גול עצמי של מודעות עצמית | אודי שרבני

ציור: יורם קופרמינץ.

ציור: יורם קופרמינץ.

ציור: יורם קופרמינץ.

ציור: יורם קופרמינץ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

היום, אחרי הלינץ', זה כבר לא כל-כך מצחיק. לא שזה היה מצחיק מקודם, אבל זה היה קיים. אם להיות פיוטי ולהיגרר למחוזות מטאפוריים או סתם דימויים עיתונאיים, אז זה "חזר אלי כמו בומרנג." לא, אני מעדיף את "הוא הביא את זה על עצמו." כמה שיותר קלישאתי יותר טוב, שיהיה לכם נוח בראש, סידור בקוביות. "הבאתי את זה על עצמי." יאללה, שיהיה.

אני לא מאשים אף אחד. את מי אני אאשים? את ההורים שלי? אז את מי הם יאשימו? את ההורים שלהם? ככה אני נראה. עד הלינץ' זה היה תכנס-לא תכנס, מסיבה סגורה וכו'. גם אז לא האשמתי אף-אחד. את מי אני אאשים? את שירות בתי הסוהר? מה הם אשמים שאנחנו ממלאים שם את כל האגפים, אז שאני אאשים אותם? ואת מי הם יאשימו? את בן-גוריון? כולה די.די.טי.

האמת שעד הלינץ' גם אני, ממזר שכמוני השתמשתי בי. הן רוצות ככה? הן יקבלו. סך הכל הן באו בשביל זה, ואני, מה איכפת לי לתת? אז אני נותן עד הסוף.

אני משוגע אני, בשביל זה הן באו, לא?

אני מסוכן אני, בשביל זה הן באו, לא?

פתאום יתנפח לי וריד במוח ואני אעשה משהו למישהו, אני אולי אדקור אותו. בשביל זה הן באו, לא? בשביל זה הן אוהבות אותי.

סך הכל אני לא מאשים אותן, זה חסר להן, הדבר הזה. אצלן הכל מסודר כזה, הן צריכות אקשן קצת. הן לא צריכות עוד אחד כמו אבא שלהן. בשביל מה אני פה? אז אני בא לקראתן, אני פתאום מתחמם, בטח אני אזרוק כיסא. לא בשבילי. בשבילן.

ואז אחרי שהפיוז יירגע לי, אני אתן להם את החמימות הזאת, זאת שאין להן בבית. הן ישחקו לי (עכשיו דנה עושה את זה) בתלתלים של החזה ויניחו את הראש הצחור שלהן עליו. דנה, דרך אגב קוראת לי בן- לאדן. סתם, מתוך חיבה.

אחרי זה אימא שלי תעשה להן קובה (סגול מתחת ל-ב) והן מה זה יהיו מאושרות. סך הכל, אני לא מאשים אותן. במה אני אאשים אותן? אז חסר קצת תיבלון באוכל שלהן, אז מה? אצלנו, דרך אגב, בוכים על אמת בהלוויות.

באותו יום כשעליתי על האוטובוס, הופנו אלי כרגיל אותם מבטים, כאלה שאומרים: "הוא עוד מעט הולך לפוצץ אותנו" בשילוב של "רגע, ואם אנחנו טועים? אולי הוא משלנו? עדיף שלא נעשה כלום העיקר לא לפדח ולהתפדח." אני אוהב לראות אותם זזים באי נוחות.

אני כרגיל שוב בחנתי את הנהג, הבאתי לו את הסכום המדויק, כך ששאלה כמו "לאן אתה צריך?" לא רלוונטית, כי העשרה שקלים וחצי, הם בדיוק עד רחוב המסגר, אבל בכל זאת נשאלתי "לאן אתה צריך?" סך הכל, אני לא מאשים את הנהג, יש לי תיק כבד.

אני (שוב) כרגיל, עניתי בשפה עילגת, לראות איפה פה קצה החוט. הרוטינה המשיכה, נתבקשתי להראות תעודה מזהה, הראתי, הנהג התחפר, הזקנה במושב הקדמי נשמה, והכל המשיך כרגיל.

לאט- לאט,המשחק הזה שיעמם אותי. החלטתי להפסיק אותו. לא בגללם. בגללי.

אתמול הלכתי באלנבי. אני רגיל למבטים של האנשים עלי, אני לא מאשים אותם, סך הכל, אני ערבי. זה שאני יהודי מבחינה דתית זה לא מונע את הערביות שלי. את מי אני אאשים? את ההורים שלי? קחו אותי ככה, איך שאני, ושימו אותי בבגדד ברחוב הראשי, ואין הבדל. אולי רק בלי הזקן המעוצב שלי, או הנעליים השיקיות שלי. ככה איך שאני. ערבי.

אחרי זה, כשהתפוצץ האוטובוס, התלכלכתי קצת מדם מזקנה שנפצעה לידי, לא רציני, אבל על טריקו לבנה. כשבאתי לעשות לה חוסם עורקים, התחילו להרביץ לי ולעשות בי לינץ', אבל אני לא מאשים אותם, את מי אני אאשים? סך הכל, זה חזר אלי כמו בומרנג, אני הבאתי את זה על עצמי.

*נכתב ב-2003.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בעדיין  On אוקטובר 8, 2003 at 4:50 pm

    מה, הכל בגלל שלא החלפת לשנהב?
    ואם היית מחליף לשנהב היית מתחרט אחר כך ומצטרף בהפוכה לקשת?

    ססאמו, בטח ערבי. בשוק של סכנין יותר נעים לי מהשופרסל.

    ההליכה הזאת על הגבול, זה כמו לשחק שש בש פתוח, לא?
    העיניים של הנהג, העיניים של דנה, הניצוץ. נותן מלמעלה
    את התבלין של החיים. רק ככה אפשר לקחת את דנה מרס.

    מודעות עצמית, בטח מודעות עצמית.
    הראשונה שהצלחתי ללמד אותה שיש קמץ בקובה, התחתנתי איתה.

  • ר  On אוקטובר 8, 2003 at 10:01 pm

    היית צריך להיזהר קצת יותר…

  • כותרת  On אוקטובר 9, 2003 at 2:36 am

    יש קמץ
    ואני לימדתי אותך את זה

  • udisharabani  On אוקטובר 14, 2015 at 9:58 pm

    פרסם את זה מחדש ב-משלים בגרויות.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: