מפתקאות כיס של מובטל (2)

ואז הבנתי, 'תיסלם'. אנחנו בשנות השמונים, שוב. לא, לא מדובר בענייני רטרו מעייפים נוסח חותלות, טייצים, סמנתה פוקס וכו', אלא במצב, שוב 'המצב', של שנות השמונים.
הדולר יורד, אין עבודה, מפוטרים, מלחמה בפתח או בעתיד, תופים אלקטרוניים עם סאונד מחיאת כפיים מוחזרים, והקולסאום עובד. היה זה בנק דיסקונט שלקח את להקת תיסלם עם שירם 'חצבים פורחים' ופרסם את 'מועדון חצב' של הבנק.  המצב חצב, אם כן. שוב.  
עכשיו, בואו אני אספר לכם קצת על הפרח הזה, החצב המצוי; פריחתו היא בסוף הקיץ (ישראל 2008)  הוא צומח בחום למרות ובזכות המחסור במים (ישראל 2008) והוא שימש בארץ-ישראל לסימון גבולות שטחים חקלאיים (אל תבוא לפה, אין פה עבודה. ישראל 2008). מה המצב? חצב. מה שלומך? תיסלם. ואני הולך בין אנשים ברחובות ומבקש מהם שיספרו לי משהו שאני לא יודע. אין כאלה.
 
                                                            ****
השבוע הלכתי לעוד ראיון עבודה. זאת אומרת, ידעתי שלא יקבלו אותי, אבל שמעתי הרבה על פינת הקפה שמשרד הזה. סיפרו לי שיש שם ספות עור, הרבה סוגים של קפה, אפילו סיפרו לי שזה בנוי מרמפה עם מדרגות. אני אוהב פינות קפה מורמות מהעם, הרי אם אני נח או לוקח שקט ממה שאני צריך לעשות אז אני רוצה לראות את כולם. עובדים. כמו נמלים. לבחוש. מימין לשמאל. לטעום. לא להיות מרוצה. להוסיף סוכר. לבחוש שוב, הפעם משמאל לימין. להסתכל איך אני לוקח הפסקה ממה שאין לי. להתמזג. להיות בפינת קפה. לנח מעבודתי. לפעמים אני חושב שכל מה שאני רוצה בחיים זה להיות בפינת קפה. ופינות קפה, תאמינו לי, אני טוב בהן. כל מה שיש לי זה רק פוטנציאל לשהייה בפינת קפה משרדית; לקחת הפסקה מעצמי אל הפסקה אחרת כי אני ה'בין לבין', אני לא הטקסט עצמו, אני הערות השוליים. שמחתי בחלקי על ראיון העבודה הזה.
הגעתי בשעה היעודה, אמרו לי להמתין, אז הלכתי לשבת בספה הפשוטה ביותר והסתכלתי איפה אני לא אעבוד. חלונות המשרד השקופות של כל הקומה המשרדית הוכיחו לי חד משמעית שפתיחות יתרה מדי היא ההפך מכנות. היא הסתגרות בשיגרה המציצנית. היא תעלול שווא של משפחתיות משרדית. צפיתי עליהם מפינת הקפה, אל תוך חדריהם. איך הם קבורים בעבודתם. בחשתי מימין לשמאל. ראיתי שלושה בחדר. אחד יושב ומסביר, ושתיים מקשיבות. זאת השעונה על הקיר מאוהבות בו. הוא לא יודע את זה כי הוא לא בפינת קפה. מורמת מהעם. בסוף הם יצאו והוא סימן לי לבוא.
 
                                                            ****
"שלום"
"אהלן נעים מאוד. אני אודי".
"כן, אני יודע. בוא אני אגיד זאת בכנות; אם לא היית מכיר את גיל לא הייתי נפגש איתך בכלל".
"כן, אני יודע".
 
                                                            ****
 יצאתי החוצה משם, אל שנות השמונים. העבשות. אל הקריסה. אל העולם הגדול, זה המגדיר אסקפיזם, זה המגדיר בועה, זה המפוצץ בועה. זה המדבר בבוז על חלונות שקופים משרדיים. זה שמוכר לי סיגריות בודדות, ללא קופסא.
אני אוהב לקנות סיגריות בשקל. אני לא מתעמת עם קופסאות. אני לא מתעמת עם העולם. אני צרכן של כל החברות. אני נע בין מצבי רוח של טעם. אני קונה סיגריות בודדות לפי הצליל שלהם. סיגריות בטעם אונומטופיאה. אני מעשן חברתי, אבל לא חבר של אף מעמד.
ואז הבנתי, המצב חצב. סתם צמח שרק נראה חסון ובעל אמצעים. צמח נחשב למבשר הסתיו, אבל הוא גודל בחום, בלי מים.  וזה המצב. חצב. אפשר רק להסתכל עליו, להגדיר.

                                                            ****
בערב, בבר השכונתי:
"מה המצב?"
לא עניתי. לא אני זה שיפול לפארפרזות שרק אני מודע להן.
 

(מתוך 'ישראל היום')

 

 

 

*ובינתיים, הופעתי באוזן השלישית כאן

*לעידכון רשימות חדשות מהאתר שלי לחצו כאן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יואב  On דצמבר 9, 2008 at 9:12 am

    אנחנו בשנות השמונים, אבל בתור כאלה שנולדו בשנות הארבעים.

  • איילת  On דצמבר 9, 2008 at 10:22 am

    זה היה עצוב.

  • מירי  On דצמבר 9, 2008 at 10:37 am

    תחזיק מעמד. רק נעבור את השנים הקשות, ויהיה 'חברים' ו'סיינפלד', ואפשר יהיה להשיג קפה נורמלי בכל חור, וכל המסעדות התימניות יהפכו לפריט איזכור תקופתי אותנטי בסיפורים נוסטלגיים, ואת התספורת המשונה של אוחנה יחליפו קרחות, ויהיה שלום עם ירדן, וראש הממשלה יירצח. אתה יודע מה – עזוב. פעם אחרת.

  • אבא גינדין  On דצמבר 9, 2008 at 12:34 pm

    יפה ועצוב.

    רק תיקון קל, מועדון החצב, על תיסלם והתקליטון הכחול שקיבלו חבריו, היה של בנק לאומי
    לבנק דיסקונט היה מועדון אחר שהוציא תקליטי אוסף עם עטיפה ירוקה (עד 18, אולי?)

  • זה שתקוע בפיפטיז  On דצמבר 9, 2008 at 12:58 pm

    אין לי משהו ענייני להגיד, אבל כשממש דחוף להחמיא אז צריך גם.

  • אודי שרבני  On דצמבר 9, 2008 at 2:27 pm

    יואב, המוזיקה של שנות השמונים זה גרוע. משם , נגבר על דברים אחרים אולי.

    איילת,
    יש דברים עצובים יותר.

    מירי,
    הצחקת אותי. סיינפלד? תני להמר שיחליפו לו את האבא בפרקים הראשונים אבל יעבירו את זה כאילו כלום

    אבא גינדין
    תודה, ואתה צודק. לא פלא שאין לי עבודה? תחקיר עיתונאי ממש גרוע מצידי

    זה שתקוע בפיפטיז
    תודה.רבה.

  • אבי לן  On דצמבר 9, 2008 at 3:31 pm

    בטעם אוכמניות
    🙂

  • גרי אפשטיין  On דצמבר 9, 2008 at 3:48 pm

    אצלנו באייטיז היה אחד קראו לו סופגי היה הולך עם הידיים מתנפנפות לצדדים

  • אודי שרבני  On דצמבר 9, 2008 at 4:37 pm

    אבי,
    אוכמניות? אנסה בהקדם

    גרי,
    נשמע כמו ליאם גאלגר

  • בנזין  On דצמבר 9, 2008 at 10:34 pm

    הייתי אומרת שהמובטלות(שורוק בו') עושה לך טוב
    אבל אתה טוב בכל מצב
    אתה
    הייתי אומרת 'עושות לך טוב' אם היה חולם (פתח בל') בו'
    הייתי אומרת חולם(צרה בל') אם זה היה רלוונטי

  • אודי שרבני  On דצמבר 9, 2008 at 10:46 pm

    לא הבנתי

    אני בכלל לא מבין בענייני ניקוד

  • עד 18 לצעירים  On דצמבר 10, 2008 at 8:10 am

    מה עוד היה אז?
    טופר
    רבינטקס
    בירה מכבי
    שקם אבן גבירול

  • חן  On דצמבר 10, 2008 at 8:28 am

    אחלה שיר
    והטורים שלך הם אסון למשק. כל אלה שיקראו אותם ברכבת יאבדו את המוטיבציה לעבור את הראיון הבא.

  • אודי שרבני  On דצמבר 10, 2008 at 8:59 pm

    היה ראש אינדיאני, ג'ורדאש, סאבי
    וזה רק אופנה

    חן,
    תודה שישארו ברכבות?

  • חיליק  On דצמבר 17, 2008 at 1:05 pm

    מצוין כתמיד.
    ולא מזמן נזכרתי פתאום בסאבי, מין זיכרון ילדות רחוק. לא הצלחתי להזכר איפה היתה החנות, עד שאבא הזכיר לי (בית קלקא)

  • אודי שרבני  On דצמבר 17, 2008 at 2:18 pm

    תודה חיליק

  • רועי  On דצמבר 20, 2008 at 11:54 pm

    מעולה ונהנתי מכמה טקסטים שכתבת באתר מאוד כנה
    וגם הקריאה חזקה
    אני מקווה להגיע שתופיע בפעם הבאה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: