תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (39)

             

 

חמש שנים (1)
שם, בכניסת הבית, על גרם המדרגות, הוא הופיע ומיד פסק על חמש שנים.
"תהיה מוכן, זה ייקח חמש שנים", הוא אמר לי.
"חמש שנים למה?"
"לחורבן". הוא עמד עם רגל אחת על גרם המדרגות, כמו מדריך טיולים של שכונה בה קרה משהו, או לפחות יקרה; מעכשיו יגיעו מעריצים ויגידו שפה זה היה ("הנה, פה זה היה").
"יש לנו חמש שנים", אמר.
הסתכלתי עליו, כמו שאני יודע להסתכל על דמות מציירת שעל פי צילום ("יש לך את התכונה היפה הזאת שאתה יודע להסתכל על דמות מצוירת על פי צילום"), הוא היה מוכן לצילום מהסוג הכובש; תמיד רגל אחת על משהו, עמידה גנרלית.
"חורבן בעוד חמש שנים?"
"כן"
"עכשיו  2007 ואמרת את זה ב1972"
"כן, אבל תקליט חדש לא מתבצע מרגע שיצא, אלא מרגע ששמעת אותו, ויש איזה ילד, עכשיו, ששומע אותו לראשונה"
"מכאן, חמש שנים באופן בלתי מסוים לתמיד"
"כן. לא חשבתי שאני אזדקק לכל כך הרבה אנשים"
                                                            ****
נשמת אהבה (2)
"תגיד, מה זה השפה הזאת שאתה מדבר עכשיו?", הוא אמר לי בפינת רחוב הדון.
"שפת האנשים".
"אני לא מבין", אמר והסתכל על זוג מכורבל מעבר למדרכה.
"אבל חיברת כרגע משפט, כנראה שאתה מבין".
"נכון. מה הוא אמר לה?"
"שהוא אוהב אותה", אמרתי לו. זאת אומרת, זה היה נכון לפי שפת הגוף. 'שפת גוף', לך עכשיו תסביר לו מה זה.  
"אני אוהב אותי".
"יעבור לך".
"אדיוטים; רק ככה זה מצליח".
"בשפת האהבה האדיוטיות משתלטת עליך", אמרתי. ניסיתי לא להראות מיסיונר או איך שקוראים לזה. 'מיסיונר' לך תסביר לי מה זה עכשיו.
"אני שונא את עצמי אם ככה", אמר, ומיד התנער. לפעמים גם מהתנערות אפשר להתנער.
 
                                                            ****
חלומות בהקיץ של שנות ירח (3)
עברה דקה. ידעתי שזה יבוא; הסתכלתי על הפנס שהאיר את שיערו. כן, זה היה חייב לבוא.
"אני האליגטור", לפתע צעק. כנראה שענייני רגש מיד גרמו לו לזה. אני מכיר את זה, מעצמי, אז נתתי לזה חיבה.
"ואני סוס הים!", צעקתי. כמעט נכנסתי לזה, אבל עדיין זה הצחיק אותי. 'צחוק', לך תסביר לו מה זה 'צחוק' אנושי. 
"מה?"
"לא משנה, בדיחה פרטית",  לך תסביר לו מה זה סוס ים ועוד של חיפושית.
"בכל מקרה, אני האליגטור", אמר וסידר את שיערו. הוא התחיל להאשים אותי שהוא פושט את הרגל בשביל השפה החדשה, ושהוא רוצה להיות הדבר האמתי בשבילי, בשבילנו, בשביל כולם.
"יעבור לך", אמרתי. "תוציא אקסוטית".
 
                                                ****
איש כוכב  (4)
שם, ליד גרם המדרגות, אותו חוצן מצויר על פי צילום התחיל לדבר בגוף שלישי. כשבנאדם עובר לגוף שלישי בזמן ויכוח, דרכו היא אחת; ליצור הזדהות תוך רחמים עצמיים. רוצה לומר "עומד שם מישהו", בשביל הזדהות.
אבל כשחוצן מתחיל לדבר בגוף שלישי על מישהו בכוכב אחר, מה זה אומר לעזאזל?
הפריטה על האקוסטית, הייתה יפה, ללא ספק, אז עזבתי את זה.
"תגיד, אותם ילדים ששומעים אותך לראשונה אומר שנשארו לנו חמש שנים, מה הם יעשו איתך?
"תן לילדים לאבד את זה"
"ואחרי זה?"
"להשתמש בזה"
ואחרי זה?
"בוּגי. לעשות את זה"
 
                                                            ****
זה לא קל (5)
באותו ערב, שם, ליד גרם המדרגות, ניסה החוצן שממולי לקפוץ בין תהליכים ולהוכיח את אנושיותו.
                                   
                                                            ****
גברת אבק הכוכבים (6)
הוא סיפר לי על אותה גברת שניגן באותו לילה. שהיא עמדה על הבמה ושר את השיר שלא נגמר. היא היה בסדר, כל הלילה, הוא שרה כל הלילה. הוא סיפר שלי שהוא גנח כששאלו אותו לשמם.
פזמון.
 
                                                            ****
כוכב (7)
שם, באותו ערב, הדמות המצוירת שעל פי צילום, מהכוכב האחר, ניסה לשכנע אותי שהוא יכול להיות כוכב רוק'נרול. הוא עמד מולי עם גיטרה בהצלב. רגל אחת על גרם המדרגות; הוכחה לעמידה מוניטוֹרית של במה. והתאהב בכוחות הרוק'נרול של הכוכב שלנו. הוא סיפר לי שהוא יכול לעשות את זה, שהוא יכול לחיות את זה, שיכול לנגן את זה. שהוא יכול ליפול לשינה כמו כוכב רוקנרול, שהוא יכול להתאהב כמו כוכב רוק'נרול.
"קדימה, נראה אותך", אמרתי.
 
                        &nbsp
;                                   ****
החזיקי את עצמך (לעצמך) (8)
"קדימה", הוא אמר לי.  סיפר לי על הלשון שלה שמסתובבת בסערה, אבל הוא לא יעשה איתה כלום; נסיון נואש לבלתי מושג. כוכבנות רוק ממאדים; אנושי היה מבצע בה את זממו. אבל זה היה ריף יפה. ריף פאנק ללא סיכות באף אז נתתי לו להמשיך. בסוף הוא יעשה איתה משהו.
"קדימה", אמרתי לו.
 
                                                            ****
זיגי אבק הכוכבים (9)
שם, ליד גרם המדרגות, אותו חוצן מצויר על פי צילום התחיל לדבר בגוף שלישי. כשחוצן עובר לגוף שלישי בזמן ויכוח, דרכו היא אחת. אגוטריפיות שמשם נותר רק לנבול. תהליך אנושי.
 הוא סיפר לי על אותו זיגי, שמנגן גיטרה. הוא עשה את הריף הזה, והראה לי איך הוא עושה את זה. אחרי זה, הוא הלך רחוק מדי.
"אתה צריך ללכת רחוק מדי", אמרתי לו. "בשביל להיות כוכב רוק, אתה צריך להגיע למצב של אני הלכתי רחוק מדי. אתה הלכתי רחוק מדי", העברתי אותו שלבים. מסכן, הוא לא מפה.
"אני הלכתי רחוק מדי. אלוהים נתן לנו תחת".
"בשביל שנתפוס תחת."
 
                                                            ****
עיר שוויון הזכויות (10)
"היי בנאדם, אני רוצה לחזור לעיר שוויון הזכויות. אל תשען עלי עכשיו".
"לא רציתי להישען עליך, אבל בסדר, אם אתה אומר".
"היי בנאדם, אין לך זמן לבדוק את זה עכשיו".
"היא סובבה אותך, הא?"
"זה אנושי מדי להיות פה".
"מה תעשה?"
"אחזור לעיר שוויון הזכויות".
 
                                                            ****
התאבדות רוק'נרולית  (11)
"זה זמן טוב לקחת סיגריה, שים אותה בפה שלך", אמר לעצמו.
כשחוצן עובר לגוף שלישי בסיום תהליך, דרכו היא אחת; רטרוספקטיבה של מובסות. של כניעה. בדיוק בשלב הביניים הסופני; זקן מדי לאבד את זה, צעיר מדי לבחור בזה. הוא זרח ונפל, זיגי. אבל במשך כל הזמן הזה, ראית שאתה לא לבד; אתה הוא זה שמסתכל על עצמך, אז אתה הוא שנותן לעצמך יד. לא משנה מה או מי היית, אתה שם עם עצמך.
שם, ליד גרם המדרגות, בערב, זיגי הסתכל אחורה וראה שכל הדיאלוגים היו עם עצמו.
הוא הסתכל על עצמו ושאל את עצמו אם יש לו משהו לשתות.
"יש לי פחית גלאם רוק, רוצה?"
 
 
The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from mars, David Bowie, 1972

 

*לשאר הפרוייקט לחצו כאן

*לעידכונים ורשימות חדשות מהאתר שלי לחצו כאן