ארכיון חודשי: נובמבר 2008

פייסבוק זה הכיפה אדומה החדש/ פיצה שרגא זה הספאם החדש – ממצאים נוספים?

שלחו לי עכשיו את זה

 

וזה בהקשר למה שכתבתי היום מוקדם יותר:

 

 

מסתבר שיש איזו פיצה מה קוראים אותה 'פיצה שרגא', והיא קרוייה על שם אחד מה קוראים אותו שרגא.

עכשיו, מה הסתבר? הסתבר ששרגא זה, לא התייחס לילד שרצה לקנות ממנו מיץ ענבים ופיצה. מה קוראים אותה משולש.

הילד ביקש שלוש פעמים, ולא נענה. מה קוראים את זה 'כן בקשה, מה לא בשבילך'.  לפני כן, אמו ציידה אותו בשטר של עשרים וצפתה בו איך הוא קונה משולש וענבים. 

ובקיצור, מפה לשם, שרגא הזה התעלם, האמא כעסה, אמר לה משהו כמו 'פה מזה לא בית ספר, תגידי לי את מה את רוצה , אין לי זמן ללימודים' . מה קוראים אל תתגלחי עלי.

 

עכשיו, אני לא מכיר את השרגא הזה, לא מכיר את האמא, אני כן אוהב פיצה עם אנשובי ובגלל זה אין לי חברים, אבל פתאום אני קולט הפגנה קטנה באינטרנט; נפתחה קבוצה בפייסבוק ששמה "מחרימים את פיצה שרגא בדיזנגוף סנטר". והזילות הזאת, הו, הזילות הזאת של הקמת אידיאלוגיה ובעקבותיה ההצטרפות העדרית לקבוצה הזאת, רק מראה כמה המשלושים לא נחתכים פה עם גלגלת לשמיניות. סתם כל המדינה הזאת זאת פיצה עם בצק שלא תפח טוב ואתה רואה את הבועות של הגבינה.

כמה קל להוריד בעל עסק פה, כמה קל (אולי) לעשות לו כיפה אדומה, כמה קל להצטרף למשהו לא מוכח, כמה קל לצקצק בלשון כי 'אוי אוי, הילד לא נענה בפעם השלישית', כמה קל להיות מוכר לא מסביר פנים, כמה קל לא להבדיל (אולי) בין ספאם של(אולי) מתחרה של בעל עסק אחר.

 

ורגע,

אני רק מעלה השערות, אני לא באמת יודע עד הסוף, והכל יכול להיות נכון, ואני כן בעד חיוך של אנשי דלפק.  אבל מי שלא יודע עד הסוף לא מצטרף ולא מעביר את זה הלאה.

ופה בדיוק נופל הפייסבוק. לצלחת אנשובי. אנשים לוחצים על הצטרפות ואין שונה בזה מדואר זבל. רק שהפעם דואר הזבל מיוצר משמועות, אבל אם הוא בכותרת סיפורית קבוצתית אז הוא "לא דואר זבל".  

 

תראו מה הולך פה

http://www.facebook.com/group.php?gid=37419217257&ref=mf

 

 

לגבי המעברים המוזיקליים בתכנית האח הגדול

שמעה אוזני מעבר מוזיקלי בתכנית הזאת. גיטרה אקוסטית. וזה היה לי מוכר. ואז זה הזכיר לי את ההתחלה של זה:

 

 

 

 

 אין לי איך להוכיח שהמעבר המוזיקלי בתכנית 'האח הגדול' דומה, או משועתק כי לא נראה לי שאמצא את זה בין הפרקים של התכנית, וגם היי, עד כאן. ובכל זאת. הרימו אוזן שאתם צופים בשידורים. לפי דעתי זה על תקן גניבה.

 

*עוד בנושא כאן

תסביך ג'ון לנון (שיר חדש)

לקריאה ב Ynet לחצו כאן

 

 

 

 

 

לכלוך באוזן/ הזמנה

לוקח חלק ב"לכלוך באוזן", ערב שמארגן לאון פלדמן, הנפוליאון, בשישי זה, 21/11, באוזן השלישית.

אקריא כמה מהעניינים שלי בליווי הבססיט עילי אנגלרד.

 

זה לפייסבוקים.

 

DirtyOzen 21.11 by leonapoleon.

נסיון נואש לאיגוף פירצה לשונית בין רווחים של ספסל ציבורי (בעקבות הכתבה בערוץ 10)

 

 

ראיתי את הכתבה על ההוא מ'מומנט' שהיה הנסיך של ירושלים/ עם קפה מצליח ומכונית כסופה/ וכסף גדול, כסוף. /ראיתי את הכתבה עליו, על ההוא מקפה 'מומנט'/שהיה עד הפיצוץ. ואחרי הפיצוץ/כי ככה זה אצלנו בארץ, אנשים לפני פיצוץ. ואחרי פיצוץ/ (אצל נוצרים זה לידת ישו)/ והראו תמונות של פעם, ותמונות של פעם זה תמיד וידאו חתונה; איכות משפשפת לך קרנית של עין/ אבל אנשים שמחים/ רוקדים ריקוד וידאו חתונה/ מרצדים עברם עם ידיים בצדדים ללא שום קצב/ (אפילו היה שם אחד עם שיער כחול. כבר לא יהיה לו מה להרכין).

 

ראיתי את הכתבה עליו, על הבעלים של קפה 'מומנט'/ לשעבר/ שהיום מסתובב שעות ברחובות/ ולא ישן/ וממלא מים בברז החינמי של הסניף התלאביבי, של איחוד הנסיכויות/ הירושלמי/ החדש/עם המיקרופון/ והמספרים/ והקפה הקר/ והסנדוויץ'/ והאפשרות לחצי סנדוויץ'/והשוקולד שנותנים ליד, שהוא הנסיך האמיתי של ירושלים התלאביבית החדשה/ שוקולד ליד.  

 

והזמן הוא תחרות משיכת חבל; צד אחד לפני פיצוץ/ צד אחד אחרי פיצוץ/ ובאמצע בור/ מוגש ליד.

 

ראיתי את הכתבה על יורם כהן מקפה מומנט/ ראיתי את הכתבה על יורם כהן מקפה רגע/ ו'רגע', ככה אני זוכר מהיסודי, הוא זמן בלתי מוגדר/ ורק לזקנים מותר להגיד 'כמה רגעים'/ כי קימה מספסל של זקנים לוקחת כמה רגעים/ אבל לעזאזל, כמה רגעים זה ה'כמה רגעים שלהם'.

 

והבעלים של קפה רגע מסרב לישון על ספסל/אלא רק לשבת/שלא תצא פירצה לשונית/ בלילה/ בין רווחי ספסל שיוצרים המתנה/ בשאר הלילות, בשאר הימים, בשאר  החיים שבורחים מחיים אחרים, מריח אחר, מפתיחות אחרות, ממכוניות אחרות, מפסיכאטרית עם שפתיים עבות, מבעלים חדש עם חיתוך דיבור קרח, מעיתונאי בלי ביצים (אפילו קרחות), מ'ביטוח לאומי נמסר' של סופי כתבות, מהורים שכולים מפגינים, מחזרה לשיגרה, מחזרה לשיגרה כמתן תשובה לחזרה לשיגרה/ זה הכל ליד, לא נפתח/ כמו שוקולד של קפה תעשייתי שמוגש ליד/ ואנשים לוקחים אבל/

הם/ לא משתמשים.

 

 

 

 

*מתוך "ידיעות תל אביב". השיר נכתב בעקבות הכתבה בערוץ 10 שאפשר למצוא כאן

                                   

*וזה אני עם "השאלון", שהיה כיף לקחת בו חלק.

 

 

 

מספור טורים אישיים. בחירות. האח הגדול. מפתקאות כיס של ירקן.

נמצאים כאן

רשימת שירים בטוש שחור

 

 

יש שם מישהו בקהל

שתיכף יגיד שלקחו לו

את הזמר.

הוא סופר אנשים

הוא מכיר מעברים

"אני זוכר הופעות של שישה אנשים"

מחפש לזה אישונים.

לא כל אחת ראוייה להופעה של הזמר

כרטיס אחד, בבקשה

מטבעות של עודף זה לצד שמאל

של הג'ינס.

 

יש תקליט שאמור לצאת

וכולם מחכים

יש זמר מאחורי פרגוד

ממצה מחשבות.

משפטים של תודות

נרשמים על נייר-

הוא ישכח כמה בדרך

מנסה לשנן

ואחרי זה מרפה

יסלחו לי מי שלא

זאת הופעה ראשונה

קופץ על מציאה

אחרי זה נשען על זה

מתרגז

ושוב מרפה

 

כמה דקות לפני

רשימת שירים בטוש שחור:

יוסי על הסאונד

מירי על האהבה

רונן על התמיכה

ערן על העצה

אלה מההתחלה.

הוא מעביר שם אחד יותר  למעלה

מעדכן בדפים של הלהקה. 

 

 

 

אני הדבר עצמו

 

 

פעם הייתי מוציא את כולם מהסיטואציה

במבט על

במבט על

וככה כבר היו שוכחים

או יותר נכון היו מתרכזים בשאלה

למה אני עושה את זה

הייתי מוציא אותי, אותם, אותן

את כולנו מכאן

כן-

המתקדמות, הן כבר היו הולכות מהר לשאלה

למה אתה עושה את זה

אבל גם אותן הייתי מוציא מהכל

במבט על

על מבט העל.

 

פעם הייתי זמר שעומד על הבמה שאומר

כאן כאילו אני אומר תודה

כאן כאילו אני מדבר בין השירים

כאן כאילו אני אומר תן לי עוד מיקרופון

היי, באמת היו פעמים שהתכוונתי-

זאב

זאב

זאב

אני לא שומע את עצמי במוניטור.

 

אבל אף פעם לא אמרתי-

כאן כאילו אני אומר

אני הדבר עצמו

אני הדבר עצמו

אני הוא

הדבר עצמו.

 

זה היה פעם.

עכשיו-

 

%d בלוגרים אהבו את זה: