ארכיון חודשי: ינואר 2013

אדם בלי פורמט (העבודה במלואה) / וידאו וטקסט.

בהמשך למטה מחכה לכם כל הטקסט, וכמה מילים על העבודה

ספטמבר 2012, רון ארד, המעצב, הציב במוזיאון ירושלים את עבודת האמנות שלו 720 מעלות, בניהולו האומנותי של איתי מאוטנר.

עבודה שהוצגה לפני כן בלונדון בלונדון, בראונדהאוס, בקיץ 2011 וזכתה להצלחה כבירה, לעשרות אלפי מבקרים ולסנסציה תקשורתית.

בשבוע האחרון של המיצב, עלו אמנים שונים מדי לילה וביצעו הופעות מכל מיני תחומים. האמנים היו: גלעד כהנא, שלומי שבן, שרון אייל, אלונה רודה, קרולינה, ואנוכי, מלווה על ידי גיא שמי.

קצת על העבודה שלי

אדם בלי פורמט מתעסקת בשיח הבין אישי, בין התבוננות למעשה האמנות, ובמקביל לכך בין האדם לשפה; שם, גוגל טרנסלייט, בעצם הוא פילטר לתקשורת בין אישית אבל גם בין אדם למוזיקה של השפה.

הטקסט מוקרא, כאשר משפטים מסוימים מוקרנים ומפציעים על חוטי הסיליקון של הוילון, מנסים להתפרק מתוכן על ידי עצמם; "איך שהם", אמרות מתפוררות.

בתוך כל זה, ארגתי משפטים דרך גוגל טרנסלייט, ובתהליך העבודה הייתי צריך לשמוע איך זה נשמע בשפה בה בחרתי. כמובן שנעתי בין שפות שונות. תוכלו לשמוע איך התרגום נשמע אם תלחצו בגוגל טרנסלייט על הרמקול הקטן תחת השפה הזרה, הנבחרת; יש שם אופציה.

אותם ברייקים, בהם ישנן יציאות לגוגל טרנסלייט על הוילון, קשורים נרטיבית בהקשר מה שהוקרא, ומשם רדיפה של השפה החדשה אחרי העברית; ושפות אחרות המנסות להשיג את התודעה של העברית.

במצב כזה, יש פילוג:

מחד, לשמור על החריזה וההקשר בעברית (מה שנכתב בחלון העברית של גוגל)

מנגד, השפה שנבחרה לתרגם –  גם היא צריכה להיות מחורזת בתוך עצמה (מה שיצא בחלון השפה האחרת שבחרתי)

שלישית, בין העברית לזרה.

ומעל הכל ליצור מוזיקה עם המילים. עם הבליל.

ניסיון להגיע לסימביוזה של שתיהן כאשר כמובן מעל כל זה מרחפת שאלה מהותית; אם תפקידה של אונומטופיאה היא מילה שמשקפת את צלילה, אז אמור להיות כביכול "חוק כלל עולמי", למילים מסוימות, אולם בכל שפה הצליל המשקף הוא שונה, ועוד יותר מכך; ישנן מילים שהן לא אונומטופיאיות כלל ובעברית – נניח – הן כן.

IMG_1380

מוגש כאן הטקסט כולו, עם אותם ברייקים של יציאות לגוגל טרנסלייט.

תהנו.

אדם בלי פורמט

עשינו בייביסיטר ובאנו.

אומנם בחרנו במישהי שאנחנו לא מכירים, אבל קיבלנו עליה הכי הרבה לייקים בפייסבוק; הקבועה, לא היתה יכולה.

מישהו מכיר בייביסיטר אמינה לשמירה על הילדה?????

למרות שאנחנו נגד ריבוי סימני שאלה או קריאה אחרי משפט- כתבנו חמישה.

כדי להראות דחיפוּת, אבל בעיקר בשביל להנגיש את זה.

לכדי הנגשה.

לאחרונה כל העוסקים בדבר רוצים להנגיש את האמנות לעם. להראות שהשיח האומנותי יכול להיות שייך גם לאנשים הרגילים.

בדרך כלל הם אומרים את זה אצל לונדון וקירשנבאום. ומנגישים.

לונדון וקירש. זה מנגיש.

ובכן, פתיחות זה הדבר הכי חשוב באמנות.

בעיקרון, אנחנו אנשים שצוחקים עם הראש לאחור. ככה אנחנו מחפים על זה שלפעמים אנחנו לא מבינים את הסיטואציות המצחיקות שמספרים לנו.

באמנות ופתיחות, לא מספרים בדיחות, אלא רק סיטואציות מצחיקות.

ברייק 1

מיד נביט סביבנו ונשוויץ בנעלינו. נעמוד מול מה שמוצג מולנו, ניקח צעד אחורה בשביל הפרספקטיבה, ניקח צעד קדימה בשביל לבטל את הרטרוספקטיבה, נפגוש את האמן שהציג ונשלוף מכיסנו את המשפט המכובס, זה שאנחנו סוחבים במעילנו כבר שנים.

יש לנו כמובן את תנועות הגוף הנדרשות. זה הולך כך:

אל"ף, בעיקרון, אהבנו את העבודה שלך. אנחנו אוהבים אמנות שלא לוקחת את עצמה ברצינות.

בי"ת, זה אקריליק?

הורינו הורישו לנו את הפרוטוטייפ. אחרי הכל, זה עניין של פרוטוטייפ. הם הלכו לפתיחות עוד בשנות ה-40. אמא שלנו אפילו המציאה את הפייסבוק: הצטלמה כשהיא מחזיקה את הפסל "נמרוד" בביצים, ואחרי זה, פיתחה את התמונה, תלתה בסלון וכתבה עם טוש על הקיר:

"מחזיקה את האמנות הישראלית בביצים".

לפעמים אנחנו קמים בלי הבעות פנים, אבל מזל שיש לנו משקפיי ראייה עם מסגרת עבה.

ככה חושבים שאנחנו מבינים כל עבודה.

ברייק 2  

כן, לפעמים אנחנו עומדים מול עבודת אמנות ולא יודעים.

מה. מי. למה. מה. מי.

למה הכל מתערבב אצלנו בראש?

ואז, הישראליוּת שלנו יוצאת. והכל מגיע במכה אחת, קיא של רפרנסים; המילה "למה", הופכת "כי":

למה הכל מתערבב אצלנו בראש, זה למה.

ברייק 3

 הנה, עכשיו אנחנו ממש זקוקים שאחרים יסבירו לנו את העבודה הזאת.

הנה, אלה! (לא)

הנה, אלה! (לא)

ברייק 4 

לפעמים אנחנו בודקים מה נשאר לנו בקופי פייסט של התודעה.

זה מרגש לבדוק מה היה לנו במקש הימני של האוּנה השמאלית.

אנחנו מקווים שהיום, לפחות היום, לא ייצא לנו המשפט הרגיל.

אוי, הוא כל כך רגיל, המשפט הרגיל.

ברייק 5

 בתערוכה הקודמת, שלא לומר אינסטליישן, הסתבר לנו שאנחנו אנשים רגילים.

כמו כולם, אנחנו מתביישים לנעול נעלי מוקסינים ומחכים שזה יחזור לאופנה.

ובכן, מזל שלאחרונה, גילינו את גוגל טרנסלייט והוא מציל אותנו מהרגילוּת.

אנחנו כותבים משהו אחד לשניה, בוחרים שפה, ואז לוחצים על הרמקול.

ככה גם יחסי המין שלנו; במקום להיאנח, אנחנו כותבים את הרגשות שלנו באמצע המשגל, בוחרים שפה, ואז לוחצים על הרמקול. אנחנו, מה שנקרא, עושים מין אומנותי.

ברייק 6

וככה, בזמן שעשינו מין אומנותי רק עם המוזיקה של המילים, התחלנו להבין שהחוק הכי יפה בשפה, אונומטופיאה, הוא אמיתי בשפה אחת, אבל לא תמיד משקף באחרת.

זה הרג אותנו. שזה לא חוק כלל עולמי; הרי אם אלוהי השפות החליטו שבקבוק נשמע כמו בקבוק, אז המילה חייבת לקבל אלמוות.

ואלמוות למילה זה צליל משקף בכל שפה

ואלמוות למילה זה צליל משקף בכל שפה

פעם הכרנו צ'כית וביקשנו ממנה להגיד בקבוק. ובכן, הדבר הזה לא אהב אותנו.

ברייק 7

ואז, שוב חוזרים אלינו רגשי הנחיתות, אבל הפעם מול השפה.

אנחנו חייבים להודות שהמנגינה שלה מאוד יפה; לרגשי הנחיתות מנגינה מאוד יפה.

ברייק 8 

ובכן, אנחנו עצובים. אנחנו אנשים עצובים כשאנחנו יוצאים מפתיחות.

אין לנו הרבה מה להגיד בחיים האלה. רק בקשה אחת:

אל תצחקו על אלה שאומרים "עשיתי שינוי של 360 מעלות". בבקשה.

זו לא טעות. לא. זה נעלה יותר. זו השכינה של השינוי.

אדם העושה שינוי אמיתי, עושה סיבוב שלם; חוזר למקום הבסיסי שלו, לאותו מקום, רק עם שינוי חדש, מבט חדש על הדברים. בכך הוא השתנה.

ואנחנו? אותנו תשאירו לנו.

אנחנו תמיד בחוץ ובפנים. וזה כבר 720 מעלות.

אנחנו תמיד בתוך הסיטואציה וכותבים עליה מבחוץ.

אנחנו למעשה אדם בלי פורמט.

אדם בלי פורמט.

ברייק סיום

מכיר חוטים, לא אנשים שמושכים (תפתיעו אותי) / מיוחד לפני הבחירות.

 

מכיר חוטים, לא אנשים שמושכים (תפתיעו אותי)/ אודי שרבני ולהקת רמלה.

תפתיעו אותי

תפתיעו אותי כל האנשים. תפתיעו אותי כל הנושים

נושי המילה

נושי מס ההכנסה של השפה

נושי המניירה

נושאי חוסר הברירה

מיותמת מייחודיות ולא בעל כורחה.

מכיר חוטים, לא אנשים שמושכים

אני מכיר חוטים, לא אנשים שמושכים

תפתיעו אותי אנשי טלוויזיה עלובים

נתמכי פלזמה של אחורי הקלעים

נרקומני פאוזות של אחרי סרטונים

לבושי סקיני ג'ינס מיוזעים.

תפתיעו אותי צלמי פאפרצי נלוזים

נתמכי המשפט "זה החבילה של היותכם מפורסמים"

ובכן, אתם המאה ה21 של "מבקרים הם מוזיקאים מתוסכלים"

מתגאים בפלאפון מפוצץ מספרי מדליפנים.

תפתיעו אותי כתבניות שטח עם שאלות על הריון מתקדם

מבטכן למצלמה בזמן התשובה הוא בסך הכל סאבטקסט

אבל משעמם.

תפתיעו אותי הומואים מתוחכמים, ענודי משקפיים עם מסגרת שחורה

בסופו של יום השיר I will survive" " יצוץ לכם מהתיקייה.

תפתיעו אותי סופרים מיוסרים, מצולמי כריכה אחורית

שעונים על כף ידכם הפנימית

תפתיעו אותי זמרים מזרחיים, מצולמי עטיפה קדמית

שעונים על כף ידכם החיצונית.

תפתיעו אותי אשכנזיות יפות, מחותנות שטאנץ מגיל חמש

תפתיעו אותי מזרחיות נלחמות מעמד, שק אגרוף של פלפול מתבקש.

תפתיעו אותי שמאלנים מצדדי חתול או בכי של סגירת כלביה

תפתיעו אותי ימנים מזניחי בעיות קטנות כי "קודם נדאג למדינה"

תפתיעו אותי קוראי עיתון הארץ, מאיימי החזרת המנוי

כמו הולכים לכל חתונה עם אותה החולצה-

איומכם כבר בלוי

תפתיעו אותי קוראי ישראל היום, קמצני ספסליי הרכבת

גם אתם הולכים עם אותה חולצה לכל חתונה

אצלכם יש סיבה קמצנית, אחרת

תפתיעו אותי כותבי עיתון הארץ, עמדו בראש ועד הבית וקבלו ערבי לבניין

היי, הרי לא צריך לעשות דווקא מזה עניין

תפתיעו אותי כותבי ישראל היום, מתנצלי ארוחות הברנז'ה של מחר

משלמים לכם כסף, אתם מתנצלים שזו רק כתיבה וצריך לאכול בשר

אגב, הערת שוליים: שמתם לב שאם יש מישהו שמצולם יחף בראיון עיתונאי הוא אף פעם לא ימני?

תפתיעו אותי וואלה ברנז'איסטים

מלכלכי שיחות הקולר של מחר

מלנקקי זיעה עצמית, מטקבקי שנאה עצמית

תפתיעו אותי אוהדי הפועל עלובים, נשעני אירוניה, סרקזם

ושאר חוסר מצפון של שפה

תפתיעו אוהדי בית"ר עלובים נשעני מוח חמום, שירי מחבלים,

גרושי משפחה בתוך לה פאמילייה

מכיר חוטים, לא אנשים שמושכים

מכיר חוטים, לא אנשים שמושכים

תפתיעו אותי הורים בוהמיינים עטופיי צעיף מסועף על מבט מצועף-

מהורהרי כלום

תפתיעי אותי את ואל תצאי כמו אמא שלך

תפתיעי אותי את ואל תצאי כמו אמא שלך

תפתיעי אותי את ואל תצאי כמו אמא שלך

כן, בגלל זה הפסקתי להתקשר אלייך

יחצניות שאומרות מאמי

יחצניות שאומרות מאמי

יחצניות שאומרות כפרה, לך יש זכות ראשונים, ראיון ראשון ואחד פלוס אחד.

תפתיעו אותי כותבי טורים שנולדו לכם ילדים

תפתיעו אותי כותבות טורים עם גברים

תפתיעו אותי בעלים נשואים, נהנים להגיד "האשה קובעת"

תפתיעו אותי נשים נשואות נהנות לשאול שוב ושוב מה זה אופסייד

אתן יודעות, הו, אתן יודעות!

אני נכנס אליכן הביתה כשהוא לא נמצא, משחק לכן באישוני הלילה שבתוך עינכן

תפתיעו אותי נשים מנגה, גברים ממאדים

אני מזהה את המניירה הזו ממרחקים-

אתם מתרעמים, אבל נהנים משגרת סדרי החיים.

תפתיעו אותי זוגות חדשים, נהנים להגיד כמה בהתחלה, בעבודה

לא סבלתם אחד את השנייה

תפתיעו אותי איכותיות פייסבוק מלנקקות סרטוני חמישייה הקאמרית

שימו פעם הקומדי סטור

שימו פעם הקומדי סטור

תפתיעו אותי מסיימי שיחות עם "עוד באירופה"

אולי תשנו קצת את ההומור.

תפתיעו אותי רוכלי שוק הכרמל

מפרגנים אוטומטים של מפורסמי ארץ ישראל

להלן הבורדל

להלן הבורדל

מכיר חוטים, לא מכיר אנשים שמושכים

מכיר חוטים, לא מכיר אנשים שמושכים

תפתיעו אותי אנשים אומללים, כותבי אסמסים בפקקים

לכו על המינינג הראשון מהדאבל

פעמיים

הפוך על הפוך זה בסך הכל רק הפוך אחד

SAME SAME זה רק SAME  אחד בסופו של דבר

כבר לא פוגש אנשים חדשים

מכיר חוטים לא מכיר אנשים שמושכים

פורמטים, פרזנטורים, פלורוסנטים, קמפיינסטים, ממנפים, רגולטורים, מתמנגלים, ממנגלים

הופכי הבשר של השפה, נתמכי המילה

ובעקבות כך: הסיבה

תפתיעו אותי כל הלא מצליחים, הנשענים כביכול על מרפקיהם החלשים

על כך ש"הם לא פוליטיקאים"

רגע, אולי אתם סתם לא טובים?

תפתיעו אותי כל מבקרי הספרות, המייחדים

אתם אומרים "הגדולה שלו, זה שהוא רואה את הדברים הקטנים של החיים"

נו באמת, כל מה שאתם רוצים זה לקבל כסף תמורת קרדיט בכריכות אחוריות של ספרים

תפתיעו אותי כל השמנים של הכתיבה הרזה

תפתיעו אותי כל הרזים של הכתיבה השמ…  לא!

לא אתן לכם אלגוריה.

תפתיעו אותי תכניות הפאנלים של אותם אנשים

מאחוריכם מזדנבים כותבים אישיים

תפתיעו אותי יוצרות וידאו ארט

דימוי הגוף הנשי

דימוי הגוף הנשי

דימוי הגוף הנשי היא שחצנות עבודת אלילים האישי

תפתיעו אותי פרסומאים אכולי שנאה עצמית

נמרים אוכלי נייר

קרחונים מלנקקי אייס

עלובי שורות מחץ באף

תפתיעו אותי כל האדריכלים שתקוע להם עמוד באמצע החיים, שאומרים "החלטתי דווקא להשתמש בזה, לבנות את החלל בהתאם"

ובכן, ברירת מחדל רכובה על אפכם ועל חמתכם

תפתיעו אותי מנחים מהחוג לפסיכולוגיה, סוחבי פתקאות קבועות

אומרים לסטודנטית יפה "זו היתה למשל פליטה פרוידיאנית, מה ששאלת, אה?"

תפתיעו אותי נאמני האנטי קליימקס כנגד הקליימקס

זה אותו דבר

זה אותו דבר

זה אותו דבר

תפתיעו אותי מאייתי המילים של אחורי הקלעים

א.ק.ס.ב.צ.י.ו.נ.י.ס.ט.י.ם

אתם סתם ערומים

תפתיעו אותי זקנים מתקני שמו של אבן גבירול

תפתיעו אותי כל הלקוחות הקבועים, מחזירי המנות

מבקשי הצ'יסרים של הפיצויים

תפתיעו אותי קבצני השקל, מנגני הכינור

משתחווי איבן גבירול

תפתיעו אותי יוצרים דוקומנטרים שבסוף אומרים בראיונות

 ואז הבנתי, זה סרט עליי:

על איך אני מתמודד בסרט עם המצב הזה שאבא שלי סנילי

על איך אני מתמודד עם זה שאחותי עברה ניתוח לשינוי מין

על איך אני ואני ואני

וכולי שממשיך אל וכו' ונגמר בגו' שנגמר בשות' ושותפיו שבסופו של דבר זה גם שות'

תפתיעו אותי מסגנני הבגדים של היד השניה

זה תמיד "פריט" עם שווא בשפה התחתונה

תפתיעו אותי קרובי משפחה ליד מיטת המת, הגוסס שגסס

"זה היה עדיף לו", זה בשבילו או בשביל מצפונכם?

תפתיעו אותי מספידי מת האומרים שלא היה כמוהו –

מספידי המת הם מדפיסי השפה

מספידי המת הם מדפיסי השפה

תפתיעו אותי

תפתיעו אותי כל האנשים. תפתיעו אותי כל הנושים

נושי המילה,

נושי מס ההכנסה של השפה

נושי המניירה

נושאי חוסר הברירה

מיותמת מייחודיות ולא בעל כורחה.

מכיר חוטים, לא אנשים שמושכים

אני מכיר חוטים, לא אנשים שמושכים

וכל האבינירים

וכל הצביקה הדרים

וכל העדנות מאזיות

וכל המשה איבגים

והקובי אריאלים

וכל הגילות אלמגוריות

והדן אלמגורים

וכל היאיר גרבוזים

ראבאק, תפתיע אותי ותן לי רק דוגמא אחת, לא שלוש

וכל היהושוע סובולים

וכל העמוס עוזים

וכל היאיר לפידים

וכל היהונתן גפנים

וכל הנתן זהבים

וכל הדנה ספקטורים

וכל המרגולים

וכל זוכרי הניק קייבים

בסדר, ראיתם אותו בפאב הגלולה, מספיק כבר

וכל הנרי אבנרים

וכל האורי אבנרים

וכל האודי שרבנים-

מי אתם ומה לעזאזל אתם עושים בחיים?

*להקת רמלה הם:

גיטרה ושירה: אורי אדלר

תופים: איסר טננבאום.

בס: יהונתן יידוב.

צילום: ליאת שחר.

אדם בלי פורמט (טיזר)

הנה משהו מהשנה האחרונה שאני מאוד גאה עליו. "אדם בלי פורמט". בינתיים הטיזר, בקרוב כל ה-וכו'.

"רוח בוקר" להאזנה (שיר חדש שכתבתי, מתוך התקליט החדש של שרון מולדאבי)

אהלן, טיימינג מעולה לשיר כמו "רוח בוקר", שכתבתי לו את המילים. מתוך התקליט החדש והחם של שרון מולדאבי שיצא עכשיו.

אפשר להאזין לו, ולכל האלבום ממש כאן. ולהוריד.

 

שיר שכותבים אחרי קריאה במדורי דעות / אני הדבר עצמו (שני שירים חדשים)

שיר שכותבים אחרי קריאה במדורי דעות

יש פה, במדינה הזאת, כותבים, שאם לא היו בעולם

אשכנזים

הם לא היו כותבים דבר, וחצי

דבר. וההפך.

יש פה, במדינה הזאת, כותבות, שאם לא היו בעולם

גברים

הן לא היו כותבות דבר, וחצי

דבר. וההפך.

יש פה, במדינה הזאת, כותבים, שאם לא היה בעולם

בשר על גחלים

הם לא היו כותבים דבר, וחצי

דבר. וההפך.

יש פה, במדינה הזאת, כותבים, שהבננה של הרדי מייד

נרקבה להם. ביד.

יש פה, במדינה הזאת, כותבים, שאם לא היו בעולם

ימנים

הם לא היו כותבים דבר, וחצי

דבר. וההפך.

יש פה, במדינה הזאת, כותבים, שאם לא היה

וכו'

הם לא היו וכו'. וההפך; 'וכו.

 

ובכל זאת –

מעולם לא נתקלתי, במקרה או

שלא במקרה

במישהו שקרא, פיזית, את הספר

שלי.

את זה ראוי להגיד.

אני הדבר עצמו

פעם הייתי מוציא את כולם מהסיטואציה

במבט על

במבט על

וככה כבר היו שוכחים

או יותר נכון היו מתרכזים בשאלה

למה אני עושה את זה.

למה, אני, עושה, את. זה.

הייתי מוציא אותי, אותם, אותן

את כולנו מכאן –

כן, המתקדמים כבר היו עוברים מהר

לשאלה

למה אתה עושה את זה

אבל גם אותם הייתי מוציא מהכל

אל הכלל, על מבט העל

במבט על.

 

פעם הייתי זמר שעומד על הבמה, שאומר:

כאן כאילו אני אומר תודה

כאן כאילו אני מדבר בין השירים

כאן כאילו אני אומר תן לי עוד מיקרופון

היי, באמת היו פעמים שהתכוונתי –

זאב, זאב

זאב

אני לא שומע את עצמי במוניטור.

 

אבל אף פעם לא אמרתי

כאן כאילו אני אומר אני הדבר עצמו

אני הדבר עצמו

אני הוא

הדבר עצמו.

 

זה היה פעם.

ועכשיו:

 

*הופיע לראשונה במוסף "תרבות וספרות", עיתון הארץ, 4.1.2013

%d בלוגרים אהבו את זה: