משהו על קובי פרץ ושלומי סרנגה/ שתי כתבות יומן שישי מקבילות

קובי פרץ מילא את היכל התרבות. שוב. ככה הראו ביום שישי אצל שלח ודרוקר. הסיפור הוא הוא סיפור כדורגלני רגיל; זה מגיע מהשכונות. זה לא משנה אם זה מסתיים בדשא איכותי, בנעלי פקקים של חברה מאמצת או בהיכל הופעות עם אקוסטיקה טובה- זה סיפור כדורגלני טהור. שכונתי. מזרחי. לפעמים אני חושב שכל האנשים של הפריצה הגדולה הם מזרחיים, גם אם הם לא, או יותר נכון; האשכנזים לא פורצים, כי אין להם לאן בלי מצלמה, אין להם תפילין כי לא מצלמים אותם עם תפילין, ובקיצור; אין להם מצלמה נצמדת. בילדותי, לפני כל משחק בינלאומי של נבחרת הכדורגל היתה תמונה של אחד השחקנים מניח תפילין על מרפסת. אף פעם זה לא היה בריילובסקי. והנה, שוב, זמר מזרחי מניח תפילין. ואני שואל, ושוב בהקבלה- למה זמרים לא מזרחיים לא יוצאים כדורגלנים בכתבות? אולי בגלל שאין להם מצלמה נלווית. אולי סיפור הפריצה נעצר אצל מי שאין לו טריטוריה לניכוס. ניכוס עצוב.
מרגיזה אותי המטרה הנעלה הזאת של פרץ והיכל התרבות, של כיבוש היכל התרבות. כמוה הייתה לפניה 'פתיחת קופות בקיסריה' של שלומי שבת. לעזאזל, הוא כמעט ייבב באייטמים של הפינסים. למ-לא את קי-ס-ריה. אתה יודע מה זה בשבילי? לא, אני לא יודע מה זה. ואם אתם מכינים לי תשובה כדורגלנית שתחזור אלי כבומרנג, נוסח 'אודי, ששיחקת כדורגל לא רצית לשחק בוומבלי?' אני אגיד לכם שכן, אבל לא כתשובת נגד, שהיא נגזרת של הוכחה דוגמת 'הראיתי להם!'. רציתי לשחק שם, נכון, אבל לא בשביל להראות שגם אני יכול, אלא כי זה אפשרי. כי אני יכול. יכול בלי צד שני אפילו להוכיח לו. מאז התקלקלתי, אני מודה- לפעמים אני משניא את האנשים סביבי כדי שתהיה לי גושפנקא. אבל הדשא שלי הוא הכי טוב. עדיין.
קובי פרץ מגולח כמו מישהו שזרקו אותו מכלבו שלום עטוף בסדין ענק עם שעווה, הוא נוחת משם אל  היכל התרבות ומראה "להם". קובי פרץ תמיד חלם להופיע בהיכל התרבות, אבל רק בשביל להראות "להם", הוא כמעט לא היה שם, היכל התרבות, בפני עצמו. לפני ההופעה צובאים על הכניסה אלפי מנשקי מזוזות חדשים; שתי נשיקות אחת על כל לחי דינה מזוזה. הם באים לעשות שמח ולהראות "להם", אני בעד פרץ אבל התרגזתי בשבילו, בשבילם, בשביל אבא שלו שנראה מקסים עם ההומור שלו, והתא המשפחתי בכפר שלם, והדרך. בעיקר בגלל הדרך ואי קידושה הייתי מרוגז. בגלל שישנו היכל תרבות שצריך לכבוש אותו אבל אתה כבר לא זוכר למה.
כמעט באותה שעההייתה כתבה על סרנגה בערוץ 2 שמוציא עכשיו דיסק בעברית ולא ביוונית והוא הגדיר עצמו כזמר המזרחי של האשכנזים, נח לכל הצדדים כנראה. אבל גם הוא לא הבין שצ'פצ'ולה בלונדינית מצפון תל אביב- כזאת שמוחאת כפיים עם אצבעות פתוחות מדי בזמני שיכרות של בר- לא צריכה להיות המטרה הנעלה שלו, התחנה הסופית כסממן להצלחה, אלא רק נלווית למסע. והתרגזתי גם בשבילו, ובמיוחד בשביל המטאפורה (יוסי גיספן) הנהדרת שמקבילה בין צורת שמיעה לבין פחד מאהבה; "כל החיים שלי הם מונו/ מאהבה אני נמלט/אין מאושר ממני", אז הנה, ונמשיך מכאן; חוסר הסטראופוניה של סרנגה ופרץ בהבנה הזאת הרגיז אותי. גלגלצ, היכל התרבות, דינם כוס לא שטופה בכיור מלוכלך שרק כאשר תשטוף אותה תתפנה לדבריך ועד אז? יום שישי, שני ערוצים, שתי דוגמאות, ושני זמרים. אחד מגולח מכף רגל ועד ראש ושני לא מרים את הקקי של הכלב שלו- מנצחים, אבל לא זוכרים כבר למה.
אני לא מילטנט, אני לא שוחה בתשובות מעגליות בלי תשובה אמיתית ביחס לממסד; מחד הוא לא מקבל אותך, ומנגד כאשר יקבל תצוץ לה תשובה של עלה תאנה. לא, מחזיקי מעגל סגור זה משעממים אותי. אני רוצה כבוד לדרך. שמתייחס רק לעצמו.

(מתוך 'ישראל היום')

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמרם נאווי  On פברואר 19, 2009 at 10:08 am

    ומעצבנות אפילו יותר מהקטע שלך

    זמרים סנטימנטליים מכל הצבעים והמינים מופיעים באולמות גדולים ויוקרתיים בכל מקום מבלי שזה יהפוך לאייטם חדשותי או תרבותי יוצא דופן. זה הכל

    רק כאן זה "אדם נשך כלב", או "התינוק כבר מחזיק מזלג". די עם השטויות

  • לצחי  On פברואר 19, 2009 at 11:07 am

    זה טוב. 'להראות להם', רק שכחו מי זה ה'הם' ולמה עדיין צריך להראות משהו. והיכל התרבות, כמו קיסריה, הוא דינוזאור מנומנם שכיבושו הפך למטרה מיושנת. כמו טיול מים אל ים או הבופור

  • סנדי ש  On פברואר 19, 2009 at 12:55 pm

    עזוב, זה תמיד יהיה ככה
    כלומר, אל תעזוב, אבל זה תמיד יראה ככה

  • א  On פברואר 19, 2009 at 5:22 pm

    זה פשוט "יחיד" ביוונית.

    משמש בהרבה מילים שמקורן יוונית, כמו מונותואיזם, מונוטוני, מונוקול וכ'.

  • אודי שרבני  On פברואר 19, 2009 at 6:47 pm

    לא', ייתכן מאוד שהמונו הרמקולי אליו התכוונתי באמת בא מהמילה יחד ביוונית, כל שאיו חלוקה למשאל-ימין ויחד.
    ומשם הלאה אל השיר.

  • חן  On פברואר 20, 2009 at 12:56 am

    זה טיבן של כתבות כאלו. אבל דווקא בשנים האחרונות יותר ויותר מוסיפים בהן את הקריצה של 'סליחה שאנחנו נכסים לקלישאות האלו בכלל'.

    ובכל זאת יש פה גם קצת רגשי נחיתות של מזרחי. כמו מישהו שאני מכירה ממוצא תימני שהתעצבן על הפרסומות לבדיקות לגילוי סרטן צוואר הרחם אצל נערות – למה כולן שם בלונדיניות בהירות כאלה.

  • מזרחי מבסוט  On פברואר 20, 2009 at 10:58 am

    רגשי נחיתות של מזרחי שמאוד אוהב להופיע במקומות וארועי תרבות של אשכנזים

  • עבאס  On פברואר 22, 2009 at 5:00 pm

    אבל, היכל התרבות הוא לא סתם אולם עם אקוסטיקה טובה. הוא מסמל תזמורת פילהרמונית שזהו משכנה ותרבות מוזיקלית של מאות שנים.

    מתוך זה, הופעה בהיכל התרבות אינה טריויאלית.
    אולי הוא הופך לסתם אולם עם אקוסטיקה טובה,
    כשאין שום דבר מעבר לזה.

    פרץ נשען על היכל התרבות. על השם הזה "היכל התרבות", גם קובי פרץ הוא תרבות בדיוק כשם שמנשקי המזונות הינם צרכני תרבות.

    וכך, תרבות/אומנות כמו אומנות צריכה להשפט כמו אומנות. המוזיקה המזרחית המודרנית או הים תיכונית נחותה לאין שעור מהמוזיקה שלשמה הוקם "היכל התרבות". ומכאן הקונפליקט ולכן יש הצדקה
    לכתבה.

    וזה לא משנה קובי פרץ או שם אחר.

    אומנות מוזיקלית צריך לשפוט כאומנות, ברמה האסטטית ובסיכומו של עניין יש בהחלט קונפליקט בין איכות המוזיקה של פרץ לבין היכל התרבות. כמובן שלא הייתי כותב את זה על אום קולטום. או פיירוז או אביהו מדינה או דקלון.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: