ארכיון חודשי: נובמבר 2009

דני פריפריאלי פרק 2 (קומיקס בוואלה! תרבות)

 "דני פריפריאלי", קומיקס שלי ושל מיכל ברוך בוואלה! תרבות.

 

פרק 2 נמצא כאן.

 

בתאבון.

 

 

 

 

דני פריפריאלי/ קומיקס חדש בוואלה תרבות!

עלילות דני פריפריאלי שמגיע לעיר הגדולה. קומיקס חדש בוואלה תרבות! שלי ושל מיכל ברוך המוכשרת.

פרק 1 נמצא כאן.

בתאבון.

2 דברים; על ערבי מחווה לאמנים/ על פרסומת שהיא הערת שוליים של שפת הטקסט (מערכון מתוך תכנית)

יש הרבה בעיות במדינה הזאת, בוא לא נתחיל למנות אותן, אבל יש גם בעיות ששיכות לסוג המרגיז, המתחרט, זה שבוכה על החלב שנשפך, זה שלא מתעורר בזמן. אני מדבר על הוקרה ומחווה לאמנים במדינה הזאת.  
אתם יודעים למה אני מתכוון, תמיד ישנו אמן שנפטר (בשיבה טובה או לא "טובה"), ואז מחול השדים המצפוני מגיע; "בארץ שלנו מתעוררים מאוחר", "הדור שלא הכיר אותו/ה לא יודע איזה גאונות", "אין הכרה לאמנים אמיתיים, היום זה הכל תרבות אינסטנט", וכו' וכו'. הדברים האלה חוזרים על עצמם מדי שנה, מדי מיתה, מדי שיחה. תראו, אמנים אמיתיים לא צריכים שיטפחו להם על הכתף, הם גם מלכתחילה לא ניגשו לדבר הזה בשביל הרייטינג המחמאתי; זה הם, כל המכלול הזה הוא ה'אני העצמי' שלהם, אבל עדיין- הוקרה, ידיעה, נתינת כבוד זה דברים שמחזקים את רגלי השולחן הרעוע של התרבות שלנו.
לא חסרים אמנים שאף אחד לא זוכר או לחילופין שבעתיד ישכחו אותם. לפעמים נדמה לי שכל הנושא הזה של התעוררות שלא בזמן למתן מחווה או הוקרה לאמנים שעודם בין החיים היא תחבולה מניפולטיבית למה שיקרה אחרי שהם ימותו; שמות הרחובות ממילא כבר תפוסים בידי אנשי עבר, ובכך לא תהיה מלחמת נדל"ן של שמות עתידיים.
                                                            ***
נו, אבל אני רוצה דווקא להצביע על מגמה חיובית בנושא הזה, בשיפור התפיסתי. לאחרונה- לפחות בשנתיים האחרונות- ישנו שינוי בנושא הזה, שימו לב, אבל ערבי המחווה לאמנים בעודם בחיים הולכים ומתרבים; רבקה מיכאלי, יונה עטרי, רחל שפירא, חיים חפר, נתן זך, ישראל גוריון, אורנה פורת, גילה אלמגור, ועוד. אפילו ערב מחווה צנוע לתקליט המופתי של ברי סחרוף (סימנים של חולשה) התקיים. 
אתם הרי מכירים את המשפט שאומר שעם שרוצה להתקדם צריך לדעת את ההיסטוריה שלו, ובכן, כמו הרבה משפטים שבנויים בצורה מתוחמת ומבוצרת הוא לא תמיד נכון או הכרחי, אבל בנושא הזה הוא חשוב ונכון מאין כמותו.
מה זה אומר עלינו כחברה שלא מתעוררת בזמן? מה זה אומר עלינו כאנשים שלא מוכירים בחזרה את הוקרת התודה (כן, "הוקרת") לאנשים שהתרבות שלנו נשענת עליהם, מי יותר, מי פחות. מה זה אומר על הזלת הדימעה המאוחרת שלנו? כלום מלבד 'תרבות השכחתי'. כולם כאן מדומים לאוהדי כדורגל בעלי זיכרון קצר; תעודד את שמו של השחקן, אבל תשכח אותו אחרי מוצאי השבת.
 
                                                            ***
אפשר לבקר, תמיד אפשר לבקר כל דבר; ערביי מחווה לאמנים שעודם בחיים יכול להיות מקוטרג בזה שמתבצע כאן סידור מצפוני מהיר מצידנו כדי שבעתיד נוכל להיות רגועים, שאנחנו סותמים את ייסורי
המצפון העתידיים כמו עם אקדח סיליקון מול חורים של קיר, אבל זה באמת משנה? הרי אם ערבי מחווה אלה לא יתקיימו אז ייסורי המצפון יופיעו, ומנגד אם אנחנו עושים אותם– נניח- רק בשביל לסדר את המצפון שלנו, הרי ממילא הוא -המצפון- היה כלא היה, קרי, המצפון עולה רק במקרים לא טובים.
אז אם לא שמתם לב, בין השורות האלה יש ביקורת טובה, ודברים אולי מתחילים לזוז פה בנושא הזה, ואולי מעם של "ערב לזכרו/ה", נהפוך לעם של ערבי מחווה והוקרה. והרשימה היא ארוכה. 

 (מתוך 'ישראל היום')

וכאן, לגבי הפרסומת של ביטוח ישיר. אבל לא רק.

המצב עיסתי/ עיסות נייר/ עבודות של שושנה שרבני (אמא)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

*העבודות מוצעות למי שמעוניין.

על התהליך של הקראת שירה. אחד מהם (טקסט ווידאו)

 

 מה שמעניין הוא התהליך; כשאתה מקריא שירה מול אנשים שלא בשיגרה שלהם להיות בערבים כאלה (ואני לא שורץ בערבים כאלה, אגב. אבל עדיין אפשר לזהות את אלה שלא. זה לא נוגד; אם כבר תואם), אתה מזהה צחקוקים שלהם, זאת אומרת, כאלה שלא במקום- אולי הם "מובכים בשבילך", אולי חוסר הנוחות לראות אדם עומד ומקריא- בדיוק כמו שהיינו ילדים; צחקת בכתה סתם ומשם זה כבר לא נגמר, זה הלפני של הפוליטקלי קורקט של הצחוק (כמו להגיד על מישהו "תראה אותו, מתלבש בטעם ערבי") צחוק אמיתי, אתה צוחק בגלל שאתה צוחק וכו'. בכל מקרה, התהליך; לאט לאט הוא קורה. אחרי המובכות שלהם, הם פתאום נגלים לטקסט, למילה שנשמעת, אבל העיקר נקראת מהאוזן ואז אתה גורף אותם, זאת אומרת, אתה והטקסט שלך, גורפים אותם כמו ז'יטונים על לבד ירוק.
ככה הרגשתי פה. הוידאו קטוע, יש רק שלושת רבעי תהליך.
ומי שלא מכיר את השירים הקטועים, יש לינקים למטה. חלקם עם מוזיקה.
 

הופעה בלבונטין 7, השירים:

*אהבתי (יותר) את החומר המוקדם שלך

*חוץ לארץ זה לא מקום שאנשים מתים בו

*ג'ילדה

*האם דלפקי הברים יודעים את מתלי מעילייך?

*זה לקח לו שלוש תחנות עד שהתחיל לדבר איתה

*לא בוכים בחנות ספרים.

 

 

מתחת לחלוץ (משהו על המשחקים ביום שבת) והזמנה להופעה בלבונטין (אני מחמם)

פה אפשר למצוא קצת על מכבי חיפה- מכבי נתניה, ובית"ר ירושלים- הפועל חיפה.

 

והיום (יום שני) אחמם בכמה הקראות שירה וספוקן וורד נקיות (רק מיקרופון, ללא ליווי מוזיקלי) הופעה של חבר טוב בשם שחר פרנהיימר עם ההרכב שלו.

לבונטין 7, תל אביב, 10:30.

 

זה דף האירוע בפייסבוק.

זה המייספייס שלו.

לא יודע עוד מה אקריא. רעיונות?

 

%d בלוגרים אהבו את זה: