ארכיון חודשי: אוקטובר 2007

תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (60)

            

חתיכת שמיים. זה כל מה שבנאדם צריך. זאת אומרת, בנאדם המשכלל את עברו.
הוא שכב על חול הים, והביט למעלה. הוא שם את שתי כפות ידיו שיכסו את צידי עיניו כמו רטייה של סוסים, והביט למעלה.
 
                                                            ****
קטע אינסטרומנטלי
 
                                                            ****

הוא סידר שיראה רק את התכלת. הוא הוריד את הידיים ובדק את מצב העננים. היה אחד, "אבל ייקח לו קצת", חשב. הוא החזיר את כפות ידיו.
כשהיה צעיר, סיטואציות מסוג זה היו מזכות אותו בעומס מחשבות. לכאורה עכשיו הוא יותר מבוגר, יותר מפוקח (הוא שאל את עצמו אם כדאי להוסיף מרכאות ל'מפוקח', על מנת להעביר ביקורת על עצמו, אבל הניח לכך. לעצמו),  וזה נראה עוד יותר מוזר; הוא שוכב על חול הים עם החליפה הזאת של יום שלישי, ומסתכל אל השמים. מדי פעם מוריד יד לבדוק אם יגיע ענן שיפריע לו עם התכלת, עם המסגרת שתחם, וחוזר לשים את ידיו.
                                                            ****
קטע אינסטרומנטלי
                                               
                                                            ****

פעם, רק מלהכין תשובות למקרה שמישהו המכיר אותו ייתקל בו וישאל למעשיו, שישאל אותו למה הוא שוכב על החול ומסתכל למעלה, הוא היה נושא איתו ארסנל תשובות שלא נגמר. עם הזמן זה השתנה.
בתחילה היה שולף שהוא מנקה את הראש מיום העבודה שלו, ומאלתר איזו קללה שהכין מבעוד מועד. שפת הגוף שלו תמיד הייתה מוכנה לכל תרחיש; כשהיה קטן, היה רואה אחרים עומדים ליד לוח הכיתה ולא יודעים מה לעשות עם הידיים, אפילו כשידעו את התרגיל מצוין. משם זה התחיל.
                                                            ****
קטע אינסטרומנטלי
 
                                                            ****
אז להתראות מותק. אפילו לא איכפת לך.
אומר,
לקחתי איתי יותר מדי אנשים בפנים, והם מתקדמים. אנושיות יתר, גם היא, חוסר אנושיות. והאנשים? הם כבר בהלאה.
אומר,
אקח את בגדיי, הייתי  שוטה  יותר מדי זמן.
 
                                                            ****
 

אחרי זה, בתקופה אחרת של החיים שלו, היה פשוט אומר שהוא מסתכל על השמיים. מסדר מלבן פתוח עם ידיו משני צידי עיניו, מנקה את העננים, ומסתכל למעלה. ככה, בעזרת האמת הפשוטה שעיקלה אנשים היה בוחן את הסביבה וגם מנער אותה מעליו באותו הזמן. אנשים לא יכולים לאמת הפשוטה.
                                               
                                                            ****
אפשרות לקטע אינסטרומנטלי
 
                                                            ****
היום, כששכב על החול, חשב לאן נעלמו לו החיים. הוא החליט לקום ולעשות משהו עם עצמו, אבל בסוף שכנע את עצמו לשכב עוד קצת; ל'שמים' אין צורת רבים  והזמר אמר "אם אתה האחד שבא לבדר אותי, ובכן, אני מבודר". זה היה טוב ככה. הוא נשאר עם עצמו אם כן.

פיטר גרין,   In The Skies  ,1979

*לשמיעת fool no more מהתקליט  לחצו כאן

*לשמיעת כל האלבום לחצו כאן

*לשאר הפרוייקט לחצו כאן

דני פריפריאלי/ רעיון לסידרת אנימציה

דני פריפריאלי

לחצו כאן לצפייה.

(קצת התכווצו שם הפונטים)

מתוך:

 

שוק הכרמל. סימטאות של סוף יום קיץ 2007
בסוף היום (זה תמיד בסוף היום), בין השלוליות, בשעת בין הערביים, כשהכל מוכנס לקופסאות ההכנסה, האחסנה,  כשיורדים המחירים כמו שעון חול הפוך כי אין ברירה, בזמן שכבר אי אפשר לעשות כלום עם הפטרוזיליה שנשארה, בסוף הקיץ, אחרי שכולם הלכו; מוכרים צרודים נשארים עם מילים אחדות בצרפתית.  לבד, אבודים בלי שימוש.  
 
עתידו של זמר מוסר השכל
אם ברצונך להיות זמר ובידך, שלא לומר בגרונך, קול גבוה; חשוב שוב.
חשוב על ההופעות כשתהיה מבוגר, חשוב על ירידות של סולם. חשוב על תזמור מחדש. חשוב על אחזקת מיקרופון שונה בהתאם. חשוב על ניסיון להגיע לפעם. חשוב על השלמה. חשוב על השלמה עם ההשלמה- מתי היא שכנוע עצמי בשביל התארגנות חדשה ומתי היא לא, שלא לומר 'מתי היא לא?'
חשוב על אפשרות של כתיבת ספר בו ישנה שורת מוסר השכל בעזרת דימוי של זמר שהשתנה לו הקול כדרך הטבע, בעזרת עצמך; ואז הבנתי, חוזליטו כבר לא רלוונטי.
 
 
כמה פתקאות כיס חדשות
 
מפתקאות כיס של פדופיל בחקירה משטרתית
זה היה על רקע לאומני
 
מפתקאות כיס של נאנסת שראתה מציצים
זה יבוא לי
 
מפתקאות כיס של בעל בלוג
F5
 
מפתאות כיס של כוכב ערוץ 1 אירוני יתר על המידה שמתארח בערוץ אחר
יש ערוץ כזה, אתם יודעים
 
מפתקאות כיס של מסמס ממהר
את באה אלי היומ?
 
מפתקאות כיס של מישהו ששם גול אבל ניסה להרים
ראיתי את השוער מחוץ לשער
 
מפתקאות כיס של כותב פאנצ'ים בתכנית אירוח
דיגדיש
 
מפתקאות כיס של מישהו שכותב בהומור על השואה
זה היה בשביל לזעזע כדי שאוכל להתמודד עם זה
 
מפתקאות כיס של מישהו שלא יכול לעמוד בפני ציניות של זה שממולו
זה הכל מגננות
 
מפתקאות כיס של רכילאים
חובק/ת
 
מפתקאות כיס של מישהו שמראיין קומיקאי
מאחורי כל הצחוק הזה ישנו ליצן עצוב 
 
 
 
 
מחשבות של לפני התגלחות
אם חשקה נפשך ככה סתם פתאום,
להתגלח.
זאת אומרת באותו יום של המפגש השבועי שלך,
עם הפסיכולוג שלך,
זאת אומרת, בידיעה שיש לך זקן צרפתי, איטלקי, סעודי,
או סתם אחד מעוצב.
יותר נכון זקן מזוהה, בוא נסגור על מזוהה,
איתך.  
אם חשקה נפשך להתגלח באותו יום של המפגש עם הפסיכולוג שלך,
חשוב שוב
אלא אם כן, תרצה לדבר על כך.
 
 

אמאש'ך אבאש'ך, והפעם "חו"ל"

תהנו

http://e.walla.co.il/?w=/214/1185990

 

לדף הארכיון לחצו כאן

תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (59)

            

ככה, מאחורי עמוד בית הקפה, מישהו מתעורר לו. לאט (שהרי אין שום משימה הדורשת קימה-אולי מלבד הלחנה).  קוראסון מופרד ומועבר מצלחתו אל  צלחת כוס הקפה. כסא פנוי, ריק. מוכן למישהו חדש, או מנגד עבר מישהו אחר. מעטפה של שליחת מכתב לחו"ל משמשת לשרבוט אינסופי. בין זמן לזמן. בין המתנה להמתנה. בין התעוררות אחת לאחרת. העט מונח.
שיגרה של קימה במקום שמקבל בחיבוק יקיצה איטית.
 
                                                            ****
שתיית קפה של התעוררות אולטימטיבית חייבת להגיע עם שני מרפקים שעונים על שולחן הפורמייקה. זמן ההמתנה בין שלוק לשלוק-  גם הוא צריך להיות עם שני מרפקים שעונים על שולחן הפורמייקה. אתה צריך להתעורר לאט, לאט. אתה צריך לסקור. סקירה היא דבר ממנו עולים דברים טובים בדרך כלל. זהו זמן טוב לתמונה שנפרדת מטשטוש אישוני, לנוף נשקף, להתבהרות על ידי התעוררות רגועה. זהו זמן טוב להלחנת הרגע אם כן (ותעוף בחזרה).
 
                                                            ****
מבט מציץ מאחורי עמוד זה רק לאנשים שאוהבים להתעורר לאט. לאלה הרבים עם השמש המאיצה ובסוף נכנעים לה.  ובכן יש ימים כאלה. העמוד משופשף, עומד באמצע הסיטואציה כמו עמדת שידור שלא ממוקמת טוב במשחק כדורגל; ישנו עמוד בדרך להתקפה מתפרצת,  כמו עמוד בהופעה חייה; שם ישנו זמר שתצטרך להיות באלכסון כדי לראות אותו (שתצטרך להיות מוחזק קצר כדי לשמוע את יצירתו).
ישנם ימים בהם החלימה מתערבבת לה עם החלימה בהקיץ. יש ימים בהם האושר מֶפעם, מתערבב לו עם הרצון לחלום ונכנע לו- מועבר על ידו. הנה, שלוק מהקפה ואתה בסיטואציה.
כן, זהו זמן טוב למעבר מוזיקלי. זהו זמן טוב ללגימת קפה ותפיסת הרגע על ידי תפיסת הרגע. כן, כן (כן).
 
                                                            ****
שם פרטי כמו שם משפחה זה לא דבר של מה בכך.
תאמרו; אתה מחפש בכח, אומַר; אין לי מה להגיד. קוראסון מופרד ומועבר לצלחת כוס הקפה. מופרד לכדי צילום המשדר שיגרה (המשדר ביס, המשדר שיגרה), פלומת שיער שעם השנים נשארת בקדמת הראש ללא קשר לאחיותיה היא שם משפחה כשם פרטי.
תאמרו; אתה מחפש בכח, אומַר;  זהו זמן טוב לחליל צד אם כן.
 
                                                            ****
לוח המודעות העגול משתקף ביחד עם שאר הרחוב בזכוכית בית הקפה. לוח מודעות עירוני, עגול, כזה שמודעותיו לא מספיקות להחזיק חיי דבורה; מיד הן מכוסות במודעות אחרות. לפעמים בצורה מלאה, לפעמים רק ברבע הימני של המודעה, לפעמים רק בכתף, לפעמים רק ברגל שמאל. למעשה, לוח מודעות בעיר הגדולה (של פעם) היא התחרות האמיתית.
ממול, בבית הקפה, ישנה התעוררות. איטית.  זה תמיד ממול. בית הקפה הוא מסוג בתי הקפה הזוכים לרנסאנס על ידי אזכור בשירים אחרים שיבואו בעתיד; גרה בשניקין, שותה בקפה? נכון. אבל כמו פשטותם של דברים אחרים- ישבו כאן קודם.
זהו זמן טוב לשם-טוב לוי, אם כן.
                                               
"התעוררות", שם- טוב לוי, 1981
עיצוב עטיפה; יהודית אייל
צילומים; ג'ראר אלון.

* לשאר הפרוייקט לחצו כאן

* לשיר הנושא, "התעוררות", לחצו כאן

משהו על המשחק המרכזי אתמול

משהו על מכביזם
יהיה זה סרט הקפטן במשחק הזה כביטוי למכביזם, או יותר נכון לחוסר המכביזם במכבי תל אביב. נכון, ישנם פצועים בחוץ שנולדו במכבי; מוסא, מישאלוף וכמובן נמני, אבל אם נסתכל טוב, טוב לאורך השנים- תמיד היה איזה מכביסט על המגרש, אפילו כברירת מחדל. איזה צעיר, חצוף, מתנשא קצת, מניאק במובן הטוב של המילה, אבל הפעם? נאדה. מזה תקופה נאדה. הקפטן אצל שחקן זר.
אז מה כל  זה אומר? זה אומר דרשני. או יותר נכון דרשיהם.
 
משהו על המסביב במגרש סביב נמני
אז כולם אמרו; קשה לשחק שיש לך מנג'ר על המגרש. מה תעשה? תצעק עליו? לא תמסור לו? אז הנה, הגיע המשחק שנמני לא נמצא, וזה נהיה חדר עגול ללא פינות; כשנמני נמצא- מפחדים, כשנמני לא נמצא- מפחדים, וזה בדיוק כמו הסעיף הקודם. אין חוצפה, אין מכביסטיות מצילה מצב קיים. נמני השחקן הצעיר ממזמן היה לוקח כדורים מרגלי שחקנים של קבוצתו ומנהל את ההתקפה.
 
דקה 21, ציטוט  מהערוץ המקביל
"כשאתה פותח קרטון חלב אתה מצפה לראות חלב נקי, יפה, נוזל". (מתוך כלבוטק)
 
משהו על שון מקייטן, סביח ומכבי
היה כתוב ששון מקייטן (לא מבין את ההורים שלא מתאימים שמות פרטיים לשמות משפחה. עיין ערך ג'ייסון דנינו הולט) ביקר במחלקת הנוער של מכבי תל אביב ואכל סביח במזנון.
שאהיה כותב שדוחף אנאלוגיות בכח? שהמצב של מכבי הוא כמו סביח ולא רק מקצועית כי אם איך שהיא נמכרת/ לא נמכרת? מוכנס כעיסה לא ברורה הכוללת ביצה, חציל, פטרוזיליה ועמבה?
כן, אני אשתמש באנאלוגיה הזאת.
 
איציק זוהר
איציק זהר הוא פרשן מעולה. בא כשחקן אל המשחק, אבל מרים להנחתות (חמודות, אני לא ביקורתי) לדוגמאות עליו כשחקן על ידי ארבל, קרי, איציק זוהר הוא שחקן שלא פרש עם לב שלם. הוא זקוק לזה.
 
משהו על מכבי נתניה
נתניה לא היו טובים. המחץ קיים, אבל הגול שנתנו הרגיע או יותר נכון בא בזמן לנתניה יותר מאשר הוא לא בא בזמן למכבי. מכבי נתניה, בקיצור, הייתה שם. היא הייתה במגרש. רשמה נוכחות.
 
משהו על שיער ארוך
כששחקנים ישראלים מגדלים שיער בתקופה לא טובה שלהם, מיד עורפים את ראשם; שיפסיק להתעסק בהעברת השיער אל מאחורי האוזן וכו'.
כששחקנים ישראלים ישראלים מגדלים שיער בתקופה טובה שלהם, הוא לא מאופיין, הוא לא "מפריע", לא נטפלים אליו.
אה, דדי בן דיין ותמיר כהן באו ממכבי תל אביב.
 
משהו על פסים קצרים וגולים של ירידה
מכבי צריכה לשחק כמו שחקן שלא נכנס למשחק. כזה שמכניס את עצמו לסיטואציה, שמחזיר עצמו על ידי גליצ'ים, על ידי פסים לחצי מטר-מטר. מכבי חייבת למשול עצמה לשחקן שלא הולך לו בזמן המשחק, להכנס לכח האנרציה של עצמה, לקבל בטחון לכאן ועכשיו ויותר מכך; לפעולות העתידיות המוצלחות שלא יגיעו אם לא יעברו קודם בפסים בנגיעה  של חצי מטר ולחימה.
אבל מכבי תרד ליגה. איך אני יודע? כשם שיש "גולים של אליפות", דרדלות שנכנסות בפוקס בלי כוונה בעונה חלומית, כך הגול של מרטינוביץ' על פי החוק היבש של "גולים של אליפות", מראה על "גולים של ירידה".
 
 
הערה לבועט הפנדל של מלך החמש במחצית
אם כזאת גישה באים?
 

 

*ובלי קשר, אל תשכחו קצת אמנות

הנכם מוזמנים לתערוכה של ספר מנשה נחושתן

צייר נהדר  שבמקרה הוא דוד שלי (או דוד שלי שבמקרה הוא צייר נהדר)

התערוכה תהיה בין ה21/10 וה17/11 בקניון "רננים" ברעננה.

בכל יום שלישי, החל מ17:30 תהיה פינה לילדים בה יאייר ספר את סיפורי שלומית המספרת במתכונת לילדים.

אני מביא לכם כמה מהרישומים והציורים שלו למבוגרים.

לא מכיר הרבה ציירים שיש להם יד כמו שלו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אמאש'ך אבאש'ך, והפעם "עישון"

אמאש'ך אבאש'ך עישון

תהנו.

ולדף הארכיון לחצו כאן

תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (58)

             

הסתכל על חברה שלי, היא היחידה שיש לי.
בחורות אמריקאיות זרוקות על הבריכה הפרטית שלי עם כלום בתוך העיניים. אין להן כלום בעיניים; כמו מריטת גבות אגרסיבית ששני אלכסונים תוחמים אותה, ובמרווח ביניהן: כלום. זה בסדר, אני אסתדר עם זה. אני כבר אסתדר אחרי זה. עם זה. אני אסתובב בבית שלי מנוצל מכל טוב. מנוצל, הן לא ידעו מי בעל המסיבה, למי הן מוזמנות. אחרי זה יבואו לעשות לי חנדעלך. ככה, אני אגיד להן; "את באה לעשות לי חנדעלך? בבקשה, תְפָדַאלי". ככה אני אגיד להן, 'תְפָדַאלי' (אני אסיים את זה ב'תְפָדַאלי') . הן לא יבינו קצוות של שינוי שפות מיידיש לערבית, אבל זה בסדר. אני בסדר עם זה. הן יבינו שהבית שלי, יתחנפו טוב- טוב. אני אהיה מרושש אחרי זה, אבל אני אסתדר כבר. את רוצה את החתימה שלי?
בחורות עם כלום בתוך העיניים ישרצו אצלי בבית, ישמעו על מסיבה דרך צד חמישי. לעזאזל, זה אפילו לא יהיה צד שלישי, אבל אני כבר אסתדר עם זה. הן יגמרו לי את האלכוהול בבית, אבל יסתובבו עם בגד ים זעיר; מותק, בואי נצלי אותי, פתחי מקרר בחופשיות, אבל אחרי שייגמר לי הכסף ואני אפנה אליך ברחוב- את תתני את החיוך הזה, האמריקאי,  ותברחי כי אין לי כסף. אין לי בעיה עם זה. אחרי זה. אני כבר אסתדר עם זה, (אחרי זה).
עכשיו קחי, תקני לך משהו. לכי תעשי יום כיף. לכי תעשי פאן מקלות, תצבעי קצוות, תבני ציפורניים שעות (אני שונא ציפורניים בנויות. אני שונא פראנץ' או איך שקוראים לזה, זה טיפקס של משועממות בשיעורי חברה או אזרחות), אבל  אני כבר אסתדר עם זה. זה מה שיש.
מסיבה ואני לא מכיר כלום. אף אחד. אני אזנח חברים מהעבר ואחרי זה אזחל אליהם; חברים טובים יקבלו אותי חזרה, לא? חברים טובים הם חברים טובים, זה תפקידם. ארוחת בוקר בישראל, גם טוב.
           
                                                            ****
אל תסתכל על חברה שלי. היא היחידה שיש לי.
את לא יכולה להגיד לעצמך שאת צ'יר לידרז סתם בהחלטה של בוקר. את חייבת שיהיה לך חיוך מטומטם, ופונפונים בשליפה. את לא יכולה להסתפק בקוקיות וגרביונים מ'קסטרו'.
את חייבת שיהיה לך  שיניים לבנות. כל-כך לבנות, שזה יהיה כמו חצי שעה אחרי טיפול עששת. את צריכה להתאמן באיות עד שזה יצא לך מהאוזניים. את צריכה שיהיה לך TH כמו שצריך. את לא יכולה להגיד 'וואן טו טרי", את צריכה TH טוב. כזה שלא שמים אליו לב.
 
                                                            ****
בסוף פסל החרות יש כוס תפוזים. רוצה לומר, אוראנג'. מורם מעל לכולם, כמו המגשים של המלצריות במאנקיז באילת. למעלה כדרך שיווקית. למעלה של מבחן קבלה. למעלה בשביל הפרונט; כל המאחורה זה קרטון, רוצה לומר, מקורטן. אופציה לקימוט, לכלום.
מגיעה מלצרית, תפוחה, לחיים. המון לחיים יש שם. היא עכשיו המאמי של הדיינר. האמ-אמא של הדינר. לא מתחלפת אף פעם. הייתה מאייתת טוב בילדות. תמיד יש שם תחרות איות. לא מבין את זה. היא לא תבין את זה. היא שואלת אותי מה ארצה לארוחת בוקר. אני אומר לה חביתה. אומרת לי אומלט, האני (באני)? אומר לה חביתה. אומרת לי בייקן? ככה עם צֵירה מתחת לק'. אומר לה שלא, בלי בייקון. עם ו'. אני מדגיש לה את ה-ו'.
אני מתיישב ואוכל לבד. זה שלי?
 
 
Supertramp, "Breakfast in America", 1979

*לשאר הפרוייקט לחצו כאן 
 

 

לאן אתה חושב שתיקח את כל זה

"לאן אתה חושב שתיקח את כל זה", שאל אותי באותו יום ולא הייתה לי תשובה. אם הייתי מנסה לחשוב טוב אז הייתה צצה לה אחת, כן.  אבל תשובות שכאלה, מהסוג שאתה צריך לדלות מרחבי מוחך, אלה המשוטטות שם, רבות בתחרות על פתח המילוט כמו זרעים  מסרטי הסברה על חיי מין בעזרת הנפשה קומית- רק היו גורמות לי להתמודד עם עצמי. הכנת קפה מצידי, מספקת.
ניגשתי לקומקום שעמד בפתח המטבח, רוקנתי את תוכנו ומילאתי מחדש. נזכרתי בפעם הראשונה שגיליתי שהרתיחה מהירה יותר אם יש פחות מים. זה הפתיע אותי בתחילה, ואחר כך נראה לי הגיוני ביותר. לפעמים דברים הם סתם הגיוניים, בלי שום תחכום. או אולי "לפעמים דברים הם סתם הגיוניים ללא שום הגיון", אבל זה כבר היה יותר מדי.

במשך השנים  התמקצעתי בזה עד לכדי מדידת כמות מדויקת לכל סוג של כוס שהיא , ישר מהברז, ועם הזמן יכולתי ליצור זמן המתנה מינימלי לכך, להמתנה. בתחילה הייתי ממלא כוסות ומרוקן אותן לקומקום. אחרי זה כבר הדברים הגיעו לבד. אחרי זה ערערתי את עצמי בכוונה בכדי לא להיות שאנן למקרה שאורח יגיע.
אני לא יודע לאן אקח את כל זה.

                                                                        לבוב.

%d בלוגרים אהבו את זה: