תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (49)

 

             

אחרי הכל, אתה מייצב של עצמך. עבודת אמנות של עצמך. עומד, לא זז עם עוד שתי נשים שתגיע אליהם בהמשך בחלק השני. אתה והן עיסת נייר שאתה עיצבת, אבל היי, מה עם העבר שלך? הוא עיצב אותך לא פחות, אבל בכל זאת, החומר שבחרת בו להציג את עצמך, עיסת נייר, הוא- אין דרך אחרת לומר זאת- עיסתי. אי אפשר להגדיר עיסתי מלבד להגיד 'עיסתי', וכששם תואר הוא דימוי לעצמו, אתה ריטואלי, חוזר לשגרתך. עיסת נייר. קרוע, מורטב במים ואחרי זה מועמד שוב בצורה מהודקת, אבל בסופו של דבר- נייר שיכול שוב להישרף. ריטואל שגרתיות. והנה, אתה אוקסימורון מהלך, לא יכול להכיל את עצמך. שהרי הריטואל הוא שיגרה ושיגרה היא הריטואל, וריטואליות שגרתית היא, זאת אומרת, חיבור של שני אלה במשפט אחד הם.  טוב, עזוב. זה שלך, הכל שלך.
 
                                                            ****
גבירותי ורבותיי; יש להם יותר השפעה על ילדכם יותר מכם. אבל הם אוהבים אותם. נולדו בלוס אנג'לס. ההתמכרות של גיי'ן.
 
                                                           
                                                            ****
עצור.
שמור את התלונות שלך לאחרי זה. אבל עכשיו תעצור, ואז שוב, לך. אף אחד לא יחכה לך, ובסופו של דבר, כולם, יעצרו. אבל לפני כן, עצור שוב. בוא איתי, תישאר איתי.
עכשיו לך.  אף אחד לא עוזב. מי של מי. מה מותר. מה אסור. מה זה משנה? אף אחד לא עוזב. אתה רוצה לדעת את הסלנג של כולם? הצחקת אותי. לדעת את הכינויים שלהם?  אתה רוצה שכולם ינפפו לשלום? כולם ינופפו? כולם ינופפו! (כן, כולם ינופפו).  תגיד לי מתי אני טועה. אבל לא עכשיו.  אין כזה דבר 'נכון'. רק הנאה וכאב. נסה להגיד משהו, תראה שאם תגיד לעצמך "נו, אז?" בסוף כל משפט-  תראה שאין המשך, אבל אתה ממשיך, אתה עם אף מחודד וכולך עצמות, אבל הבנזונה הזה, הדבר הזה, גורם לך לרצות. הדבר הזה גורם לך לעשות. ומה נשאר? רק הנאה וכאב. 'נו, אז מה' של סוף משפט מעקר אותך מחדש, אבל אתה ממשיך, אבל מעקר אותם, את אלה שהכל מובן מאליו אצלם, את אלה שמובן מאליו שזה מובן מאליו אצלם.  האנשים האלה, שמסתכלים עליך מלמעלה, זה מובן מאליו, גם להם? הרי מבט אחד הם לא נותנים אליך למטה, ואתה נתפסת גונב. מהיום הראשון שאתה מכיר את עצמך אתה גונב. זה שלך, הכל שלך.
 
                                                            ****
עכשיו עצור. אבל בוא נתחיל מהסוף. אתה עם סדין אדום, עם שתי מריות, צמא לאהבה מהקדושה שביניהן, ומת לתת באחרת, הזנותית.  גרוּב גרביים שמדי פעם, בשלב של אחרי, גם של האהבה הטהורה וגם באחרת, האגרסיבית, אתה שואל את עצמך מדוע הן עליך; אין בהן צורך אף פעם. יש לך פרח בפה ואתה מרכין מבט. מציץ. מביט. לשלושה ימים שידעת שהיא תנחת והיית מוכן. שלושה דרכים של אהבה. לשלושה ימים בלבד. היא-אתה-היא.
ובכן מי ה'מריה' שלך? הג'יזס שלך עומד מכל הכיוונים, אתה רק צריך לאחד את שתיהן ויש לך את הכל,  יש לך רק שלושה ימים. יהיו לך שלוש אפשרויות, אבל בסופו של דבר, איך אמרת? הכל עכשיו עם כנפיים. אחת שתיים שלוש ו. אתה מכוסה בשלושה ימים.
ואז היא מתה. זאת אומרת, קודם נגמרו שלושת הימים והכל נראה לך מבולבל, מעייף,  ואז היא תמות. היא הייתה (עכשיו אתה מוכן להודות) אומללה כמוך. אתה יכול לתאר אותה לאחרים, אבל בסוף תטיח את זה בפנים של מישהו אחר שהוא יגמור כמוה.
 
                                                            ****
ברור שהאדמה הזאת מסוכנת, ובטבע, כמו בטבע, אתה מבין מה לימדו אותך; אחד אוכל את השני שרץ לפניו חופשי. והאכילה עצמה?  היא הפנטוז על הרגע עצמו שקורה עכשיו. זה לא כמו לסטור את עצמך על הפנים. לא. אחרי הכל, ג'יינז היא בחורה קלאסית, היא נותנת לעצמה רעיונות טובים.
 
Jane's Addiction, Ritual de lo Habitual, 1990
 

*לשאר הפרוייקט לחצו כאן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בעז  On אוגוסט 15, 2007 at 3:20 pm

    וואנאס אדיקציון

  • ערן  On אוגוסט 15, 2007 at 3:57 pm

    טוב, אז בנעורי לא היה גוגל אז נאלצנו להסתמך על השמיעה, אך הנה האינטרו האלמותי:
    Señores y señoras: nosotros tenemos más influencia con sus hijos que tú tienes, pero los queremos. Creados y regados de Los Ángeles, Juanas Addicción!

  • ערן  On אוגוסט 15, 2007 at 3:59 pm

    אה, ולמי שלא מבין ספרדית, זה מה שכתוב בפסקה השנייה של אודי

  • סנדי ש.  On אוגוסט 15, 2007 at 6:26 pm

    אהבתי את דמות האמ צע..

  • אודי שרבני  On אוגוסט 15, 2007 at 6:59 pm

    אכן בעז- זה תקליט אדיר. פשוט אדיר.
    ערן,
    תה חושב שהייתי יכול לדעת מה הם אומרים? פעם הושבתי איזו מישהי דוברת ספרדית והשמעתי לה, היא כנראה לא ידעה בסוף ספרדית…
    סנדי,
    הבנו. פעם אחת. פעמיים.

  • סנדי ש.  On אוגוסט 15, 2007 at 9:56 pm

    יופי שהבנתם, כי יש עוד..
    מי זה "הבנו", אתה לא לבד שם?

  • ערן  On אוגוסט 15, 2007 at 11:01 pm

    אודי, תקרא לזה פער דורות או איך שלא תרצה, אבל פעם למדנו ספרדית דרך ג'יינז אדיקשן והפיקסיז והיום הנוער לומד את השפה דרך פלוריסיינטה ובטי המכוערת …

  • חן  On אוגוסט 16, 2007 at 12:47 am

    תמשיכי

  • שרון  On אוגוסט 16, 2007 at 8:25 am

    פורנו פור פיירוס עדיין קיימת? לא, כי הכל עכשיו זה עם כנפיים

    שני שירי השופ ליפטינג החביבים עליי, וגם היחידים שאני מכירה, הם פרי של סוף האייטיז ותחילת הניינטיז

    אחד של הסמית'ס, אין צורך להציג
    והשני של גיינז אדיקשן
    עם השורה המופלאה

    it was mine
    mine oh mine

    אימא'שך גונבת באיקאה

  • אודי שרבני  On אוגוסט 16, 2007 at 12:57 pm

    דווקא איקאה?
    פרי פרל, פעם אחרונה ששמעתי עליו היה באלבום קאמבק של אדיקשן ולפני זה הוא היה בפסטיבל די סהרורי פה בארץ. אני חושב בירושלים.

  • סנדי ש.  On אוגוסט 17, 2007 at 1:39 am

    אבל בעל הבית לא מעוניין, אז אני אעזוב אותו בדמות האם שלו..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: