מתחת לחלוץ/ משהו על בורדו- מכבי חיפה

לפעמים נדמה לי שהכל מסתכם אצלנו בארץ באיך שאנחנו מתמודדים מול אנשים עם חליפות; מצד אחד, תמיד נרצה להיות חנוטים בהן, אבל בו בזמן שמישהו יופיע מולנו בחליפה אנחנו נגיד בלב "מה הוא משחק אותה?". הקונפליקט הישראלי- כולו ולא רק בספורט- נתקע במעבר בין הרצון להתקדם, להיות חליפתי, אל מול הליגלוג העצמי עליו. ובכן, תוסיפו לזה נושא כמו כדורגל, צ'מפיונס-ליג עם קוד לבוש, מאמן ישראלי שהוא מאמן שבא מלמטה, וכן לא לברוח- גם את זה שהוא מזרחי בשם אלישע, ותראו אם אתם יכולים לעמוד בשאלון יאיר לפידי ולהסביר מיהו ישראלי. ובכן, מה נגיד עכשיו אחרי המשחק הזה, שלאלישע מגיע ללבוש חליפה? הנה, שוב הסמאנטיקה ניצחה.
משחק טוב של חיפה, בעיקר ההעמידה על המגרש. אלישע לוי למד טוב את בורדו, והאינטליגנציה של שחקני חיפה היא שעשתה את ההבדל, אבל רק כשהיה להם אוויר במח. והנה הפיפס שחסר אל מול העולם הגדול; כדורגל בזמן חשיבה טרייה אל מול חשיבה על טייס אוטומט, מנוסה. במחצית הראשונה גולסה וגדיר חרשו את הקווים וידעו לחזור בזמן, אבל גם לעלות בזמן. תמיד כשמנסים להחמיא על שחקנים אז אומרים שהם "יודעים לחזור בזמן", אבל אף אחד לא חושב שגם הטיימינג של ההפוך- לעלות בזמן- הוא מעלה בפני עצמה (אגב, אנשים מסוג זה תמיד יגידו שמאחורי כל ליצן שמח יש ליצן עצוב ולא יעלו על דעתם שגם ההפך מתקיים). והמחצית השניה? הבעיה לא הייתה בכושר הגופני, אלא בחוסר אוויר בחשיבה, במח. בטייס אוטומטי שחסר.
יניב קטן התאהב בדמות המוסר. המהנדס. אתה רואה שהוא נהנה- ממש פיזית- לתת את הפס לשטח הריק, הוא ממשיך את המסירה עם הרגל ואפילו התאבזר בתנועה אגודלית-אלגנטית, עודד מכנסית, לפיניש נקי. אבל הוא שוכח את השער ואת המעלה הכי גדולה שלו; כח הפריצה, זה שלא רק סוחף פיזית את המשחק קדימה, אלא גם עושה עבודה מוראלית לשאר חבריו שרואים זאת. מעין פיזיות של קפטן.
בורדו הייתה מבולבלת ובצדק. חיפה טובה- בעיקר במחצית הראשונה- זה לא מה שהם היו צריכים אתמול על הראש, מה ששוב מביא אותנו אל הפסיכולוגיה של הכדורגל; חיפה כל כך התלהבה שהיא שיחקה טוב שהיא הלכה אחורה בשביל לשמור על זה. חבל כי זה היה משחק טוב, ובעיקר נכון של חיפה.
תקראו לי אופטימי, אבל בעתיד חיפה יעלו שלבים בגלל משחקים כמו זה, לא צריך את ה-מהיום למחר.

פסקול המשחק: "The Kids Are Alright" של להקת "The Who".

 

    מתוך "ספורט הארץ"

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חייש  On אוקטובר 1, 2009 at 11:18 am

    אם יש לך חמצן בדקה השמונים, אתה לא חייב לטוס על טייס אוטומטי. קשה לדרוש משחקני הליגה הישראלית לפתח כזה סוג של כושר, כי במשחקי הליגה הם פשוט לא זקוקים לו. באלופות הם רצים הכי חזק שהם יודעים וכל הכבוד להם על זה, אבל שוב, לקראת הסוף הם נופלים מהרגליים. ואולי חלק מהניסיון שיצבר בשנה הזאת לקראת השנים הבאות שיבואו אינשאללה, זה שמי שרוצה לשחק נגד אירופאים עשירים צריך להתאמן קשה כמו אירופאים עשירים. ים אימוני כושר.

  • אודי שרבני  On אוקטובר 1, 2009 at 2:27 pm

    לא יודע, חייש. בגדול כמובן שיש הבדלי כושר בין הארץ לחו"ל, תוסיף לכך את המחשבה שלנו על הכדורגלן הישראלי; דבר שמוריד לו כושר גם אם הוא לא רוצה, אבל עדיין-
    יש פעולות שהם אוויר של מח, לא של כושר. לומדים אותם עם הזמן, עם הנסיון, נכנס לססיטם, לטייס האוטומטי של המח. לזה התכוונתי.

  • שרון רז  On אוקטובר 1, 2009 at 6:02 pm

    בעשרים דקות האחרונות נגמר להם החמצן במוח כי לא היה להם אוויר יותר כי לא היה להם מספיק כושר
    אחד ועוד אחד נותן שתיים
    חבל, באמת, כי חיפה שיחקה בשלושת רבעי משחק ממש טוב ובמיוחד במחצית הראשונה
    חסר מחץ, חסרה נגיעה אחרונה, חסרה בעיטה אחרונה לשער, טיפה יותר מדי התמזמזויות עד שמגיעים ל-16 ושם מתמזמזים עוד יותר
    חבל

  • אודי שרבני  On אוקטובר 2, 2009 at 11:03 am

    כן
    יותר נכון, עוד נגיעות סתמיות לפני מסירה שהייתה יכולה לבוא לפני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: