ואני לא יודע מה זה אומר (מהופעה)

 

 

אני לא יודע מה גרם לי להכנס למים

אבל נכנסתי.

היה לי מסלול ריצה קבוע, ובחזור-

כשכבר לא היו לי מחשבות

(המטרה השניה למסלול הקבוע)

מישהו צעק מתוך המים.

הוא החזיק סלע ולא הרפה

ממנו.

היו גלים אבל לא גלים

של שירי הצלה מטביעה

ובכל זאת-

גלים

שיכולים להחזיר לך כמו בת זוג

שאתה מאכיל מרורים עם הבעה זחוחה

שלא שמה לב להבעה

זחוחה

גלים מפנימים, אוגרים את קצפם הלבן,

הם אומרים:

ככה?

ככה?

אם ככה.

ומשלבים ידיים

מקציפים ידיים

ושומרים הכל בפנים

ובכל זאת-

הוא צרח כמו משוגע

ובדיוק כשכבר כמעט הגעתי למצב רגליים בלבד

רק גוף

רק גוף

רק גוף

כשנווה מדבר אמיתי באישוני

הוא צרח.

ונכנסתי.

אני לא יודע למה נכנסתי.

אני לא יודע לשחות ממש.

זה אף פעם לא עניין אותי-

רק בגיל מאוחר נרשמתי לבריכה  

והתיישבתי על הספסל שליד הכפכפים ההפוכים

מסתכל על זקנים ששוחים

הלוך וחזור כמו אומרים

אם אין לאן ללכת אשבור את המסגרת

בתוך המסגרת

והעתקתי תנועותיהם

והבטתי בכובעיהם

ורפסתי עם שריריהם

ואחרי זה ירדתי לנסות

אבל בלי כתמים של זיקנה

אבל בלי שריר יד אחורי- ירכתי

של סירה ישנה.

הם שחו חזה

 אז הלכתי עם זה

במסלול האיטי. מצד ימין. ליד הקיר.

ואחרי זה נח דווקא

בעמוקים

מתעמק בשיח

השחייתי

שם מרפקים על המעקים

משעין אחורה ראש כמו חפיפה

של לפני תספורת

מסתכל סביב

ואחרי זה ממשיך-

רב עם שרירים חדשים בגופי.

ובכל זאת-

הוא צרח וניפנף ביד

במה שנשאר לו לצרוח בו

עם יד ימין

הוא היה בהיסטריה בגלל שהוא נכנס להיסטריה

ובגלל זה כשתהיה לו חברה

הוא יאהב אותה בגלל שהוא יהיה מאוהב

בהתאהבות ולא בגללה

ובכל זאת-

נכנסתי ולקחתי אותו על הגב

שחיתי איתו חזרה כמו צב ים שהולך

לחול. להוציא. ביצים.

והוא. לא. הפסיק. להודות. לי.

והוא היה ערבי.

ואני לא יודע מה זה אומר.

ואם זה נחשב

לי

ובכל זאת-

הורדתי אותו על החוף כמו הטלת ביצה

בדקתי בקיעה

וזהו.

אני יודע שאחרי זה המשכתי לרוץ

במסלול הקבוע שלי

ופתאום מישהו צעק לי

והסתובבתי

וזה היה החבר הכי טוב שלי

מפעם, ודיברנו.

אמרתי לו שעכשיו הצלתי ערבי-

לא הסתפקתי בהצלה רגילה

ואני לא יודע מה זה אומר.

דיברנו עוד קצת והוא אמר לי שרזיתי-

הוא הסתכל עלי קצת

ובאכזבה כלפי עצמו כי הוא הפסיק לרוץ

והנעורים שלנו תפסו שומן

במותניים

איפה שאהבתי לשחק לה, לתפוס לה

לנעורים

והמשכתי

והגעתי לסוף המסלול הקבוע שלי

והלכתי הביתה להרגיש אנדרופינים טובים במוחי

(המטרה הרביעית למסלול הקבוע)

כמו שרצו לי פעם בראש.

אז לא ידעתי את זה.

אז לא הייתי זקוק לזה כי זה

בא לבד.

 

*בס: סיוון שדמון

*תופים: שני תם.