חוף הים, דרוויניזם

הגיע קיץ ואני לא יודע אם אנשים שמתחילים עם בחורות בחוף הים באמת מתחילים איתן או שזה כמו סיפורי הילדות שלנו; אנחנו חושבים שאנחנו זוכרים מאורעות, אבל בעצם אנחנו זוכרים את מה שסיפרו לנו ומיד משייכים זאת לזכרון שלנו. בכל מקרה, אם נוריד יציאה למלחמה במדי צה"ל, נסיעה על איילון, ללבוש אדום באצטדיון טדי יציע של בית"ר ירושלים, ללכת יחף במפעל לייצור זכוכית אז נסיון להתחיל בקיץ עם בחורה בחוף הים זה הדבר הכי קשה.
מדי פעם ניגש מישהו ועושה את זה. לעיתים רחוקות אני רואה את זה; הוא קם ואז יש שקט- אפילו את הגלים לא שומעים- כל החוף מסתכל עליו ועוקב אחריו. האם יצליח? לזה חברים, אני קורא אומץ; קהל של עשרות אנשים מחכה לזריקה האחרונה לסל של שחקן הכדורסל. עם הבאזר. עם נקודת הניצחון או לחילופין ההפסד הצורב, וכולם מתלחששים לזה היושב לצידם; "קבל, קבל את זה. הולך להתחיל איתה".
                                                            **
בחורות יפות נשענות על הבטן וקוראות ספר. בחורות יפות עם אוזניות של אייפוד. בחורות יפות ששולחות רגליים ארוכות לשמיכות פיקה, לבד. מי יבוא לעזרתן? או אולי, למה בכלל לבוא לעזרתן? מי הזמין אותך לגשת אליה? או אולי, מי בכלל הזמין אותך? אף אחד. רק אתה והיא ועוד קהל של עשרות אנשים מייצרים הצגה ישראלית שממנה, ובהתאם, כבר תיווצר הסטיגמה של הגבר הישראלי. חבל, למה לקלקל לו? למה לייצר שיח על "הגבר הישראלי"? הרי אם הייתם בחוץ לארץ לא הייתם שמים לב לזה כמו שעכשיו, או למעשה הגבר שבחוץ לארץ לא היה משול לעארס מצוי.
ובכן שלא תטעו, חברים! היושבים והמביטים הם הכביכול חכמים, אבל רק כביכול. כמו עוד סיטואציות בהן המבט על עושה הפעולה מעמיד אותך באופן אוטומטי מעליו (משורר שתופס רגע הוא מעל לרגע, סטנדאפיסט שמנחית פאנץ' על משהו שיגרתי הוא מעל השיגרה וכו') אז גם בחוף הים כשאתה רואה את הפעולה מבחוץ- את אותו אחד שניגש להתחיל עם מישהי- אתה מאפיין את אותו הרגע, ומיד הופך "מעל זה". ובכן, נו אז מה נשאר לך מזה? כלום. אתה מעל זה, אבל רק בעיני עצמך. הולך הביתה להתקלח בסבון שנון.
 
                                                            **
ובכן, קיץ, וזה רלוונטי; אהבה יכולה להתחיל בחנות ספרים, באוטבוס, במועדון, ביד שרה, בכל מקום בו יש שני אנשים, אבל משום מה חוף הים מופלה לרעה; אולי זה הביגוד המינמלי, אולי זה סתם מי הביוב שבמוחות האנשים, ואני אומר תנו צ'אנס לחוף הים.
נכון, חסרי המודעות העצמית הם אלה שבדרך כלל ניגשים לאותה בחורה בשמיכת פיקה או לבחור עם המטקה, אבל אני לא מדבר עליהם (שהרי מאושר לא יודע שהוא מאושר אם הוא מתחיל לראות עצמו מהצד), אני מדבר על אלה הקופאים במוחם, אלה המשדרים את טלוויזית חוף הים שבמוחם. אלה שמרגישים את כל עיני גרגירי החול באישוני האחרים. איך ישאלו מה השעה?
בהתחלה הם ייגשו וישאלו מה השעה. לאחר כמה זמן הוא יגידו כהקדמה שזה ממש נראה קטע של עארסים להתחיל עם בחורה עם לשאול אותה מה השעה, אבל היא ממש מוצאת חן בעינהם. לאחר עוד כמה זמן הם יגידו כהקדמה שזה ממש נראה קטע של עארסים להגיד שזה נראה קטע של עארסים להתחיל עם בחורה עם 'מה השעה', אבל היא ממש מוצאת חן בעיניהם. לאחר כמה זמן (דקות, שעות, ימים, שנים) הם יגידו כהקדמה שזה ממש נראה קטע של עארסים להגיד שזה נראה קטע של עארסים שאומרים שזה נראה קטע של עאסים להתחיל עם בחורה עם 'מה השעה', אבל היא ממש מוצאת חן בעיניהם. וכו' וכו' במעגליות אין סופית עד שיגיע היום בו המשפט יפגש עם סופו, הפשוט, שהוא גם תחילתו; הם ישאלו מה השעה. רק מה השעה.
 ובכן, חוף הים, דרוויניזם, חתונה.

 

(מתוך 'ישראל היום').
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גל  On יוני 28, 2009 at 7:12 pm

    אין בחורות יפות עם רגליים קצרות?

  • בועז כהן  On יוני 28, 2009 at 9:04 pm

    יש מיזוג, יש ספרים, יש אפשרות לשיחה של ממש, יש קפה (אם זה "תולעת ספרים" או "הנסיך הקטן").

    בים הכל אכזרי מדי.

    ובכלל, עם כל הזיעה הזאת, למי יש חשק לסקס.

  • קורא  On יוני 28, 2009 at 10:47 pm

    נראה לי שמעבר לכל זה שזה ים בחורות ומטקות- עלית על משהו פילוסופי נהדר עם המעגליות הזאת שיש חזרה לפשוט שהוא ההתחלה וגם הסיום

  • אודי שרבני  On יוני 28, 2009 at 11:07 pm

    גל

    בטח שיש. הכוונה היא לשליחתן קדימה

    בועז,
    כל העניין הוא להחזיר את העניין. "למשוך בצמה" של היפה בכתה בלי להשאב לבגרות (ואני מקצין בכוונה) שנכפית עלינו עם המודעות העצמית

    קורא,
    תודה. זאת בדיוק הכוונה של המאמר; ההתחלה חסרת המודעות היא הסוף של המודעות- בסוף צגיעים לאותה נקודה כמו שפעם

  • נמל-ה  On יולי 1, 2009 at 12:00 pm

    אמש
    לא הספקתי לומר
    שמחזה הים
    העלה בי חיוך
    רשימת קיץ מרעננת

    זה בטח בגלל הערק

  • אודי שרבני  On יולי 1, 2009 at 1:14 pm

    מצטער, אבל אני לא מזהה

    חיוך, עליי

  • רונן  On יולי 2, 2009 at 11:51 am

    כתבת נורא יפה, תודה

  • אודי שרבני  On יולי 2, 2009 at 3:42 pm

    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: