תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (54)

           

 

המוכהה מוצלל. או שמא זה; המוצלל, מוכהה. בכל מקרה, זה מודגש. לכאן או לכאן זה שניהם. מה שבדרך כלל מואר ומקבל עליו אור- לא קורה עכשיו. עכשיו המוצלל מואר. או שמא זה; המוכהה מואר. בכל מקרה, לכאן או לכאן, הפרצוף צועק.
 
                                                            ****
"מיתרי הקול (vocal cords) המכונות גם שפתות הקול הם שתי רקמות ריריות לבנות המתוחות בצורה אופקית משני צדדיו של בית הקול הנמצא בחלקו העליון של קנה הנשימה, צבען הלבן נובע ממחסור בזרימת דם מספקת. מיתרי הקול אחראיים על יצירת מגוון הקולות האנושיים ובנשיפה, כאשר האוויר זורם אל מחוץ לריאות ניתן להשתמש בהם על מנת לדבר ולהשמיע קולות נוספים. בנשימה רגילה, מיתרי הקול מרוחקים למדי זה מזה, כך שהאוויר העובר ביניהם מרעיד אותם בצורה שלא מספיקה ליצירת הקול אך שרירים המסודרים שתי וערב בבית הקול מווסתים את מידת הקרבה בין מיתרי הקול."
                                                            ****
ידיים שמחפשות מה לעשות עם עצמן זה בדיוק זה; הן לא כאן עכשיו, בתמונה. כמה כבר אפשר להתעסק בידיים שמסתובבות חופשי לצד הגוף, נשמטות מהכתפיים כמו חוטי דיג חסרי תוכלת? ובכן, ידיים, גם להן חיים רוקנרוליים; יציאה לעולם, התנדנדות ברוח (בעל הידיים מתפעל מלמעלה את ידיו כמו בובה על חוט בזמן שהוא בעצמו בובה על חוט בידי חיי הרוקנרול) נפילה, פארודיה, קאמבק. אבל קול, עד כמה אפשר להעביר קול דרך עטיפה?
ככה.
                                                            ****
"גוון הקול תלוי בעובי המיתרים, באורכם ובמצב המתיחה שלהם ששונה אצל כל אדם. מיתרי הקול ארוכים מנמיכים את תדירות קצב תנודתם שגורם לגלי הקול להיות נמוכים יותר ואילו מיתרי קול קצרים מגבירים את תדירות קצב תנודתם שגורם לגלי הקול להיות גבוהים יותר. בתקופת ההתבגרות גדלים מיתרי הקול של הנערים ועקב כך גורמים לירידה בתדירות קצב קולם שגורמת להנמכת קולם."
                                                            ****
פרצוף זועק, נאנק, מנסה להגיע לרמות שכבר לא יוכל להגיע אליהן מחדש ובו בזמן מופתע שמצליח. מיתרים מנוסרים, מתוחים מובעים מתמונה, והנה זה תמצית הקול; הבעה שמביעה הבעת מיתרים. ובכן, מיתרי הקול (גם להם) יש חיים רוקנרוליים; יציאה לעולם, התנדנדות במנעד האישי, נפילה, פארודיה, קאמבק. ברזל משפילד.
צבע כחול זרוק איפה שיש קיעור בפנים. איפה שאפשר. איפה שהסיסמוגרף מראה את עוצמת הקול על פי פני הזמר שמוציא אותו. כמה שיניים נראות כמו תלושות בתוך פיו, כמו לא עומדות בסף הכאב שמייצרים מיתרי הקול החרוכים, המתמתחים, המנסים להגיע בידיהם לממתק קולי שתלוי להם מעל לראש ובו בזמן מייצרים ממתק קולי ששנים קדימה, גם אליו הם ירצו להגיע; ובכן, ממתק קולי, גם לו עצמו, חיים רוקנרוליים; יציאה לעולם, התנדנדות ברוח (בעל הקול מתפעל מלמעלה את קולו כמו בובה על חוט בזמן שהוא בעצמו בובה על חוט על ידי קולו) נפילה, פארודיה, קאמבק. אבל קול, עד כמה אפשר להעביר קול דרך עטיפה?
ובכן, ככה.
 
                                                            ****
מיתרי הקול יכולים להיות באחד המצבים הבאים של קירבה:
מצב א' – מיתרי הקול רחוקים זה מזה ורפויים, מצב המאפיין נשימה רגילה.
מצב ב' – מיתרי הקול רחוקים זה מזה כך שהאוויר הזורם דרכם אינו גורם לרטיטתם וליצירת צליל חיכוך, מצב המאפיין הפקת עיצורים  אטומים.
מצב ג' – מיתרי הקול קרובים יותר זה לזה כך שהאוויר יוצא מהם בצליל חיכוך אך ללא רטיטת מיתרי הקול, מצב האופייני לעיצורים סדקיים חוככים אטומים ולעיצורים מנושפים.

מצב ד' – מיתרי הקול קרובים יותר זה לזה כך שהאוויר יוצא מהם בצליל חיכוך המלווה ברטט מיתרי הקול, מצב האופייני להפקת עיצורים סדקיים חוככים קוליים ועיצורים מנושפים קולית.
מצב ה' – מיתרי הקול קרובים האחד לשני כך שהאוויר הזורם ביניהם גורם לרטט אך אין שחרור צליל חיכוך, מצב האופייני להגיית עיצורים קוליים ותנועות.
מצב ו' – מיתרי הקול צמודים האחד לשני כך שאין מעבר אוויר ביניהם, מצב האופייני להפקת עיצורים סדקיים סותמים ולהפקת עיצורים במנגנון זרימת האוויר הגרוני המחוצן והגרוני המפונם.
מצב ז'–  מיתרי הקול  של ג'ו קוקר. ברזל מתעשיות שפילד.
 
Joe Cocker, Sheffield Steel, 1982
עטיפה; David Oxtoby

 

לשמיעת האלבום (הרשמה מהירה) לחצו כאן

לשאר הפרוייקט לחצו כאן

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On ספטמבר 18, 2007 at 9:18 pm

    משהו בעטיפה, בצבעוניות, בקומפוזיציה תמיד משך אותי גם
    אני לא כל כך אוהב את קוקר אבל מעניין שרק את התקליט הזה שלו כן יש לי, לא רע

  • אודי שרבני  On ספטמבר 18, 2007 at 10:28 pm

    היי שרון,
    תודה.
    אני מבין את ההלך הזה נגד הקוקריות,נגד הכביכול פומפוזיות קולית את הסלידה (בעיקר אצל בוגרי אייטיז-לא מדבר עליך כי אני לא מכיר, מהוודסטקויות, משנות השמונים האחרות; דייר סטרייט, פלאנט בתקליט סולו, דונלד פייגן, ועוד כאלה אחרים שלא לבשו גולף שחור ורקדו כמו רובוט מיוסר), אבל קוקר זה קוקר. התקליט הזה בעיקר הוא תקליט מעולה.
    אפילו יש פה קצת סינטי, שיר 8
    TALK BACK TO THE NIGHT
    הוא שיר שאם יוצר אלקטרוני ישכיל את המהלך הפשוט הוא יעשה ממנו מטעמים.
    כדאי לשמוע, זה נמצא בלינק שנתתי להשמעה.

  • לאון  On ספטמבר 19, 2007 at 4:24 pm

    קרימזון

  • אודי שרבני  On ספטמבר 19, 2007 at 6:28 pm

    הי יא לאון
    יש משהו קרוב לאללה, צודק
    הנה קרימזון שלי
    http://www.notes.co.il/sharabani/33390.asp

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: