ראשי פרקים למאמר דעה | הנושא: הרוצח מארה"ב שצילם את עצמו יורה

 

 

הנושא: הרוצח מארה"ב שצילם את עצמו יורה.

תת נושא:  האקדח שנראה מעמדת ה- Point Of View) POV) של מצלמת הרוצח.

 

 

2BAE86B500000578-3211529-A_disgruntled_former_news_reporter_filmed_himself_executing_two_-a-164_1440622419906

 

 

Gun PC_1

נקודות ויציאות לכתיבה:

1. השפעתם של משחקי המחשב המשתמשים באותו POV על האנשים; האקדח, "חוויית המשתמש", הוא ה-POV. והאדם המשחק משחק זה הופך פעיל בירייתו המדומה (מכאן אפשר לצאת לדוגמא מעולם הפורנו, שם תפקידו, בין היתר, של ז'אנר ה-POV, הינו הנגשה שקרית למשהו וירטואלי; הגבר שגם מצלם את האקט, מייצר לצופה בביתו תחושה של מבצע בגלל אותו POV).

 

1.2. פסקה המדברת על קהות וזליגת המונח "נוכחות" של האנשים בעידן של היום; "נוכח" בחיים האמיתיים, לבין "נוכח" בעידן האינטרנט. האם הפיזיות הולכת ותופסת מקום פחות חשוב בחוויה? ובהתאם: האם מה שהיה פעם מוגדר "חווייתי" הוא היום חוויה אחרת?

 

1.3. כאן יש לשלב תמונת מסך של האקדח האחוז ע"י הרוצח, וסטר לי פלנגן, מזווית ה-POV, לצד תמונה דומה ממשחק מחשב בה רואים את אקדח המשחק מאותה זווית במסך. אולי תמונה אחת המשולבת משתיהן.

 

2. פסקה על צורה (זווית צילום), לבין תוכן (מעשה, ומניעים פסיכולוגיים).

 

2.1. האם גם השיח על צורה ותוכן ו/או צורה מול תוכן, שונה ממה שהיה קיים עד כניסתו המסיבית של העולם הווירטואלי לחיי האנשים? יש לדבר כאן על שיח של שיח, התקדמות תוך כדי תנועה, וכו'.

 

3. הצילום כחוויית תיעוד ("חוויית משתמש") בעידן של היום. קרי, ההווה אינו מספיק לאדם. כמו גם: היווצרות שכיחה יותר של העין השלישית (ולפעמים בריאתה – בעיקר אל מול "פעם"; שם היה חסך באמצעים טכנולוגיים ו/או חוסר קיומם, שלא יצרו "עין שלישית" כמו היום) אצל האדם כלפי עצמו.

 

3.1. אזכור של הסדרה "מראה שחורה" (ומכאן, יציאה אל אמנות הנסמכת על שינויים טכנולוגיים בעודה משודרת בזמן השינויים האלה; האם "מראה שחורה" ודומותיה, לא הורגת את עצמה כמכתב המשמיד את עצמו? האם כבר לא רלוונטית בשידור החוזר שלה?).

 

3.2. הטמעת לינק לשיר של הפרודיג'י, "smack my beach up", שכולו מצולם ב-POV. דוגמא לשימוש. קליפ שיצא לפני עידו הפייסבוק והאינסטגרם; האם ה- POV השתנה?

 

4. על העלאת סרטון הרצח ע"י הרוצח עצמו ליו-טיוב. יצירתה של האפשרות להסתכלות בדיעבדית – לבצע על מנת להיזכר ולא לחוות; הזיכרון ויצירתו מבעוד מועד הפכו להיות החוויה בעידן של היום – של האדם על מעשיו (כאן לשים הייפר לינק לכתבה "ילדת הקינמון, דף הפליקר (ציצי שמונצח בקליק ישראלי זה לא דבר אמין) / כתבה על פליקר", שכתבתי ב-2006, לפני הפייסבוק והאינסטגרם).

 

4.1. הזמינות והמהירות; הרוצח, בעודו נרדף ע"י השוטרים ועד התאבדותו, מספיק להעלות את הסרטון ליו-טיוב. סרטון שהוא נקודת מבטו העצמית על כך (כמו גם: תיעוד אל מול מכתב התאבדות; חילופי משמרות בין אלה?).

 

5. הערגה העצמית (הרגשת סיפוק, וכו') בעידן של היום עם אותו תיעוד עצמי של המעשה (יש להכניס כאן דוגמאות שחוקות – ולאלחש אותם מיד עם נמנום כתיבתי מוחצן – של צילומי אוכל של אנשים במסעדות, בהופעות חיות, סלפי, וכיו"ב).

 

5.1. צנזורה וכו'. השידור בלייב והחזרה לאולפן, אל פניה ההמומות של מגישת החדשות (תיעוד בעל כורחו), אל מול השידור החוזר של המקרה (אלה לא תמונות קלות, במיוחד הסרטון שהרוצח העלה; האם אפשר לפסוח? תקשורת בעידן היוטיוב, ואפשרות הריפיט). דיון על מוסר, רייטינג וכו'. כנראה שאין תשובה כרגע. ובעיקר: משעמם!

 

6. סגירת המאמר עם מילים כגון "שיא חדש", "צורה ותוכן", "מה מכאן", וכיו"ב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: