משהו על משטרות אופנה וסטייליסטים

לאחרונה (אוקיי, בוא נאמר שכבר תקופה) צצה פה תופעה חדשה בישראל, כמו פטריות אחרי גשם; משטרות אופנה וסטייליסטים. אם זה בעיתונות המודפסת, במדיה האינטרנטית, ובטלוויזיה. ק.ג.ב לעניים. נותנים את דעתם על כל מה שזז, בעיקר על מפורסמים מסכנים- קורבנות מעגל אינסופי שבסופו טיעון עבש שמוכן מראש; אתם רציתם לשחק את המשחק (קרי, להתפרסם), אז עכשיו תתמודדו. ובכן חברים, פטריות אלה הן פטריות קופסת שימורים בפיצריות זולות. אותם סטייליסטים (ואם נשתמש בשפה שלהם אז נגיד ה'סו קולד סטייליסטים') מגישים את משנתם בכיתוב או במלל וולגרי במתכוון שכולו האדרה עצמית. בסופו של דבר הם כביכול מבקרים את ביגוד המפורסמים, אבל רוכבים על הגל בצורה אירונית הפוכה; הם אלה שרוצים להתפרסם. המבט שלהם הוא חיוור, פסקני, עייף במכוון, מועטף כביכול ברודנות מבינת עניין. נסיון לשנינות ומטאפרות מאומצות על מעילים ומגפיים. מאוד מאומצות.
לא, אני לא מזלזל. אני לא קאובוי חמור סבר המאמין בתוכן בלבד, המנפנף בחוסר מודעות אופנתית ורידודו של העניין, ממש לא. אומנם ביקורות מכל סוג (מוזיקה, אמנות וכו') הן עדיין נגזרת של העשייה עצמה, אבל עדיין המעגל יכול להסגר; ביקורת יכולה להיות אמנות בפני עצמה, אבל פה פתחון הפה מעייף וחייב להסגר, לא בפוליטקלי קורט, אלא באגרסיביות; אולי די? הבנו, לפי הדיבור שלכם החגורה היא "אוי מיי גוד", הטייץ הוא "כל כך נסיון לאייטיז"  והכל זה ממש 2012. יאללה, שחרר, יאללה שחררי.
כבר תקופה שיש נסיון להגיע לתרבות טראש בארץ ישראל. להיות אמריקאי שמדבר עם סימני שאלה בסופי משפט? להצהיר על עצמך שאתה בנאדם פשוט? להתהדר בנוצות הכלום? והמקום שבו הדבר מגיע לידי ביטוי בצורה הכי בולטת הוא אצל אותם משטרות אופנה. מעין נסיון להתנער מאיזה ארץ ישראל ישנה וכבדה (איפה בדיוק?), שהרי אם אתה תופס עצמך ברצינות חלילה אז אין לך אירוניה עצמית, ואם אין לך אירוניה עצמית אז אתה קפוץ תחת, אבל יותר מכל ישנו נסיון להיות "שם" בטראש המגזיני, העולמי, המציצני, הפוסטמודרני בו ישנה השענות אינסופית על "פרבילגיה". אני עייף.
                                                            ****
ובכן, איך אנחנו מתלבשים? זה תוקף מכל עבר. בנוסף לסטייליסטים שנותנים את דעתם ישנו גם נסיון אחר של העניין, הפשט המכוון והיותר שפוי; ללא ביקורת, ללא ציונים, רק תמונות של אנשים "שיודעים להתלבש" עם איזכור מקום קניית הפריטים. זוהי הגירסה היותר נקייה של העניין, אינטלקטואלית; עובדות יבשות, כיתוב נקי, מסגרת כהה של משקפיים; אנשים מגיעים לפרמיירות, עומדים כמו שה תמים ומציגים מרכולתם, ולמחרת בוקסות. מדורים. באירועים. ברחוב. איך אנשים מתלבשים. מאיפה הם קנו את הבגדים, (שלא לומר 'פריטים' כי היום זה הכל 'פריטים'), וזה אופנתי, ולהיא יש שיק, וההוא בהפוכה לשיק, וההוא מודע, וההיא לא מודעת שהיא בהפוכה, וההוא קורבן מדי, והנה תמונה של פועל רומני שסתם עבר ליד האירוע וצילמו אותו, ו'פריט', מאיפה הפריט! תגידי- אם לא אני יורה בך- מאיפה הבאת את הפריט! אה, חנות יד שנייה בלונדון עם מוכרת זעופת פנים? זה אומר הכל.
ואני אומר, בואו ננסה שאלות חדשות במדורים הללו; "איזה שיר היה ברקע שבחרת את החולצה?", "על מי המכנס הזה יראה יותר טוב ממך?", "האם הנעל השמאלית שלך היא מזרחית או אשכנזייה?",  ובעיקר, "האם היית מוותר על הצעיף הזה תמורת מוות טבעי?".
 
                                                            ****
הנה משפט פשוט; אופנה היא דבר אופנתי. מה שהולך היום מחר הוא כבר פאסה, אבל הפרספקטיבה הסובייקטיביות של זה הנותן ציונים למתלבשים היא גול עצמי לא מודע; אותו פועל רומני ממקודם שנועל פומה ירוקות עם מכנס קורדרוי בצבע בורדו יהיה (כמו שאמרו פעם) "עם טעם ערבי" ואילו אורח בפרמיירה יוכל לזכות לתשבוחות. איך אומרים אצלכם? תנוחו.

(מתוך 'ישראל היום')

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • daniella  On מרץ 15, 2009 at 11:48 am

    האם היית מוכרת את אמא שלך בשביל הלק הזה?
    האם היית מוותר על העין הימנית שלך בשביל הטבעת הזו?

    מצוין כתמיד יקירי

  • yaron  On מרץ 15, 2009 at 7:57 pm

    האם היית מוותר על האשך בשביל החביתה הזו?

  • אבנר  On מרץ 15, 2009 at 9:26 pm

    הוא בדרך למעלה. תיכף תהיה לו פינה, ואחרי זה טור נחשב, ובסוף הוא יהיה עורך תוכן של איזה חינמון באינטרנט וינסה להפיק סדרת דרמה סלולרית על כדורגלן עיוור שכותב שירה בברייל. ולא יאמינו שנגיד שאנחנו היינו שם קודם. רק אל תתקלקל שם למעלה.

  • daniella  On מרץ 15, 2009 at 10:05 pm

    אבל מה הוא יהיה שווה אם הוא לא יהיה לוזר?
    ווינרים זה כזה פסה.
    זה כזה ניינטיז.

  • אבנר  On מרץ 15, 2009 at 10:26 pm

    אם שני l – ואללה, אני מכיר גם כאלו וגם כאלו עם l אחת.
    מה הוא יהיה שווה? למה צריך להיות שווה משהו? תביאי אותו כמו שהוא. את שואלת את עצמך מה יהיו שווים התחתונים הכי נוחים שלך אם הם היו משהו אחר? לא, אבל את תמיד שמחה ללבוש אותם כשאת מוצאת אותם במגירה. ככה זה, תחתונים ישנים זה לא ווינרים או לוזרים, זה שלנו וזהו, כמו שוקו ולחמניה או ד"ש עם שיר.

  • אודי שרבני  On מרץ 15, 2009 at 10:39 pm

    אבנר

    סדרת דרמה סלולרית על כדורגלן עיוור שכותב שירה בברייל, זה חלק מכל התהליך. עלית עלי.

    דניאל(ל)ה,
    תודה. אני איתך.

    ירון,
    תביא עוד דוגמאות, זה טוב.

  • daniella  On מרץ 15, 2009 at 11:26 pm

    בחייאת אבנריקו,
    התחתונים שעליי, לא היית רוצה לראות אותם- תאמין לי. שקל וחצי משוק הכרמל, לפני עשר וחצי שנים. אם לא הייתי קמצנית, הייתי זורקת אותם קיבינימאט.

    אודי, אני איתך!
    (אחוות לוזריוס)

  • yaron  On מרץ 15, 2009 at 11:31 pm

    יש גם בתחום כלי הבית התנ"כיים:

    האם היית מוותר על פינך בעבור הפנכה היפה הזו?

  • אודי שרבני  On מרץ 15, 2009 at 11:32 pm

    דניאלה
    איך הגעת למסקנה הזאת, של האחווה?
    אני מלך שערים

  • אודי שרבני  On מרץ 15, 2009 at 11:38 pm

    לא לא, ירון. אתה לא יכול לשנות כולה משפה רגילה לשפה תנכית.
    זה חייב להיות שונה

  • yaron  On מרץ 15, 2009 at 11:42 pm

    שמע, זה לא כזה פשוט.
    עד שעליתי על פנכה לקח לי רבע שעה של מאמץ מוחי רציף, שזה לא כזה ברור מאליו.

    טוב, כבר חוזר.

  • ירונה  On מרץ 16, 2009 at 12:18 am

    האם היית מוותר על שיניך בשביל התירס הזה?

  • גרי אפשטיין  On מרץ 16, 2009 at 7:30 pm

    האם היית מוותר על הנוף בשביל ישראל?

    האם היית מוותר על רמ"ח איברים בשביל ל"ו צדיקים?

    האם היית מוותר על השואה בשביל סוסים לרוב?

  • yaron  On מרץ 16, 2009 at 8:52 pm

    במסעדה תימנית:

    האם היית מוותר על הקיבה בשביל הטחול הזה?
    האם היית מוותר על חמותך בשביל הלקרדה הזאת?
    האם היית מוותר על התקווה בשביל המוסר הזה?

    או כמו שחמותי אומרת, אח, איזה לקרדה, ללקק את האצבעות

    אני גמרתי, אליך, אודי.

  • אודי שרבני  On מרץ 16, 2009 at 11:22 pm

    ז'אנר חדש התבסס

  • yaron  On מרץ 17, 2009 at 12:08 am

    סה טו?

  • אודי שרבני  On דצמבר 4, 2009 at 6:30 pm

    ואני לא תימני אגב, ירון.

  • מיקה  On דצמבר 4, 2009 at 6:33 pm

    הכי אהבתי מה שעשית פה בהקשר הזה
    http://www.notes.co.il/sharabani/60549.asp

    ופה כבר ממש לא קשור לנושא, אבל חייבת לציין
    http://www.notes.co.il/sharabani/62160.asp

    אתה מופיע שוב בקרוב?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: