הכל מסתכם כאן/ משהו על עמיר לב החדש

הכל מסתכם בסימון למתופף בסיומים של שירים. יש כאלה שמרימים את היד, יש כאלה שמסתובבים למתופף. עמיר לב נותן קטנה עם העורף והשיר מסתיים. אסי ששון מכיר את זה, את המבט. אחרי הכל גם לא צריך לעשות דרמות גדולות; יש אקורד אחרון, תמיד יש אקורד אחרון גם אם הוא מגיע אחרי סולו ארוך. ואחרי זה מצילות. אחרי הכל זה מסתכם בסימון למתופף.
נמאס לי ממטאפורות, גם ככה אני לא חסיד שלהם, של העיטור האינסופי. בסופם תמיד יהיה אקורד אחרון, מצילה מסיימת. על החזה השמאלי שלי אין עיטורים, יש רק פוטנציאל, וגם הוא תיכף נמוג. אני מנקה אסמסים מדי יום. גם כאלה שאני שולח לעצמי.
 
                                                            ****
הכל מסתכם בהחלצות לעזרה. השיר "שש שעות" מסתיים עם השורה 'לוזינג מיי לייף', ראיתי את זה הרבה פעמים, ראיתי איך עמיר לב מתעמת עם זה כל פעם מחדש. בכל הופעה. כל פעם מחדש. להגיד את זה? לא להגיד את זה? הרי הקהל מחכה, והוא כבר ממזמן לא לוזינג איז לייף. זה כבר עבר ממזמן לשירה בציבור, הסיום של השיר, וכשמשהו עובר לשירה בציבור צריך להרוג אותו בזמן. קצת לפני הזמן. אתה רץ אחרי הזנב של עצמך כמו כלב.
קצת לפני המוות הלא נכון, "תחרות כלבים" של אביתר בנאי שעמיר לב כתב לו נחלץ לעזרתו, נחלץ לסיום אחר של שיר; אותם אקורדים רק עם פרצוף אחר נותנים למים שמגיעים עד לתקרה ניקוז עצמי.
 
                                                            ****
הכל מסתכם בבדיחות פרטיות. נכנסתי ערב אחד לפאב וראיתי את הבת של עמיר לב ממלצרת שם. ברקע היה את "חבק אותי" בהופעה חיה. שאלתי אותה אם עושים לה בכוונה; הרי אם זמר לא אוהב לשמוע את עצמו במקום שהוא הולך אליו, מה תגיד הבת שלו? היא חייכה ואמרה שמדי פעם הברמן עושה לה את זה. הזמנתי גולדסטאר.
 
                                                            ****
הכל מסתכם ב"הוא כותב על הדברים הקטנים של החיים". אני לא אוהב את זה, את התיאור הזה של "הוא כותב את הדברים הקטנים של החיים". זו החלצות לעזרה לתיאור כתיבה. ומשם? "הוא יודע לתאר מצבים קטנים", "הוא טוב במה שהוא עושה ורק בזה", "מה שאני אוהב בו זה שהוא לא משתנה ונאמן לדרכו". אבל מה עם התחכום של הדברים הקטנים? למה לא מדברים עליהם? מישהו שאני מכיר נכנס לבית קפה וביקש עוגה, המלצרית אמרה לו שיש עם תפוחים ויש עם גבינה. הוא חייך, ניסה לשתף אישונים של הבנת בדיחה פרטית. היא לא ידעה מה הוא רוצה. האפשרויות היו תפוחים וגבינה. אלה היו האפשרויות בויטרינה.
 
                                                            ****
הכל מסתכם בכאן. הכל כאן. המתנה למעליות. חולון. חבר מהתיכון. מפוחית שלא קשורה לכאן. תרתי משמע וויטני יוסטוני. שומר רוסי שמוכרח לברך לשלום. ויקי קנפו. האיש של הגז. רוטשילד. ילד מזיע מבקש טרופית. הודעה בחדשות על מוות של מתופף. הכל כאן. אותו עמיר לב ששאל את הבחורה ב"חבק אותי", יודע עכשיו את מה שהיא ידעה כבר אז; ובכן, זהו תהליך.
 
                                                            ****
הכל מסתכם באקורד חוזר. בכל תקליט יש בסיס סביבו השירים בנויים. והנה, תקליטי קונספט מוזיקלים; השירים מפולטרים בכל תקליט בסולם בסיסי אחר שמפלטרים טקסטים אחרים. ומשם? הכל מסתכם בסימון למתופף.
 
                                                            ****
הכל מסתכם בשיח אישי. הכל מסתכם בשמירה קנאית לא להתרחב יותר מדי. צריך שזה ישאר בין שניים בלבד. אומנם השני יכול להיות אחר בכל פעם (והוא אחר בכל פעם), אבל אחד מהם צריך להשאר אותו אחד. זה לך, וגם לך, וגם לך, אבל אותו עמיר לב. הכל מסתכם בשזירה, בהדלקת סיגריה במשפט מסויים. הכל מסתכם בלחיצה על פדל בשיר מסויים שרק שניים יודעים עליה כסימן מוסכם. הכל מסתכם במחווה שבין שניים.

 

*לראיון עם עמיר לב, בתקליט הקודם שלו, לחצו כאן

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורית  On מרץ 18, 2009 at 11:30 am

    בהרגשה של כל אחד מהאוהבים של לב, שהם הם היחידים ששמו לב לתנועת העורף לתופים, למבוכה בלוזינג, לאקורד החוזר, לשורה הבנאלית שנכתבה רק על החיים שלהם…

    אוף טופיק:אני אוהבת לקרוא את הרשימות שלך, הזדמנות לומר תודה.

  • שרון רז  On מרץ 18, 2009 at 2:48 pm

    אני עם אורית

  • אודי שרבני  On מרץ 18, 2009 at 7:55 pm

    תודה אורית, תודה שרון

  • יואב  On מרץ 19, 2009 at 10:09 am

    לא אוהב את "עמיר לב כותב על הדברים הקטנים של החיים".
    אני לא בטוח ש"כותב על הדברים הגדוים של החיים" זה יותר טוב, אבל זה בטח יותר מדוייק.
    (או: הכל מסתכם ב-פעם בחיים).

  • יואב  On מרץ 19, 2009 at 10:09 am

    גדולים, נו. זו האנטיביוטיקה.

  • אודי שרבני  On מרץ 19, 2009 at 11:01 am

    יואב, מוותר לך, נו.

  • מיכאל  On מרץ 19, 2009 at 8:15 pm

    בת כמה היא? חשבתי שיש לו ילדים קטנים…
    בקיצור, האלבום כדאי? בין 1-10 מה הוא שווה?

  • אודי שרבני  On מרץ 19, 2009 at 11:14 pm

    לא נותן ציונים, בשביל זה יש מבקרים, איך שאומרים

    אני אוהב מאוד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: