Category Archives: ספוקן וורד, שירה ומוזיקה- קטעי אודיו וקריאה

מסיבת פָּנים ביפן (סיכום מנוקד) | אודי שרבני

 

1.

נוֹפֵל מֵהָאֲדָמָה אֶל הַשָּׁמַיִם

מַסֵּכַת חַמְצָן עִם כָּל זִכְרוֹנוֹתַי נִשְׁלֶפֶת מוּל פָּנַי:

הִנֵּה אֲנִי, בִּמְסִבַּת כִּתָּה, עוֹמֵד בְּמַעְגָּל עִם כֻּלָּם וְסוֹפֵר

כַּמָּה פְּעָמִים הִזְמִינוּ אוֹתִי לָאֶמְצַע.

חֲגוֹרַת הַהַצָּלָה עוֹבֶדֶת, עֲדַיִן עוֹבֶדֶת.

 

2.

אַתְּ לְיַד הַחַלּוֹן, אֲנִי לְיַד הַמַּעֲבָר.

עוֹד מְעַט – בְּעֵרֶךְ לְיַד הֶעָנָן הַחֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע – מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן יָזוּזוּ

קָדִימָה.

 

3.

יַפָּן. כֻּלָּם, כָּךְ נִרְאֶה, הִקְשִׁיבוּ לִמְאַרְגֵּן הָאֵרוּעַ

וְהִגִּיעוּ עִם אוֹתָהּ מַסֵּכָה.

מְסִבַּת פָּנִים.

 

4.

בַּמְּכוֹנִית, עַל תְּמָנוּן גְּשָׁרִים

לִבִּי בַּמִּזְרָח וְהַהֶגֶה מִצַּד יָמִין. מַחְשָׁבָה:

אָדָם נוֹסְטַלְגִּי שֶׁמֵּת לִפְנֵי שֶׁהָיָה לוֹ עַל מָה לִהְיוֹת נוֹסְטַלְגִּי

מֵת פַּעֲמַיִם: כְּבֶן תְּמוּתָה.

כְּאָדָם.

 

5.

בַּחֲדַר הַמָּלוֹן, אַתְּ לוֹבֶשֶׁת אֶת הַגִּ'ינְס שֶׁלָּךְ כְּמוֹ שֶׁאֲנִי אוֹהֵב –

עֲמִידָה, צַעֲדַת בִּרְכַּיִם

הַגִּ'ינְס עוֹלֶה וְנִסְגָּר עַל הַמָּתְנַיִם.

עַל הַמָּתְנַיִם שֶׁאֲנִי אוֹהֵב, עַל הַגּוּף שֶׁאֲנִי אוֹהֵב

עַל הַלֵּב שֶׁאֲנִי אוֹהֵב, עַל הַנְּשָׁמָה אֲנִי אוֹהֵב.

וְנִרְכַּס בְּמַעֲלֵה הָרֶכֶס אוֹתוֹ אֲנִי מַעֲרִיץ.

 

 

6.

שַׁעֲשׁוּעוֹן טֶלֶוִיזְיָה יַפָּנִי בַּחֲדַר הָעִשּׁוּן שֶׁל הַמָּלוֹן

(לִפְעָמִים הַמְּצִיאוּת חֲזָקָה יוֹתֵר מֵהַמְּצִיאוּת).

אֲנִי נוֹהֵג לְהַחְלִיף כָּאן סִיגַרְיָה עִם הַמְּעַשֵּׁן שֶׁמּוּלִי

אָמֶרִיקָאִית בְּיַפָּנִית. אֲנִי קַד

לְאַחַר מִכֵּן.

 

7.

הָרוּחַ מַחְלִיפָה בְּעֵירֹם אֶת פִּרְחֵי הַדֻּבְדְּבָן שֶׁעַל הָעֵצִים.

הִסְפַּקְנוּ.

 

8.

בַּמְּקוֹמוֹן שֶׁל טוֹקְיוֹ, הַכּוֹתֶרֶת צוֹעֶקֶת:

מְשׁוֹרֵר מִיִּהוּד כְּתַב בִּקֹּרֶת עַל מְשׁוֹרֵר מֵרָמַת-גַּן.

הִגַּעְתִּי מִיִּשְׂרָאֵל עִם מַטָּרָה אַחַת: לֹא לֶאֱכֹל רָאמֵן.

(סְפּוֹיְלֶר: הִצְלַחְתִּי).

 

9.

אֲנִי מַבְטִיחַ הַבְטָחוֹת לִמְקוֹמִיִּים כְּשֶׁיַּגִּיעוּ, לִכְשֶׁיַּגִּיעוּ, לְתֵל-אָבִיב

חִנָּם אֵין כָּסֶף.

וְנֶעֱלַם לָהֶם, שָׁתוּי, עַל חֶשְׁבּוֹנָם.

 

10.

הִנֵּה, זֶה כְּאִלּוּ נְוֵה-צֶדֶק שֶׁלָּהֶם

הִנֵּה, זֶה כְּאִלּוּ כִּכַּר הַמְּדִינָה שֶׁלָּהֶם

תִּרְאֶה אֶת הַגִּמּוּר

תִּרְאֶה אֵיךְ הֵם מַקְדִּישִׁים פֹּה לָעֲטִיפוֹת שֶׁל דְּבָרִים

הִנֵּה, אֵלֶּה יִשְׂרְאֵלִים

בּוֹא נִתְעָרֵב רוֹאִים הַיּוֹם מִישֶׁהוּ שֶׁאֲנַחְנוּ מַכִּירִים

זֶה לֹא יַפָּנִי זֶה סִינִי

תִּרְאֶה, אֵין לִכְלוּךְ אֶחָד בִּרְחוֹב

רָאִיתָ אֶת הַנָּזִיר הַהוּא עִם הַגּוֹנְג? נִסִּיתִי לִתְפֹּס אֶת הָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ

רֶגַע, צָרִיךְ לְהוֹרִיד נַעֲלַיִם

צִלְצוּל אֶחָד שֶׁל טֶלֶפוֹן לֹא שׁוֹמְעִים פֹּה. אֶחָד.

 

11.

אֲנִי שׁוֹאֵל יַפָּנִי אִם הוּא רָאָה אֶת הַסֶּרֶט Lost in Translation

הוּא חוֹזֵר עַל שֵׁם הַסֶּרֶט וְחוֹשֵׁב

(יֵשׁ לָהֶם כָּאן תְּנוּעַת חֲשִׁיבָה אֲרֻכָּה; תַּפְקִידָהּ לְהַדְגִּים חֲשִׁיבָה)

הוּא לֹא שָׁמַע עָלָיו, הוּא לֹא מַכִּיר.

אִילוֹנְיָה הִיא: יַפָּנִי שֶׁאוֹמֵל  L בִּמְקוֹם R כְּשֶׁהוּא מְבַטֵּא אֶת שֵׁם הַסֶּלֶט הַזֶּה.

 

12.

וּבַקּוֹמָה הַחֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע זֶה תּוֹקֵף אוֹתִי.

וְחַלּוֹן זְכוּכִית לְלֹא אֶפְשָׁרוּת פְּתִיחָה

וּלְמַרְגְּלוֹתַי עִיר מְלֻכְסֶנֶת, עֲצוּמָה

וַאֲנִי מַבִּיט אֶל הַשָּׁלָל שֶׁל הָעוֹלָם

וַחֲדָרִים אֶקְזִיסְטֶנְצְיָאלִיסְטִים מֵהַסְּרָטִים

וּמִסְדְּרוֹנוֹת בְּדִידוּת עִירוֹנִיִּים

וְאָמְנָם הָיִיתִי עָרוּךְ לְכָךְ

(הַמֶּדְיוּם הוּא הָעֶצֶב; "כָּךְ צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ בְּחַדְרֵי מָלוֹן גְּבוֹהִים")

וְאָכֵן הַמַּהֲלָךְ הוּא מְזֻקָּק, אֲבָל אֲנִי נִזְקָק –

מָתַי תַּחְזְרִי מֵהַמֶּדִיטַצְיָה כְּדֵי לְהָפֵר אֶת הַשֶּׁקֶט הַמַּפְחִיד?

 

13.

בְּמִנְזָר הָזֵן נִכְנַסְתִּי לְכָל הַחֲדָרִים, שַׂמְתִּי יָד עַל הָרֹאשׁ וְאָמַרְתִּי:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד

בִּשְׁבִיל לְכַפּוֹת.

בְּכָל חֶדֶר חִכְּתָה לִי בַּחוּרָה אַחֶרֶת שֶׁאֵי פַּעַם זִיַּנְתִּי

(חוּץ מֵהַהִיא, מְגֻלַּחַת הָרֹאשׁ).

אֲנַחְנוּ, כֻּלָּנוּ, בַּמָּקוֹם בּוֹ נִמְצָאִים כָּל הָעֵצִים שֶׁבָּעוֹלָם

אֲנַחְנוּ נוֹפְלִים מִזֶּה, אִלְּמִים. אֶחָד, אֶחָד.

אַחֲרַי זֶה, בַּחֲנוּת שֶׁל אֲרַמַנִּי, כְּבָר הוֹסַפְתִּי:

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם, שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי.

וְעָשִׁיר.

 

כָּל נִסְיוֹנוֹתַי לִמְחִיאַת כַּף עִם יָד אַחַת צָלְחוּ הַיּוֹם.

 

15.

מִסְתַּכֵּל בְּכָל פַּעַם לְאָחוֹר כְּדֵי לָדַעַת מֵאֵיפֹה אֲנִי בָּא.

מָה הַשָּׁעָה עַכְשָׁו בְּתֵל-אָבִיב?

אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאֶנְחַת לְעוֹד כַּמָּה טִפּוֹת גֶּשֶׁם אַחֲרוֹנוֹת (יֵשׁ לִי אֶת הַסָּרִיג הַזֶּה שֶׁקָּנִיתִי)

מַנְמִיךְ אֶת הַמּוּזִיקָה בָּאָזְנִיּוֹת כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מֵאֵיזוֹ אֶרֶץ אֵלֶּה שֶׁנֶּעֶמְדוּ לְיָדִי בָּרַמְזוֹר.

שׁוּב, כְּמוֹ בְּכָל פַּעַם מֵעֵבֶר לַגְּבוּל, זֶה תּוֹפֵס אוֹתִי:

קוֹרֶה לִי מַשֶּׁהוּ וְאַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ מִזֶּה. אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא אוֹתִי.

הַאִם הַשַּׁגְרִיר יָשֵׁן?

אֵיזֶה אֶגוֹ מִצִּדִּי! אֲנִי חֵלֶק מֵהַתּוֹר.

 

אֲנִי מַגְבִּיר וְנִפְרָם מֵהֶם.

 

16.

עֶרֶב חַג בְּבָר כּוֹשֵׁל. אֲנִי לָקוֹחַ רִאשׁוֹן וְכַנִּרְאֶה גַּם אַחֲרוֹן.

אֲנִי לֹא שׁוֹתֶה בִּירָה כִּי פֶּסַח, וְיֵשׁ לִי מַצּוֹת בְּתוֹךְ הַתִּיק.

הַבְּעָלִים וַאֲנִי אִלְּמִים, מְדַבְּרִים בְּשֵׁמוֹת שֶׁל לְהָקוֹת; מֵהַנֶּהֱנִים אִם אוֹהֲבִים,

עוֹשִׂים אִיקְס עִם הָאֶצְבָּעוֹת כְּשֶׁלֹּא.

לְאַבָּא שֶׁלִּי יֵשׁ הַיּוֹם יוֹם הֻלֶּדֶת, הוּא קִבֵּל עוּגָה אַחֲרֵי הַהַגָּדָה

הוּא הִצְבִּיעַ עַל אִמָּא שֶׁלִּי וְאָמַר:

הִיא רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה, שַׂר הַבִּטָּחוֹן וְשַׂר הַחוּץ. אֲנִי שַׂר בְּלִי תִּיק.

 

סְטֶרֵאוֹ; מֵהָרַמְקוֹל שֶׁלְּיָדִי שׁוֹמְעִים רַק אֶת הַגִּיטָרָה הַמְּלַוָּה

וְהַסּוֹלוֹ בַּצַּד הַשֵּׁנִי, לְיַד הַיְּצִיאָה.

 

17.

לַיְלָה אַחֲרוֹן בְּיַפָּן, אוֹרֵז אֶת הַמַּזְלֵג.

חוֹזֵר לַמָּקוֹם בּוֹ מַקְּלוֹת אֲכִילָה זוֹ מַנְיֶרָה.

 

18.

אָסוּר לְנַסֵּחַ אֶת הָעִיר הַגְּדוֹלָה.

תֵּל-אָבִיב; יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָאָדָם מַכִּיר אֶת רְחוֹבוֹתֶיהָ,

רְחוֹבוֹתֶיהָ מַכִּירִים אוֹתוֹ.

 

אני נעשה עצוב בהשקות ספרים (וידאו)

 

אני נעשה עצוב בהשקות ספרים. זה תמיד אותו דבר, השקות ספרים.

יצא לי להיות לא מעט בהשקות ספרים, שלא באשמתי; מדי פעם אתה יושב לבירה באיזה מקום ואומרים לך שתיכף תתחיל שם השקה; מדי פעם אתה בא לקנות ספר בחנות ספרים ואומרים לך שתיכף תתחיל שם השקה; מדי פעם אתה יוצא לקניות בשוק הפשפשים ואומרים לך שתיכף תתחיל שם השקה.

 

מה יש להם, שם בהשקות ספרים, שכולם עם קורדרויים חומים?

 

קבוצה לא גדולה שלא אנשים מגיעה, נעמדת ומדברת עם עצמה. זה ערך את זה, זאת שיווקה את ההוא, ההיא עשתה הגהה להוא, ההוא העמיד את הטקסט להיא. מצב הספרות, מצב הספרות, מצב הספרות. חוץ מהספר שלי, כבר עשרים שנה בהידרדרות.

 

מה יש להם, שם בהשקות ספרים עם צעיפים משובצים?

 

והנה, חנויות הספרים הפרטיות, שם בדרך כלל זה קורה, השקות, באנשים שלובי רגליים מתמלאות, מנגנים בליבם את אותם המנגינות; אני כאן ולא רואה בטלוויזיה תכניות, אני כאן ואני בעד חנויות פרטיות, אני כאן ואני מקווה ששילוב רגליי יבצבץ את גרביי הצבעוניות, אני כאן ויש לי תיק עור מרופט עמוס מחיצות, אני כאן ואני יכול להתרגל לבירות זולות.

 

מה יש להם, שם, בהשקות שהם חייבים מה הם לא, להראות.

השקות ומיתולוגיות. מיתולוגיות של השקות.

מתייוונים כולם, בהשקות.

 

ומיד המילה הכי מפחידה: מושב. ומה במושב הראשון? "דמות הצבר בספרות הישראלית". ומה במושב השני? "דימוי הגוף הנשי בספרות הישראלית". ומה במושב השלישי? "המזרחי החדש – קווים לדמותו". וכו', וכו'. והנה, עורך הספר נשלף מסלונו הריק, ועליו כמעט ונכפה להגיד איזו מילה.

והנה צמד שחקנים קורא קטע מהספר, ורק שלא ימחיז. תקרא רגיל, לעזאזל, ואל תשחיז.

 

מה יש להם שם, בהשקות, עם דגש על מבע והמחזות?

השקות ומיתולוגיות. מיתולוגיות של השקות.

מתייוונים כולם, בהשקות.

 

והנה כותב הספר, כולו נרגש, מודה לבאים.

מה יש להם, שם בהשקות ספרים, שתמיד שוכחים ללחוץ במיקרופונים על כפתורים?

הו, הנה, עכשיו שומעים?

 

השקות ומיתולוגיות. מיתולוגיות של השקות.

מתייוונים כולם, בהשקות.

 

והנה, בשולחן הצדדי, ערימת הספרים, ועליה אמון האיש האפור של ההוצאה, מפקיד את חייו באופן קבוע לאותם ערבים, תוספת תשלום, כמעט בכתב אישום. עומד עם עודף מוכן ומכונת אשראי ליד ערימת הספרים.

 

מה יש להם שם בהשקות ספרים שתמיד חסר להם עודף במזומנים?

השקות ומיתולוגיות. מיתולוגיות של השקות.

מתייוונים כולם, בהשקות.

 

וכותב הספר, נרגש. ויש לו על מה. מדגיש את מיקומה של ערימת הספרים במבע אירוני, המבע האירוני הוא גלגל ההצלה בהשקות. אבל אין לו דרך אחרת, שהרי מה יגיד? "קנו את ספרי"? "עבדתי עליו שנים"? "הקזתי את דמי"? עדיפה, זו, האירוניה, לגבי ערימת הספרים ואיזכורה. אם כן. אולם מבטו, מבטו לא מרפה משולחן צדדי זה, ויודע, בין חיבוקי ההמון, מי לא קנה באותו ערב את ספרו. בהנחה. ויידע למשך כל חייו. בלי הנחה.

 

מה יש להם, שם בהשקות ספרים, שחברים של הסופר לא קונים את הספרים?

 

אין עצוב מסופר שיודע שספרו שלו נמצא אצל אחר ועדיין לא נקרא. סופרים – כך למדתי עם הזמן – הם אנשים פינקסיים. הם אוספים שמות של אנשים שיש להם את הספרים ועדיין – לא קוראים. עדיף לו, לסופר, לדעת שספרו נקרא ולא מצא חן בעיני הקורא, מאשר ההמתנה הזו.

 

מה יש להם, לחיים, עם ההמתנות? למה לחכות?

 

לכן, עצה שלי לסופר: אל תדע למי יש את הספר שלך, ואל תיתן אותו במתנה.

הידיעה שיש מישהו שאוחז בספר אותו כתבת ועדיין לא קרא, מקיאה את עצמה מתוכך. מקיא את עצמך מתוכך.

ראיתי סופרים מקיאים את מה שהגוף שלהם יכול להקיא: את כל מילות הספר בדיוק. לא יותר. לא פחות.

 

מה יש להם, שם בהשקות ספרים, שחברים של הסופר לא קונים את הספרים?

מה יש להם, שם בהשקות ספרים, שחברים של הסופר לא קונים את הספרים?

מה יש להם, שם בהשקות ספרים, שחברים קנו את הספר ולא קוראים.

הנה השולחן.

לפרקים | אודי שרבני (מחווה לז'ורז' פרק) | וידאושיר

 

 

 

מדריך:

*שיר זה ניתן לקריאה אנכית ואופקית.

*אודיו; עדיפות לאוזניות (בכל פעם צד אחר, או ביחד לכדי קקופוניה)

*הטקסט הנקי לקריאה נמצא בתחתית הדף.

*ז'ורז' פרק נהג לשחק עם השפה. זהו שיר מחווה לאילוציו המשחקיים.

*הקשרים לשמות ספריו או חלקים מהם: היעלמות, זיכרון, חלל וכו', החיים.

*ספרו של ז'ורז' פרק, "ההיעלמות", כתוב כולו ללא האות E.

בשיר הנ"ל יש משחק מתורגם בין האות E לבין "היא", גוף שלישי נקבה בעברית.

 

ז'ורז' פרק

ז'ורז' פרק

 

 

 

%d7%a6%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9d-%d7%9e%d7%a1%d7%9a-%d7%9c%d7%90%d7%aa%d7%a8

האנס הוא זה שכתב את הטקסט הזה

אֲנִי, אֵין לִי לִכְאוֹרָה: הָיִיתִי רוֹצֶה לָדַעַת מָה יִכְתְּבוּ עָלַי אַחֲרֵי שֶׁיִּוָּדַע שֶׁאֲנִי הַהַטְרָדָה. כְּמוֹ כֻּלָּם, הָיִיתִי רוֹצֶה לָדַעַת מָה אָמְרוּ עָלַי אַחֲרֵי הַמָּוֶת – לֹא אֶפְשָׁרִי, אָז לְפָחוֹת אֶת זֶה; כִּמְעַט אַלְמָוֶת. כְּמוֹ בִּשְׂדֵה קוֹצִים, כָּל הַשְּׁלַבִּים הָרְגִילִים: עוֹד בַּחוּרָה וְעוֹד בַּחוּרָה שֶׁתִּתְלוֹנֵן עָלַי, זְרָדִים שֶׁל אֶצְבָּעוֹת שֶׁמַּקְלִידוֹת לִכְדֵי שְׂרֵפָה אַחַת נִבְנֵית, גְּדוֹלָה.

להמשך קריאה מתוך "המקום הכי חם בגיהנום" לחצו כאן

שיר שכותבים אחרי קריאה במדורי הדעות / אסור שתהיה לך משנה סדורה | בהופעה חיה

 

 

 

שיר שכותבים אחרי קריאה במדורי הדעות | אודי שרבני

יֵשׁ פֹּה, בַּמְּדִינָה הַזֹּאת, כּוֹתְבִים, שֶׁאִם לֹא הָיוּ בְּעוֹלַם

אַשְׁכְּנַזִּים

הֵם לֹא הָיוּ כּוֹתְבִים דָּבָר, וַחֲצִי

דָּבָר. וְהַהֶפֶךְ.

יֵשׁ פֹּה, בַּמְּדִינָה הַזֹּאת, כּוֹתְבוֹת, שֶׁאִם לֹא הָיוּ בְּעוֹלַם

גְּבָרִים

הֵן לֹא הָיוּ כּוֹתְבוֹת דָּבָר, וַחֲצִי

דָּבָר. וְהַהֶפֶךְ.

יֵשׁ פֹּה, בַּמְּדִינָה הַזֹּאת, כּוֹתְבִים, שֶׁאִם לֹא הָיָה בְּעוֹלַם

בָּשָׂר עַל גֶּחָלִים

הֵם לֹא הָיוּ כּוֹתְבִים דָּבָר, וַחֲצִי

דָּבָר. וְהַהֶפֶךְ.

יֵשׁ פֹּה, בַּמְּדִינָה הַזֹּאת, כּוֹתְבִים, שֶׁהַבָּנָנָה שֶׁל הֳרֶדִי מֵיֽיד

נִרְקְבָה לָהֶם. בַּיָּד.

יֵשׁ פֹּה, בַּמְּדִינָה הַזֹּאת, כּוֹתְבִים, שֶׁאִם לֹא הָיוּ בְּעוֹלַם

יְמָנִים

הֵם לֹא הָיוּ כּוֹתְבִים דָּבָר, וַחֲצִי

דָּבָר. וְהַהֶפֶךְ.

יֵשׁ פֹּה, בַּמְּדִינָה הַזֹּאת, כּוֹתְבִים, שֶׁאִם לֹא הָיָה

וְכו'

הֵם לֹא הָיוּ וְכו'. 'וכוֽ.

 

וּבְכָל זֹאת –

מֵעוֹלָם לֹא נִתְקַלְתִּי, בְּמִקְרֶה אוֹ

שֶׁלֹּא בְּמִקְרֶה

בַּמִּישֶׁהוּ שֶׁאוֹחֵז, פִיזִית, אֶת הַסֵּפֶר

שֶׁלִּי.

אֶת זֶה רָאוּי לְהַגִּיד.

 

תופים: סתיו בן שחר

בס: יהוא ירון

גיטרה: קוסטה קפלן

פסנתר וחצוצרה: עדי רנרט

גיטרה: שי אלון

אירוח: זאב טנא

 

 

 

 

מכתב תמיכה בגראוצ'ו מרקס.

 

groucho-marx-quotes-21

 

מכתב תמיכה בגראוצ'ו מרקס | אודי שרבני

  1. וְלִפְעָמִים אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי אֵיפֹה הָיִיתִי בְּגִיל עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע.
  2. וּמֶה עָשִׂיתִי עַד אָז. וְהַאִם הִתְעוֹרַרְתִּי בַּזְּמַן אֶל הַחַיִּים.
  3. (רוברט ג'ונסון; הַרְעָלַת סְטְרִיכְנִין)
  4. וְהַתְּשׁוּבָה הִיא שֶׁלֹּא. שֶׁרַק הִתְהַוּוּתִי, כַּנִּרְאֶה. כָּל הַזְּמַן רַק
  5. (בראיין ג'ונס; טְבִיעָה בַּבְּרֵכָה)
  6. הִתְהַוּוּתִי. סָפַגְתִּי דְּבָרִים. וְגַם הַיּוֹם, כְּשֶׁאֲנִי בּוֹהֶה, וּכְשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה אֲנִי עוֹשֶׂה
  7. (ג'ימי הנדריקס; מְנַת יֶתֶר שֶׁל כַּדּוּרֵי שֵׁנָה שֶׁגָּרְמָה לְחֶנֶק מֵהַקִּיא שֶׁל עַצְמוֹ)
  8. אֲנִי אוֹמֵר: סוֹפֵג, זֶה יֵצֵא מָתַיְשֶׁהוּ. וְלִפְעָמִים זֶה בֶּאֱמֶת יוֹצֵא.
  9. (קִלְלַת הַסִּימְפוֹנְיָה הַתְּשִׁיעִית)
  10. וְלִפְעָמִים לֹא; אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי רוֹכֵב עַל זֶה. אֲבָל לְפָחוֹת יוֹדֵעַ. יָדַעְתִּי.
  11. וְהָיִיתִי מוֹרִיד אֶת הַחֶבְרָה מֵעָלַי. הוֹ, כַּמָּה שֶׁהָיִיתִי מוֹרִיד אוֹתָהּ מֵעָלַי!
  12. וּכְשֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה אֲנִי עוֹשֶׂה בַּחַיִּים, הָיִיתִי אוֹמֵר: "מְשָׁלִים בַּגְרֻיּוֹת"
  13. כִּי כְּשֶׁאַתָּה מַשְׁלִים בַּגְרֻיּוֹת אָז עוֹזְבִים אוֹתְךָ. עוֹזְבִים אוֹתְךָ בְּשֶׁקֶט.
  14. (ג'ניס ג'ופלין; מְנַת יֶתֶר)
  15. אֲבָל הַגִּיל, הַגִּיל עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ. וְאַתָּה לֹא יָכֹל לְהַשְׁלִים בַּגְרֻיּוֹת כְּשֶׁהִשַּׂגְתָּ אֶת נְעוּרֶיךָ.
  16. (ג'ים מוריסון; הֶתְקֵף לֵב)
  17. אֲבָל אָז, עַד גִּיל עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע, הַהֶסְפֵּק שֶׁלִּי הָיָה מְחֻרְבָּן. חָיִיתִי עַל אֵדֵי מִמּוּשׁ הַפּוֹטֶנְצְיָאל
  18. (קורט קוביין; הִתְאַבְּדוּת בִּירְיָה)
  19. וְאַחֲרֵי שֶׁכְּבָר לֹא נִשְׁאַר דָּבָר, אַחֲרֵי שֶׁשָּׁאַפְתִּי אֶת כָּל הֶעָשָׁן – גַּם הַמִּתְפּוֹגֵג – שֶׁל הַפּוֹטֶנְצְיָאל
  20. (איימי ווינהאוס; הַרְעָלַת אַלְכּוֹהוֹל)
  21. נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ בּוֹר וְלֹא יָצָאתִי מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה זְמַן. וְדִכָּאוֹן וּמָה לֹא. וּפַעַם אַחַת, בַּכְּבִישׁ, לֹא אִחַלְתִּי לְנַהָג שֶׁיָּמוּת, אֶלָּא שֶׁיִּדְרֹס מִישֶׁהוּ לַמָּוֶת רַק כְּדֵי לִחְיוֹת עִם זֶה. וְהִתְעַנֵּיתִי עַל זֶה. כַּמָּה שֶׁהִתְעַנֵּיתִי עַל זֶה. עַד עַכְשָׁו אֲנִי מִתְעַנֶּה עַל זֶה. וְאִם אַתָּה קוֹרֵא אֶת זֶה – הָיָה לְךָ כּוֹבַע לָבָן – אָז סְלִיחָה.
  22. (איאן קרטיס, אֲנִי מְאֻכְזָב מִמֵּךְ. זֶה יָכֹל הָיָה לְהַתְאִים לְךָ)
  23. (טים באקלי, הַבֵּן שֶׁלְּךָ אִחֵר בְּשָׁלוֹשׁ שָׁנִים. ג'ף באקלי, אַבָּא שֶׁלְּךָ אִחֵר בְּשָׁנָה אַחַת)
  24. וְהָאָדָם, יֵשׁ לוֹ נִסָּיוֹן בְּהוֹצָאוֹת עַצְמִיּוֹת לְהוֹרֵג, הוּא חוֹטֵף בְּחַיָּיו הֲמוֹן קְנָסוֹת עַל הִתְאַבְּדוּת בְּפֻמְבֵּי.
  25. אֲבָל אֲנִי, אֲנִי עַכְשָׁו מְסֻגָּל לָמוּת רַק בִּשְׁבִיל לְהוֹכִיחַ לָכֶם כַּמָּה עוֹד הַרְבֵּה דְּבָרִים יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת.

 

 

 

מוּבכוּת לא תרים את ראשה | סקס וספרות. ספרות וסקס | שיר חדש | מתוך "מעמול", כתב העת של מכללת ספיר.

רֵאשִׁית כֹּל, עָלֶיךָ לֹא.

לְשׁוֹנָהּ שֶׁל הַנַּעֲרָה צְרִיכָה לְהַרְטִיב אֶת סוֹף כָּל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת

אוּלָם לִפְנֵי כֵן, עָלֶיךָ לֹא.

(…)

להמשך קריאה אפשר ללחוץ כאן.

הַמְּשׁוֹרֵר אֵינוֹ אֶלָּא סְטֶנְדְאַפִּיסְט שֶׁל רֶגֶשׁ. תַּהֲרֹג תִּינוֹק, וְהוּא יִכְתֹּב. | תינוק (שיר פאסיב אגרסיב)

 

 

תינוק (שיר פאסיב אגרסיב) | אודי שרבני

הַמְּשׁוֹרֵר אֵינוֹ אֶלָּא סְטֶנְדְאַפִּיסְט שֶׁל רֶגֶשׁ.

תַּהֲרֹג תִּינוֹק, וְהוּא יִכְתֹּב.

טָבוּעַ, תָּלוּי, שָׁאוּף גָּז, מֻכֶּה, שָׂרוּף, חָרוּךְ, חָנוּק,

דְּקֹר, יָרוּי, עָקוּד, עֲרוּף רֹאשׁ, מְמֻסְמָר, מְנֻסָּר, מְבֻתָּר –

לֹא מְשַׁנֶּה מָה וְאֵיךְ.

וְהוּא יִכְתֹּב.

עַל הַהַטְבָּעָה שֶׁלּוֹ, עַל הַתְּלִיָּה שֶׁלּוֹ, עַל שְׁאִיפַת הַגָּז שֶׁלּוֹ, עַל הַהַכָּאָה שֶׁלּוֹ,

עַל הַשְּׂרֵפָה שֶׁלּוֹ, עַל הַחֲרִיכוֹת שֶׁלּוֹ, עַל הַחֲנִיקָה שֶׁלּוֹ, עַל הַדְּקִירָה שֶׁלּוֹ,

עַל הַיְּרִיָּה בּוֹ, עַל הָעֲקֵדָה שֶׁלּוֹ, עַל עֲרִיפַת הָרֹאשׁ שֶׁלּוֹ,

עַל הַמִּסְמוּר שֶׁלּוֹ, עַל הַנִּסּוּר שֶׁלּוֹ, עַל הַבִּתּוּר שֶׁלּוֹ.

יוֹתֵר נָכוֹן, עַל אֵיפֹה זֶה תָּפַס אוֹתוֹ; אַחֲרֵי הַכֹּל, הַשִּׁיר הוּא בִּשְׁבִילוֹ.

 

(הַפְסָקַת פִּרְסוֹמוֹת)

 

הַמְּשׁוֹרֵר אֵינוֹ אֶלָּא סְטֶנְדְאַפִּיסְט שֶׁל רֶגֶשׁ.

תַּהֲרֹג תִּינוֹק, וְהוּא יִכְתֹּב.

וְכָאן אַתָּה

בִּשְׁנָתְךָ, אוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁנָתְךָ

תַּעֲמֹד, אוֹ תַּעֲמִיד

עִם עַצְמְךָ, אוֹ אֶת עַצְמְךָ

עִם, אוֹ אֶל מוּל

לוֹקֵחַ אֶת זֶה הָלְאָה, אֶל הַשָּׁלָב הַבָּא:

הוֹרְגִים תִּינוֹק בִּמְיֻחָד, בִּשְׁבִיל הַשִּׁיר הַזֶּה שֶׁלְּךָ. לוֹקֵחַ?

וְלִפְנֵי שֶׁתַּעֲנֶה, עַצְמְךָ יֹאמַר הַשִּׁיר יַצְלִיחַ. מָה יַצְלִיחַ? גַּם קְדֻשַּׁת הַמָּוֶת וְגַם קְדֻשַּׁת חַיִּים יַנְצִיחַ!

וְכָאן אַתָּה

בִּשְׁנָתְךָ, אוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁנָתְךָ

תַּעֲמֹד, אוֹ תַּעֲמִיד

עִם עַצְמְךָ, אוֹ אֶת עַצְמְךָ

עִם, אוֹ אֶל מוּל

הַחַיִּים שֶׁלּוֹ וְהַשִּׁיר שֶׁלְּךָ.

 

(אַתָּה לוֹקֵחַ לְגִימָה)

 

וְעַצְמְךָ, כָּרָגִיל, לֹא מְרַפֶּה וְרַק מַמְשִׁיךְ, שׁוֹאֵל: זֶה בִּתְנַאי שֶׁל זֶה, לוֹקֵחַ?

וְעַצְמְךָ עוֹנֶה: רֶגַע, אֶפְשָׁר בְּלִי זַעֲקוֹת שֶׁבֶר?

וְעַצְמְךָ, פָּנָיו קְפוּאִים לְלֹא קְלָפִים: כָּל הַחֲבִילָה. לוֹקֵחַ?

וְעַצְמְךָ שׁוֹאֵל: רֶגַע, עֲרָבִי אוֹ יְהוּדִי?

וְעַצְמְךָ עוֹנֶה: אַתָּה מוֹשֵׁךְ זְמַן. לוֹקֵחַ, לֹא לוֹקֵחַ?

וְעַצְמְךָ שׁוֹאֵל: רַק אֲנִי אֵדַע עַל זֶה אוֹ כָּל כֻּלָּם?

וְעַצְמְךָ כָּאן מִשְׁתַּהֶה, וְזוֹ אָכֵן נְקֻדָּה יָפָה, יוֹדֵעַ מָה? רַק מִי שֶׁלֹּא מַכִּיר אוֹתְךָ בָּעוֹלָם.

(אַתָּה מַזְמִין חֶשְׁבּוֹן, נִשְׁכַּב עַל מִיתָתְךָ. לֹא סוֹפֵר כְּבָשִׂים, אַתָּה סוֹפֵר לוֹקֵחַ לֹא לוֹקֵחַ).

 

כֵּן, זֶה הוֹלֵךְ לִהְיוֹת אֶחָד מֵאוֹתָם לֵילוֹת בָּהֶם תֵּלֵךְ לִישֹׁן עִם.

כֵּן, זֶה הוֹלֵךְ לִהְיוֹת אֶחָד מֵאוֹתָם בְּקָרִים בָּהֶם תִּתְעוֹרֵר אֶל מוּל.

 

 

 

baby_handprint(2)

 

 

אדם מתחיל את חייו בצפייה על מושב קולנוע | וידאושיר

 

 

 

 

אדם מתחיל את חייו

אודי שרבני והנלוזים בחדר של התדר | וידאו

וידאו. מתחיל חשוך, אחרי זה (פילם) מואר. כמו החיים.

יש בפנים חיות.

 

 

 

אייל יונתי: סאונדים.

גידי רז: גיטרה.

אודי שרבני: קרעי טקסטים.

 

צילום: בנימין צ'צ'יק.

 

שתפו. אנחנו עושים גירושים. טלוויזיה ללא רייטינג. הופעות ילדים.

 

ממשיכים.

 

%d בלוגרים אהבו את זה: