תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (38 מודגש)

 

            

אישון מרצד לך בעטיפה של תקליט
יכול לתפוס את מבטך בחנות התקליטים
אתה מסתכל לו בלבן של העיניים. פעם ראשונה שאתה משתמש בביטוי הזה
נו, הגיע הזמן. בלי פחד, בלי פ.ח.ד.
בראי שלך אתה קוף. אחרי זה עשית עם זה שימוש; אין כמו שימוש בעצמך
ראי שמתכתב עם ראי שמתכתב עם ראי שמתכתב עם? נכון,
אתה יוצא מזה בדרך אלגנטית.
וכו'
נסה לזכור שלכל דבר יש סיבה.
 
                                                ****
 
תמונה שמודבקת בעזרת
מסקנטייפ
ושורה שמוקפצת בגלל אקרוסטיכון, זה דבר שאתה יכול לעשות איתו הרבה
נו, כבר עשית את זה, את השימוש המוכפל בעזרת
השימוש המוכפל. לא נורא, לאנשים יש זיכרון קצר
ובעצם מה זה כבר משנה? אף אחד לא יכול לדעת אם אתה מלביש בכח
טקסטים על עטיפות או עטיפות על טקסטים
קרי,
סימביוזה. חביבי, איך הס' באה לך טוב, הא? אבל זה בדיוק זה. זה העניין.
טוב, בין היתר.
 
                                                ****
 
שהמוזיקה נועדה לספרה מסוימת בעולם שם מתרחשת פעילות מסוימת, אתה
יודע שלאיאן בראון יש את כל הזמן שבעולם; זה לא קוקאין שרץ לו בין הוורידים
רואה אותך כבועה באוויר, אבל בועה יכולה גם לעלות. אבל שוב;
תתפוצץ כשהיא תגיע לטופ, לשיא.
יכול להסתכל עליך, ולא לספור אותך, אפילו לא את הספירה.
מי המציא את הליכת הקוף?
ידיים משוחררות, כמעט אוספות קליפות בננות. רגליים עם שפשפת
הולכות בנון שאלנט שאפילו לא מוקצן
בין כל ההליכות הקופיפיות, מליאם ועד אשקרופט, איאן היה הראשון שזרק
ידיים לצדדים. כופף ברכיים, הצליח להיות
נערץ. הוא רצה להיות נערץ (אתה תעריץ אותו. אתה תעריץ אותו).  
יכול לתפוס אותך בחנות התקליטים, האישון הזה,
יכול להגיד לך שהוא רואה אותך כמו בועה באוויר;
ממילא תתפוצץ בשיא. ב-לעולמים שלך.
 
                                                ****
 
מה אתה תעשה, הוא שואל אותך, כשתמצא את ה-לעולמים
ולאן תלך כשלא תוכל לחבר את זה ביחד; את המציאה שהיא בו בזמן הסיום,
זאת השאלה.
יכול להיות שהוא ייקח את הדמעות שלה, ויישאר איתה שנים
קדימה; לעולמים ועוד יום.
היא עומדת מתחת לכנפי המלאך ואף אחד לא יכול להכחיש זאת.
 
שיר בספרדית. רק את זה אתה,
לא יכול להעביר.
 
המוזיקה, בזמן קבלת העולמים, האלמוות, היא נכנסת ישר לביוב, מושלכת
סך הכל אוקסימורון; עולמים ועוד יום. יום  אחד. תקליט ועוד יום;  
פרה, פרה.
רוצה לומר,
המוסיקה בשביל הספרה היא עוד תקליט מופתי שמת ומתקיים ב-לעולמים.
 
 
 
Ian brown, Music Of The Spheres, 2001
עטיפה: fabiola Quiroz brown
 
להמשך הפרוייקט לחצו כאן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז כהן  On אוגוסט 21, 2007 at 1:08 pm

    הרעיון הימי-ביניימי הזה, לכתוב שיר במאה ה-21 בשיטת האקרוסטיכון, מפיל אותי בכל פעם מחדש

    הוא כנראה לא כ-זה קופיקו, הערס ממנצ'סטר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: