איאן בראון בהופעה חיה/ אוסטרליה 2008

                                            

                                                           תספורת, פרולוג
העניין עם הירידה לרכבת התחתית זה שאתה מקבל רוח לפנים. מלמטה. אם היה לי שיער הייתי מוריד את הראש כאילו קדימה ואז זה היה עושה לי תסרוקת פוני כמו ההיא, אנג'לה מ"מי הבוס" (לעזאזל, היתה לה תסרוקת מטומטמת כאילו כל הזמן מישהו מאיים עליה עם מאוורר), ואז הייתי לוקח את הראש אחורה וזה היה נעלם.
כל הופעה צריכה להיות במקום שיש בו רכבת תחתית. זהו רוקנרול. כמה תחנות ואני שם. בממלכה.
                                                            ****
                                         משהו על הלהקה הקודמת של איאן בראון
אני חושב שעיתונאים השניאו עלי את הלהקה הקודמת של איאן בראון, או לכל הפחות גרמו לי להקיא בבוקר פתיחת פיסקאות בנושא איאן בראון גם אם הן באות באירוניה על פתיחות אחרות. בכל מקרה, לאות הזדהות עם עצמי, לא אציין את שם הלהקה שאיאן היה חבר בה. לכאורה, אני מעצים את העניין עם אי ציון השם, אבל די, כמה אפשר; התקליט הראשון שלהם. ההמתנה. ההשוואה לתקליט השני. הניפוח האינסטקטיבי של הראשון בהשוואה לשני. הורדת האוויר של השני בהשוואה לראשון. בראון-סקוויר. סקוויר-בראון. אקסטזי.  פתיחת כתבות בנוסח "מי שהיה הזמר של X". פחד. איזה פ.ח.ד. ואיאן כבר ילד גדול. ממזמן הוא לא צריך את זה.
לפעמים אני מפנטז שהרחובות קרים וריקים והפסקאות כולן שלי.


 
                                    בינתיים, ג'ינסים צרים של להקת חימום
הופעת חימום דווקא בסדר. להקה אוסטרלית בשם Belles willring שילוב של ההלא'ז ניגנו ממיטב כספיהם. היה שם אחד עם שפם שכל התפקיד שלו זה לנגן בתוף מרים. לעזאזל, לא הבנתי מה הסיפור שלו. בטח איזה נדחף, חבר שלהם, חבר ילדות, שהם עשו לו מערוף (איך אומרים מערוף באנגלית?), הוא אפילו לא היה בדרגת הסייד קיק כמו ההוא מה"הפי מנדייז" שרקד על אקסטות ליד ההוא עם האף. גם כן, כל האוסטרלים האלה של הרוק, לבושים אותו דבר. סקיני ג'ינס. די עם זה. שיער מדובלל. אחרי זה הוא בא אל בחורות אומר שהוא בלהקה? תוף מרים? שפם?  אבל ניגנו סבבה (איך אומרים סבבה באנגלית? תרשום שזה בינלאומי ותגמור עניין).  
 
 


 (זה אני צעקתי את זה שם בסוף?)

                                    איאן בראון בא לקראתי באותו לילה
איאן בראון בא לקראתי באותו לילה וגמר בשבילי לופים כמו הפיסקה השניה. ראשון עלה נגן הבס/חצוצרה והביא את הפתיחה של הסנדק ואז כשכולם עלו על הבמה (כולל הפרקשייניסט המוסלמי שבגללו ובגלל מוחמד וההר (אם זה נכון)  ביטל את הביקור שלו בישראל ב2001), היית בטוח שהשיר הראשון יהיה TIME IS MY EVERITHING, אבל אז מאית שניה אחרי שהתחיל ליין הבס כבר ידעת; הוא רוצה להיות נערץ. שיר פתיחת תקליט של להקה קודמת הוא שיר פתיחה  של הופעת יחיד הוא שיר פתיחה בשביל לגמור עם זה (מאני היה מבין מה אני רוצה). איאן עדיין רוצה להיות נערץ, אבל רוצה לגמור עם זה ואין כמו פתיחת הופעה לזה. הקול הקטיפתי הזה מבקש את זה מהמאחורה של הראשי "אני רוצה להיות נערץ", כאילו זאת טיפת מים אחרונה בנווה מדבר, אבל לא בצורה כוחנית, אלא כהוויה. כהוויה, כי יש אנשים שלא יכולים שלא להיות נערצים; אובר מודעות עצמית שהולכת למקום שאין בו קהל, משאירה מניירות זרוקות על הריצפה. זרוקות כמו  גרביים עשויות פוטנציאל שאין בהן מימוש.
לפעמים אני מפנטז שהרחובות קרים וריקים ושיש לי שימוש בגרביים שכאלה.

 
            
                        מחשבות של תהילות עולם בשביל להרגיש שאתה יחודי
איאן בראון רץ במקום. פשוטו כמשמעו; הוא לא רוקד, הוא פשוט רץ במקום כל ההופעה. כן, מדי פעם משלב תנועות ראפריות של ידיים באויר וסימני וי עם האצבעות, אבל בעיקר רץ. מה שהתחיל לפני כמה שנים בהליכה במקום ומעין הרמת ברכיים- עבר לריצה. הוא גם מזכיר את אמיר צורף (ג'ינג'יות, נוער שוליים, עמיר לב. א.ש? שיהיה א.ש) ואם הייתי מישהו שמתעסק בתהילות עולם, הייתי מוצא מסקנה לגבי, נניח; אני היחידי בעולם שהיה בהופעה של איאן בראון שחשב את המחשבה הזאת שהוא מזכיר את אמיר צורף, ואם במקרה היה עוד ישראלי בהופעה הזאת שחשב את המחשבה הזאת, אז הייתי מצמצם את זה לזה שאני היחידי בעולם שהיה בהופעה של איאן בראון עם חולצה חומה, ראש מגולח, מצית ירוקה, ושחשב את המחשבה הזאת.
לפעמים אני מפנטז שהרחובות קרים וריקים ושאין סברה בעולם שלכל אחד יש אח תאום בעולם.


 
                                    סך הכל 22 גיטרסטים שרצים אחרי כדור
 חמוד, איאן בראון. שלם. לא ערס ממנצ'סטר ולא בטיח. זאת אומרת, הביא מוחטה בתחילת ההופעה, אבל זאת הייתה מוחטה שמכניסה אותך לסיטואציה, אחת כזאת שעוזרת לך לחיות בסרט של עצמך, אני יודע- אני עושה את זה מול המראה או כשאני משחק כדורגל. אתה צריך לתת מוחטה על האדמה שאתה דורך עליה בשביל לתת שואו, אבל גם להוריד את עצמך אל הקרקע. רק מי שנותן מוחטה על המגרש שהוא יעשה עליו אחרי זה גליץ' יכול להימצא בסיטואציה. בהווה.  
ואם כבר כדורגל אז נמשיך. ה'מטרו' הזה בנוי כמו יציע עמידה של כדורגל אנגלי. לא רק זה,  אז גם כשאיאן  בראון עלה על הבמה הוא מחא כפיים עם ידיים למעלה כמו שחקן שלפני משחק. לא רק זה, אז גם היו מלא אנגלים. לא רק זה, אז  הם צעקו את השם שלו במנגינה הזאת של HERE WE GO  האצטדיוני. לא רק זה, אז גם אני והם היינו שיכורים. שמעו, שתיתי קצת. יש להם באוסטרליה את הבירה הזאת, VB, אז שתיתי כמה פחיות יפות. 5.  פחית אחר פחית. זה טוב החרא הזה (זה חרא החרא הזה) ב my star כבר הדלקתי סיגריה; איזה כמה בריטים נתנו לי אישור מעושן כזה של הזזת ראש עם הקצב. לפני זה אמרתי להם "קן יו פיקצ'ר מי?" אז גם אם הם רצו הם לא יכלו להתלונן על העשן. שיר ועוד שיר ופתאום הגרלת גיטרה. פנדר סטאטוקסטר לבנה. איאן נותן כוס למישהו בקהל וזה שולף מספר. הוא מקריא "נומבר פורטי". שכונה, אבל עבר. בישראל זה היה מה קוראים חלטורה, אבל פה זה עבר. בישראל לא עוזבים את האנשים, פה עוזבים אותם יותר מדי. אריק איינשטיין (להבדיל אלף אלפי הבדלות ואם לא הבנתם- אז לטובת אריק) מקבל קיטונות אש מכל מיני ממלמלי שפה עליונה של לפני זקן ראשון על התמסחרות לחברת סלולאר, ופה, איאן בראון, ממלכה בריטית, עושה בינגו. מה קרה? טוב. מוש בן ארי לא קשור, אבל עדיין.
הקהל בטירוף. דגלים עם הדיוקן שלו. שירה אדירה. כל מילה בכל שיר נאמרת עם עוד אלפי אנשים. הבנאדם תזזיתי, פרופומר של עמידה נכונה- יש כזה דבר. זורקים עליו בירה- הוא מעיף כוס. שופכים עליו מים הוא מרוקן על הבנאדם שני בקבוקי מים.
צפוף, חישוב מהיר של ענייני צפיפות הראה שייקח לי שעות להגיע לבר לעוד פחית, אז מה עשיתי? עשיתי כאילו אני מקיא- החזקתי את הפה  ופינו לי את הדרך. סתם, לא באמת, אבל שמעו, איך שהייתי שיכור (שמעו, איך שקראתי שוב את התפסן). היה שם איזה נבלה עם גב ענק בדרך לפחית בירה, מאלה שמשחקים אותה ש'לא זזים בהופעות כי באנו לכאן לראות הופעה ולא לעשות טיילת'. שמעו, איך עברתי אותו ואחרי זה נתתי עליו מבט שלא יתעסק איתי. שמעו, איך שהבירה הייתה טובה אחרי זה. שמעו, איך שהמצאתי קללה חדשה;
Why don’t you go google yourself, ha?   


 
                                                משהו על מצלמה דיגיטלית
שמעו, לא מזמן קניתי מצלמה דיגיטלית וזה השתלט עלי. הזמינות, הו, הזמינות! (כתבתי על זה פעם) זה גורם לך לצלם כמו אדיוט כל שניה ומה שקורה זה שאתה לא נמצא בהווה, אתה לא נהנה בהופעה. אתה מנסה לנוע בין תמונות עם אישונים אדומים לבין וידאו, לבין אופציית לילה, לבין אופציה אוטומטית, לבין פלאש לבין חזרה באוטובוס וצפייה במה שצילמת, ואז לירידת המתח; אוקיי, מה עכשיו? אפילו אין לך צורך בתמונות כי במצלמה דיגיטלית הקליק הוא כמעט רק בשביל הקליק. בכל מקרה, עזבתי את זה בזמן במהלך ההופעה. עזבתי את זה כי עוד שניה חשבתי שאני אגמור כמו איזה בימבו שאתה רואה במועדונים, מאלה שמצטלמת ואחרי שניה מתקבצת עם שאר חברותיה סביב המצלמה לראות "איך יצא".
לפעמים אני מפנטז שהרחובות קרים וריקים ממצלמות (אבל לא מבימבוז יפות).

 
                                                רכילות זולה מהINBOX         
השירים היו ברצף, כמעט בלי דיבורים. ככה אני אוהב (ככה אני צריך). סך הכל ארבעה מהלהקה ההיא ( I wanna be adored, I am the resurrection, made of stone waterfalI), ובחלוקה שווה בין שלושת האחרונים שלו. ואם אנחנו כבר ב"שלושת האחרונים שלו", עשו לעצמכם טובה ותלכו לחמור הקרוב לדסקטופכם וקחו את music of the spheres, אחד מהאלבומים הכי טובים אי פעם (לא משנה שיש מיליון).
 ניסיתי להשיג ראיון איתו כמה שבועות לפני. שמעו, תחלופת המיילים ביני לבין ההפקה הייתה מצחיקה. לך תביא להם חומר באנגלית עכשיו. לך תביא הוכחות. יש לי תעודת עיתונאי וכל זה, אבל בינינו, אפשר לקנות את זה בקוואסון. רציתי לשאול את הבנאדם כמה שאלות.
"זה בסדר, יש לי כרטיס, אני לא בשביל לקבל חינם"
"מאיפה אתה"
"אני מתל אביב, יזראל"
"אתה כותב איפה?"
"יזראל"
"היום?"
"מחר".
"לא באמת, למי?"
"אני צריך להציע את זה למישהו".
"אה".
"אה".
שמעו, איך שזה לא הצליח. שמעו, וכבר היו לי כמה שאלות. נניח;
*למה לא החלפת אף פעם את החולצה ההיא? כל הקליפים וכל ההופעות עם הלהקה הקודמת שלך עם אותה חולצה.
*כמה אתה חושב שהיא שווה עכשיו בebay?
*למה לא באת בסוף לישראל?
*(ובהתאם לתשובה הקודמת) אם ככה אז למה עכשיו?
*אתה חושב שהתעסקות פוליטית גורמת למוזיקה לדיכוטומיה אצל אנשים ואז הם אומרים "מאז שאיאן בראון התחיל להיות פוליטי" ומתחילים לקבוע תאריך של לפני ואחרי אפילו שהמוזיקה לא השתנתה?"
*מה איאן בראון של היום היה עושה כשהחשמל היה מתנתק באמצע הופעה טלויזיונית.זה קרה לכם בהופעה הטלוויזיונית הראשונה שלכם. צעקת אז "חובבנים" בשידור חי והיית במצב די אגוטריפי.
אני מניח שעכשיו היו טופחים לי על הכתף ואיזה יפני מ"טוקיו עכשיו!", עם תסרוקת מוד היה נכנס לשאול שאלות.

                                                            קרחת, אפילוג
ההופעה נסגרה עם  F.E.A.R המופתי. האוקרוסטיכוני. המקום התרוקן. הסתובבתי עוד קצת. לא יודע למה, אני אף פעם לא יוצא ישר אחרי הופעות. עוד סיגריה. עוד לגימה שנשארה. רחוב ג'ורג' (בלי מלך) התמלא בשיכורים של אחרי הופעות. התחלתי לצלם. שמתי על וידאו, באה אחת מולי, התחילה לצלם אותי. צילמתי אותה מצלמת אותי. מבטא כבד. היא חשבה שאני צרפתי ("אבאש'ך מתלהב שבחו"ל חושבים שהוא איטלקי/צרפתי"), נגמרה לי הבטריה והלכתי. אחד נשאר זרוק על הריצפה, שיכור. משטרה סביבו. הלכתי לאוטובוס. תיכף יעלו עוד אנשים וכרגיל יהיה את השיכור התורן שצועק לפומית (איך אומרים פומית באנגלית?). הבדלים, עולמות אחרים, הכל פה כאן ועכשיו, אתה אוהב את זה. אחרי זה אתה מתעב את זה. תשע שעות אחורה זה ישראל. בז'בוטינסקי ממול המשטרה ברמת גן, אנשים קמו עכשיו משבעה. היו כל כך הרבה אנשים שהגיעו אז הקימו בנוסף סוכת אבלים למטה בחצר במשך שבוע. כבר לא היה לה שיער והיא לא דיברה. קרחת. איך אומרים שבעה באנגלית? איך אומרים אשה שאתה מאוד אוהב? איך אומרים דודה? איך אומרים דברים שאי אפשר להסביר לאנשים פה וכפועל יוצא, כמעט אינסטקטיבי, להתנשא מעליהם בגלל זה? הכל הפוך.
אומרים שבאוסטרליה, המים בכיור יורדים הפוך, מתעגלים הפוך ואז יורדים למטה לניאגרה. פלנטה אחרת. ובכן, מה תעשה שתמצא את ה-לעולמים? לעולמים ועוד יום.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עומר  On אפריל 4, 2008 at 7:55 pm

    תשמע, נתת פה כתבה משובחת

    מצוין

  • איתמר  On אפריל 5, 2008 at 8:17 pm

    כיף לך שראית אותו וגם היית באוסטרליה

  • אודי שרבני  On אפריל 5, 2008 at 11:44 pm

    תודה עומר, כיף לשמוע

    איתמר, תודה גם
    הוא מגיע לארץ אז קדימה

  • שרון רז  On אפריל 11, 2008 at 3:24 pm

    מעולה
    פוסט גדול
    אני כבר מחכה לראות אותו
    לא ידעתי שהוא עושה רוזס בהופעה, נהדר

  • ינון  On אפריל 12, 2008 at 7:43 am

    זכית בsubscription 🙂

  • בסיסט מופנם  On אפריל 15, 2008 at 2:41 am

    אחלה של פוסט.
    הכל מתחבר אצלך תמיד בכתבות, אז כבר אין צורך לשאול איך באוסטרליה.

  • אודי שרבני  On אפריל 15, 2008 at 3:56 am

    שרון,
    תודה. הוא עושה גם עושה
    I am the resurrection
    נשאר בראש הרבה זמן אחרי ההופעה
    ינון,
    זכית בתודה

    בסיסט
    אייקון של חיוך, הא?

  • שי  On מאי 5, 2008 at 12:44 pm

    אחלה ריוויו.
    שבעה-colloquial
    מערוף-an arabian translation of "act of grace"
    😛

  • אודי שרבני  On מאי 5, 2008 at 3:49 pm

    תודה שי

    an arabian translation of "act of grace
    גדול

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: