מפתקאות כיס של מובטל (4)

חזרתי לסתום חורים. מועדון הופעות, עשרים דקות נסיעה ממני. הברמן שלהם לקח צימר (זה תמיד בסוף צימר), והשאיר ברמנית אחת במשמרת שזקוקה לעזרה. יום שישי בלילה, אני עוזר לה להעביר שתייה מהמחסן אל הבר. אין להם סובניון בלאן. רק חצי יבש. רק אמרלד ריזלינג. שעתיים לפני ההופעה, הבקבוקים יספיקו להתקרר.
אני זה שסותם חורים בשישי בלילה. אני הסותם חורים. המלצריות יושבות לסיגריה של לפני ההופעה ומזמינות קולה זירו. נעים מאוד. אני לא זוכר את השמות שלהן, אני מנסה לזכור אותן לפי מבט שואל בעיניהן; מי זה המבוגר הזה פה במשמרת שלי. יש כאלה שלא בורחות עם העיניים, אני מוזג להן עד הסוף.
 
                                                            ****
מישהי שיודעת שאני מחוסר עבודה שאלה אם אוכל לבוא. היא מכירה את מי שצריך ואני צריך כסף. הלכתי על זה. אומנם יום שישי, אומנם חורף, אומנם אין מה לראות בטלוויזיה, אבל זה מה שזה; זה רק נשאר באומנם. הלכתי על זה. הם צריכים, אני צריך. על הבמה הופעת קאוורים של כל האלבום הלבן של הביטלס והאושר הוא אקדח חם. אלבום כפול של שלושים שירים ואני בחוץ.
הלקוח הראשון היה ילד שהזמין קולה. כמעט נחתתי עליו עם הומור שהוא לא יוכל להכיל, אבל עזבתי את זה בזמן. שמתי לו כמה שפחות קרח בכוס כדי שיהיה לו יותר קולה. ככה זה שאתה מובטל, אתה תבוא אפילו לקראת ילד שההורים שלו מימנו לו את הכרטיס. אני פרולטריון דה לה שמאטה. השיר הראשון התחיל, הופעת ישיבה, מה שאומר שיש יותר הזמנות מהמלצריות מאשר אנשים שניגשים לבר. יותר טוב ככה. אני לא שומע כלום ממילא. לכל מקום יש את החוקים שלו ופה מגישים מינרלים בלי לימון. אני שם בכל מקרה, שיהיה. במילא לא אני זה שיחתוך אותם להופעה של מחר, אז אין לי עצלנות להישען עליה. פעם הייתי ממחזר לימונים חתוכים.
 
                                                            ****
טובורג חצי. שליש קרלסברג. צ'ייסר של פיג'לינג לנערה שמגלה עכשיו את נבכי האלכוהול המתקתק וכוסות מים מהברז. את האחרונים אתה מזהה מקילמוטרים; אקספוזיציה ארוכה של לפני בקשה שתפקידה להצהיר שהם לא קמצנים אלא סתם בא להם להוריד כמה לגימות לכחכוך מחשבתי. מותק, תגיד לי להביא לך כוס מים ואתה תקבל, לא צריך לרקוד לפני זה. הנה, קח גם קש. פעם הייתי מתקמצן על קשים.
                                                            ****
כוס הטיפים נשארה ריקה כל הערב. אבל אני לא פה בשביל הטיפים. מי שעובד בשביל טיפים הוא פליט ריאליטי שרוצה להיות מפורסם על כלום. לא על כשרון, לא על דיעה, סתם- על היותו היותו. למה הגיטרה שלי בוכה חרישית? לפני המשמרת טירן המלצרית החמודה אמרה לי שזה השיר האהוב עליה מהאלבום הלבן, אמרתי לה שתיכף אריק קלפטון יעלה לבמה והיא לא הבינה למה. הסברתי לה כמו שרק מבוגר מסביר משהו כדי שהוא יוכל להוכיח את קיומו. אמרתי לה שזה אמנם שיר של הביטלס, אבל קלפטון עושה את הסולו. את זה שהוא גנב להריסון את האשה השארתי אצלי, בכוס הטיפים. זה יותר מדי לגיל שלה. אני במשמרת עם מלצרית בת שבע עשרה ויש לי להציע לה רק אינפורמציות. עוד שיר ועוד שיר. עוד מזיגה אלכסונית לביטול קצף הבירה; אתה נותן לזה לזרום לשניה ואז מצמיד את הכוס. כופה עליה את עצמך. מהפכה מספר תשע. מהפכה מספר תשע. 
בסיום ההופעה מתחילים להגיע אנשים לפרוט שטרות של חמישים. הם רוצים לנקות עצמם מאי נעימות ליד אלה שיושבים בשולחנם. הם חוזרים לשולחן עם הסכום המדוייק. פרוט.
 
                                                            ****
הופעת קאוורים של אלבום כפול יכולה לעזור לך. היא יכולה להגיד לך איפה אתה בחיים שלך, מי האנשים סביבך באותו רגע, כמה אתה מבוגר מהם, כמה פוטנציאל היה לך. הוא תיכף נמוג ואתה נשאר בעבר שלך, באיך הוא יכול היה להיות אחרת. אחרי הכל אני ממלא חורים בהופעת קאורים, אני חושב שזה אמר הכל על אותו ערב. אני דהוי כמו חולצת מלצרים שעוברת ממשמרת למשמרת.
את השיר הבא פול מקרטני כתב על הכלבה שלו. את הכתבה הבאה הכנסתי לכיס הקידמי בשטרות נייר.

(מתוך 'ישראל היום')

 

וזה לגבי מוצ"ש הזה, אם יש לכם מצב רוח.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גרי אפשטיין  On דצמבר 31, 2008 at 10:25 am

    איך לא פלירטטת עם טקס-מן פה לא ברור לי, לאור המצב הכלכלי וכו…

  • אודי שרבני  On דצמבר 31, 2008 at 10:26 am

    כי זה מריבולבר, ולא מהתקליט הלבן.
    גרי, לא מתאים.

  • בנימין  On דצמבר 31, 2008 at 12:17 pm

    לא יכול לומר בדיוק מה מצא חן בעיני כאן, אבל זה מרגש באיזושהי נקודה. לא בנקודה של הביטלס, כי אני מהצעירים שאתה מדבר עליהם, אז אני לא מבין (מספיק) מהחיים שלי.

  • גלית חתן  On דצמבר 31, 2008 at 12:34 pm

    מאוד מאוד
    משאירה טיפ וירטואלי

    🙂

  • זה שתקוע בפיפטיז  On דצמבר 31, 2008 at 2:29 pm

    איך לא פלרטטת עם גלס אוניון עם כל המחשבות הרפלקסיביות האלו.
    נסה לחלטר בתור משורר חצר.

  • מרית  On דצמבר 31, 2008 at 5:40 pm

    הזכיר לי סיפור של היינריך בל על איש אבוד ומובטל שמוצא בסופו של דבר עבודה במופע של קרקס בתור זה שמטילים עליו סכינים

  • אודי שרבני  On דצמבר 31, 2008 at 9:04 pm

    בנימין, תודה. וקדימה, לעבודה. יש הרבה ביטלס בשבילך.

    גלית,תודה. קחי עודף וירטואלי.

    פיפטיז, תודה גם. בטקסט המקורי בהקשר כוס הטיפים והלימון, רציתי לכתוב כוס בצל, מעיין פארפארזה על משקפי בצל.

    מרית, תודה גם. יש הפנייה?

  • מרית  On דצמבר 31, 2008 at 10:02 pm

    זה מספר סיפורים "הרכבת נהגה לדייק" שיצא במסדה לפני עידן ועידנים. הסיפור נקרא "האיש עם הסכינים"

  • אודי שרבני  On ינואר 1, 2009 at 2:09 am

    תודה

  • שרון רז  On ינואר 1, 2009 at 8:42 am

    פוסט מהביבים…
    אהבתי
    שנה טובה, עם עבודה פורייה, מתגמלת ומספקת

  • אודי שרבני  On ינואר 1, 2009 at 11:18 am

    תודה. גם לך שרון.

  • דרור פויר  On ינואר 1, 2009 at 12:27 pm

    יפה מאוד. דהוי כמו חולצת מלצרים שעוברת ממשמרת למשמרת – זה משפט לפנתיאון

  • אודי שרבני  On ינואר 1, 2009 at 12:49 pm

    תודה דרור

    תבוא יום שבת אם יוצא לך

  • חן  On ינואר 2, 2009 at 12:50 pm

    בקרוב:
    מפתקאות כיס של סופר מצליח/של בעל טור פופולרי בידיעות

  • Shoegazer  On ינואר 2, 2009 at 2:07 pm

    אני מבינה בדיוק למה עצרת בעד עצמך עם הסיפור על גניבת האישה
    אני מוצאת את עצמי לעיתים קרובות מפלרטטת עם גבולות הטרחנות כשיש צעירים בסביבה 🙂
    תחושה די מבאסת
    כתבת יפה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: