המצב הוא מצה ברייט; משהו על פסח/שולחן חג/חירות/אינדיבדואלים

 

 

פסח, והמצב הוא מצה ברייט אחת גדולה; זה לצד זה, באופן צפוף מטוגנים במלח 'איפה אתה עושה את החג?', 'אבא, אתה כבר 20 שנה חייב לי אופניים מהאפיקומן', 'אני לא חייבת הסברים ללמה אני אוהבת להיות לבד בבית בחג; המאמר' ו-'נו, בוא נסיים את ההגדה כבר'. על שולחן אחד, תחת כיפת התיקרה, חג החירות מנסה להכיל בתוכו את הנסיון של כולם להיות יחודיים.

בית אבא זו כמעט המצאה יהודית. לא שמעתי משהו כזה בשפה אחרת, וכיאה לכך- תפיסה אחרת. הבנאדם חוזר אחורה אל מקורותיו. כמעט תמיד. לא מקורותיו הדתיים דווקא, אלא ריחות הבית, הזכרונות, המוזיקה של המילים, השולחן של סדר הפסח. השולחן המשפחתי בסדר הפסח.

אף פעם לא מתחילים בזמן (יש כזה דבר, זמן של ארוחת פסח?) והשולחן ארוך, אבל מתקצר עם השנים בצידו האחד; עוד מישהו מת. כסא אליהו הנביא מומשל לדברים אחרים שחסרים בלב; הלוואי ומישהו שמתגעגעים אליו היה פה. הברכות מועברות בקצב מסחרר- חלקם בשביל האוכל, חלקם מותאמות למילים הארמיות שבגלל שאתה לא מבין אותם ואתה חושב שצריך לקרוא אותן מהר.  המצב לא פוסח מהפסח של הדברים הקטנים. אתה מוזג עוד יין.

יש לי מה להגיד על אנשים שלא אוהבים לבוא לארוחות פסח וראש השנה משפחתיות. תאמינו לי שאני האחרון שיבקר אנשים שרוצים את הלבד שלהם (היי, אפילו לעצמי אני לא מראה את הטקסטים שלי לפני שיגורם), אבל עדיין- התהדרות הפוביה כנגד ארוחות חג משפחתיות היא רק לאנשים שאין להם תשובות, או יותר נכון- לכאלה שחושבים שצריך לענות על כל דבר. החל מ'למה אין לך חבר/ה' ועד 'אז מה את/ה עושה עכשיו?' וחג הפסח הוא חג של שאלות ו-תשובות. על שום מה?

על שום חזרה אל העבר בשביל ללמוד על העתיד. אני לא מדבר על פסוקי הגדה בומבסטיים, אני מדבר על ריאקציה, כמעט כוחנית שאני מאמין בה; המדיום הוא המסר, קרי, השולחן המשפחתי ייתן לך עוד דקה עם סבתא שבאה בימים, עם דודה מנג'סת שבסך הכל אוהבת אותך, עם אוכל שלא תמצא במקום אחר, עם שולחן ארוך שמכפה על התקצרותו בצד השני- עם ילדים חדשים שבאו אל העולם- של הפיסקה הקודמת.

על שום ביטול הבהלה לבצק. לא יקרה כלום אם תעבור כמה ימים בלי בצק, כמו שלא יקרה כלום אם לא תעבור כמה שעות בלי טלוויזיה ביום כיפור; דווקא עכשיו בא לך קישלובסקי בוידאו? ובהתאם לכך- האם אתה כל כך רוצה פיתות מיפו בפסח או רק בגלל שיש לך את האפשרות הזאת?

על שום מה? על שום קיבוץ הכלום לידי משהו. יחידים, אינדבדואלים דה לא שמעטה, גלותיים במציאות המוחית העכשווית, על שום הלגטימיות האינסופית לכל דבר שלא מחזיק מים, על שום התשובות שבאות רק לשם התשובה או רק בגלל האפשרות לתשובה אחרת.

אז כן, צריך לשים מכנסיים מבד, חולצה לבנה מכופתרת, להגיע עם תשובות לשאלות שכבר אתה מכיר, לשמוע את אותם בדיחות, ולקרוא את אותה הגדה שלא משתנה (איך זה ייתכן?), תהיה המולה, ותמיד תהיה המחשבה שאם החברים שלך היו איתך בשולחן הפסח של המשפחה שלך הכל יהפוך לסדרה אמריקאית בה תמיד מישהו אומר לממישהו אחר "בוא תעזור לי לשטוף את הכלים" רק בשביל להגיד לו במטבח שהוא עושה לו פאדיחות (אגב, בסדרות אמריקאיות מסוג זה תמיד לילד יש מבחן באיות, אבל זה כבר נושא אחר).

אז על שום הפסח הזה. חג החירות, האישי שעובר דרך המכלול עצמו, עם אינדבדואלים אמיתיים שלא צריכים לברוח מארוחות חג, אינדבדואליים אמיתיים שמוצאים את דרכם היחודית דרך המכלול בפרספקטיבה שונה. חג שמח.

 

 

(מתוך 'ישראל היום')

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מאשה  On אפריל 7, 2009 at 10:24 am

    פשוט מעולה. מבטא רחשי לב בדיוק מרבי

  • ד  On אפריל 7, 2009 at 10:25 am

    אודי מאוד אהבתי את השיר שלך עם האודיו ששמן בYNET

    חג שמח

  • אבא גינדין  On אפריל 7, 2009 at 3:38 pm

    "והשולחן ארוך, אבל מתקצר עם השנים בצידו האחד; עוד מישהו מת. כסא אליהו הנביא מומשל לדברים אחרים שחסרים בלב; הלוואי ומישהו שמתגעגעים אליו היה פה."

    איזה יופי, יא אללה.
    לא רק הציטוט הנ"ל, אלא בכלל.
    איזה יופי.

  • בתיה  On אפריל 7, 2009 at 11:57 pm

    יפה. מסכימה איתך, אגב.

  • אודי שרבני  On אפריל 8, 2009 at 1:39 am

    תודה רבה לכולם.
    מאשה (העורכת הלשונית?) , ד', אבא גינדין , ובתיה

  • חן  On אפריל 16, 2009 at 10:50 pm

    המצב פטות

  • חיפאית  On אפריל 17, 2009 at 1:13 am

    באופן קבוע ותמיד נהנית

  • אודי שרבני  On אפריל 17, 2009 at 1:32 am

    תודה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: