ארכיון קטגוריה: ראיונות

צריך לעשות את זה יותר; ברי סחרוף ואודי שרבני | פסטיבל הסופרים הבינלאומי, 2019

סיימנו חזרה. הכל ערוך ומוכן.

 

אתם מוזמנים, כמובן. כל הפרטים על ההופעה בלינק הזה.

 

על "חשמל מהשמש" של עמיר לב (ובכלל על עוד כמה דברים של כתיבה) | אודי שרבני

 

 

יצא לי להיות נוכח – כצופה מאזין, או כמאזין צופה – כמעט בכל השלבים של "חשמל מהשמש", התקליט החדש של עמיר לב (שיבדל"א, עיין הערך הפארודי "המנוח ואני"). החל מהסקיצות האקוסטיות, אל סימוני השירה, אל האולפן, המיקסים ועוד.

אני יכול להגיד הרבה דברים, אבל אתחיל בהתנערות ממשהו שאוהבי ומלמדי השירה נהנים לשלוף מכיסי ראשם (לפעמים זה קורה כשהם פוגשים פרח שירה, לפעמים זה קורה כשהם פוגשים קבצן ברחוב), וזו התבנית המשפטית נוסח "החוק הכי חשוב בשירה זה למחוק". זאת אומרת, החוק נכון לפרקים, אבל ההישענות עליו כתבנית דיבורית, כמעט ציווית, הורגת אותו ברוורס. הוא שייך לאותם משפטים שהעיצוב התודעתי שלהם כל-כך יפה (עיין ערך "החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תכניות אחרות"; ג'ון לנון), עד שיש רצון לקשקש עם טוש על אותו משפט – המורה מחיקה – וכך, באופן אירוני, למחוק אותו עם תוספת.

 

כשמדברים על כתיבה מנמלית, הרי שברוב המקרים הדברים שמרחפים מעל נושא דיבורי זה מקבלים צביון של מהלך רוחני כמעט; הכותב מגיע אל "הפשוט" לאחר שעבר עם עצמו תהליכים; ניקה מניירות, הפחית מהמלל שנבע מחוסר הביטחון, ובעיקר – וזו היד המושטת אל "החוק הכי חשוב בשירה זה למחוק" – מתחיל "להראות ולא להסביר", או "לכתוב את, ולא על". המינימליזם מטפטף מגופו, וכמעט כמו באמנות פלסטית או בעיצוב גרפי, הטקסט והאדם הכותב הופך קצת – סליחה – קפוץ תחת. הרי יש בו, במינימליזם איזה ניקיון כמעט מתנשא.

אבל הנה האירוניה: אותם אלה אשר הגיעו לכתיבתם המתומצתת, אינם אלא אשר סיימו את התהליך המעגלי אל מול עצמם; חוזרים אל הפשוט, רק בדרך עוקפת. באופן עיוני או ביצועי. ובסוף, לכאן או לכאן, הפשוט(1) הוא פשוט(2). אולם מה עם ההפך? הנה, אותו דבר: הפשוט(2) הוא פשוט(1). למה על כך לא מצביעים?

תיכף נחבר את זה.

אז כמה שורות, אם כן, על הטקסטים בתקליט הזה. המילה "מנטרה" היא שחזרה הכי הרבה סביב העבודה על התקליט הזה. מהי מנטרה, בכלל, ובהקשר מילים במוסיקה? היא חזרה על מילים, משפטים, עד שהם חודרים לתודעה, לגוף, ואתה מדבר אותם. אתה בהתחלה המוביל, אבל הופך מובל. כאן נכנסים גם כלי הנגינה שמלווים עד להתמזגות לכדי "אחד". האחד. האחד שרוקד, האחד שנע, האחד שאסימון עובר דרך ורידיו. בנוסף לכך, המשפטים האלה בתקליט שהם לא רוחניים (מה שמשויך בטעות לנושא "מנטרה" בד"כ), אלא מחיי היומיום, מתפרקים בגוף (מתוכן) ושוחים בחזרה, כמולקולות, לאוזניים. שם, הם נשמעים שוב.

 

אדם משתנה. כל אדם. הוא אמנם אותו הוא, אבל משתנה. הוא רואה דברים אחרת, יהיה יותר נכון לומר מאשר "משתנה". אני מאמין גדול שזו לא טעות, וזה כן נכון להגיד "שינוי של 360 מעלות". למה? כי האדם משתנה, וחוזר אל עצמו אחרת, אל אותה נקודה. שינוי "נכון" של 180 מעלות, הוא חד מדי, אפילו שוּפוּני. מה זה שינוי של 360 מעלות אצל האדם? דמיינו אדם עם מגנט בליבו, מתחיל להסתובב, פיזית, במקומו, והנה חוזר למקום בו התחיל את הסיבוב. המגנט שבליבו ליקט דברים, התנהגויות ופרספקטיבות, שלא היו בתחילת דרכו. עכשיו הוא באותה נקודה רק עם תוספות. ומה עם ההשלה של הדברים, תשאלו? ממילא תנועת הסיבוב משילה את הדברים שלא רצה בהם.

נחזור לעניין המחיקה. עמיר לב הגיע כבר מחוק – במובן הטקסטואלי וכו' – אל התקליט הזה. הוא לא היה צריך למחוק דבר בתקליט הזה כי הוא כבר הגיע מחוק. אבל בשונה ממוחקים/מחוקים אחרים, זוהי מחיקה ענווה. זה תהליך שלא יכול לקרות לאדם בתחילת דרכו, ויש צורך להבשיל אליו. המשפטים שבונים את התקליט הזה (וזה אכן תקליט של "משפטים", אבל לא במובן הקופירייטרי שלהם) חוזרים כמנטרה, ובעצם בנויים כמעין אילן יוחסין של זרם תודעה מפורק, מצב בו האדם, מספיק לו לומר משפט אחד שהוא יודע את אחוריו, את כתפיו, את פניו ורגליו. אפילו את שערות המשפט שלא הורדו. זה מעין מצב שקצת נראה אוטיסטי למתבונן מהצד, כי הוא, המבצע, חושב שכולם מבינים למה הוא מתכוון (שהרי הוא עבר את כל השלבים של המשפט ואין צורך להסביר אותו), אבל עם הזמן, כמגרפת זי'טונים על לבד ירוק, המשפט אוסף את תודעת האנשים אליו, אל המשפט.

מה שאני רוצה להגיד זה שעמיר לב, בתקליט הזה, בעצם שר/כתב את כל מה שהתת מודע שלו כיוון אליו במשך שנים; פיסול משפטים, משפט אחד שחוזר כמנטרה בשיר אחד כי אין צורך – ואי אפשר, כשהגעת לאל חזור – יותר מזה. השיר "שנינו", מהתקליט הזה היא דוגמא טובה לכך: הכל נמצא שם.

 

 

 

אפשרויות היפותטיות לסופֵּרגרוּפּס ישראליות

 

 אני אוהב לכתוב שטויות כאלה. נניח, אפשרויות היפותטיות לסופֵּרגרוּפּס ישראליות.

 

super_group_0_1422629848

 

שלישיית "ואידך זיל גמור" | שלומי שבן, אסף ארליך, רועי פרייליך | שם התקליט: "אנחנו אוהבים אתכן".

שלומי שבן, אסף ארליך ורועי פרייליך בשירי שאנסון.

מפיק מוזיקלי:  אסף אמדורסקי.

גיטרה: מורדי פרבר.

תופים: רע מוכיח.

בסיסט: אלי מגן.

סמפלר: אייל יונתי.

שמות השירים: "כשהאלכוהול מתאדה בדמי", "לא תהיה לי עוד אחד כמוך", "אנחנו אוהבים אתכן", "זו רק מעידה, ילדונת", "תגידי, אני בא לכאן הרבה?".

מן הביקורות: "מאז שלישיית גשר הירקון לא היתה בארץ שלישיה כזאת! ההרמוניות הקוליות של השלושה נוגעות באוושות הלב (אם נרפרר לאחד מהשירים שלהם), תוסיפו את זה שמי שהפיק את הדיסק הוא אסף אמדורסקי, שזו עוד התכתבות על גשר הירקון (אביו הקים את הלהקה. א.ש- אבל מה ייקרה עם הכתבה הזאת אם אשנה את שמי בעתיד?), אז בכלל. יש משהו בשלישיה אלגנטית שכזאת לגרום לך גם אם אתה גבר להגיד למישהי "את באה אלי לקפה ותקליטים?" אבל לבטל למפרע את הנימה האירונית, המאוחרת שנתווספה עם השנים למשפט זה. כה לחי! רוצו להוריד!"

 

צמד "הם לא נחמדים" | נינט ושי צברי | שם התקליט: "אללה בחטי".

נינט ושי צברי בשיריי יידיש.

מפיק מוזיקלי: יהלי סובול.

גיטרה: יהודה קיסר.

תופים: אהרל'ה קמינסקי.

פסנתר: אריה ורדי.

בס: ג'וני שועלי.

כינור: טוני בראוור.

שמות השירים: "זו לא הפסקת חשמל, אנחנו יושבים בחושך", "ווי זמיר, ראית זגורי?" ,שיקסע פה, שיקסע שם", "הבלדה על בשביס זינגר".

מן הביקורות: "נינט ושי צברי הצליחו לפצח את ההוויה היידישית בצורה כה נהדרת, עד שנדמה שזה מה שהם דיברו בבית. הקולות של נינט וצברי מתאימים כמו כפפה ליד השירים, והפן ה – סו קולד – בכייני האשכנזי, מקבל רובד נוסף, מזרחי, ובימים טרופים כאלה של ישראליות נדמה שאפשר לאחד בין הקצוות העדתיות רק ע"י תכונות שכאלה, תכונות כביכול שליליות. השירה של נינט וצברי גובלת בשירת יודל מופתית. רוצו להוריד!"

*אגב, האם מקור שם הצמד הוא פרפרזה עוקצנית לדברי גולדה מאיר? גורמים בהפקה לא מאשרים זאת.

 

 

פישוף וגולן לילדים | אוהד פישוף וציון גולן | שם התקליט: "אימוג'י".

תקליט ילדים של אוהד פישוף וציון גולן.

מפיק מוזיקלי: גידי רז.

תוף פח: ציון גולן.

סינטיסייזר: אוהד פישוף.

 

שמות השירים: "מים בברך", "הי, הי, הנה פדופיל", "קרטון ביצוע", "העתק שמש", "במבי שלג", "אבא קובנר".

 

מן הביקורות: "פישוף וגולן מדברים לילדים בגובה העיניים. היכולת שלהם לסנטז את מראת הילדות בצורה טבעית וללא גישור, היא יותר מנהדרת. נראה שעולם הילדים שאותו שכחנו, מקבל אצל המאזין המבוגר דווקא, רובד נוסף עם כל האזנה. אחרי הכל, ילדים מבינים יותר טוב ממבוגרים, והנה סוג האזנה כזה מפלטר אותנו אל ראיית עולם שכבר שכחנו ממנה. רוצו לשתף!"

 

אושיק לוי והגיטריסטים | אושיק לוי | רם אוריון, אורן לוטנברג, גיא שמי | שם התקליט: "הו! שיק!"

אושיק לוי בשירי אופנה.

מפיק מוזיקלי: דני סנדרסון.

שירה: אושיק לוי.

גיטרות, מנדולינות: רם אוריון, אורן לוטנברג, גיא שמי.

 

שמות השירים: "עמודי העיר יפים לך", "ענבלי הלשונות של הפנסים", "זה מדויק עלייך", "מכפלת".

מן הביקורות: "עם הסתלקותו של אריק איינשטיין מהעולם, אושיק לוי הוא ה-COOL של הזמר הישראלי. שילוב מנצח של גיטרות בלבד; שילוב של להקת הצלליות, ורעש של סוניק יות'. נדמה שרם אוריון, אורן לוטנברג וגיא שמי מייצרים גיטרה חדשות עם צוואר אינסופי. נהדר!"

 

זכאי לטנא | דודו זכאי וזאב טנא | שם התקליט: "ארץ ישראל היפה. והמכוערת"

דודו זכאי וזאב טנא בשירי ערגה ופיקחון.

מפיק מוזיקלי: אבי בללי.

שירה: דודו זכאי, זאב טנא.

זמרות ליווי: קרולינה, טובה גרטנר.

סמפלר: רייסקינדר.

גיטרות: דן תורן, שלומי ברכה, בן מוש.

מתופף: טל ברגמן.

פרקשין: נועם הלוי.

פסנתר: יוני רכטר.

 

שמות השירים: "אתמולי שלשום", "אין לנו את זה", "תראה יהיה גשם", "אני רואה כי טוב".

 

מן הביקורות: "לכאורה זכאי וטנא מנוגדים זה לזה (ואכן, המהדורה יצאה רק בויניל; כל זמר שר צד אחד של תקליט, מעין דיאלוג), אבל לא מעט קווים דומים בין שניהם; תקווה ופיקחון הינו הך. שני אלה, אריות של הגשה; אחת מנעימה, אחת מתריסה. שילוב נהדר!"

 

 

ועוד ועוד, אין לי כוח להמשיך. הבנתם את הפרנציפ. יש לכם עוד? כתבו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להאזנה: אמאש'ך אבאש'ך שבוע הספר | הגירסה המלאה | מתוך: "ספרים רבותיי, ספרים" | גל"צ

 

 

כאן נמצאים כל הפרטים.

אמאש'ך אבאש'ך שבוע הספר

רק היום: אמאש'ך אבאש'ך שבוע הספר, הגרסה הארוכה מתוך אתר עיתון הארץ. ולהאזנה מתוך ספרים רבותיי, ספרים, בגל"צ

הנה הגרסה המקוצרת במהדורה המודפסת של "תרבות וספרות".

11391459_1462011477430395_3761429309628766668_n

וכאן אפשר אפילו להאזין לזה, ממש על ההתחלה. מתוך תכניתה של ענת דולב ברשת ב'.

 

כתיבה ליגה. ערב קריאה על כדורגל ושאר נבדלים.

ביום ראשון הזה, בשעה 22:00 בלבונטין 7. עלות כניסה פחות מבירה. ספרות וכדורגל. כדורגל וספרות. אירוע שעודד מנדה-לוי ואנוכי ארגנו לכם.

לרגל פתיחת עונת הכדורגל שלא מגיעה בזמן, ערב ליגה על ספרות וכדורגל.
מודי בר-און | יהונתן דיין | חיים ושדי | חגי ליניק | שי מייזלמן | עודד מנדה-לוי | אודי שרבני.

 

done11

 

זה דף האירוע בפייסבוק. ניפגש.

 

בדיוק כשחשבתי שאני בחוץ, הם משכו אותי בחזרה | מדבר וקורא | מתוך ארכיון סופרי ומשוררי ישראל | וידאו

זה הדף שלי במאגר.

בית. אדם. גיטרה. | גיבורי הגיטרה החמים של הרוק הישראלי (מתוך PLAYBOY ישראל)

לקריאה, לחצו על התמונות.

guitar-1

 

 

 

guitar-3 copy

 

 

guitar-2 copy

 

 

guitar-2

 

 

guitar-3

 

 

guitar-4 copy

 

 

guitar-4

שיחה עם מאור כהן למגזין פלייבוי. אין ערומות, אבל יש תשובות

 

"זאת שאלה מעניינת. אני חושב שלעורר במאזין מעין הרגשה שהשיר שלי הוא משהו שהוא כבר מכיר. לא במובן הרע שיש עוד שירים כמוהו, אלא שבשמיעה הראשונית הוא כבר מניח את הערגה על הדבר".

סוף נווה צדק, או בעצם תחילתו; תלוי איך מסתכלים. יום אחרי ל"ג בעומר, בדרך שאריות גחלים וריח של פיח. ברחוב לילינבלום, בתוך קיוסק מהסוג העגול והישן (כמו לוח מודעות שמכיל תוכן פנימי) יושבים שניים. לידם, מקרר ישן ושאר דברים. נראה שהכל מחכה לשיפוץ מחדש, והם אלה שייקחו את זה. אני מאחר למאור כהן. יש לו תקליט חדש וטוב ("החופש הגדול") ואני מראיין אותו. דווקא רציתי לבוא מוקדם; הטלפון שלי בתיקון ואין לי איך להקליט את הראיון, אלא עם מיקרופון מפלסטיק שיתחבר למחשב. אני צריך גם שקע לחשמל כי הסוללה של המחשב גם היא פלטת שבת מקולקלת. מאור בפנים, מחכה על הבר.

מצטער על האיחור

"זה בסדר, זה בסדר, מה העניינים?"

טוב, מה אתה שותה?

"תה עם ג'ינג'ר".

בחום הזה?

"יש לי אובך במצח! אתה מכיר את זה?"

בטח מכיר. שמע, נצטרך לעבור מקום. אין לי איך להקליט, עזוב, תבין כבר שתקרא את האקספוזיציה לכתבה. קבל איזה מיקרופון.

"אולד סקול. רוצה שאני אקליט באייפון ואשלח לך?"

עזוב, זה יהיה כבד מדי למייל. זה בסדר אם נצא החוצה? יש שם שקע.

"בטח".  

אנחנו מדברים קצת על ענייני נשימה ועוברים החוצה. אני אוהב את מאור כהן. מלבד זה שהוא מוכשר, הוא גם מצחיק. זאת אומרת, מלבד זה שהוא מצחיק, הוא גם מוכשר. זאת אומרת, שתי וערב, יין ויאנג, מאור וכהן. ברקע, על לילינבלום, נראה שיש תחרות סמויה על הרחוב בין מדריכי טיולים. הנה זה עם התרבוש והקבוצה שלו. אנחנו מתיישבים.

 

איך אתה מגדיר את עצמך… סתם

(צוחק ועושה תנועה של מיקרופון)

לא מזמן מישהו סיפר לי סיפור מצחיק: אתה נער, סרט כחול בדרייב-אין, עם מגאפון

"כן, זה היה אז שאחד מהחבר'ה קיבל רישיון, ואתה יודע, יש אוטו למישהו, זהו! עוברים בכל המועדונים בעיר, חורשים, רונדלים בלי סוף. ואז למישהו היה מגאפון מהעבודה של אבא שלו, אמרתי לו תביא, והתחלתי לדבב את הסרט. כנראה הפרענו למישהו ברגע אינטימי, הוא יצא וכמעט היה מכות".

שאלתי את זה בגלל מטרה מסוימת; שיחקתי לרגע את זה שתקוע בעבר ובא למאור עם מלעיל ואומר לו "זוכר ש…". איך אתה ניגש לזה? אתה מופתע? רווי? אתה אמר לעצמך: זה שממולי בטח לא שומע את החומר החדש שלי?

"תראה, באים אלי עם כל מיני דברים ותקופות. עכשיו למשל באים אלי מתקופת 'הבליינים, ואתה יודע, כשאתה נער, אתה סופג את הדברים הכי חזק. הנה, התהליך ממשיך. כל אחד זה עם ה'שַם שזה קרה אצלו'. אותו דבר עם אנשים שאוהבים את בודלר ואני בספק אם הם מכירים בכלל את החומרים של זקני צפת. או כשעשיתי את 'יום חולין' של אילנית, או שהשתתפתי בתקליט של יוסי בנאי – אני רואה בהופעה אנשים בני שישים, ולא מעט, לצד הצעירים". 

אז איך זה באמת הולך בהופעות? מה השלב הראשוני של בחירת שירים

"אני עושה בעיקר שירים שעובדים טוב בהופעה. יש למשל שירים שלא עובדים".

תן לי דוגמא לשיר כזה שלא עובד

"נגיד 'הדרמה' מהאלבום החדש. הוא מתוזמר באופן שקשה לעשות בהופעה. באותה מידה, יש גם הגבלה של בלדות; היתה הופעה שעשינו את 'טוב לנו יחד' ופתאום הרגשתי מהקהל שדי, לא מתאים עוד אחד כזה. פיטר בדרך כלל מסמן לי".

איך זה לעבוד עם פיטר רוט? אתם צמד חמד, מה שנקרא

"מדהים. אנחנו מכירים עוד משנות התשעים".

אם אתה אומר לו שאתה רוצה מפיק אחר

"לא בעיה מבחינתו. עברנו כל כך הרבה שזה לא משנה". 

כולם אומרים שאתה איש על איש של להקות, אבל נראה לי שאתה יותר איש של צמדים: לוטנברג, דן תורן, רע מוכיח, פיטר.

"כן, גם זקני צפת בעצם התחילו ככה. לא הייתי ילד שלמד גיטרה ומוזיקה, ואז יוני בן טובים הוא שפתח לי עולם אחר. הוא היה ממש מוזיקולוג. היה בי רעב, אנשים הפרו אותי, ובגלל שהיה לי ידע מועט אז כל דבר חדש הדליק אותי. היו משמיעים לי אקורד ו-וואו! כמה שירים אפשר לעשות איתו! היום זה כבר אחרת".

ומכאן, אתה לפעמים מנסה לשמור על אי ידיעה לכדי שמירת חדות? עד כמה שזה אפשרי.

"זה קורה לי עם לחנים. אני כבר מכיר את הגיטרה יותר מדי טוב, אבל אם מישהו בבק ראונד דופק איזה אקורד על סינתיסייזר – אפילו שהאקורד הזה נמצא גם בגיטרה – עם סאונד אחר, אז פתאום זה מעורר בי משהו, זה זורק אותי. אתה צריך להעמיד את עצמך ברגעים זרים לך".

אז אתה מחפש גם סביבות אחרות בשביל זה?

"אני נורא פופי; חשוב לי הבית-פזמון, אני אוהב את המסגרת, אבל בתוך המסגרת הקשוחה הזאת, אני אוהב להתפרע. המסגרות לפעמים נותנות לך חופש, כמו שבבית ספר אתה מרגיש נורא אומנותי, כי מביאים לך תרגילים; צייר לי כך וכך".

כמו לכתוב עם דד ליין

"כן, או על נושא מסוים".

ובכל זאת, עם כל האהבה לבית-פזמון, באלבום החדש עשית שלושה קטעי שירה, יעני פואטרי; שניים של אבידן ואחד של בוריס ויאן

"כן, הצלחתי איכשהו להכניס את זה לבית- פזמון".

מה זה אומר מבחינתך? שהשתלטת על טקסט של אחר, ניכסת מוזיקלית?

"כן". (צוחק)

"מותר לך"? הכותב לא כתב כבית-פזמון, זה לא כוון לשם

"אם יש בי עניין, בטח. ואם צריך פתוח לזה חלון, אז פותחים".

החלק הראשון של הראיון מסתיים. אחרי הכל, מדריך הטיולים עם התרבוש עובר שוב והוא מבצע לנו דיזולב.

צילום: זיו שדה.

צילום: זיו שדה.

נשאר לך "דווקא"? אתה הולך על כל כך הרבה סגנונות, גם בתוך המדיום וגם במדיומים שונים, אתה פתוח, אבל אם אתה עושה את הכל אז באופן אירוני אין פה הפתעות כי גם זה אתה. אם יש לך כל כך הרבה מרחב תמרון, איפה אתה יכול להפתיע את עצמך?

"בתקליט הזה, המפיק טל מטמור אמר לי שחשוב שדווקא בשירה יהיה זמר אחד, גיבור אחד. דווקא השירה מחברת בין הכל, היא יותר אני".

זאת אומרת שסחבת את המוזיקה אל הקול שלך ולא כמו שהיה בעבר שנסחבת אליה

"כן, בדיוק. מעבר לפלורליזם יש דברים אחרים אתגריים. הטקסט, כטקסט, הוא עדיין אתגר בשבילי. רציתי לעבור שלב שם". 

אני באמת מרגיש שמבחינה טקסטואלית התקליט הזה בוגר. ועוד יותר מכך; הוא הכנה לתקליט הבא שלך, שיהיה הכי טוב שלך, שאתה תשיל עוד דברים

"אינשאללה. הרבה פעמים בטקסטים קודמים שלי הרגשתי שהיו שורות טובות לצד אחרות שכאילו רק העבירו את הזמן עד לשורה הטובה. זה צריך להיות כמו דיאלוגים בדרמה, שכל אחד יתרום לסיפור".

איך עושים את זה?

"מגבירים את המגבר של הביקורתיות. לפעמים אנחנו משקרים את עצמנו רק בשביל לעבור הלאה".

ההרגשה הזאת שהעברת משהו, קרתה לך גם בקריירה?

"אני בטוח שהיו מקרים".

איך מגיעים למצב אותנטי?

"אני נעזר באנשים, מתחיל להקשיב למה שהם אומרים, אתה יודע, חברים שלי לעבודה או אשתי, הם מאירים לי משהו שבאמת חשבתי. בעבר זה לא היה ככה".

IMG_2834

צילום: זיו שדה.

הרבה פעמים הרגשתי שיש מלנכוליה בשירים שלך

"יש מלא, זה נכון".

הצד הזה מוחבא?

"הצד המלנכולי הוא באופן טבעי מופנם, אצלי לפחות. עם הזמן המלנכוליה יותר ברורה בטקסט, נראה לי שהצלחתי יותר לחדד אותה. מה שאני מנסה לחשוף זה הרגשה של מחשבה שלי, אם אפשר להגיד את זה. בוא אני אתן לך דוגמא: באלבום החדש יש שיר בשם 'ארץ קשה' ויש שם את השורה 'החושך מתחשמל באורות ברזל, יש באור הזה גם סוג של שקר'. זה כאילו שמאז המצאת החשמל יש הרגשה שאנחנו רוצים שהלילה ישקר; כאילו הכל בסדר, אתה מואר. וזה לא טבעי לנו, לא סתם. נבראנו במחזוריות הזאת וכאילו זה בוטל".

שורה יפה שגם תפסה אותי, היא זרקה אותי לשורה של מאיר אריאל: "אור החשמל מדגדג ואת החושך זה מענג"

"איזה יופי, אתה מבין? שורות כאלה שמאנישות משהו ומסבירות הכל במשפט אחד".

בוא ניקח רגע מבט עלינו מלמעלה עכשיו: עשר שנים אחורה, מישהו סוחב אותך לדיאלוג כזה. לא היית הולך איתו

"נכון, הייתי עושה צחוק בגלל המבוכה. לקח לי הרבה זמן לדבר על דברים ברצינות".

וביטלת את ה-ר' המתגלגלת; טריק ידוע של מי שמדבר ברצינות ומאגף את עצמו עם דמות

"נכון, זה כמו שמישהו רוצה להמחיש משהו עממי הוא עושה דמות מזרחית".

הכל התחיל מקולנוע אצלך

"אמא שלי לקחה אותי לקורס קולנוע בכתה ח' בהלנה רובינשטיין. הייתי מהילדים האלה שיוצאים מסרט וישר מתמזגים איתו. נניח אינדיאנה ג'ונס? זהו, אני הולך להיות ארכיאולוג, מתחיל לחפור בחצר בבית. זה פשוט פתח אותי, מדיום שאפשר לעשות בו הכל".

זה כמו מה שאמרת עם המוזיקה; מישהו נתן אקורד שלא הכרת ואתה כבר בסימולציות, חי את זה

"נכון, זה המנוע שלי. ההתלהבות. טוטאליות למשהו". 

ועכשיו אתה גם חי דרך הבן שלך

"כן, הוא עכשיו חזק בכדורגל. 6 בבוקר לא התעוררנו והוא בועט לקירות. הוא מכניס אותי לעניין".

מה למשל?

"משחק פלייסטיישן (צוחק). הייתי גם בפעם הראשונה במשחק: בני יהודה-ק"ש".

זיהו אותך מ"הפרלמנט" בקהל?

"דווקא מ'מסודרים'. ילדים בני 12, בני כמה הם כבר היו אז שזה יצא? הם מכירים את זה מה-VOD, זה לא נותן לדברים להיגמר באמת כנראה".

אני רוצה לחזור איתך לכל המאוּריות שלך. לא אשאל מה הכי משקף אותך, אשאל אותך מה הפאזה שלך כרגע, יום שני הזה בשעה 12:32, נותנים לך להקליט אלבום

"מברשות תופים, פנדר רודס, גיטרה סלייד, דיליי, מנגנים במעגל".

סינטרה, אתה בטח אוהב את התקליט שלו עם ז'וּבים

"אלבום מעולה! מת עליו, גם על העטיפה".

אבל תמיד נראה לי שאתה יותר בקטע של דין מרטין

"נכון, דין מרטין מצחיק ופתאום מזגזג לקלאסיקות רומנטיות".

הוא שיתף פעולה עם הקומיקאי ג'רי לואיס. במקבילה לכך: מי היהודי שלך?

"שאלו אותי פעם אם רציתי חבורת לול, אז עניתי שאני רציתי להיות אריק איינשטיין, אורי זוהר ושלום חנוך ביחד. מכל אחד לקחת משהו".

אוקיי, אז אשאל ככה, אם אתה מכיל הרבה פאזות, אתה צריך קונטרה. אבל אם אתה משתנה כל פעם, אז גם הקונטרה כל פעם צריכה להיות אחרת בהתאם

"כל בנאדם מוציא ממני דברים אחרים".

בוא נלך עם זה. מה רע מוכיח מוציא ממך?

"טוטאל לוסט לגמרי! הוא שם לי לופּ ובום, הוא רוצה שאאבד את זה, אפילו אם יהיו לי ליפסוסים. אתה יודע, זה בנאדם שבא מג'ז".

מה פיטר רוט מוציא ממך?

"הוא מוציא ממני את הזמר שבי. הוא גם היה הראשון שהכניס לי לראש שאני צריך להתייחס לעצמי כזמר ולא אחד שמתחבא מאחורי השירים. עכשיו תגיש את השיר, לא רק תשיר". 

מה אסף הראל הוציא ממך ב'מסודרים'?

"היתה הדמות שהתבססה על ברלד האמיתי, ואסף ביקש ממני שאני אביא את הדמות אלי. למשל, איזה מוזיקה הוא אוהב? אז הבאתי את כל האהבה שלו ל-AC/DC או מוטלי קרו. התבססתי על שקולניק, הגיטריסט שליווה אותי".

איך זה לעמוד מול במאי לעומת מפיק מוזיקלי?

"במשחק, בגלל שזו יצירה של אסף, זה היה לי נורא קל (צוחק) כי הוא לוקח את זה על עצמו. בשירים שלך, יש לך ריגשי כל הזמן; הסקיצה פתאום נראית לך טובה, אולי נחזור אליה וכל זה. וגם אתה יודע, לא הגעתי לרמות משחק גבוהות, מה גם שזה היה קשור בהומור. בשירים זה אחרת".

אתה חושב שתגיע לשחק דמות רצינית? זה בוער בך?

"פחות, אבל כמו במוזיקה צריך באמת חיבור ליוצר שייקח וידליק אותי לשם".

איזה מוזיקאי יכול להיות לדעתך שחקן טוב?

"ערן צור. אפילו בתיאטרון שקספירי". (מחקה אותו)

לפני שעשית חיקויים של זמרים ב"ארץ נהדרת" (ברי, שלום חנוך, יובל בנאי, איינשטיין), היו לך מחשבות שזה לא כאילו מוסרי לצחוק על אחרים מהמקצוע שלך?

"היו לי עד ששמעתי תקליט של סמי דייויס ג'וניור; הוא דופק שם חיקויים של כל החברים שלו".

ומהצד השני, נלוותה לך הרגשה שלקחת מקום של קומיקאי? אחד יושב בבית ואומר שהוא צריך להיות שם.

"אני אגיד לך, הכל התחיל בכלל עם זה שמולי שגב פנה אלי אחרי 'מסודרים' כי הוא רצה לעשות את 'ארץ נהדרת' יותר מוזיקלית. הוא הביא אותי בכלל בשביל להקת אפליקציה. לכתוב שירים מצחיקים ומקוריים בכל שבוע. זאת קריעת תחת. וזהו, משם זה המשיך".

כמו גרוניך בזהו זה

"כן, עבדנו על זה לא פחות משירים רגילים, ועוד היה צריך תוספת של פאנץ' בכל שורה".

בתור מוזיקאי, לקחת משהו מ"ארץ נהדרת" אל העולם שלך?

"להיות יותר פרודוקטיבי. אתה רואה את מולי שגב שהוא קפטן של ספינה ואתה מקבל השראה מהביטחון הזה. זה יהיה ככה וזהו! אני רוצה קדימה, לא להיתקע. למשל פעם אם נגן שלי לא היה יכול פתאום להגיע להופעה אז הייתי נכנס ללופים; זה לא יישמע טוב, אולי כדאי לא להופיע. היום אם ההופעה צריכה לקרות – היא תקרה. אני אמצא נגן לאותו ערב ואם צריך לעשות איתו חזרה לבד – קדימה".

ובאותה חצי שעה שבה רצית אולי לבטל הופעה, קראת לזה פרפקציוניזם ואולי זו בעצם היתה סתם דחיינות?

"יכול להיות, כן. זה מין פחד; אתה רוצה את הדבר שאתה רגיל אליו".

בוא נעבור למדיום נוסף: אינטרנט, יו טיוב. איך לדעתך "זקני צפת" היו חיים שם בתור להקה צעירה?

"אני חושב שהיינו מסתדרים זה יפה. גם הקסטה של זקני צפת לפני האלבום הראשון, היתה מעין יו טיוב. בגלל שלמדנו בעירוני א' במגמת קולנוע אז היינו לנו כל הזמן מצלמות, היינו עושים מלא קליפים אז בטח היינו הכי מתאימים לזה. השאלה היא אם היינו מצליחים לבלוט, התקשורת היום נורא עמוסה".

מותר לך לאכול פיצות אחרות מלבד דומינוס? או שזה כמו ג'ורדן שלא יכול לנעול נעליים שהם לא נייקי

(צוחק). "זה בסדר, בטח גם הבעלים אוכל עוד פיצות".

מתי הבנת שאתה אמן. שזה המכלול שלך.

"רציתי להיות אמן. אני יכול לספר לך שבגיל 15 שהייתי בפירנצה ראיתי את הפסל דוד. אתה יודע, ברחוב יש מלא העתקים של זה, אמרתי מה כבר יכול להיות? פסל. אבל כשעמדתי מול זה, היתה לי הרגשה שזה הולך לזוז! הוא עשה את זה אמיתי מכל זווית שאתה נמצא".

יש לאמנות שלך חתימה אישית?

"מעניין. אני צריך לחשוב על זה. אולי הקהל יודע מהי ואני לא יכול להצביע על זה".

 אגב, יצא לך להתאכזב מאישיות של אמנים?

"לא, מלכתחילה לא גדלתי לתוך רומנטיזציה כזאת בגלל הבית שגדלתי בו, שהיה חי אמנות. הכרתי את זה מכל הצדדים. אני לא חושב שסבל למשל הוא הכרחי לאמנות. החיים לא רומנטיים, יש בהם רגעים רומנטיים".

בא אליך מישהו שאתה לא סובל את המוזיקה שלו והוא מחמיא לך. איך אתה מול זה?

"אני מרגיש קצת לא נעים, לא? (צוחק, אני מהנהן). אתה מסכים איתי. לפעמים אנחנו גם לא אוהבים משהו בגלל צורך חברתי. לא סבלתי את פינק פלויד וזפלין בהתחלה! זה היה כאילו קיבוצניקי. רק נויז ושלושה אקורדים. וזה תוקע אותך. היום ברור שאני אוהב אותם".

לפעמים אני חושב שהאנשים של הPאנק או המינימליזם באמנות הפלסטית הם קפוצי תחת יותר מהאנשים של הפרוגרסיב רוק, שקפיצות התחת שלהם הולכת לפניהם

"הכל שאלה אם אתה מתבצר. ברגע שזה קורה, אתה קובר את עצמך. בתקופה של זקני צפת כשציפו מאיתנו רק לכסח, זה היה כאילו כבר יותר דודתיּ מאשר אקוסטי".

לשרת את התדמית שלך

"כן, אחרי 'מסודרים' אתה יודע כמה תפקידי סטלן קיבלתי? חאלס, עברנו את זה".

הגעת לתל אביב מאשקלון בגיל 13. רצית להיטמע? או עברת לשלב השני בו השתמשת דווקא באשקלוניות?

"החברים הראשונים שלי היו מיד אליהו בגלל האינטגרציה. לאט, לאט הכל התערבב".

אולי שם נהיה המאור הזה? הבליל; אדריכלות ואמנות פלסטית מהבית, אבל חיצוני לתל אביב ועוד מאשקלון

"זה היה גם בגלל עירוני א'. הוא כאילו השתנה בשבילי. הוא היה ריאלי אפור ואז עשו מגמות אמנות ומצאתי את עצמי".

כשהילד שלך ייראה בוידאו את מאור כהן בן ה-17 עם תחתונים על במה?

וואלה, בכיף. זה בטח ישחרר אצלו הרבה דברים, אבל עזוב תחתונים, חכה שהוא ישמע את השורה 'ובכוס שלה היה גם מלא תולעים' אחרי שאני מעיר לו על מילים גסות".

איך היית פותח את הכתבה הזאת?

"אולי משהו בהקשר מה שדיברנו עליו מקודם, על האם יש לי חתימה אישית, או מהי. כאילו מה הכבשה שלי, בהקשר המנשה קדישמני".

אוקיי, אז בוא נסח את זה, פתח ככה את הכתבה:

 

*מתוך מגזין פלייבוי ישראל, יוני 2013.

לעוד ראיונות:

אורי מלמיליאן

עמיר לב

יצחק קלפטר

אריה אליאס

יובל סמו

הנרי רולינס

אריק קאנטונה

למה אתה לא מחייך בשבוע הספר (ועוד פרטים)

שבוע הספר 2012 מתחיל היום, יום רביעי. אהיה שם וגם מחר, ובמוצ"ש ובעוד ימים.

אחכה לכם כאן, בדיוק כאן, היכן שהסרטון הזה, פיזית, מסתיים.

תבואו לבקר. אם אפשר – ואני יודע זאת מעכשיו – תביאו לי ענבים ירוקים. זה טעים וקייצי. טוב, לא משנה, תביאו גם רוגלעך.

זה דף הספר בפייסבוק שאפשר להצטרף אליו לשאר עדכונים תוך כדי תנועה על מתי ואיך וכו'.  

כאן ריכזתי יש את כל מה שאפשר לקרוא "על", ולא "את". הנה:

מודי בר און ממליץ על הספר מתוך אולפן ליגת האלופות

יהלי סובול ממליץ במוסף הספרים של הארץ

ראיון עם מיה סלע מתוך גלריה

ראיון עם עומרי אפק מתוך ערוץ הספורט

ביקורת של חיים ברעם מתוך מוסף הספרים של עיתון הארץ

 ביקורת של מוטי פוגל מתוך עכבר העיר

ביקורת של סיון שדמון

המלצה של עודד גרובר מתוך חדר החדשות (הוט)

המלצה של לילך וולך מתוך וואלה! תרבות

מתארח בציפורי לילה שולפות של ענבל גזית ואיתי מאוטנר (התוכנית של  תאריך 23.11)

מתארח ב"ערב חדש" (אייטם אחרון תוכנית 15.11.2011)

לשכב עם מוכרת הספרים מתוך ז'ורנל מעריב

מספר על תהליך הכתיבה מתוך וואלה! תרבות

פרק ראשון של הספר מתוך וואלה! תרבות

עונה על שאלון מתוך טיים אאוט

ממליץ על המוזיקה של הכתיבה מתוך Ynet

מתארח אצל עמיר לב בתוכנית הרדיו שלו

וידאויים מתוך ערב ההשקה של הספר: יצחק בן נר, מיכל חרותי, עמיחי שלו, אסף גברון, דרור פויר.

קטע הסיום של ההשקה: עמיר לב עושה את עננים שחורים ואני מצטרף.

תודה.

זמן כתיבת הספר. אי שם.

כוכבית ונון בית-

אין ברירה, עולם הלינקים גורם לך לכתוב על עצמך בגוף שלישי.

נתראה.

 

%d בלוגרים אהבו את זה: