני זקוק למשקה הגון. תן לי עוד בירה הגונה".

הברמן אמר-

"אני חושב שזה רעיון כביר. אני חושב שזה רעיון כביר".

יצאתי משם.

בחוץ, שלוש נערות קראו מעריב לנוער. הן הקריאו את זה אחת לשנייה וצחקו-

למושיקו מרחובות יש קְרי לילה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צחי בחוץ לארץ (ספוקן וורד, אודיו)

טוב, המשך ללהיט הגדול "צחי" מה שהביא את הבסיס לקטע הבא: 

צחי בחוץ לארץ.

אולי בהמשך יהיה "צחי בים", "צחי בלשכת העבודה" וכל מה שקופיקו לא הצליח.

הנה.

צחי בחוץ לארץ/ מילים מוזיקה והקראה- אודי שרבני

פשששש
פשששש
תראה  את זאת
איזה רעה
רעה
פששששש
בארץ לא יכולה ללכת מטר
מטר לא יכולה ללכת
בגלל ארסים
כמוך, אני?
אני נראה איטלקי מותק
יובנטוס
יובנטוס
אינטר מילאנו
איטלקי אני
בראסמי, מה שונה?
נוהגים אותו דבר
אנחנו
והם אוהבות את זה
ככה
כמה שתהיה יותר חוצפן-
ככה תביא אותם
למה זה חסר להם פה בחו"ל-
חוצפה
תהיה ערבי איתם
ערבי תהיה
כמה שיותר ערבי-
יותר טוב איתם
למה זה חסר להם פה-
חוצפה
 
כפרה עליה
בוא נתערב מביא אותה
בוא נתערב מעמיס אותה
פי כססס
לא הייתי צריך לדפוק ביד
לפני היציאה
למה אני לא משדר רעב ככה
רעב אני לא משדר
פשששש
פשששש
סקיוז מי
וואט דה טיים נאו
וואט דה טיים נאו?
מיי ווץ?
נו וורקינג בייבי
נו וורקינג
הלכה הכלבה
חכה תראה תחזור
חכה תראה שהיא תחזור
ואז מביא אותה
טעות היה לדפוק ביד
לפני היציאה
טעות
לא משדר רעב ככה
 
 
פשששש
פשששש
איזה דברים יש פה
וואלאק בארץ לא היו יכולות ללכת
מטר
מטר לא היו יכולות ללכת
בגלל ארסים
כמוך
תראה את ההיא שם
פששששש
תראה את ההיא שם
פששששש
איך, וואלאק אני לא מבין
איך, וואלאק אני לא מבין
זרים של מכבי בכדורסל איך הם אומרים
שהבחורות בארץ-
הכי יפות
מתלהבים לי ממג"בניקיות
ממג"בניות הם מתלהבים לי
פאוזה
פאוזה
פאוזה
בטח, בטח שמעון מזרחי
משלם להם
לשחקני חיזוק
שיגידו שבארץ הכי יפות
גדול
בייבי, יו נואו שמעון מזרחי?
הרגת אותי עכשיו
לך תביא לנו וודקה תפוזים
אבל בלי קרח
נו אייס תגיד לו
למה זה תופס מקום בכוס
רגע
חכה חכה
אל דבר
אל דבר עכשיו אומר לך
אני עושה כאילו אני מצביע על התמונה
אבל אלה מאחורי
אומר לך סתם מצביע על התמונה
מה אתה מסתובב?
בקיצור
מאחורי-
ישראליות
איך אתה קולט אותם מרחוק
איך פתחת עין אתה
מה עכשיו
הגיעו לנו ישמעליות עכשיו
הורסות הכל, אלה
פחחחחח
פחחחחח
תראה, תראה איך הם משחקות אותה
כולה חזרו מהודו
לכי תקלחי
ויאללה לאוניברסיטה
למה אבא אמר
מקבלות פה הפוכה לפנים
מקבלות פה
תופסות מעצמם
כאילו מי ישמע
כאילו מי ישמע
אבל עכשיו
עכשיו יורד להם האוויר
ישמעליות
 
מי זה עכשיו מחסום
שניה
הלו
הא אחי!
הא אחי!
איך אתה לא פה
איך אתה לא פה
עם צחי אני פה
שיכור תחת הוא
בחורות-
אתה לא מבין
אתה לא מבין
כסיות שתה לא מבין
בלי לישים
בלי באלה בית
יוצאות לבד
עם בטחון
למה יש להם בטחון
לא כמו אצלכם
רגע
מה יצא בית"ר
מה יצא בית"ר
הלו?
התנתקה לו
פי כסססס
פי כסססס
מה השעה בארץ
7
6
5
4
3
תוריד אצבע
לא ככה סופרים
תמיד תוריד אצבע בסוף
התנתקה לו
טעות היה לדפוק ביד
לא משדר רעב
רעב לא משדר
 
פששששש
פששששש
טוב אחי
אני הולך על ההיא
ההיא שעומדת עם ההומו
מה איך אני יודע?
יש לו עגיל בצד ימין
זה חוק שלהם-
עגיל בצד ימין
שיוכלו לזהות
הולך עליה אני
מה מה עם סימי?
פאוזה
פאוזה
פאוזה
מה אתה רוצה
מחוץ למים הטריטוריאלים
אנחנו
זה לא בגידה
טוב, תספור שלוש ואני מעמיס את ההיא
ספור
וואן
טו
שרי.

*לקטעי אודיו קודמים לחצו כאן

צחי (ספוקן וורד, אודיו)

 

הרבה לפני ארץ נהדרת, היה את "צחי" עם היאללה מביי שלו מ2008. תמלוגים ישולמו בשטרות של לינקים.

לפני שאתם מתקדמים לשיר ההמשך, צחי בחוץ לארץ, הנה הבסיס-

צחי/ מילים מוזיקה והקראה- אודי שרבני
 
רואה זאתי?
נתנתי לה פעם
נתנתי לה.
סוגבניה
סוגבניה
אבל היום-
אין מֶנה חר
אין מֶנה חר
עושה לי פרצופים
באה לי בהפוך, אתה מבין?
אבל אני מעל זה
מעל זה.
 
שומע
אל סתכל
אני עושה כאילו אני מצביע על התמונה
אבל זאתי מאחורי
אומר לך סתם מצביע על התמונה
מה אתה מסתובב
בקיצור
זאתי מאחורי
רואים עליה
שהיא לא הייתה מקובלת בילדות
ופתאום נהייתה יפה
בבום
ועכשיו משלימה פערים
נוקמת
נבזית
סנובית נהייתה
אין מֶנה חר
אין מֶנה חר
אבל תראה איך היא מסדרת את החולצה על הג'ינס
מאחורה
למה זה נשאר לה מפעם-
שיש לה תחת גדול
אתה מבין?
זה נשאר לה מפעם
בראש
לא ייצא מֶנה חר
מֶנה חר
אלה
ככל שלא תייחס אליהם
ככה
יירצו אותך יותר
אתה מבין-
תבוא לה בהפוך
בהפוך תבוא לה
ורק ככה תנתן לה
תנתן לה
סוגבניה
סוגבניה
 
אה, מה קורה יא בנאדם
שנים
שנים
מה אחי, מה עושה עכשיו
וואלה. עדיין?
יפה.
פאוזה
פאוזה
פאוזה
טוב, תקשר אה
אבל תקשר
אה
אדיוט.
 
טוב מה
לא מתרומם פה
נהיה מקום של ערסים זה
בוא נזוז
בוא נמוב
מי זה עכשיו מחסום, שניה
ממווהלו
היי מותק
כן
כן
כן
אומר לך עם צחי אני פה
טוב, ממווקיי
ממוואקיי
אז יאֶללה
מממביי
מממביי
עושה לי בעיות, אל תשאל
טוב בוא נזוז
בוא נמוב
שניה
מה אתה לחוץ
אומר לך כבר זזים
חכה
הולך על זאתי ונלך
מביא בה הכשה והיינו
הכשה והיינו
והיינו פה
פאוזה
פאוזה
פאוזה
מה אמרת לה, אחי
מה אמרת לה.

*לעוד קטעים: מצד ימין באתר תחת "ספוקן וורד, אודיו ווידאו מהופעות חיות")

.

%d בלוגרים אהבו את זה: