דון קישוט, ליין מייקר של טביעת עין (מכבי חיפה. הפועל רמת גן. מכתש. עוזר מאמן)

העניין עם המכתש ברמת גן זה שהוא פתאום מופיע מולך. בכלל, בגבעתיים, המבנים מקבלים את הפנים שלך באמצע הרחובות; פתאום קניון, פתאום בית עלמין באמצע רחוב ראשי, פתאום מגרש כדורגל בתוך שכונת מגורים, פתאום עוזר מאמן של הפועל ר"ג שמכיר את מוריניו באופן אישי. פתאום. הפועל ר"ג ניצחה את מכבי חיפה, זה אתם כבר יודעים, והשחקן המצטיין במשחק היה המכתש עצמו. אם בתחילת המשחק השחקנים האורחים עוד התעסקו במגרש; יניב קטן מוצא אבן במגרש תוך כדי משחק וזורק אותה החוצה בתנועה מנייריסטית כאילו מרמז לקהל שפה אי אפשר לשחק, ושאר שחקני מכבי חיפה ספק מקללים ספק מאשימים גומות חול אחרי עוד בריחת כדור, כמו אומרים "זה לא אני זה המגרש", אז אחרי ההפסד תירוץ המגרש הגרוע הוא מלכוד מבחינת מכבי חיפה. להישען עליו, או לא להישען עליו? שהרי אותו מגרש היה גם להפועל ר"ג לכאן או לכאן, אבל בסופו של דבר המצב הקיים הוא הקובע; חיפה נוצחו על ידי הפועל רמת גן, בעליה או בירידה.
כמה ימים לפני המשחק אני בקניון גבעתיים מחכה לגדי כרמלי, עוזר מאמן הפועל ר"ג.
 
                                                                        ****
 
 

גדי כרמלי (צילום: ברני ארדוב)

 
אהלן, אני אודי.
"נעים מאוד".
גם לי. אתה רואה את זה?
"מחברת"
מחברת ריקה, כן. אין לי שום שאלה אליך, אני לא יודע מי אתה. יאללה, שפוך.
"אתה מדבר עם מישהו שכשהוא היה בן 23 הוא היה מנהל קבוצה בליגת על, במכבי פתח תקווה שנתיים, ושנה אחת כיו"ר"
ואימון?
כעבור שבע שנים הגיע ג'ק מנסל לאמן את מכבי פ"ת והיה צריך מתורגמן. הייתה לנו פגישה אחת ובסופה הוא התקשר ליו"ר ואני מצטט: "אני בארץ 4 שנים, ומכל הקשקשנים בישראל גדי כרמלי היחידי שמבין כדורגל. לאימון הבא הוא מגיע בתור עוזר מאמן".
עליך?
"כן. איש נהדר, שלא פוחד לפרגן, נותן להתבטא. הייתה תקופה נהדרת. בשנה הזאת, והרבה בהמלצתי, נעשתה מהפכה במכבי פ"ת ובשנה אחת הועלו לבוגרים, תרשום את השמות: רן בן-שמעון, אסי בן-שמעון, מיכה צופין, שרון צופין, טל בניה, תמיר דניאל. תינוקות מנסל וגדי כרמלי."

הסתכלתי עליו בסיום המשחק. הוא חיכה שהקהל ישיר לו את "בוא לפה" הקבוע, אבל האוהדים היו יותר מדי שמחים ושכחו את המנהג הקבוע. בסוף הוא הצטרף אל כולם. כמו כולם. העניין עם המכתש זה לחנות לפני המשחק טוב. אם אתה חונה בירידה, אתה צריך לא להיצמד למכונית שלפניך כדי לא לעשות אחרי זה רוורוס בעליה; המון מכוניות מפסידות חניה בגלל זה. אני מניח שהאוטובוס של חיפה תפס הרבה מקום.
 

מה זה אומר בהמלצתך שחבר'ה האלה עולים לבוגרים
"העלתי את הרעיון והוא שמע בעצתי. העליתי את הרעיון של המהפכה הזאת וראו את התוצאות אחר כך".
כמה זמן היית בפתח תקווה?
"חצי עונה כי במכבי פ"ת כמו במכבי פ"ת, החזק שולט והיו אנשים שכאב להם הלב שיש הצלחה, דרך …"
מי אלה?
(צוחק) "אני מעדיף לא להזכיר את השמות. אנשים שהפריעו, שקיללו".
לפני הלוזונים?
"לפני הלוזונים (פאוזה) אחד הלוזונים. וכשראיתי שלא נותנים לעשות מה שצריך עזבתי לטייבה ואחר כך במכבי רחובות, ששם היה לי עוזר מאמן, בחור נחמד  שקראו לו אייל לחמן. אחרי זה אימנתי בשדרות עם אותו עוזר מאמן, אחרי זה העליתי ליגה את הפועל גבעת אולגה, חזרתי לעוד קדנציה בטייבה- גמרנו מקום שלישי ואחרי שנתיים הם עלו לליגת העל עם השלד שבניתי באותה שנה, ואז כנראה עשיתי טעות שהיא אולי המאפיין של גדי כרמלי, של הדון קישוט שבו".
שלך
"כן. אחרי שסיימנו במקום שלישי הם פנו אלי ורצו לעלות ליגה בכח, ורצו להביא עשרה שחקנים, אבל אני לא רציתי כי אני מעדיף את הדרך, את הבניה. הם התעקשו ואז עזבתי ובדיעבד זאת הייתה טעות כי הם עלו ליגה ויכולתי להתפרסם ולהצליח, ואחר כך, הדון קישוט הזה קרה לי ברעננה"
למה אתה קורא לזה דון קישוט?
"כי עובדה שזה לא מצליח. אנשים לא מעריכים, אלא רק הצלחה מיידית. אני מעדיף מלמטה, מחלקת נוער טובה, לא מהיום להיום. הדוגמא הכי טובה זה באמת היה ברעננה. באתי אליהם  בליגה ב' ובשנה אחת העלתי, כולם בני 16, תרשום: אבי בצלאל, אבי רוסנובסקי, אבי סנדור, סופר, אנדי פלקון, וכל זה היה צריך להיות על חשבון משפחה מפורסמת מרעננה, משפחת כרשיש, שעד שגדי כרמלי…"
אתה
"כן, בא לשבת עם היושבי שאמרו לו שהדרך נכונה, אבל לא יכולים להגיד להם ללכת, ואז אני זה שלקחתי את האחריות והסברתי לכרשישים שאין להם מקום בקבוצה. הקבוצה הצליחה עד שפעם אחת אחרי משחק שניצחנו הם איימו עלי, וכשרציתי לפנות למשטרה היו"ר פחד ואמר לי שככה אני לא אאמן פה, ולמרות הכל – עשיתי את זה. ואולי באמת זאת הייתה טעות כי שוב נלחמתי בשביל כולם. אגב, אותו יוסי כרשיש עלה אחרי שנתיים ליגה בתור מאמן עם השלד שלי"
כמו בטייבה
"בדיוק. זה עוד דוגמא אופיינית של גדי כרמלי".
שלך
"כן. שהוא עושה עוד פעם את כל המלחמות נגד כל העולם ולא דואג לעצמו."
וזאת הייתה השנה של המפנה
"כן, נשברתי ונסעתי לארה"ב לשמונה שנים, בלי כדורגל"
ומה עשית שם?
"איך אני אקרא לזה? פתוח תוכנות מחשב לספורט"
מה זאת אומרת?
(צוחק) "להעריך קבוצות"
טכנית, אתה מבין במחשבים?
"לא, אני הייתי יועץ לחברות ספורט, פשוט פה בארץ זה נשמע לא ברור וחוקי, אבל אני קבעתי את הליינים, הייתי ליין-מייקר לחברות ספורט"
יש מושג כזה? ליין-מייקר?
כן, וזה חוקי והכל בסדר. ולפני שנתיים הועסקתי על ידי חברת "וויליהם היל" בלונדון ואז אברם התקשר".
 
 
 
                                                            ****
אברהם גרנט: "גדי מבין בכדורגל כמו שהרבה אחרים לא. אני חושב שהוא יכול להצליח בכל מקום"
 
                                                            ****
ואז הגיע אברם בלי "ה". מפה הסיפור של גדי כרמלי מקבל עוד זווית לא צפויה, שכן, ככה, כמעט "באמצע היום" מטאפורי, נשלח בנאדם להיות סקאווטר של נבחרת ישראל.
בוא תסביר לי דבר אחד, איך מאמן נבחרת ישראל מתקשר לבנאדם ככה פתאום עם הצעה של סקאווטר?
"גדלנו ביחד, באותו בית ספר ואותה קבוצה. כשהייתי בלונדון, הוא ביקש ממני ללכת לראות משחק של צפון אירלנד והוא ביקש שאלך לראות את המשחק"
עלה בדעתך שאולי זה היה רק בגלל שהיית קרוב, פיזית לשם
"מי שמכיר את אברם יודע שהוא לא ישלח בנאדם רק בגלל זה. אני יכול להגיד לך שאחרי שהוא קיבל את רשמיי הוא צלצל אחרי המשחק ואמר שמעתה ואילך אני אהיה סקאווטר הנבחרת. ואחרי המסע של הנבחרת הוא הציע לי תפקיד בפורתסמות'"
ולמה לא רצית?
"כי החלטתי שאני חוזר לארץ. משפחה, ילדים. תבין, השנתיים האלה באנגליה החזירו לי את הג'וק של הכדורגל בחזרה; אימונים בטוטנהם, ארסנל"
הולך לאימונים, כמו קהל?
"לא, אברם עזר לי. כל חודשיים צמוד לקבוצה במשך חודשיים, הוא הכיר לי את וגנר, את מוריניו"
עכשיו מוריניו עובר פה בקניון גבעתיים
"אומר שלום, בטח."
וחזרת לארץ סתם או שהייתה הצעה?
"הייתה ההצעה מהפועל ת"א, כבר התחלתי לעבוד שם. אברם היה בנבחרת ואני הייתי בשטח במשך חודש; כל שבת, כל המשחקים וכל האימונים במחלקת הנוער. את בן סהר אתה יודע מי גילה?"
מי?
"ראיתי את הנוער של הפועל והתקשרתי לאברם ואמרתי לו שאני רואה את השחקן הכי טוב שהיה אי פעם בישראל. אני יכול להגיד לך שבאותו לילה הייתי אצל בן סהר במודיעין. קודם כל "הרגעתי" את אמא שלו ואמרתי לה שהיא הורסת לו בדומיננטיות שלה, אתה צריך לראות את בן סהר בדמעות מודה לי שאמרתי לה את מה שהוא חשב, ואחרי זה הבטחתי לה שאני אמליץ לצ'לסי עליו"
ככה? ישר צ'לסי?
"כן, והבטחתי לה שאם לא- אז שנה הבאה אצל אברהם בהפועל הוא יהיה בסגל של הבוגרים. היא לא האמינה כי
כבר הבטיחו לה את זה אז הרמתי את הטלפון והיא שמעה את זה מאברהם."
על ספיקר?
"כן, הוא אמר שמה שגדי אומר זה מקובל עליו. אמנם בן היה שנה לפני זה במבחנים בצ'לסי, אמרתי להם שהם טועים, ואז ארנסן בא לראות אותו שוב והחתימו אותו"
אוקיי. אני אדון ארנסן מצ'לסי, באים אלי שני ישראלים ומבקשים שאני אחתים ישראלי נוסף
"לא, זה לא סתם. בא גדי כרמלי ומאמן נבחרת ישראל, זה לא סתם. אבל הנה הנאיביות של גדי כרמלי"
שלך
"כן, שזה בלי לגזור קופון,  ובלי אחוזים. ותאמין לי שיכלה להיות פה אגודה שלא היה ולא יהיה בישראל. אקדמיה לכדורגל ואגודה לתפארת וזה פספוס גדול, החמצה גדולה מאוד בשבילי"
 
                                                            ****
 
רוני צמח (נבחרת ישראל וקפטו מכבי ת"א בעבר): גדי בעל טביעת עין יחודית, נושם כדורגל בכל רמ"ח אבריו, הבעיה היא שהוא זיגזג בין המון מקומות וחבל"
 
                                                            ****
 
והנה, עוד דוגמא לאותו גדי כרמלי. תמיד זה כמעט, תמיד חסר שם משהו. במשך שעה הועלו שמות של המון קבוצות שהיה קשור בהן, המון שחקנים, אבל גם המון כמעטים. בדרך כלל, האשם במצב הזה, זה "המצב". פשוטו כמשמעו. אבל זה די טריקי פה אצלנו בארץ, כי מי שלא מצליח "מאשים" את עצמו שהוא לא חנפן- מלקק-מתחבר לאנשים נכונים, אז מהי האמת המוחלטת? אולי, בסופו של דבר מה שקובע הוא מה אתה עושה כרגע. עכשיו. ועכשיו כרמלי עוזר מאמן בהפועל רמת גן. הגיוני? מצב טוב? עומד בפני עצמו, או מול מה שיכל להיות? מסופק?  מצב קיים.
נראה לי שאתה אוהב להיות הקאובוי שהולך לבד אל השקיעה בסופו של דבר
"זה היה ככה, זה יצא ככה ויש בזה משהו, אבל זה לא עושה לי כיף. אולי למדתי לחיות עם זה"
 בסופו של יום אתה מעדיף את היחסים עם האנשים, אינטראקציה על פני חותמות של קבלות?
"בדיוק. הנה, בוקסנבאום. וגם יוסי שבחון למשל, אנחנו בקשר רציף מאוד מאז הנבחרת"
אוקיי, מה למשל חסר לו?
"חוצפה חיובית"
אם אתה מאמן, איך אתה גורם להיות לו, "מניאק", תן לי תיאור מצב
"הוא לא יכול להיות מניאק, כי הוא ילד טוב בפנים, והוא צריך להיות מה שהוא, אבל לרצות את הכדור יותר, להיות מעורב יותר, לקחת בעיטות עונשין"
נמני
"אבי בשלב של סוף הקריירה ומחפש למי לתת את השרביט"
תראה, אבל אני מכיר שחקנים וותיקים אחרים ש"העברת השרביט" וטיפוח של שחקן צעיר זאת פשוט דרך נוחה בשבילם להסתדר עם האגו של עצמם, להגיד "אני טיפחתי"
"אבי בנאדם עם בטחון עצמי שלא צריך דברים כאלה"
עזוב, אני חותר אליך, אל ההוא שמאחורי הקלעים; כבר על השיחה הראשונה שלנו ביקשת שאצור קשר עם אחרים ואשאל עליך
"כי זה לא נראה יפה שאתה מדבר על עצמך".
אבל זה אותו דבר, מכיוון אחר, לא?
"בכנות, אני חושב שהבעיה בכדורגל הישראלי היא שהמאמנים והאנשים במחלקות נוער גם מבחינה מקצועית וגם אנושית ברובם לא מתאימים. אני לא מתבייש להגיד שאני יודע מה שאלה שהפניתי אותך אליהם יגידו"
ואיך אתה יודע שזה נכון?
"כשאתה נמצא עם אנשים אתה מרגיש את זה".
 
                                                            ****
אבי נמני: "יש לו עין טובה, באמת טובה והוא בחור נהדר"
           
                                                            ****
יש הרבה תסכול אצל גדי כרמלי. רואים את זה, אבל לא בכייני. לא אכלו לי- שתו לי. הוא מודה בטעויות, והוא גם יודע שהרבה מן הדברים קשורים במזל, אך עם זאת נותן לזה לנשום, לא עושה מחוסר המזל שלו אוטוביוגרפיה הנצחתית. היום הוא בהפועל רמת גן, ונראה שטוב לו. הוא מקבל את הספייס, את הכבוד.
איך זה לעבוד עם יובל נעים? הוא לא טיפוס רגוע
"וזה בדיוק העניין, אנחנו משלימים אחד את השני. יובל בנה את הקבוצה בדיוק בצלמו; איכפתית, רעבה, אמביציונית. אני מאוד נהנה לעבוד איתו. הוא בא בקטע אחר ואני משלים וההפך"
מה יהיה נגד חיפה? (הכתבה נכתבה לפני המשחק. מפתקאות כיס של עיתונאים, א.ש) חזרת אתמול מסקאווטינג
"כן. אנחנו הולכים לשחק פעם ראשונה עם שלושה בלמים, ובעצם ננסה להשהות את המשחק בהתחלה בכדי לעבור את ה20 דקות הראשונות. מרכז ההגנה שלהם מאוד כבד. ואתה  תראה שהחלוץ שלנו, אסאוו, יעשה להם בעיות. ברזילי יקח את קולאוטי, אזולאי את קולאוטי ואלי לוי מאחור. יש לי תחושה טובה"
היית אומר אם זה לא היה במכתש
"בטח שלא, אבל אנחנו צריכים לסחוב את זה שהמשחק יוכרע על גול אחד."
 
                                                            ****קרלוס צ'קנה: " אני קורא לו פרופסור"
 
                                                            ****
  
                                           
                                            (מתוך וואלה ספורט)
 
הפועל ר"ג ניצחה בהארכה את מכבי חיפה ובסיום המשחק השחקנים וכל הצוות ישר רצו ליציע אוהדי הקבוצה וחגגו, חוץ מגדי כרמלי שהשהה את עצמו ליד הספסל לכדי איחור אופנתי; כמה ימים לפני כן הוא סיפר לי שיש לו עם הקהל  ריקוד קבוע של אחרי נצחונות וכששאלתי אותו אם זה לא גימיקי מדי, הוא אמר לי שגם למוריניו יש את זה, ושאני אראה איזה יופי הקהל קורא לו.
 הסתכלתי עליו בסיום המשחק. הוא חיכה שהקהל ישיר לו את "בוא לפה" הקבוע, אבל האוהדים היו יותר מדי שמחים ושכחו את המנהג הקבוע. בסוף הוא הצטרף אל כולם. כמו כולם. העניין עם המכתש זה לחנות לפני המשחק טוב. אם אתה חונה בירידה, אתה צריך לא להיצמד למכונית שלפניך כדי לא לעשות אחרי זה רוורוס בעליה; המון מכוניות מפסידות חניה בגלל זה. אני מניח שהאוטובוס של חיפה תפס הרבה מקום.
 
 
 
(פורסם עם שינויים קלים בעיתון "העיר")

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שוקה  On מאי 7, 2007 at 2:13 pm

    היו ימים שהיו שמים אבנים מלפני הגלגלים בחניה כדי שהאוטו לא ידרדר עד למטה. האחח המכתש…

    חוצמזה, אחרי שקוראים את הראיון הזה מבינים מה חסר בעיתונות הספורט הישראלית האופירה אסייגית.

  • אודי שרבני  On מאי 7, 2007 at 10:54 pm

    תודה שוקה

    סחתיין על האבנים בגלגלים…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s