2 דברים; על ערבי מחווה לאמנים/ על פרסומת שהיא הערת שוליים של שפת הטקסט (מערכון מתוך תכנית)

יש הרבה בעיות במדינה הזאת, בוא לא נתחיל למנות אותן, אבל יש גם בעיות ששיכות לסוג המרגיז, המתחרט, זה שבוכה על החלב שנשפך, זה שלא מתעורר בזמן. אני מדבר על הוקרה ומחווה לאמנים במדינה הזאת.  
אתם יודעים למה אני מתכוון, תמיד ישנו אמן שנפטר (בשיבה טובה או לא "טובה"), ואז מחול השדים המצפוני מגיע; "בארץ שלנו מתעוררים מאוחר", "הדור שלא הכיר אותו/ה לא יודע איזה גאונות", "אין הכרה לאמנים אמיתיים, היום זה הכל תרבות אינסטנט", וכו' וכו'. הדברים האלה חוזרים על עצמם מדי שנה, מדי מיתה, מדי שיחה. תראו, אמנים אמיתיים לא צריכים שיטפחו להם על הכתף, הם גם מלכתחילה לא ניגשו לדבר הזה בשביל הרייטינג המחמאתי; זה הם, כל המכלול הזה הוא ה'אני העצמי' שלהם, אבל עדיין- הוקרה, ידיעה, נתינת כבוד זה דברים שמחזקים את רגלי השולחן הרעוע של התרבות שלנו.
לא חסרים אמנים שאף אחד לא זוכר או לחילופין שבעתיד ישכחו אותם. לפעמים נדמה לי שכל הנושא הזה של התעוררות שלא בזמן למתן מחווה או הוקרה לאמנים שעודם בין החיים היא תחבולה מניפולטיבית למה שיקרה אחרי שהם ימותו; שמות הרחובות ממילא כבר תפוסים בידי אנשי עבר, ובכך לא תהיה מלחמת נדל"ן של שמות עתידיים.
                                                            ***
נו, אבל אני רוצה דווקא להצביע על מגמה חיובית בנושא הזה, בשיפור התפיסתי. לאחרונה- לפחות בשנתיים האחרונות- ישנו שינוי בנושא הזה, שימו לב, אבל ערבי המחווה לאמנים בעודם בחיים הולכים ומתרבים; רבקה מיכאלי, יונה עטרי, רחל שפירא, חיים חפר, נתן זך, ישראל גוריון, אורנה פורת, גילה אלמגור, ועוד. אפילו ערב מחווה צנוע לתקליט המופתי של ברי סחרוף (סימנים של חולשה) התקיים. 
אתם הרי מכירים את המשפט שאומר שעם שרוצה להתקדם צריך לדעת את ההיסטוריה שלו, ובכן, כמו הרבה משפטים שבנויים בצורה מתוחמת ומבוצרת הוא לא תמיד נכון או הכרחי, אבל בנושא הזה הוא חשוב ונכון מאין כמותו.
מה זה אומר עלינו כחברה שלא מתעוררת בזמן? מה זה אומר עלינו כאנשים שלא מוכירים בחזרה את הוקרת התודה (כן, "הוקרת") לאנשים שהתרבות שלנו נשענת עליהם, מי יותר, מי פחות. מה זה אומר על הזלת הדימעה המאוחרת שלנו? כלום מלבד 'תרבות השכחתי'. כולם כאן מדומים לאוהדי כדורגל בעלי זיכרון קצר; תעודד את שמו של השחקן, אבל תשכח אותו אחרי מוצאי השבת.
 
                                                            ***
אפשר לבקר, תמיד אפשר לבקר כל דבר; ערביי מחווה לאמנים שעודם בחיים יכול להיות מקוטרג בזה שמתבצע כאן סידור מצפוני מהיר מצידנו כדי שבעתיד נוכל להיות רגועים, שאנחנו סותמים את ייסורי
המצפון העתידיים כמו עם אקדח סיליקון מול חורים של קיר, אבל זה באמת משנה? הרי אם ערבי מחווה אלה לא יתקיימו אז ייסורי המצפון יופיעו, ומנגד אם אנחנו עושים אותם– נניח- רק בשביל לסדר את המצפון שלנו, הרי ממילא הוא -המצפון- היה כלא היה, קרי, המצפון עולה רק במקרים לא טובים.
אז אם לא שמתם לב, בין השורות האלה יש ביקורת טובה, ודברים אולי מתחילים לזוז פה בנושא הזה, ואולי מעם של "ערב לזכרו/ה", נהפוך לעם של ערבי מחווה והוקרה. והרשימה היא ארוכה. 

 (מתוך 'ישראל היום')

וכאן, לגבי הפרסומת של ביטוח ישיר. אבל לא רק.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יעל  On נובמבר 19, 2009 at 6:20 pm

    הבעיה היא שערבי המחווה הכל כך רבים סביבנו (רק בחודשיים האחרונים היו כאלו למכשפות, לאהוד בנאי והפליטים, לחוה אלברשטיין ולברי סחרוף ועוד ועוד) בסופו של דבר מקדשים את העבר – ובזמן הזה ממשיכים לצאת אלבומים חדשים ומקוריים שאנחנו מפספסים בעוד עינינו (ואוזנינו) נשואות אחורה. האם גם על האלבומים הללו נכיר תודה בערב מחווה בעוד 15 שנה כשהאמן כבר לא יהיה בשיאו או הלהקה כבר תהיה מזמן מפורקת בשל חוסר ההצלחה המסחרי שלה בזמן אמת?

  • אודי שרבני  On נובמבר 19, 2009 at 9:31 pm

    יעל, אהלן
    שימי לב שהשאלה שלך לא קשורה בכלל לנבירה בעבר ו/או התקעות, אלא האם לאלבומים של היום או לאמנים של היום יהיו ערבי מחווה בעתיד. ובכן, זה קשור אך ורק לטיב האלבום/אמן. אי אפשר לדעת את זה, אלא רק בפרספקטיבה של זמן

    אם את מתכוונת בדוגמא שנתת להאם אמנים של תקליט אחד ייזכרו ויוכרו בעתיד, אז לא לזה הכוונה בכתבה הזאת כי דיברתי על מפעל חיים. אבל תמיד יש דוגמאות כמו ארז הלוי ו"הלילה", או לאחרונה מה שקרה עם רונן בן טל ויציאה מחודשת של אלבומים.
    אבל נכון, לא צריך להתקע בעבר ולפספס את מה שקורה עכשיו.
    אבל שוב-
    להאזין להווה (לא רק מוזיקלית) צריך תמיד במקביל. לא אמרתי שלא.

  • יהונתן  On נובמבר 19, 2009 at 9:52 pm

    מצד שני, חלק מערבי ההוקרה שעורכים פה לאמן בעודו בחיים, ראה את זה שעשו לכבוד נתן זך לדוגמא, הם אירועים, איך לומר- מתים.

  • מעניין  On נובמבר 19, 2009 at 10:36 pm

    באתר "הלוזר" עשו מחווה לחווה אלברשטיין לאור התבטאויותיה האחרונות…..

  • אודי שרבני  On נובמבר 19, 2009 at 11:05 pm

    יהונתן, מה אגיד לך. זה כבר באירגון
    (תשובה אירגונית, יבשה, לעניין אירגוני)

    מעניין,
    מה שנקרא תביא לינק.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: