תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (44)

             

 

הזדחלתי ברחוב כמו שאני תמיד מזדחל. כל מיני חנויות יד שנייה רק שיעממו אותי יותר ויותר. חנויות יד שנייה זה לכל הבחורות, הן מתחרות בינן לבין עצמן מי יותר משומשת, מי עלתה על פריט שלאחרת אין. זאת תחרות של נבירה, נבירה למציאת פריטים. זה הרי תמיד מסתכם בפריטים. היה איזה אורגן פנדר ברקע, על בטוח שהיה. ככה, מזדחל. אורגן מזדחל ששמעתי במקום אחר. אני רגיל למוכרים שצועקים, תמיד יש להם מבצעים, תמיד יש להם אותם משפטים.  לכל הבחורות יש בוטיקים, ורק אנחנו, הגברים, נשארים עם בוטיק התחת של "הגשש החיוור". אז הזדחלתי. זה היה בשביל כל הבחורות.
פתאום איזה שלושה קפצו עליי. אחד ועוד שניים שלא הבדלתי ביניהם בשניות הראשונות. כל אחד נתן את שיטת המכירה שלו, מוכרי בגדים מהסוג שלא ראיתי קודם. זאת אומרת, שמעתי את המשפטים האלה כבר בעבר, אבל לא באופן שהם הציעו אותם. אני חושב שג'ימס בראון היה שם, בבוטיק הזה של פול. אני חושב שהיו עוד אחרים שלא עליתי עליהם בפעמים הראשונות כי הייתי מופתע.
"מה מוכרים פה?", שאלתי.
"מה שתרצה, בנאדם. בעיקר צלילים של יד שנייה".
"מה זאת אומרת, צלילים של יד שנייה?", זה הצחיק אותי השימוש הזה.
"אה, כאלה שכבר שמעת במקום אחר, אבל תקבל אותם שוב במחיר חדש".
"אה, אתם מוכרים שכבות?", ניסיתי לקצר תהליכים. לא בגלל שמיהרתי, אלא בגלל ששמחתי שהנה, גם לי יש בוטיק להסתובב בו.
"כן, זה הג'וינט!".
או מאמא. הנה ג'וני רויאל. לא פגשתי אותו שנים. הם יצאו מהחנות, רצו אליו, והוא לא הבין למה שלושה לבנים מקיפים אותו באמצע הרחוב ושרים לו פזמון. מי אתה חושב שאתה? ג'וני רויאל! בדוק את שעווה החמה (מה?).
"תן לי סבנטיז", אמרתי לאחד מהם, הרזה.
"קח", הביא לי הרזה יותר יותר.
"תן לי קרטיס מייפילד", ניסיתי להתחכם.
"הנה", הצרוד מביניהם זרק לי חולצה משומשת.
"תנו לי פתיחת תופים של בונאהם!". נראה אותם עכשיו אחרי שכבר עשו את זה.
"מה הבעיה? קח".
מה שבא, בא מסביב. מה שהולך מסביב, יחזור אליך בעטיפה אחרת, סימפולית.
נחמד פה בבוטיק הזה. אפשרות לנבירה, נמצאה. לקחתי צעד אחורה בשביל לראות תמונה כוללת. בדרך כלל אני לוקח צעד אחורה בשביל להתמודד עם משהו טוב. היה שם עומס, והייתי צריך קצת פחות אינפורמציה, ובבוטיק הזה, אינפורמציה ושכבות לא חסר. זה היה בפינת הרחוב, ניסיתי לראות איך אני רואה מחדש את החנות הזאת, כמו בפעם הראשונה בה זה ניצב לי בפינת הרחוב. פינת הרחוב הפנורמית.  לפעמים בדיקה רוורסית והכנסות לנעלי עצמך עוזרת לך להירגע. הלכתי קצת אחורה וראיתי חנות רגילה. סך הכל חנות רגילה.  נרגעתי. זה היה לחלוטין סאונד של מדע. הכל שזור, כמו קצוות בילוש נארגות שגורמות לך להיות מופתע מכך שזה הולך לך כל כך חלק, עד שאתה מתחיל לפקפק. אתה צריך לפקפק, זה אנושי בשביל להמשיך הלאה. אני חושב שהביטלס גם היו שם, בבוטיק הזה של פול.
באותו יום ערבבתי את זה. זאת אומרת, ערבבו לי הכל ולקחתי את זה. וזה היה בסדר. עירבובים גורמים לכאבי ראש אם זה לא משהו מוזיקלי, או לכל הפחות ערבוב מוזיקלי שזור היטב, זה הרי תמיד בסופו של דבר מסתכם בשזירה.
 באותו יום מצאתי בוטיק לנבור בו. יש לו מוכרים טובים, אני לא יודע מי זה פול, הבעלים של הבוטיק, אבל יש לו מוכרים טובים, הם עושים את העבודה. בדקתי את השעווה הגזעית. 
 

 Paul's boutique, Beastie boys, 1989  
* לשאר הפרוייקט לחצו כאן 
    
 
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ביני לאירון  On יולי 11, 2007 at 8:33 am

    נשמע כמו תיאור של חלום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: