מפתקאות כיס של מובטל (6)

עכשיו זה כבר ברור; המלחמה הזאת היא רק בשביל להסתיר מדעת הקהל את זה שאין לי עבודה. היא לא הייתה 'מלחמת אין ברירה', היא לא הייתה 'מלחמת יש ברירה'. היא לא הייתה קשורה לשמאל, לא לימין, לא קשורה לבחירות. היא הייתה כדי שהעין הציבורית תוסט ממני. מזה שלי אין עבודה. הרי אנשים לא אוהבים להתמודד עם מה שמראש יפריע לאישונים שלהם. איך זה ירצד להם ממול, איך זה יזמזם להם כל פעם מחדש. לא ירפה. איך אגרום לאוכל שלהם להתקרר בזמן שיתעסקו בי; אני זבוב טורדני והם עם מקלות צ'ופסטיק מנייריסטיות שמובאים מהבית. הם חייבים לתפוס אותי. הם לא יכולים לתפוס אותי.
הם פתחו במלחמה במקום.
 
                                                            ****
בואו אספר לכם מה זה להיות זבוב טורדני. בואו אספר לכם מה זה להיות מישהו שמנסה לעניין אחרים במה שהוא רוצה לעשות, ליצור, לעבוד.  בואו אספר לכם מה זה להיות זבוב שכל הזמן יד מרחפת סביבו; מעגלית, לא מאיימת באמת כי אם סיבובית, לא מתייחסת, כמעט מתנשאת. תפקידה להזיז מ'הרגע', מ-העכשיו של בעל היד. כמו סידור שיערה שנופלת על מצח, לבעל היד. ואני בעל זבוב.
 
                                                            ****
– מה אתה עושה עכשיו?
– אין לי עבודה כרגע. אני כותב מעין טור שבועי על איך זה להיות מובטל.
– נו, אז יש לך עבודה.
– לא באמת. זה כמו לכתוב על כתיבה.
– אה.
– אה.
(פאוזה)
– את  באה לפה הרבה?
– אני בדיוק הולכת.
 
                                                            ****
ואני ממשיך להפריע להם. אני ממשיך להפריע להם על שולחנות הביליארד שלהם. על הלבד הירוק  שלהם. השיקלי, הדולרי, השטרלינגי. הם משחקים לי סנוקר עם האונות של המח. זה הולך לימין, ההוא  הולך לשמאל, אבל אני מסרב להכנס לחורים שלהם, לנח ברשת שנמצאת בתחתית החור. לנח עם שאר כדורים צבעוניים שהם ניקו משולחן הביליארד המחשבתי שלהם. כי הם לא רוצים לנצח בשביל הניצחון, הם לא רוצים לנצח בשביל ההנאה שבניצחון, לעזאזל- הם אפילו לא רוצים לשחק בגלל הדרך. הם רוצים לנקות מהר את השולחן מכדורים כי מחכה להם טרמפ בחוץ. הם כבר מכים בי על עיוור, בכח- כזה של חוסר סבלנות המנסה לחפות על דם שמשתלט על עורקים. אני כדור סנוקר טורדני והם עם מזוודה מנייריסטית של מקל ביליארד מקופל שהביאו מהבית. הם רוצים כבר לגמור עם הכל בשביל הטרמפ שיבוא לאסוף את עצמם אל עצמם, שוב. אני לא רוצה לחשוב איך הם אוכלים פלאפל.
 
                                                            ****
–          אהלן.
–          אהלן.
–          מישהו יושב כאן?
–          אתה. תגיד, זה אתה זה שכותב על איך זה להיות מובטל?
–          כן.
–          זה קצת כמו כתיבה על כתיבה, לא?
–          כן.
–          אולי נלך אלי הביתה?
–          אני מעדיף סקס טלפוני.
–          זה קצת כמו להתאהב בהתאהבות, לא?
–          כן.

                                                          ****
מישהו שהיה פעם משהו הלך מולי ברחוב. הוא לבש מעיל וזה יצא לו מהכיסים. הכל יצא לו מהכיסים. המחשבות שלו היו כמו נייר שעבר כביסה, שנשכחו בתוך כיס. מכווצות, מפוררות, עם אותיות שנמרחות על נייר. אותיות שעכשיו יצאו משורות הדף גם אם לא רצה בכך, גם אם הקפיד לכתוב בין השורות. הוא חלף מולי, וזה נפל לו מהכיסים. התפזר כמו קונפטי של אֶבֵל מחשבתי. הוא חלף מולי ביום שהוא החליט להרפות. לשחרר את כל מה שהיה לו באפסנאות העצמית. לוותר. זה יצא לו מהכיסים. אחרי זה אנשים דרכו על זה.
הוא המשיך ללכת איתי בראש כמה ימים אחרי זה. לא נתתי לו להתאייד, אפילו חשבתי עליו בכח בשביל שדברים לא יגמרו בחיים, בשביל שיהיה לֶמָה. אף אחד לא מכיר אותו חוץ ממני. הוא לא היה משהו שקשור לטלוויזיה, הוא לא היה מפורסם. הוא היה מישהו שהיה פעם מישהו. שיכל להיות משהו. הוא נתקע לי בראש כמה ימים ולא יצא. חשבתי לחזור אחרי כמה ימים לאסוף את אֶבֵל הקונפטי שפזור על הריצפה, לחבר את זה. מדי פעם אני חושב על זה.
 

 *הופיע בגירסה מקוצרת יותר.
(מתוך 'ישראל היום')

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עדה  On ינואר 25, 2009 at 11:47 am

    בצורה כל כך חזקה.
    זאת אולי לא נחמה, אבל כן סיבה לאופטימיות

  • דפנה לוי  On ינואר 25, 2009 at 2:09 pm

    היד שלי אפילו לא חשבה להתעופף בתנועה הרפלקסיבית ולסלק את המחשבות האלה מהעכשיו שלי. כתוב נהדר.

  • אודי שרבני  On ינואר 25, 2009 at 7:47 pm

    תודה עדה
    תודה דפנה.

  • מני  On ינואר 26, 2009 at 1:09 pm

    נקווה לטוב

  • חן  On ינואר 26, 2009 at 6:49 pm

    מי שרוצה לעבוד מוצא עבודה.
    לך עדיין יש את הלוקסוס של לכתוב על המובטלות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: