שבוע הספר לא מתחיל בשבוע הספר/שני עידכונים

התחלתי לכתוב לפני שהתחלתי לקרוא. לא, אני לא מתכוון לכך שבילדותי התחלתי לכתוב בלי לדעת לקרוא, אלא על עצמי כ"כותב", כבנאדם שמתפרנס (או יותר נכון מתיימר להתפרנס) מכתיבה. לא קראתי ספרים עד אמצע גיל העשרים שלי, לא ידעתי ממי אני מושפע, או מנגד על איזה כותב ענק אני השפעתי, וכפועל יוצא מכך; איזה סופר ענק-אפילו שמת לפני שנולדתי- גנב ממני. לא קראתי ספרים; שיחקתי כדורגל ושמעתי מוזיקה. למדתי שמות של זמרי בלוז; הם היו הכתיבה שלי, שמעתי סולואים של ג'ימי פייג' מלד זפלין והבנתי כל דיאלוג בינו לבין רוברט פלאנט, מאיר אריאל שכב על ענף עץ אקליפטוס בעטיפת תקליט ודיבר אלי, 'מר גוסקין' של חנוך לוין הגיע אלי בגלל להקת 'אחרית הימים', ראיתי איך אורי מלמיליאן לוקח בעיטת עונשין וזה היה בשבילי עולם ומלואו יותר מכל סדרת הסיפורים ג'ינג'י (נניח) שילדי כיתתי קראו. מ'אבא גוריו' אני רק זוכר נזלת, אנטיגונה גרמה לי לאנטגוניזם; והנה, זאת בדיוק הייתה הכתיבה שלי, המוחית, בלי שידעתי- משם של ספר (אנטיגונה) אל מילה (אנטיגוניזם) אל חיבור בינהם ביחס למה שאני מרגיש. משחק תודעתי.
שבוע הספר, אם כן, לא היה בשבילי. מי אלה האנשים שבאים לכיכר מלכי ישראל (דאז) ומפשפשים בדוכנים הלא ברורים האלה? מה זה השמות האלה שמעל הדוכנים, המוזרים, של הוצאות הספרים, ומי לעזאזל, הסופרים האלה שהרמקול מכריז על בואם לחתום על ספריהם. "לאודי, בהוקרה"? סליחה חביבי, אבל אתה לא אריק קלפטון, אה? מה, בילדות לא בחרו אותך שעשו כוחות בכדורגל כי היית מעדיף לאסוף חלזונות, ואתה עוד תחתום לי? יש לך חבר דמיוני וכתבת על זה ספר? שבוע הספר היה בשבילי ורסיה עלובה לאירוע חג של משהו שאפשר לגמור ברגע; פתח את העמוד האחרון של הספר, בשורה האחרונה יהיה כתוב בה "ואז הוא מת/ואז הם חיו באושר ואושר", דפדף לאמצע, תראה על מי מדברים וסגור עניין.
אבל לאט לאט. עם הזמן, עם הכתיבה, התחלתי לקרוא. אני מתחיל לצמצם פערים ביני לבין עם הספר (אלה שלא בחרו אותם לכדורגל), ואני מתמוגג מכל רגע. כן, בהתחלה היה החשש שאמצא מישהו ש"כותב כמוני" ולא יהיה לי על מה לכתוב, אבל אחרי זה, שאתה מבין שלא ה"מה" הוא החשוב, אלא ה"איך", נוצר לך חור הצלה בקנה הנשימה הסתום. ופה אנחנו מגיעים אל שבוע הספר עצמו.
אני ועוד רבים וטובים לא ניגשנו כלל לשבוע הספר בגלל ה"איך" שלו. ה"איך" שלו שמתחיל בלימודי הספרות המשעממים בבית הספר, בהפרדה הטוטאלית של ספרות אל מול דברים אחרים (ספורט, מוזיקה וכו')  בפופמוזיות של שבוע הספר שניצב לו אז בנערותנו כדבר הכי לא צעיר; פעם בשנה עשרות דוכנים במאסיביות דידקטית כי "אנחנו עם הספר".   
המצב הולך ונהיה חמור יותר ויותר (המשפט הבא יראה כמה הזדקנתי, מוכנים?) והילדים של היום תקועים במחשב כל היום; כל רצונם הוא לעבור עוד שלב במשחק המחשב, האורגזמה המוחית מתפרסת על זמן קצוב והוא ה'עכשיו' לעוד 'עכשיו' בפריילוף אינוספי. שבוע ספר, פעם בשנה, אפילו לא יודע מה מחכה לו בעולם העכשווי.
השנה זה השתפר, חודש לפני ישנם דוכנים מפוזרים במקומות ציבוריים, אבל עדיין, לנערים-בדיוק בגיל ההתבגרות- ספרים היו משעממים אז ועוד יותר היום. שבוע הספר לא מתחיל בשבוע הספר, הוא מתחיל בעיתוני הספורט שיכולות לתת בוקסא סיפורית על כדורגל בהמשכים, ברצועת הקראה בתוך דיסק רוק (בתור נער צחקת על ההגייה של ערן צור- נניח- אבל זה  אחרי זה הקשבת), בשיעורי הספרות שלא מלמדים את אבידן, במשחקי מחשב של מכות; דמות של בוקובסקי מעיפה אנשים מחלונות ובכל עליית שלב ישנו אודיו שלו מקריא- בדיוק הדבר לנער מחוצ'קן אנטי ממסדי. שירה בתוך משחק מחשב? 'איך' ולא 'מה', אם כן. שבוע הספר לא מתחיל בשבוע הספר.

* (הופיע בגירסה קצרה יותר ב'ישראל היום').

 

*לוידאו המצחיק של עמיחי שלו לשבוע הספר, לחצו כאן

 

שני עידכונים:

* מחר, יום רביעי, אקח חלק בשידור משולב של רשת ג' וקול הקמפוס. עם אנשים מכובדים אחרים פרטים כאן

*יום חמישי הבא אשתתף בהפנינג קריאה של בית הסופר, לכו תדעו מתי.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קיקה  On יוני 9, 2009 at 10:14 pm

    אני אוהבת את הרעיונות שהעלית.

  • אודי שרבני  On יוני 9, 2009 at 10:49 pm

    תודה. היישיר למשרד החינוך ומשרדי הגאג'טים

  • אודי שרבני  On יוני 10, 2009 at 1:02 am

    אגב, ההפנינג שירה הוא בכלל שבוע הבא, התבלבלתי. תודה למתקנים במייל.

  • עידו  On יוני 10, 2009 at 11:35 am

    אני יכול לומר שדווקא הדור החדש, זה שרק עכשיו יוצא אל עולם הקריאה (כלומר, בערך בני 5 עד שבע), מוצא עניין רב מאד בקריאה, אפילו יותר מהדור שלי, שהיה דור אחד לפני הדור שלך, שהוא הכי דפוק מהבחינה הזו. מה שמבחין בין 3 הדורות האלה הוא הטלויזיה. הדור שלי עוד קרא משהו, כי הטלויזיה הגיעה הביתה רק אחרי שכבר הורגלנו בקריאה בסיסית, וגם אז היא לא היתה אלא ספר בתמונות. אבל מהר מאד היא הפכה להיות תמונות בלבד, ואנחנו הלכנו לאיבוד. הדור שלך נולד באיבוד, למרות שההפרש ביננו הוא רק של כמה שנים. גם לא לצפיה בטלויזיה פרופר, אז למה שהיא הביאה איתה – בינלאומיות, ובעיקר אמריקה: צרכנות של אמנות (אם אתה רוצה לקרוא לזה כך, אמנות). והדור של אלה שעכשיו הוא כבר אחרת. הטלויזיה (אם כל הרעות, מבחינתי) היא משהו בילט-אין, זה חלק מהקיר של הבית, ואפשר להדליק את זה כשצריך, כמו סוויץ' של אור. אבל יש את האינטרנט, ושם יש הרבה מילים, ולא יעזור – מילים זה כמו סם. אתה צורך, וצריך. לא משנה מה הן אומרות – הן אומרות אותו, לא מראות אותו. משם, הדרך חזרה אל הספרות קצרה. הבת שלי בת שמונה, ובולעת ספר ליום לפחות.

    נראה לי.

  • אודי שרבני  On יוני 10, 2009 at 3:22 pm

    תתפלא, אבל הילדה שלך לא קנה מידה משקף כנראה.
    מה גם שהתכוונתי יותר לגיל ההתבגרות, שם זה יותר מורכב, כי הצעד הראשון של מי שלא קרא ספרים כשהיה יותר קטן, מתחיל להיות צעד עם סוליה שאין בה חזור. (זה לא קול לקרוא וכו')

  • איריס  On יוני 10, 2009 at 9:56 pm

    אני באה מכיוון אחר לגמרי ממך- אני למדתי לקרוא בגיל מאוד צעיר ומאז קראתי המון- תולעת ספרים אמיתית.
    אמרת דברים יפים ונכונים, בעיקר על מערכת החינוך, ומכיוון שהספקתי להיות גם מורה (ארבע שנים וברחתי מהר לעבודה עם יותר כסף שלא מצריכה בסיום יום העבודה אישפוז דחוף באברבנאל…) אני יודעת בדיוק למה שאתה מתכוון.
    אני רוצה דווקא להוסיף משהו בעיניין הרעיון שלך לגבי משחקי המחשב. המצב הרבה יותר גרוע לדעתי ממה שאתה מציין. כמורה לאנגלית נתקלתי בהרבה תלמידים שהתקשו מאוד באנגלית למרות שהיו פריקים של משחקי מחשב. מכיוון שאני עצמי פריקית מגיל צעיר של משחקי מחשב אני יודעת בדיוק מה אוצר המילים במשחקים האלה ותמיד הופתעתי שהתלמידים האלה לא ידעו גם אוצר המילים מהמשחקים. משחקי מחשב רבים דורשים הבנה של הנאמר בהם (גם משחקי מכות) או הכתוב בהם, ולעיתים מצורפת חוברת הדרכה ענקית באנגלית. כמובן שהשחקנים מנסים ומצליחים לתמרן ולשחק בלי לקרוא או להבין אף מילה. חבל מאוד- לדעתי משחקי המחשב הם כלי עצום בטיפוח חשיבה של צעירים אם משתמשים בהם נכון. להכריח חברות משחקי מחשב להכניס קטעי קריאה זה רעיון מדהים בעיני, אבל הם לא יעשו את זה מרצונם- אם חברה אחת תעשה זאת, היא תאבד לקוחות בכל העולם. אבל כל כך חבל לוותר על דבר כזה- הזדמנות לפתח הבנת הנקרא אצל צעירים מצד אחד, ולפתח הבנת אנגלית מהצד השני (מצב של WIN-WIN). מכיוון שבארץ לא מפתחים כל כך משחקי מחשב, זה דבר שצריך להיעשות בארה"ב או אנגליה ברמה ממשלתית. אם הייתי חוזרת להיות מורה, ברור שהייתי משלבת חוברות של משחקי מחשב בהוראה כי זה דבר נכון לעשות. אבל כרגע, אולי רק אופרה וינפרי בארה"ב תתעניין בפרוייקט כזה, מכיוון שהיא מהסלבריטאים הבינלאומים היחידים בעולם שעושים משהו כדי לקדם עינינים חינוכים…
    תודה על כתיבתך המעניינת,

  • אודי שרבני  On יוני 10, 2009 at 10:33 pm

    אהלן איריס,
    תודה. שוב.
    דבריך נכונים, זה לא פשוט כמו שהתיימרתי להציע (שבזמן הכתיבה זה היה ברור כי עם כל הכבוד יש בדל בין הצעת רעיונות ליישומם

    לגבי משחק המחשב, פה אנחנו כבר נכנסים למשהו טכני, ואינטראקטיבי, של המוצר וכו'. החלק הקריאתי (אותו שיר של בוקבוסקי נניח) שיוזרק לילדים (ומוזרק זאת מילה שמתאימה דווקא למסרים לא טובים, אבל עדיין) צריך להעשות כחלק מהמשחק, קומניקטיבי, מצצחיק, ערוך טוב וכו'.

    (ומוזרק זאת מילה לא מתאימה, אבל עדין

  • באנדר  On יוני 13, 2009 at 10:33 am

    קורא.

  • אודי שרבני  On יוני 13, 2009 at 10:52 am

    על מה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: