הכנה לפתיחות (גירסת ה-USB)/ קטע הקראה באודיו

 

עם הזמן, המילה הקבועה שמוכנסת הופכת להיות קשורה לטקסט; קודם דרך הצליל ומשם נוצרת טרנספורמציה אל תוכן חדש שלה. מעין נסיון שלי שאני משחק איתו כבר כמה זמן.  בין לבין, ישנו אפקט צליל של יו אס בי (כמו סאונד מדפסת או איי פוד שמתחבר למחשב) שתפקידו לייצר הפרדה בין הכותרת לטקסט שלה.

1. אנגלברט המפרדינק
עוד ספר מופת נפתח כך. אנגלברט המפרדינק. אתם יודעים שזו לא שחצנות, טובי המוחות עובדים עליכם כך מדי יום; מדבבים לכם כהקדמה את הדבר הרע שאתם תחשבו על יצירתם. אנגלברט המפרדינק. מזריקים לכם למח בפתיחה אגבית את האפשרות החשיבתית, האפשרותית, על איך שהיא שתצוץ (והיא תצוץ), אצלכם. וכך אתם שותקים. אנגלברט המפרדינק. מדברים אליכם את המחשבה לפני שתחשבו אותה, ואחרי שתחשבו אותה (ואתם תחשבו אותה, אנגלברט המפרדינק) היא כבר לא שלכם כי היא כבר נאמרה על ידי, ואם היא שלי, וחשבתי אותה לפניכם, ונאמרה על ידי בטקס מקדים, אז היא מבוטלת. לכאורה (והיא לכאוארותית), ומשם אל הדבר עצמו. אנגלברט המפרדינק.
אבל הנציב העליון, וכל זה. ובתחילת דרכה של תל אביב – כך ראיתי בתכנית הטלוויזיה – נטעו לכל רחוב סוג עץ שונה. אנגלברט המפרדינק. ולקראת בואו של צ'רצ'יל – לא זה מהגיטרה – כשכבר לא היה זמן לצמיחה מהירה של עצים (ערוצי טבע טלוייזיונים בהם מראים קלוז אפ על צמח בהילוך מהיר לא היו קיימים אז) שמו כבר עצים מוכנים. אנגלברט המפרדינק. עוד ספר מופת נפתח כך.

2. מונוסודיום גלוטומט
אותו שיר מתנגן במכונית של הבחורה ממקביל. מונוסודיום גלוטומט. החלונות של שנינו סגורים אבל תנועות השפתיים, הישיבה על הקצב והמתנת הפה הסגור במעברי התופים מעידים על אותו שיר. אין בכך ספק: אותו שיר, אותה שכינה. מונוסודיום גלוטומט. במראה הימנית, הרחוקה, שומרים על שטח מת.
אופנועים נכנסים לשטח מת. מונוסודיום גלוטומט. מטוסים נכנסים לכיסי אוויר. מונוסודיום גלוטומט. טייסים עם יהלום בקצה מתחילים עם בחורות בפאב שקוראים לו ורטיגו; להעלם במשולש ברמודה, להעלם במשולש ברמודה. שלה. מונוסודיום גלוטומט. צוללים צוללים בשיכרון מעמקים, הם הכי נהנים.
בלילה, בדיוק בעשרה לשתיים (וככל שאתה מתבגר), אחיזת ההגה שה-ל' שלך לימד אותך, חוזרת. מונוסודיום גלוטומט. עשרה לשתיים.

 

185469937_tp

 

3. קאלם פאדי
דברים שאני טוב בהם: לשבת בבית קפה ולשאול מלצרית אם היא באה לפה הרבה. קאלם פאדי. מדבר לאנשים עם פדל ווא ווא פתוח. קאלם פאדי. אמא שלך יודעת שאת פה? (מבשל אותה לספיישל). קאלם פאדי.
דברים שאני טוב בהם 2: לשבת בתחנת אוטבוס של קו 21 ולשאול את זה שבא אחרי אם 21 עבר. והדגש הוא על ועוד. שיר זה ירד לדפוס לפני תוצאות המשחק. קאלם פאדי.

4. עורלת מחשבתו
בסוף, עורלת מחשבתו נפלה מראשו כאילו הייתה זאת עורלת מחשבתו. סביב מותניה הומור בריטי. ניסיתי, איכשהו, לגעת בזה. עורלת מחשבתי. מה שלא נגיש הוא לא מעגלי בסופו. עורלת מחשבתו. אני שוחה בתנועות הגוף הנדרשות. לא יותר מזה. נו, הזמר הזה שיש לו פאה על הראש. עורלת מחשבתו.

5. אינפלציה
לוקח את זה במינונים של סוסים. אינפלציה. האפסים של השטרות של אז נעלמו, נמחקו בין רגע. אפסים משתרכים נזרקו לביוב ורק חיכו. ורק חיכו. ורק חיכו ללידת ישו חדש – אופנתי יותר – לספירה של לפני ואחרי. הוא לא הגיע הישו הזה. כן, היו כמה עם שיער ארוך ובלי חולצה, וגם עם זר תיל סביבם, אבל זה לא היה זה. אינפלאציה. אף פעם לא הבנתי, אינפלאציה, איך הורדה מילולית של אפסים שמשתרכים אחרי מספר ינמיכו אינפלציה גועשת. לקחו את זה במינונים של סוסים – את הורדת האפסים – אבל הפוך; ממספרים למילוליי מספרים. מילוליי מספרים. צהלוליי איפוס. יללות של שטרות. אינפלציה. 1000 עבר ל100 ו-100 עבר ל-10, וכולי עבר לכו' שעבר לכו. האינפלציה התבטלה כי הורידו לה את הזנב המילולי. אפילציה של אינפלציה.
קצת אחרי – בדיוק כשהסובארו הייתה בשיא פריחתה – אני זוכר שהתחילו לבטל את 90 ומשהו במכוניות חדשות בשביל לא להוציא עיניים לבעלי המכוניות הישנות. 92 עבר ל02 בעליות לירושלים. השחצנות נסחבה לאט אז.

6. חובּתי
אני לא יודע אם יש פה מישהו מהקהל. בכל מקרה, חובּתי. אני זוכר צהריים מאוחרים. צהריים שנגררים כמו כפכפי אשה ברצפת קניון חלקה. חובּתי. רעש נגרר אחרי תודעת הרעש של עצמו. חובּתי. מישהי חיכתה על ספסל ועשתה רעש עם ציפורן על ציפורן; ללא ספק אחת מתנועות ההמתנה החוקיות, אם כי המתעקשות ביותר. חובּתי. היא גם נענעה את סנדלה הלוך חזור עם עקבה. היכן שהפציעה השכיחה, דורבן, מתרחשת. זה עשה רעש למרות- או אולי בגלל- יובש עקבה שהיה נוכח במדבריות קניון קשה היום שמאכלס אנשים קשיי יום הבורחים מקושי יומם. חובּתי.
היה חם ויכולת – אם רצית באמת – להיכנס לאחת מחניות הקניון בשביל לקבל מיזוג אוויר ביום קיץ חם. חובּתי. להתעניין על חולצות שממילא לא תקנה. כעבור כמה חולצות היית מבין שלא הלכת ברחוב וההרגל שלך – להיכנס לחנויות בשביל מיזוג אוויר – טבוע בך מוחית. לפחות עד לקניון הראשון בחייך. ללא ספק, אחת מתנועות המחשבה החוקיות

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלון  On יולי 24, 2009 at 2:39 am

    תגיד, באת מבית דתי?
    כי ניתן למצוא חזרה על ביטויים בהרבה פיוטים
    יהודיים.

  • אודי שרבני  On יולי 24, 2009 at 10:51 am

    אתה מתכוון לתפילות נוסח 'בדיל ויעבור'? וכדומה?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: