שבוע בתל אביב (לייב בלוגינג/ מתוך עכבר העיר)

 

יום שישי. פארק הירקון

  • אמא עם ילד קטן במנשא על הבטן. מדי פעם אני חושש מהצלחות.

 

רחוב קרליבך

  • הולך ברחוב קרליבך. יש פה שולחן זרוק בלי עינת שרוף.

 

מוצאי שבת. טלוויזיה

  • רואה פרסומות בטלוויזיה ומגביר עוד יותר, עושה דווקא. בא לרגולטור מגבוה.

 

  • אגב פרסומות. רעיון לגלידת נוטלה שלא יעבור צנזורה: שניים יושבים ואוכלים גלידה. בחורה יפה עוברת ואחד מהם אומר הייתי נוטלה.

 

  • צריך להגיש טור של 350 מילה לעיתון הארץ על הפועל עכו נגד מכבי חיפה. כל שלוש קרנות אני ניגש לכלים← ספירת מילים (האופיס הלא חוקי שלי הוא בעברית, ולכן או אולי בגלל, וכו'), ובודק איפה אני עומד ביחס לחירות החיים שנלקחו ממני. עוד מעט יגיע השלב היותר מהנה בו אלך למילים "אף על פי", "על ידי", "כל כך", ואעשה מהם אע"פ, ע"י, כ"כ (וכו', בעיקר וכו').

 

קופת חולים. יום ראשון

  • יושב בקופת חולים ואין לי רק שאלה. בשעה שכזו, אני כבר בטוח לחלוטין, שאין לי אח תאום בעולם (הכוונה היא לישראלי יורד, שכן רק ישראלי בתור, וכו')

 

  • זוג רועש מדבר. בעוד 5 דקות אשאל אותם אם הם מכירים את הספר של ריימונד קארבר. הם ישאלו (בתקווה) איזה. "אפשר לבקש שקט, בבקשה?", אגיד, ומאותו יום, ועד סוף חיי, לא אסתדר עם מירכאות של תרתי משמע.

 

קפה התחתית

  • המלצרית שאני אוהב לא נמצאת. אכתוב יותר היום, אם כן.

 

  • זוג מבוגרים, כנראה לקוחות קבועים, שואל את מנהל המשמרת "אתה מכיר את הבת הבכורה שלנו?". (אני לא).

 

  • אגב אנשים שאומרים "איזה יופי של תנועות מכחול", מדי פעם שואלים אותי מה הדבר הכי חשוב שאתה מחפש אצל אשה, אלו תכונות אתה מחפש אצל אשה כדי שהיא ולא אחרת תהיה אשתך. אני גם חושב על זה מדי פעם. אני בעיקר רוצה שלא יהיו לה הורים בוהמיינים.

 

  • מדבר עם עצמי של התנהלות שרשראות המזון בחיים: ג'קי ונופר מעולם לא ישבו בקפה הזה, עוד מעט, אחד מאנשי ההפקה של האח הגדול יביא אותם לכאן (שני תנאים לכך: אל"ף: הוא או היא צריכים להיות הלא מקובלים בתוך אנשי ההפקה של התכנית, שכן זה לא שיפרה פה. בי"ת: הם צריכים להתפעם עדיין ממישהו מ"מחוברים"). ומשם: "קפה התחתית הוא של מפורסמים", וכו'.

 

  • מישהי יושבת מולי, זה עתה הגיעה מלונדון (עם התיקים). מתישהו היא תהיה חברה שלי בפייסבוק. בעוד חמש שנים אכתוב לה בתגובה: "חייב לציין שהמעלה הגדולה שלך (צילום אישי עם יד ארוכה שהולכת ב-ר' ומבטלת את האפשרות לדעת אם צילמת את עצמך) הלכה פייפן בישראל".

 

פלאפל ג'ינה. מחשבות לוגיות

  • קונה פלאפל בפלאפל ג'ינה. אומר "עם הכל" ועדיין שואלים אותי "צ'יפס, סלט". מישהו (כזה שלקח גם עם כרוב לבן) אומר שג'וליאנו מר מת. בעוד 5 דקות, אזכר שקיבלתי בפסיכומטרי 430 בגלל שיש פה רק קיץ ("אם יש גשם, יש עננים"), ובעיקר בגלל שהתעסקתי אז בהיקשים לוגים אחרים; אם ג'וליאנו מר ימות, קארין ארד תהיה בהלם. וכו'.

 

דיזנגוף סנטר

  • אני שוב נאבד בין היציאות. המוכרים של ההוצאה לפועל סוחבים שלטים על גביהם כמו היו צבים. מדי פעם אפשר לראות שלט עומד על שניים כאשר הצב שלו יצא להפסקה.

 

  • עושה F5 לסיטואציות.

 

מיטה. אחרי החלפת סדינים

  • אם אתפס בשבי ואעבור עינויים (החוטפים ירצו לדעת מי מהאנשים בתל אביב היו בעברם אנשי בּום שלא החזיקו את זה טוב וזה נכנס לפריים), הדבר היחידי שישבור אותי (לפני זה יהיו: עינוי סיני עם ברז מים, מכות חשמל, מלח על פצעים פתוחים ושמיעת "זומבי" של הקרנבריז בריפיט), יהיה להכניס שמיכה בתוך ציפה.

 

  • מיד אעצום את עיניי. קצת לפני כן, חושב על ימים יפים יותר בהם מראיינים של תכניות בידור לא יבנו בילד אפ עם משפט ארוך, אינסופי, רק כדי לשאול את המרואיין שאלה מצחיקה שלא קשורה לכך (או לכל הפחות שאני לא אשים לדברים מסוג זה).

 

  • בבוקר אקום ואבחין שישנתי עם ה-USB  בכיסי. שוב לא היה לי למי להעביר את כתביי.

 

קצה הר שיש בו חיבור ווירלס. בוקר יום שני

  • יושב עם מכר על קצה הר ואין לי לאן לברוח; מעלתו הגדולה ביותר היא ניימ דרופינג. בעוד כמה שעות אגיע הביתה (אקח את הרכבל; לעולם לא יורד את מה שעליתי, זוהי זילות העלייה), ואגש לפייסבוק. שם אחפש שמות של אנשים אקראיים לפי כתובות מייל (ג'ימייל, בעיקר) ואציע להם חברות. יהיו אלה אנשים שהתמזל מזלם לקבל כתובת ללא מספור, ישראל ישראלי של האינטרנט. נניח danalevi@gmail.com ולא danalevi15@gmail.com, וכו'
  •  אגב בחורות שמדברות ביניהן דרך תאי מדידה; למטה, מתחת לאינטרנט, עולם שכולו מוֹב. סרטונים כבדים מדי למיילים אישיים מועלים ליו טיוב ונשארים בשמם המצלמתי (כותרות כמו MOV542, MOV879, וכו'), רק כדי להעבירם בתוך המשפחה עם לינק סודי. זהו עולם תת קרקעי שבו לסרטונים שונים יש עשרות אחים תאומים עם אותו שם, אבל עם אופי אחר. ("מבדידות הסרטונים הופכים קשים"). ממליץ לכם, קוראיי – אני מבקש בכל לשון של בקשה שתוסיפו כאן "הלא" – נאמנים, לחפש את MOV06878. שם, נערה יפה שרה את "אני קופצת לאילת ושכולם יקפצו". רק עם השפתיים.

 

  • קפקא חי היום, הוא חתם אצל סוכנת כתיבה. היא רק שולחת לו לג'ימייל (maxbrod.benzona@gmail.com) מכתבי שרשרשת שאם הוא לא יעביר אותם לעוד עשרה אנשים ךא תהיה לו עבודה בחיים (וככה זה נשאר).

התחנה המרכזית החדשה

  • הולך בתחנה המרכזית החדשה. עם כל צעד, מרגיש שבוגד באהבתי הישנה.

 

  • איפשהו כאן, התיאטרון של ניקו ניתאי. הייתי שם פעם, אבל אני לא מוצא את הכרטיס. הוא מציג בלי הפסקה כבר שנים את ה"הנפילה". למעשה, נדמה שאפשרות צלצול השכמה נוסח "שן קשת ענן", הוא האוקסימורון הגדול בעולם.

 

  • עובד לא זר הולך מולי.

 

  • אגב, ניקו ניתאי, מדי פעם אני חולם שאני והוא על אי בודד ואין לי ממי לבקש פינצטה בשביל להוציא שיערות מהאף.

 

שדרות רוטשילד

  • פה אין אנשים שמתקנים אותך כשאתה אומר "אבן גבירול" ולא "איבן". למעשה, הם עומדים על כך.

 

  • בחורה עם מכנסיים מתרחבים מדוושת על אופניים. כלום לא נתקע לה בשרשרת.

 

  • ילדים קטנים רצים בתוך שטחים מגודרים. לאימהות תל אביביות זמן ארוך יותר לקריאת ספרים.

 

כיכר המדינה

  • מחוץ למספרה בכיכר המדינה. על המדרכה זרוקים לפי הסדר הזה: ערסית. פן. מקלות.

 

הופעת ישיבה. זאפה

  • מדי פעם אני מתעורר בבעיטה (שזה הבעתה של חוסר הדרמה) מחלום בשחור לבן בו אני אשכנזי שעומד בכניסה ליער שכולו בשליטה פרטיזנית, והקב"ט הראשי אומר לי: זו הופעת ישיבה.

 

טקסידרמי. חצות ובכלל לא קצת

  • בטקסידרמי, מישהי מבקשת ממני אש. זה לא פוחלץ, זה סתם בוטוקס.

 

רוטשילד 12. בוקר שישי

  • שתי המלצריות החביבות עליי עובדות באותה משמרת. מתי הן כבר יריבו ואז אוכל לכתוב.

 

  • מהשדרה שממול נכנסים (אבל לא בסדר הזה) קבצן, ליצן, נגן רחוב, נזיר בודהיסטי, ומשתמשים בשירותים של הקפה. זה מזכיר לי בדיחה עם סוף פתוח:

 

  • אגב פדופילים בפסח, רק לאוכלי קטניות.

 

  • אגב פסח, יושב מולי פדופיל שפניו מפוקסלות. אני מקמץ את עייני ורואה אותו בבירור, זה עובד.

 

  • אני כל כך שונא את האיש שלידי, שאני מקווה (וזה הולך טוב עד כה) שלא ייצא לי אפצ'י רק כדי שהוא לא יגיד לי לבריאות. לא מזמין דברים עם פלפל, אם כן. לא מסתכל על פלורוסנטים, אם היו.

 

הליכה ברחוב אלנבי

  • קוקסינל נכנס לסטימצקי. אגב סטימצקי, אם בחורה מדברת בשפה של הומואים זה הופך אותה לקוקסינל?

 

  • אגב האסון הנורא ביפן, אני חושב שבתוך תוכנו אנחנו הגברים, די מקובעים. אנחנו כל כך מקובעים עד שאנחנו חושבים שכל קוקסינל שעובר ברחוב אמור לחשוק בנו. אנחנו אפילו נפגעים כשזה לא קורה.

 

  • אגב אנשים עם שני שמות משפחה, עכשיו ראיתי סינגר סונג רייטר לסבית (לא מוצהרת) אמריקאית שעשתה עלייה. בעוד כמה שנים, כשתכתוב בעברית, כבר לא תוכל להתחבא.

 

תחנת אוטובוס

  • מותק: אל תבני על יו.פי.אס שישלחו לך את הצעיף שביקשת מחו"ל. זהו, נגמר החורף. תרפי. אל תתפללי ליום גשום, לא תספיקי. אל תגידי שזה בשביל הכנרת, בינינו, זה לא בשביל הכנרת. ועכשיו, בואי נדבר על זה שלרננה רז יש חבר, וכמה זה מייבש פה, את אלה שמשמאלנו.

 

קפה מרסנד

  • לא מבדיל בין המלצריות פה. מה שכן, ניגש לעמדת העיתונים ורואה שבמילה שאתם קוראים עכשיו (צ"הל) המגיהה הלכה איתי עד הסוף עם העניין של מיקום הגרשיים.

                          

                                                                                                                                                  (עכבר העיר, 15.4.2011)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: