אדם בלי פורמט (העבודה במלואה) / וידאו וטקסט.

בהמשך למטה מחכה לכם כל הטקסט, וכמה מילים על העבודה

ספטמבר 2012, רון ארד, המעצב, הציב במוזיאון ירושלים את עבודת האמנות שלו 720 מעלות, בניהולו האומנותי של איתי מאוטנר.

עבודה שהוצגה לפני כן בלונדון בלונדון, בראונדהאוס, בקיץ 2011 וזכתה להצלחה כבירה, לעשרות אלפי מבקרים ולסנסציה תקשורתית.

בשבוע האחרון של המיצב, עלו אמנים שונים מדי לילה וביצעו הופעות מכל מיני תחומים. האמנים היו: גלעד כהנא, שלומי שבן, שרון אייל, אלונה רודה, קרולינה, ואנוכי, מלווה על ידי גיא שמי.

קצת על העבודה שלי

אדם בלי פורמט מתעסקת בשיח הבין אישי, בין התבוננות למעשה האמנות, ובמקביל לכך בין האדם לשפה; שם, גוגל טרנסלייט, בעצם הוא פילטר לתקשורת בין אישית אבל גם בין אדם למוזיקה של השפה.

הטקסט מוקרא, כאשר משפטים מסוימים מוקרנים ומפציעים על חוטי הסיליקון של הוילון, מנסים להתפרק מתוכן על ידי עצמם; "איך שהם", אמרות מתפוררות.

בתוך כל זה, ארגתי משפטים דרך גוגל טרנסלייט, ובתהליך העבודה הייתי צריך לשמוע איך זה נשמע בשפה בה בחרתי. כמובן שנעתי בין שפות שונות. תוכלו לשמוע איך התרגום נשמע אם תלחצו בגוגל טרנסלייט על הרמקול הקטן תחת השפה הזרה, הנבחרת; יש שם אופציה.

אותם ברייקים, בהם ישנן יציאות לגוגל טרנסלייט על הוילון, קשורים נרטיבית בהקשר מה שהוקרא, ומשם רדיפה של השפה החדשה אחרי העברית; ושפות אחרות המנסות להשיג את התודעה של העברית.

במצב כזה, יש פילוג:

מחד, לשמור על החריזה וההקשר בעברית (מה שנכתב בחלון העברית של גוגל)

מנגד, השפה שנבחרה לתרגם –  גם היא צריכה להיות מחורזת בתוך עצמה (מה שיצא בחלון השפה האחרת שבחרתי)

שלישית, בין העברית לזרה.

ומעל הכל ליצור מוזיקה עם המילים. עם הבליל.

ניסיון להגיע לסימביוזה של שתיהן כאשר כמובן מעל כל זה מרחפת שאלה מהותית; אם תפקידה של אונומטופיאה היא מילה שמשקפת את צלילה, אז אמור להיות כביכול "חוק כלל עולמי", למילים מסוימות, אולם בכל שפה הצליל המשקף הוא שונה, ועוד יותר מכך; ישנן מילים שהן לא אונומטופיאיות כלל ובעברית – נניח – הן כן.

IMG_1380

מוגש כאן הטקסט כולו, עם אותם ברייקים של יציאות לגוגל טרנסלייט.

תהנו.

אדם בלי פורמט

עשינו בייביסיטר ובאנו.

אומנם בחרנו במישהי שאנחנו לא מכירים, אבל קיבלנו עליה הכי הרבה לייקים בפייסבוק; הקבועה, לא היתה יכולה.

מישהו מכיר בייביסיטר אמינה לשמירה על הילדה?????

למרות שאנחנו נגד ריבוי סימני שאלה או קריאה אחרי משפט- כתבנו חמישה.

כדי להראות דחיפוּת, אבל בעיקר בשביל להנגיש את זה.

לכדי הנגשה.

לאחרונה כל העוסקים בדבר רוצים להנגיש את האמנות לעם. להראות שהשיח האומנותי יכול להיות שייך גם לאנשים הרגילים.

בדרך כלל הם אומרים את זה אצל לונדון וקירשנבאום. ומנגישים.

לונדון וקירש. זה מנגיש.

ובכן, פתיחות זה הדבר הכי חשוב באמנות.

בעיקרון, אנחנו אנשים שצוחקים עם הראש לאחור. ככה אנחנו מחפים על זה שלפעמים אנחנו לא מבינים את הסיטואציות המצחיקות שמספרים לנו.

באמנות ופתיחות, לא מספרים בדיחות, אלא רק סיטואציות מצחיקות.

ברייק 1

מיד נביט סביבנו ונשוויץ בנעלינו. נעמוד מול מה שמוצג מולנו, ניקח צעד אחורה בשביל הפרספקטיבה, ניקח צעד קדימה בשביל לבטל את הרטרוספקטיבה, נפגוש את האמן שהציג ונשלוף מכיסנו את המשפט המכובס, זה שאנחנו סוחבים במעילנו כבר שנים.

יש לנו כמובן את תנועות הגוף הנדרשות. זה הולך כך:

אל"ף, בעיקרון, אהבנו את העבודה שלך. אנחנו אוהבים אמנות שלא לוקחת את עצמה ברצינות.

בי"ת, זה אקריליק?

הורינו הורישו לנו את הפרוטוטייפ. אחרי הכל, זה עניין של פרוטוטייפ. הם הלכו לפתיחות עוד בשנות ה-40. אמא שלנו אפילו המציאה את הפייסבוק: הצטלמה כשהיא מחזיקה את הפסל "נמרוד" בביצים, ואחרי זה, פיתחה את התמונה, תלתה בסלון וכתבה עם טוש על הקיר:

"מחזיקה את האמנות הישראלית בביצים".

לפעמים אנחנו קמים בלי הבעות פנים, אבל מזל שיש לנו משקפיי ראייה עם מסגרת עבה.

ככה חושבים שאנחנו מבינים כל עבודה.

ברייק 2  

כן, לפעמים אנחנו עומדים מול עבודת אמנות ולא יודעים.

מה. מי. למה. מה. מי.

למה הכל מתערבב אצלנו בראש?

ואז, הישראליוּת שלנו יוצאת. והכל מגיע במכה אחת, קיא של רפרנסים; המילה "למה", הופכת "כי":

למה הכל מתערבב אצלנו בראש, זה למה.

ברייק 3

 הנה, עכשיו אנחנו ממש זקוקים שאחרים יסבירו לנו את העבודה הזאת.

הנה, אלה! (לא)

הנה, אלה! (לא)

ברייק 4 

לפעמים אנחנו בודקים מה נשאר לנו בקופי פייסט של התודעה.

זה מרגש לבדוק מה היה לנו במקש הימני של האוּנה השמאלית.

אנחנו מקווים שהיום, לפחות היום, לא ייצא לנו המשפט הרגיל.

אוי, הוא כל כך רגיל, המשפט הרגיל.

ברייק 5

 בתערוכה הקודמת, שלא לומר אינסטליישן, הסתבר לנו שאנחנו אנשים רגילים.

כמו כולם, אנחנו מתביישים לנעול נעלי מוקסינים ומחכים שזה יחזור לאופנה.

ובכן, מזל שלאחרונה, גילינו את גוגל טרנסלייט והוא מציל אותנו מהרגילוּת.

אנחנו כותבים משהו אחד לשניה, בוחרים שפה, ואז לוחצים על הרמקול.

ככה גם יחסי המין שלנו; במקום להיאנח, אנחנו כותבים את הרגשות שלנו באמצע המשגל, בוחרים שפה, ואז לוחצים על הרמקול. אנחנו, מה שנקרא, עושים מין אומנותי.

ברייק 6

וככה, בזמן שעשינו מין אומנותי רק עם המוזיקה של המילים, התחלנו להבין שהחוק הכי יפה בשפה, אונומטופיאה, הוא אמיתי בשפה אחת, אבל לא תמיד משקף באחרת.

זה הרג אותנו. שזה לא חוק כלל עולמי; הרי אם אלוהי השפות החליטו שבקבוק נשמע כמו בקבוק, אז המילה חייבת לקבל אלמוות.

ואלמוות למילה זה צליל משקף בכל שפה

ואלמוות למילה זה צליל משקף בכל שפה

פעם הכרנו צ'כית וביקשנו ממנה להגיד בקבוק. ובכן, הדבר הזה לא אהב אותנו.

ברייק 7

ואז, שוב חוזרים אלינו רגשי הנחיתות, אבל הפעם מול השפה.

אנחנו חייבים להודות שהמנגינה שלה מאוד יפה; לרגשי הנחיתות מנגינה מאוד יפה.

ברייק 8 

ובכן, אנחנו עצובים. אנחנו אנשים עצובים כשאנחנו יוצאים מפתיחות.

אין לנו הרבה מה להגיד בחיים האלה. רק בקשה אחת:

אל תצחקו על אלה שאומרים "עשיתי שינוי של 360 מעלות". בבקשה.

זו לא טעות. לא. זה נעלה יותר. זו השכינה של השינוי.

אדם העושה שינוי אמיתי, עושה סיבוב שלם; חוזר למקום הבסיסי שלו, לאותו מקום, רק עם שינוי חדש, מבט חדש על הדברים. בכך הוא השתנה.

ואנחנו? אותנו תשאירו לנו.

אנחנו תמיד בחוץ ובפנים. וזה כבר 720 מעלות.

אנחנו תמיד בתוך הסיטואציה וכותבים עליה מבחוץ.

אנחנו למעשה אדם בלי פורמט.

אדם בלי פורמט.

ברייק סיום

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: