לא בוכים בחנות ספרים

 

 
ילד מפונק נסחב בעגלה
ממזמן הוא כבר היה צריך ללכת
או יותר נכון
שאמא שלו לא תצא עם האופצייה העגלתית
מהבית.
הוא נשען על זה כל פעם מחדש
רואים את זה.
הוא שמן
נהנה מהבכי של עצמו
נהנה מהסוף של צרידות קולו
איך שזה לא נסחב
בסוף
איך שהוא בוכה
בגלל שהוא בוכה
איך שהוא נהנה
בגלל שהוא נהנה.
היא סוחבת אותו בחנות ספרים
היא מחפשת ספר בחנות ספרים
עם ילד שמן בעגלה
שלא צריך עגלה
שבוכה
שמתלהב מהפעם הראשונה של גילוי
סיומת קולו הבכיינית הצרודה
היא סוחבת אותו
ואומרת לו
לא בוכים בחנות ספרים
לא בוכים בחנות ספרים
חשבתי על זה שמזל
שהוא לא ילדה
אחרת הייתה גודלת ואומרת
למישהו שדווקא כן מוצא חן בעיניה
לא נותנת טלפונים במועדונים
לא נותנת טלפונים במועדונים
לסוג הבחורות האלה
הייתי אומר פעם
(לפני שהתעייפתי)
תחשבי שאנחנו בחנות ספרים
תחשבי שאנחנו בחנות ספרים.
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ריקי כהן  On ינואר 2, 2008 at 10:27 am

    כתוב נהדר, אפשר לדמיין את הילד היטב. ודווקא כן בוכים בחנות ספרים. פעם הדמעות זלגו לי ישר על העטיפות.

  • סנדי ש  On ינואר 2, 2008 at 4:58 pm

    יפה. בעיקר הסוף.

  • גרי אפשטיין  On ינואר 3, 2008 at 8:48 am

    יפה יפה אודי
    יפה מאוד מאוד

  • מס' 3  On ינואר 3, 2008 at 7:31 pm

    מה אפשר להגיד
    שלא אמרתי
    או סימסתי.

    כל מבוגר היה פעם ילד שבכה בחנות כלשהי
    וכל חנות כלשהי תישאר תמיד מקום שאותו מבוגר אף פעם לא יהיה מסוגל לבכות בו.
    או לתת בו מספרים
    לפתיחת חשבון חדש.

  • אודי שרבני  On ינואר 5, 2008 at 9:33 am

    תודה

  • תאמין לי  On ינואר 20, 2008 at 2:06 am

    לא מבקשים מספרים.
    מה אתה קיד?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: