בלבול (זאת תהיה המצבה. זה יורד במעלה הגרון. אתה מרגיש שמחר תבכה. זה נאגר לך. עכשיו אתה יכול לצאת מזה, אבל מחר זה כבר יגיע. טקסיות המחר תחכה למחר. שקרן. זה יכול לתפוס אותך גם עכשיו, זה תמיד יכול לתפוס אותך, אבל מחר, מחר זה יהיה מצבתי, הקדשתי, דומע. אתה מסתכל פעור עיניים; בדרך כלל אתה לא פוער עיניים, אלא אם כן אתה מקדיש את זה לסביבה. להראות שאתה פוער עיניים, שיראו שפערת אותן כתגובה לאותו משהו ויעזבו אותך בשקט, אבל מחר, אתה מרגיש שתבכה. זה רודף אותך, אתה הוזה, ילד ירח. אתה הוזה ("אתה הוזה?"), כי אין לך ברירה. לך לממלכה שלך, יש שם חליל שמנגן. מעברים ועצירות. חליל בצבע ארגמן. חליל שיקבע את אישונך הרצוצים. חלוף על השומר. כנס לדלת. נגב את זה. לך לחצר שנמצאת שם. נסה לעמוד למשפט. זה יעזור לך לקבע את אישונך. הם יפסיקו לרצד את המאה הזאת. המאה העשרים ואחת. תחשוב על בקרים שזה לא תפס אותך. תחשוב על ההתהלכות ללא. נסה לא לחשוב על זה, הוצא את זה מהראש. מאוחר מדי. חשבת על זה שלא תחשוב על זה וזה כבר מחלחל. מלכד את המלכוד. נסה למלכד את המלכוד. סחוב כמה שתוכל, אחרי זה כבר תתעייף. כשתהיה עייף, תהיה כבר עייף מזה וככה תרפה. אחרי זה דבר אל הרוח. תן לה להיכנס אל פיך, לתנוכי אוזנייך, לנחירך. תרגיש אישונים צרובים. מיובשים. איפה היית? היית פה, היית שם. היית בבינתיים. אתה כבר לא מחכה לחיים שיתחילו. הם כבר התחילו. דפקו לך על הדלת. היית מבחוץ, הסתכלת על הבפנים. היה שם הרבה בלבול. התפקחות. פ.ק.ח. הרי פקחת את עיניך לא? הרוח לא שומע; אתה מדבר כנגד, ומה שיוצא זה מילים שחוזרות הפוך אל פיך. הפתוח, הרעוע, מלא הסתימות שעם הזמן סתמת בתוך חייך בשביל לברוח. בשביל הרגע, בשביל לסתום זמנית. אמר הבנאדם אל המאחר; איפה היית? היית פה, היית שם, הייתי בין פה לשם. ועכשיו? מדבר אל הרוח. עמוד פנים מול פנים. מול הרוח הזה. יש לך כבר כמה סיבות, זה לא סימולציה. הוא לא סימולציה. הפרצוף הזה נראה בורח ממך עכשיו, אבל הוא לא יכול לברוח כי זה תפס אותך כבר אז, הסתכלת אז כשהיית קטן על הפרצוף הזה. יש עבודה שצריך לסיים והוא התחיל בזה. עכשיו הוא סתם מנסה לחמוק. שינוי מגיע. גם שלו פתאום). אם היית יכול להישען אחורה ולצחוק, אבל מחר זה ממילא יתפוס אותך. הישענות זה ממילא לאנשים שיכולים להישען, אז למה לך.
In the Court of the Crimson King", 1969 , King Crimson'
עיצוב עטיפה: Barry Godber
* לשאר הפרוייקט לחצו כאן
משלים בגרויות 
תגובות
אין לך מושג איזה כיף הפוסט הזה.
הטקסט, וגם, כמובן ואיך לא, התמונה.
האיור הזה, שעל עטיפת תקליט הויניל מפעם, הפעים אותי, עוד אז, פעם, והיה אחד המפגשים המרגשים שלי עם איור כילדה (כן, התקליט לא היה שלי, אלא של אחי הגדול)
תודה רבה
היי מיכל
תודה לך. אני שמח.
כמובן שזה אותם איורים-עטיפות שמקבל דימוי נמוך מרב שהוא מסתובב לנו בכל מקום בין הרגליים. מעין מצב פרדוקסלי.
ובאיזשהו שלב (גיל 19-20 כזה)זה נהיה אותו דבר גם עם האלבום עצמו.
בכל מקרה, הטקסט שלך קולע, כצפוי.
תודה חן
אגב, ה19-20 הוא כללי כחוק עולמי או שלך?
כי יכול להיות שזה באמת הגיל והתגובה הספציפית לתקליט