ארכיון חודשי: מאי 2007

פרוייקט 1967

פרוייקט חמוד ביותר של וואלה 1967

 

אני כתבתי על הפעם הראשונה שראיתי את שלום חנוך.

 

תהנו.

תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (38 מודגש)

 

            

אישון מרצד לך בעטיפה של תקליט
יכול לתפוס את מבטך בחנות התקליטים
אתה מסתכל לו בלבן של העיניים. פעם ראשונה שאתה משתמש בביטוי הזה
נו, הגיע הזמן. בלי פחד, בלי פ.ח.ד.
בראי שלך אתה קוף. אחרי זה עשית עם זה שימוש; אין כמו שימוש בעצמך
ראי שמתכתב עם ראי שמתכתב עם ראי שמתכתב עם? נכון,
אתה יוצא מזה בדרך אלגנטית.
וכו'
נסה לזכור שלכל דבר יש סיבה.
 
                                                ****
 
תמונה שמודבקת בעזרת
מסקנטייפ
ושורה שמוקפצת בגלל אקרוסטיכון, זה דבר שאתה יכול לעשות איתו הרבה
נו, כבר עשית את זה, את השימוש המוכפל בעזרת
השימוש המוכפל. לא נורא, לאנשים יש זיכרון קצר
ובעצם מה זה כבר משנה? אף אחד לא יכול לדעת אם אתה מלביש בכח
טקסטים על עטיפות או עטיפות על טקסטים
קרי,
סימביוזה. חביבי, איך הס' באה לך טוב, הא? אבל זה בדיוק זה. זה העניין.
טוב, בין היתר.
 
                                                ****
 
שהמוזיקה נועדה לספרה מסוימת בעולם שם מתרחשת פעילות מסוימת, אתה
יודע שלאיאן בראון יש את כל הזמן שבעולם; זה לא קוקאין שרץ לו בין הוורידים
רואה אותך כבועה באוויר, אבל בועה יכולה גם לעלות. אבל שוב;
תתפוצץ כשהיא תגיע לטופ, לשיא.
יכול להסתכל עליך, ולא לספור אותך, אפילו לא את הספירה.
מי המציא את הליכת הקוף?
ידיים משוחררות, כמעט אוספות קליפות בננות. רגליים עם שפשפת
הולכות בנון שאלנט שאפילו לא מוקצן
בין כל ההליכות הקופיפיות, מליאם ועד אשקרופט, איאן היה הראשון שזרק
ידיים לצדדים. כופף ברכיים, הצליח להיות
נערץ. הוא רצה להיות נערץ (אתה תעריץ אותו. אתה תעריץ אותו).  
יכול לתפוס אותך בחנות התקליטים, האישון הזה,
יכול להגיד לך שהוא רואה אותך כמו בועה באוויר;
ממילא תתפוצץ בשיא. ב-לעולמים שלך.
 
                                                ****
 
מה אתה תעשה, הוא שואל אותך, כשתמצא את ה-לעולמים
ולאן תלך כשלא תוכל לחבר את זה ביחד; את המציאה שהיא בו בזמן הסיום,
זאת השאלה.
יכול להיות שהוא ייקח את הדמעות שלה, ויישאר איתה שנים
קדימה; לעולמים ועוד יום.
היא עומדת מתחת לכנפי המלאך ואף אחד לא יכול להכחיש זאת.
 
שיר בספרדית. רק את זה אתה,
לא יכול להעביר.
 
המוזיקה, בזמן קבלת העולמים, האלמוות, היא נכנסת ישר לביוב, מושלכת
סך הכל אוקסימורון; עולמים ועוד יום. יום  אחד. תקליט ועוד יום;  
פרה, פרה.
רוצה לומר,
המוסיקה בשביל הספרה היא עוד תקליט מופתי שמת ומתקיים ב-לעולמים.
 
 
 
Ian brown, Music Of The Spheres, 2001
עטיפה: fabiola Quiroz brown
 
להמשך הפרוייקט לחצו כאן

תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (38)

                
           

 

אישון מרצד לך בעטיפה של תקליט
יכול לתפוס את מבטך בחנות התקליטים
אתה מסתכל לו בלבן של העיניים. פעם ראשונה שאתה משתמש בביטוי הזה
נו, הגיע הזמן. בלי פחד, בלי פ.ח.ד.
בראי שלך אתה קוף. אחרי זה עשית עם זה שימוש; אין כמו שימוש בעצמך
ראי שמתכתב עם ראי שמתכתב עם ראי שמתכתב עם? נכון,
אתה יוצא מזה בדרך אלגנטית.
וכו'
נסה לזכור שלכל דבר יש סיבה.
 
                                                ****
 
תמונה שמודבקת בעזרת
מסקנטייפ
ושורה שמוקפצת בגלל אקרוסטיכון, זה דבר שאתה יכול לעשות איתו הרבה
נו, כבר עשית את זה, את השימוש המוכפל בעזרת
השימוש המוכפל. לא נורא, לאנשים יש זיכרון קצר
ובעצם מה זה כבר משנה? אף אחד לא יכול לדעת אם אתה מלביש בכח
טקסטים על עטיפות או עטיפות על טקסטים
קרי,
סימביוזה. חביבי, איך הס' באה לך טוב, הא? אבל זה בדיוק זה. זה העניין.
טוב, בין היתר.
 
                                                ****
 
שהמוזיקה נועדה לספרה מסוימת בעולם שם מתרחשת פעילות מסוימת, אתה
יודע שלאיאן בראון יש את כל הזמן שבעולם; זה לא קוקאין שרץ לו בין הוורידים
רואה אותך כבועה באוויר, אבל בועה יכולה גם לעלות. אבל שוב;
תתפוצץ כשהיא תגיע לטופ, לשיא.
יכול להסתכל עליך, ולא לספור אותך, אפילו לא את הספירה.
מי המציא את הליכת הקוף?
ידיים משוחררות, כמעט אוספות קליפות בננות. רגליים עם שפשפת
הולכות בנון שאלנט שאפילו לא מוקצן
בין כל ההליכות הקופיפיות, מליאם ועד אשקרופט, איאן היה הראשון שזרק
ידיים לצדדים. כופף ברכיים, הצליח להיות
נערץ. הוא רצה להיות נערץ (אתה תעריץ אותו. אתה תעריץ אותו).  
יכול לתפוס אותך בחנות התקליטים, האישון הזה,
יכול להגיד לך שהוא רואה אותך כמו בועה באוויר;
ממילא תתפוצץ בשיא. ב-לעולמים שלך.
 
                                                ****
 
מה אתה תעשה, הוא שואל אותך, כשתמצא את ה-לעולמים
ולאן תלך כשלא תוכל לחבר את זה ביחד; את המציאה שהיא בו בזמן הסיום,
זאת השאלה.
יכול להיות שהוא ייקח את הדמעות שלה, ויישאר איתה שנים
קדימה; לעולמים ועוד יום.
היא עומדת מתחת לכנפי המלאך ואף אחד לא יכול להכחיש זאת.
 
שיר בספרדית. רק את זה אתה,
לא יכול להעביר.
 
המוזיקה, בזמן קבלת העולמים, האלמוות, היא נכנסת ישר לביוב, מושלכת
סך הכל אוקסימורון; עולמים ועוד יום. יום  אחד. תקליט ועוד יום;  
פרה, פרה.
רוצה לומר,
המוסיקה בשביל הספרה היא עוד תקליט מופתי שמת ומתקיים ב-לעולמים.

 

לגירסה קלה יותר לקריאה  לחצו כאן 

לשיר האוקרוסטיכוני לחצו כאן
 
 

Ian brown, Music Of The Spheres, 2001
עטיפה: fabiola Quiroz brown

 

לשאר הפרוייקט לחצו כאן

 

תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (37)

 

         עטיפת האלבום של פרנק סינטרה

 

בשעות הקטנות של הבוקר (1)
בשעות הקטנות של הבוקר, המצומצמות, הזעירות, אתה נשען בקרן רחוב. אתה לובש את החליפה שלך, זאת של ההישענות של קרנות הרחוב (תמיד קראת שיש כזה דבר, "קרן רחוב" והנה אתה שם. אתה שמח שהחליפה יוצאת אל הפועל ושהמוכרת צדקה). הוספת מטפחת.  תמיד יש לך מטפחת בכיס, בעצם.
המבט שלך זרוק על איזו נקודה במדרכה. אתה רואה שיש שם משהו, בכתמי המדרכה, שיכול להיות ציור, אולי פרצוף. עוד מעט הבוקר יתחיל, וגם על פי העננים יהיה אפשר לעשות אותו דבר. אחרי זה אתה שוב חושב עליה.
 
                                                            ****
 
מצב רוח כחול (2)
אתה לא יכול להיות כחול. אף פעם לא הייתה כחול. ("לא, לא, לא") אבל עכשיו הגוון הזה, האינדיגו, מחלחל אליך, בתוכך (אתה מחייך כשאתה יכול לשחק רק בשפה שלך ולהגיד "מחכלחל" , מאחד אותם, את  חלחול וכחול), מציף אותך,  מגיע עד  לנעליים שלך מלמעלה. זה תמיד מלמעלה, וסתם ישבת לך בצד. יאללה, כחול, תיכנס.  
 
                                                            ****
 
שמח להיות לא מאושר (3)
הסתכל על עצמך, כמה שאתה לא מרוצה. אבל הכחול כבר חלחל; הגיע עד לנעליים ועלה בחזרה. מה יש לך לעשות עם זה? קצת ביקור ניחומים ממך, אל עצמך. אין הרבה מה לעשות, הרי לנצח לא תוכל. אין לך חוש הומור כרגע, אתה לא מסתכל על עצמך ומגחך. בשעות הקטנות האלה של הבוקר, אתה יכול לתת לזה לצאת.  
הנה אתה. כבר יודע מה לעשות עם זה. נשען עם החליפה שלך, אומנם מציקה לך הסיגריה שעומדת להיגמר (פעם היית יותר גרוע, כוס לא שטופה בכיורך המטאפורי הייתה מסכלת מחשבות אחרות, מעכבת אותן), אבל המבט שלך, אתה יכול לשמר אותו בוהה עד אין קץ, כמו משחק "מי ממצמץ ראשון" עם עצמך וזה עוזר לך. אתה אוהב את זה. אתה כבר כחול, מחולחל, מתכחולחל. אתה ממלמל משהו "אני מאוד שמח להיות לא מאושר", אתה אומר. בדרך כלל כולם רוצים להיות כמוך, אבל בשעה קטנה של בוקר זה, אתה יכול לתת לזה לצאת.
 
                                                            ****
 
אני מסתדר טוב מאוד בלעדייך (4)
אתה אומר שאתה מסתדר טוב מאוד בלעדיה ("בסדר"). בטח שכן. אפילו שכחת אותה, אתה אומר. איזה אדיוט אתה שחשבת שהלב השבור שלך יכול להקניט את הירח, אתה חושב. אתה לאט לאט כבר בפנים, משכנע את עצמך, מופעל על ידי עצמך. מיד תסדר אחרת את הכובע שעל ראשך; שינוי פוזיציה על פי מצב רוח, אתה עושה זאת מדי פעם, לפעמים שם לב לזה בזמן, לפעמים אחרי זה.  אתה הרי מעל זה, לא? מעליה ("בסדר"). להתקשר פעם אחרונה אליה? לא! אתה דבק בלחן הזה שלך.
"אני מסתדר טוב מאוד בלעדייך", אתה אומר. "טוב, אולי חוץ מהאביב". זה זמן טוב לא לחשוב על האביב אם כך.
 
                                                            ****
 
עמוק בתוך חלום (5)
עמעמת את כל האורות שלך, אפילו בתוכך. את אוהב את הטקסיות הזאת, אפילו מאוהב בה; אתה הולך לחשוב עליה, מנקה הכל לקראת החלום עליה. אתה הולך לחלום עליה, אין בכלל על כך שאלה.
לאט לאט היא תבוא, היא תופיע. עוד סיגריה אחת וזהו. היא תשרוף אותך, הסיגריה, אבל אתה תקום  עם התחלה. ער או ישן. זמן טוב לסדר שוב את הכובע שעל ראשך.
 
                                                            ****
 
אני רואה את פנייך לפני (6)
הנה, הגעת לזה. אתה כבר רואה אותה לפניך, בחלום שלך ("בחלום שלך"). היא מצטופפת שם, מצופפת כל חלום שלך. אתה עוצם עיניים, והנה, היא שם. אתה לא יכול למחוק את זה. זמן טוב להחלפת סיגריה; בחלומות זה לא מפריע לסיטואציה.
 
                                                            ****
 
בוא נהיה ידידים (7)
בזמן שאתה נשען, ככה על הבוקר, בשעות הקטנות של הבוקר, עם הכובע, המטפחת, עשן הסיגריה והפנס ההוא שעדיין לא החלטת אם הוא מעיק עליך, והכחול הזה שלך שחלחל עד לנעליך והתאהבת בו, אתה יודע איך הסיפור הזה יגמר; "למה שלא נשאר ידידים?", היא תאמר לך. חליפות והישענות לא יעזרו לך פה. מאוחר מדי.היא תסתובב אליך ותאמר את זה. הן תמיד מסתובבות, לפעמים אתה זוכה לראות שיער מתנפנף עם זה, אז אתה שמח שלפחות ראית מחזה יפה.
 
                                                            ****
 
כשהמאהבת שלך עזב (8)
הכל מת. גם התחבולות של רומן חדש. של כל רומן חדש. רומנטיות. רומנטיות הרומנטיות. אבל עכשיו המאהבת שלך עזבה והחיים לא שווים כלום. כשהמאהבת שלך עזבה (כפיים, זה זמן טוב לכפיים)
 
                                                            ****
 
מה זה הדבר הזה שקוראים לו אהבה? (9)
זה זמן טוב, כשאתה שעון עם החליפה הזאת שלך, להיזכר.  אין לך בעיה עם זה שאתה מייצר רומנטיזציה לרומנטיות עצמה. אתה הרי כבר בכחול, ברחמים העצמיים, אז למה לא תלך הלאה? ממילא אין אף אחד כאן וכולם ישנים.
זה זמן טוב להיזכר איך היא לקחה את ליבך, ואחרי זה זרקה אותו. זה זמן טוב לשאול את אלוהים מה זה הדבר הזה שקוראים לו אהבה.
 
                                                            ****
 
אתמול בלילה שהיינו צעירים (10)
עכשיו הכל עבש, זקן. אתמול, כן, הכל היה חדש. תעטוף את זה. תעטוף את האתמול, תעשה את האתמול חדש. תבחן את ההיום, אל תאהב אותו. לחשוב שמשהו כל כך נהדר, חלף לו ביום אחד. הזדקן לו ביום אחד. תעטוף את זה, זה יעזור לך. זמן טוב להביט על עשן הסיגריה. קצהו כבר התבגר בכמה שניות.
 
                                                            ****
 
אני אהיה בסביבה (11)
תבוא לה מגבוה. תגיד לה שתהיה בסביבה. תאיים עם זה קצת, תגיד לה שוב להתראות. תציין לה שאם היא מוצאת אהבה כמוך, שתיתן לך סימן שהיא מרגישה טוב. אתה הרי יודע איך לשחק על המצפון, אתה נשען על הקיר בשעות הקטנות של הבוקר ומתפעל כבר את עצמך,  הרי הכל כבר מתוכנן (גם כשפגשת אותה עשית זאת כביכול בטעות, אבל לא, זה לא זמן טוב להגיד לה את זה. אפילו לא עכשיו).
 
                                                            ****
 
משב רוח רע (את נושבת אותי לא טוב) (12)
אולי כדאי להפסיק עם זה? זה יהיה טוב; אין צורך בשום תהליכים, וכבר עברת כמה כאלה בזמן הזה של שעות הבוקר הקטנות. אתה עם החליפה הזאת שלך, עם טקסיות העברת התהליכים, אבל אולי עדיף לה ללכת? היא הרי לא עושה לך טוב. עם העתיד תסתדר (אולי זה ירחיק אותך מלהתקרב לאחרות, אבל תרוויח את כל החרא הזה; אתה מודע לשני הדברים), אבל שעכשיו תלך, הרי אפילו להתעצב במלנכוליות מנחמת היא לא נותנת. זמן טוב, להזיז צוואר, לראות אולי אפשר לעשות משהו אחר מהכתם שעל המדרכה, צורה אחרת. 
                       
                                                            ****                 
                       
זה אף פעם לא נכנס לשכל שלי (13)
 
אתה יכול להודות, אין פה אף אחד כרגע. אתה מסתכל אל הצדדים, ואז, חוזר שוב לאותו מבט. לפחות אתה זוכר מה היא אמרה לך, זה אומנם לא נכנס לשכל שלך, אבל אם אתה זוכר מה אמרה, אז אתה יכול להתחרט על זה. זה ייתן לעצב שלך על מה  להתכרבל.
 
                                                            ****
 
רוקדת על התקרה (14)
אתה יכול לעשות עם זה משהו, בטח שאתה יכול. היא איתך, למרות שלא. אתה אומר לעצמך שהיא שם; זה הרי הצליח לך בפעמים קודמות שדמיינת מצבים שלא היית בהם על מנת להתמודד איתם. זה הרי הכל מחשבה, הנה, היא פה. אתה צוחק כשאתר אומר שאתה אוהב את התקרה שלך יותר מאז שיכולת לראות שזאת ריצפת הריקודים של אהובתך.  זמן טוב לשים עוד כרית מתחת לצוואר ולצפות.
 
                                                            ****
 
אני אף פעם לא אהיה אותו דבר (15)
אתה לא תהיה אותו דבר אף פעם, אתה אומר. אתה אוהב את הפיקחון הזה שלך, זה בדיוק יושב לך טוב. מאז שנפרדתם, אתה לא אותו דבר, וגם לא תהיה אותו דבר;. תראה אותך; שומר לה אמונים בעצם, מקדש את העתיד שלך עצמך בכך שלא תהיה אותו דבר. אתה לא מאמין לציפורי השמש ולשיר שלהם, שהן אומרות שזה האביב. הרי האביב הזכיר לך אותה, לא? אתה לא תהיה אף פעם אותו דבר. בתוכך אתה יודע את זה. זמן טוב לשאיפה כמעט אחרונה מהסיגריה, זה הולך ומתקצר.
 
                         &nb
sp;                                  ****
 
האהבה הזאת שלי (16)
האהבה הזאת שלך, הלכה. שאלת את השמש, הירח, הכוכבים שזהרו. היא בראשך, אבל לא איתך. בדידות דרך היום ודרך הלילה. זמן טוב לעשות תקליט בלדות.
 
 
Frank Sinatra, In the Wee Small Hours, 1954

 

לשמיעת האלבום במקביל לקריאה לחצו כאן

לפרוייקט השלם לחצו כאן
 

תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (36)

 

                

 

לבוש יפה, עומד בעלית הגג. חמישה עלים נותרו, הוא מסתכל מטה, אל החצר, אל בטי? היא אמרה שיש לה איזו מילה להגיד. על דברים, על עלים נופלים.
"תגיד לי כל מה שאתה יודע", אולי אמר הצלם; שמע את התקליט לפני זה ("הוא הגיע מוכן, מה?")  וניסה לתפוס שבירת קרח עם שורה ממנו. תקתוק התמונות נעשה לבטח ברצף והיה זר לזמר, אך עם זאת (אולי) שמח הוא בחלקו. עוד מעט יגיע שוב הפחד, ואיתו האכזבה. "חמישה עלים נותרו", הסתכל אל ניירות הגלגול. זה היה כתוב שם. תמיד יש משהו שכתוב עליו משהו, אחרי זה, נשארות רק ההקבלות שאנשים עושים.
כשהיום נגמר, אתה עמדת בעליית הגג. אחרי זה לקחת כדורים, אחרי זה לקחו את המוזיקה שלך ואמרו שזה התאבדות. כשהיום נגמר, בהתאם למוסיקה, אמא שלך נשארה לבד עם הוכחות שזה היה שימוש לא נכון.
 
 
                                                            ****
 
לבוש יפה, עומד בעליית הגג. חמישה עלים נותרו, הוא מסתכל מטה, אל הנהר, על איש הנהר? אם הוא יגיד את כל מה שהוא יודע, על איך שהנהר שלו זורם. אז.
שלוש שעות משקיעת החמה. עלית הגג וג'רמי בסוף יעוף. בהתחלה הוא עדיין מנסה להתחרות עם השמש. אחרי זה כבר עף. עוד מעט כולם כבר יעופו, גם הזמר.
 
 
                                                            ****
לבוש יפה, עומד בעליית הגג. חמישה עלים נותרו. חלון שמאלי קצת פתוח, שולחן עץ עם כמה כלי מתכת פזורים.
"תראה לי מה אתה יכול להראות", אמר (אולי)  הצלם, אבל לא קיבל ממנו דבר.
"למה לא תבוא ותגיד", אמר.
"אגיד מה?"
"אם אתה יודע את הדרך אל העצב".
 
 
                                                            ****
"פספרטו", קוראים לרקע שסביב התמונה בשפת מסגור התמונות. יש תמונות שממוסגרות עם פספרטו, ויש כאלה שלא. האמן צריך לבחור, זה נעשה ביחד עם מוכר חנות התמונות, אבל בסופו של דבר האמן קובע.
והזמר, יש לו פספרטו ירוק. סוגר עליו מלמעלה כאילו עליית הגג לא מספיקה. זה מכופף אותו עוד, ממסגר אותו עוד.
מי ידע את המחשבות של מרי ג'יין? (מי ידע את המחשבות של הזמר).
כשהיום נגמר, אתה עמדת בעליית הגג, אחרי זה לקחת כדורים, אחרי זה לקחו את המוזיקה העצובה שלך ואמרו שזה התאבדות. בהתאם למוזיקה, כשהיום נגמר.
כשהיום נגמר הוא עדיין נשאר בעליית הגג, מביט. הוא היה לבוש יפה, אבל אף אחד לא ראה את זה. רק אחרי זה, התחילו לשים לב אליו. מסגרו אותו בכח, פספרטו של שלושת רבעים. צד אחד בלי.  
 
                                                            ****
ומישהו אחר, מה הפספרטו שלו?  
מישהו אחר, בעיר אחרת,  חשב על זה שהוא צריך למות בשביל שיכירו בו, אבל אחרי זה ירד מזה; איך הוא יידע מה יגידו עליו? הוא ירד מעלית הגג למרות שהאני האמיתי שלו מתבטא רק במותו (ככה הוא נולד; רק כשימות הוא יהיה הוא).  
הזמן לימד אותו לא לבקש עוד.
 
                                                            ****
שלוש שעות מלונדון, עלית הגג וג'אקומו חופשי, כבר לוקח את היגון שלו לים. לפני זה, היה כבול בסיפור שאף פעם לא היה סופר.
עכשיו כן.
 
 
Nick Drake "Five Leaves Left", 1969

 

מפתקאות כיס של מחמיצן קט רגל סדרתי

 

בשער אמיתי זה היה נכנס.

דון קישוט, ליין מייקר של טביעת עין (מכבי חיפה. הפועל רמת גן. מכתש. עוזר מאמן)

העניין עם המכתש ברמת גן זה שהוא פתאום מופיע מולך. בכלל, בגבעתיים, המבנים מקבלים את הפנים שלך באמצע הרחובות; פתאום קניון, פתאום בית עלמין באמצע רחוב ראשי, פתאום מגרש כדורגל בתוך שכונת מגורים, פתאום עוזר מאמן של הפועל ר"ג שמכיר את מוריניו באופן אישי. פתאום. הפועל ר"ג ניצחה את מכבי חיפה, זה אתם כבר יודעים, והשחקן המצטיין במשחק היה המכתש עצמו. אם בתחילת המשחק השחקנים האורחים עוד התעסקו במגרש; יניב קטן מוצא אבן במגרש תוך כדי משחק וזורק אותה החוצה בתנועה מנייריסטית כאילו מרמז לקהל שפה אי אפשר לשחק, ושאר שחקני מכבי חיפה ספק מקללים ספק מאשימים גומות חול אחרי עוד בריחת כדור, כמו אומרים "זה לא אני זה המגרש", אז אחרי ההפסד תירוץ המגרש הגרוע הוא מלכוד מבחינת מכבי חיפה. להישען עליו, או לא להישען עליו? שהרי אותו מגרש היה גם להפועל ר"ג לכאן או לכאן, אבל בסופו של דבר המצב הקיים הוא הקובע; חיפה נוצחו על ידי הפועל רמת גן, בעליה או בירידה.
כמה ימים לפני המשחק אני בקניון גבעתיים מחכה לגדי כרמלי, עוזר מאמן הפועל ר"ג.
 
                                                                        ****
 
 

גדי כרמלי (צילום: ברני ארדוב)

 
אהלן, אני אודי.
"נעים מאוד".
גם לי. אתה רואה את זה?
"מחברת"
מחברת ריקה, כן. אין לי שום שאלה אליך, אני לא יודע מי אתה. יאללה, שפוך.
"אתה מדבר עם מישהו שכשהוא היה בן 23 הוא היה מנהל קבוצה בליגת על, במכבי פתח תקווה שנתיים, ושנה אחת כיו"ר"
ואימון?
כעבור שבע שנים הגיע ג'ק מנסל לאמן את מכבי פ"ת והיה צריך מתורגמן. הייתה לנו פגישה אחת ובסופה הוא התקשר ליו"ר ואני מצטט: "אני בארץ 4 שנים, ומכל הקשקשנים בישראל גדי כרמלי היחידי שמבין כדורגל. לאימון הבא הוא מגיע בתור עוזר מאמן".
עליך?
"כן. איש נהדר, שלא פוחד לפרגן, נותן להתבטא. הייתה תקופה נהדרת. בשנה הזאת, והרבה בהמלצתי, נעשתה מהפכה במכבי פ"ת ובשנה אחת הועלו לבוגרים, תרשום את השמות: רן בן-שמעון, אסי בן-שמעון, מיכה צופין, שרון צופין, טל בניה, תמיר דניאל. תינוקות מנסל וגדי כרמלי."

הסתכלתי עליו בסיום המשחק. הוא חיכה שהקהל ישיר לו את "בוא לפה" הקבוע, אבל האוהדים היו יותר מדי שמחים ושכחו את המנהג הקבוע. בסוף הוא הצטרף אל כולם. כמו כולם. העניין עם המכתש זה לחנות לפני המשחק טוב. אם אתה חונה בירידה, אתה צריך לא להיצמד למכונית שלפניך כדי לא לעשות אחרי זה רוורוס בעליה; המון מכוניות מפסידות חניה בגלל זה. אני מניח שהאוטובוס של חיפה תפס הרבה מקום.
 

מה זה אומר בהמלצתך שחבר'ה האלה עולים לבוגרים
"העלתי את הרעיון והוא שמע בעצתי. העליתי את הרעיון של המהפכה הזאת וראו את התוצאות אחר כך".
כמה זמן היית בפתח תקווה?
"חצי עונה כי במכבי פ"ת כמו במכבי פ"ת, החזק שולט והיו אנשים שכאב להם הלב שיש הצלחה, דרך …"
מי אלה?
(צוחק) "אני מעדיף לא להזכיר את השמות. אנשים שהפריעו, שקיללו".
לפני הלוזונים?
"לפני הלוזונים (פאוזה) אחד הלוזונים. וכשראיתי שלא נותנים לעשות מה שצריך עזבתי לטייבה ואחר כך במכבי רחובות, ששם היה לי עוזר מאמן, בחור נחמד  שקראו לו אייל לחמן. אחרי זה אימנתי בשדרות עם אותו עוזר מאמן, אחרי זה העליתי ליגה את הפועל גבעת אולגה, חזרתי לעוד קדנציה בטייבה- גמרנו מקום שלישי ואחרי שנתיים הם עלו לליגת העל עם השלד שבניתי באותה שנה, ואז כנראה עשיתי טעות שהיא אולי המאפיין של גדי כרמלי, של הדון קישוט שבו".
שלך
"כן. אחרי שסיימנו במקום שלישי הם פנו אלי ורצו לעלות ליגה בכח, ורצו להביא עשרה שחקנים, אבל אני לא רציתי כי אני מעדיף את הדרך, את הבניה. הם התעקשו ואז עזבתי ובדיעבד זאת הייתה טעות כי הם עלו ליגה ויכולתי להתפרסם ולהצליח, ואחר כך, הדון קישוט הזה קרה לי ברעננה"
למה אתה קורא לזה דון קישוט?
"כי עובדה שזה לא מצליח. אנשים לא מעריכים, אלא רק הצלחה מיידית. אני מעדיף מלמטה, מחלקת נוער טובה, לא מהיום להיום. הדוגמא הכי טובה זה באמת היה ברעננה. באתי אליהם  בליגה ב' ובשנה אחת העלתי, כולם בני 16, תרשום: אבי בצלאל, אבי רוסנובסקי, אבי סנדור, סופר, אנדי פלקון, וכל זה היה צריך להיות על חשבון משפחה מפורסמת מרעננה, משפחת כרשיש, שעד שגדי כרמלי…"
אתה
"כן, בא לשבת עם היושבי שאמרו לו שהדרך נכונה, אבל לא יכולים להגיד להם ללכת, ואז אני זה שלקחתי את האחריות והסברתי לכרשישים שאין להם מקום בקבוצה. הקבוצה הצליחה עד שפעם אחת אחרי משחק שניצחנו הם איימו עלי, וכשרציתי לפנות למשטרה היו"ר פחד ואמר לי שככה אני לא אאמן פה, ולמרות הכל – עשיתי את זה. ואולי באמת זאת הייתה טעות כי שוב נלחמתי בשביל כולם. אגב, אותו יוסי כרשיש עלה אחרי שנתיים ליגה בתור מאמן עם השלד שלי"
כמו בטייבה
"בדיוק. זה עוד דוגמא אופיינית של גדי כרמלי".
שלך
"כן. שהוא עושה עוד פעם את כל המלחמות נגד כל העולם ולא דואג לעצמו."
וזאת הייתה השנה של המפנה
"כן, נשברתי ונסעתי לארה"ב לשמונה שנים, בלי כדורגל"
ומה עשית שם?
"איך אני אקרא לזה? פתוח תוכנות מחשב לספורט"
מה זאת אומרת?
(צוחק) "להעריך קבוצות"
טכנית, אתה מבין במחשבים?
"לא, אני הייתי יועץ לחברות ספורט, פשוט פה בארץ זה נשמע לא ברור וחוקי, אבל אני קבעתי את הליינים, הייתי ליין-מייקר לחברות ספורט"
יש מושג כזה? ליין-מייקר?
כן, וזה חוקי והכל בסדר. ולפני שנתיים הועסקתי על ידי חברת "וויליהם היל" בלונדון ואז אברם התקשר".
 
 
 
                                                            ****
אברהם גרנט: "גדי מבין בכדורגל כמו שהרבה אחרים לא. אני חושב שהוא יכול להצליח בכל מקום"
 
                                                            ****
ואז הגיע אברם בלי "ה". מפה הסיפור של גדי כרמלי מקבל עוד זווית לא צפויה, שכן, ככה, כמעט "באמצע היום" מטאפורי, נשלח בנאדם להיות סקאווטר של נבחרת ישראל.
בוא תסביר לי דבר אחד, איך מאמן נבחרת ישראל מתקשר לבנאדם ככה פתאום עם הצעה של סקאווטר?
"גדלנו ביחד, באותו בית ספר ואותה קבוצה. כשהייתי בלונדון, הוא ביקש ממני ללכת לראות משחק של צפון אירלנד והוא ביקש שאלך לראות את המשחק"
עלה בדעתך שאולי זה היה רק בגלל שהיית קרוב, פיזית לשם
"מי שמכיר את אברם יודע שהוא לא ישלח בנאדם רק בגלל זה. אני יכול להגיד לך שאחרי שהוא קיבל את רשמיי הוא צלצל אחרי המשחק ואמר שמעתה ואילך אני אהיה סקאווטר הנבחרת. ואחרי המסע של הנבחרת הוא הציע לי תפקיד בפורתסמות'"
ולמה לא רצית?
"כי החלטתי שאני חוזר לארץ. משפחה, ילדים. תבין, השנתיים האלה באנגליה החזירו לי את הג'וק של הכדורגל בחזרה; אימונים בטוטנהם, ארסנל"
הולך לאימונים, כמו קהל?
"לא, אברם עזר לי. כל חודשיים צמוד לקבוצה במשך חודשיים, הוא הכיר לי את וגנר, את מוריניו"
עכשיו מוריניו עובר פה בקניון גבעתיים
"אומר שלום, בטח."
וחזרת לארץ סתם או שהייתה הצעה?
"הייתה ההצעה מהפועל ת"א, כבר התחלתי לעבוד שם. אברם היה בנבחרת ואני הייתי בשטח במשך חודש; כל שבת, כל המשחקים וכל האימונים במחלקת הנוער. את בן סהר אתה יודע מי גילה?"
מי?
"ראיתי את הנוער של הפועל והתקשרתי לאברם ואמרתי לו שאני רואה את השחקן הכי טוב שהיה אי פעם בישראל. אני יכול להגיד לך שבאותו לילה הייתי אצל בן סהר במודיעין. קודם כל "הרגעתי" את אמא שלו ואמרתי לה שהיא הורסת לו בדומיננטיות שלה, אתה צריך לראות את בן סהר בדמעות מודה לי שאמרתי לה את מה שהוא חשב, ואחרי זה הבטחתי לה שאני אמליץ לצ'לסי עליו"
ככה? ישר צ'לסי?
"כן, והבטחתי לה שאם לא- אז שנה הבאה אצל אברהם בהפועל הוא יהיה בסגל של הבוגרים. היא לא האמינה כי
כבר הבטיחו לה את זה אז הרמתי את הטלפון והיא שמעה את זה מאברהם."
על ספיקר?
"כן, הוא אמר שמה שגדי אומר זה מקובל עליו. אמנם בן היה שנה לפני זה במבחנים בצ'לסי, אמרתי להם שהם טועים, ואז ארנסן בא לראות אותו שוב והחתימו אותו"
אוקיי. אני אדון ארנסן מצ'לסי, באים אלי שני ישראלים ומבקשים שאני אחתים ישראלי נוסף
"לא, זה לא סתם. בא גדי כרמלי ומאמן נבחרת ישראל, זה לא סתם. אבל הנה הנאיביות של גדי כרמלי"
שלך
"כן, שזה בלי לגזור קופון,  ובלי אחוזים. ותאמין לי שיכלה להיות פה אגודה שלא היה ולא יהיה בישראל. אקדמיה לכדורגל ואגודה לתפארת וזה פספוס גדול, החמצה גדולה מאוד בשבילי"
 
                                                            ****
 
רוני צמח (נבחרת ישראל וקפטו מכבי ת"א בעבר): גדי בעל טביעת עין יחודית, נושם כדורגל בכל רמ"ח אבריו, הבעיה היא שהוא זיגזג בין המון מקומות וחבל"
 
                                                            ****
 
והנה, עוד דוגמא לאותו גדי כרמלי. תמיד זה כמעט, תמיד חסר שם משהו. במשך שעה הועלו שמות של המון קבוצות שהיה קשור בהן, המון שחקנים, אבל גם המון כמעטים. בדרך כלל, האשם במצב הזה, זה "המצב". פשוטו כמשמעו. אבל זה די טריקי פה אצלנו בארץ, כי מי שלא מצליח "מאשים" את עצמו שהוא לא חנפן- מלקק-מתחבר לאנשים נכונים, אז מהי האמת המוחלטת? אולי, בסופו של דבר מה שקובע הוא מה אתה עושה כרגע. עכשיו. ועכשיו כרמלי עוזר מאמן בהפועל רמת גן. הגיוני? מצב טוב? עומד בפני עצמו, או מול מה שיכל להיות? מסופק?  מצב קיים.
נראה לי שאתה אוהב להיות הקאובוי שהולך לבד אל השקיעה בסופו של דבר
"זה היה ככה, זה יצא ככה ויש בזה משהו, אבל זה לא עושה לי כיף. אולי למדתי לחיות עם זה"
 בסופו של יום אתה מעדיף את היחסים עם האנשים, אינטראקציה על פני חותמות של קבלות?
"בדיוק. הנה, בוקסנבאום. וגם יוסי שבחון למשל, אנחנו בקשר רציף מאוד מאז הנבחרת"
אוקיי, מה למשל חסר לו?
"חוצפה חיובית"
אם אתה מאמן, איך אתה גורם להיות לו, "מניאק", תן לי תיאור מצב
"הוא לא יכול להיות מניאק, כי הוא ילד טוב בפנים, והוא צריך להיות מה שהוא, אבל לרצות את הכדור יותר, להיות מעורב יותר, לקחת בעיטות עונשין"
נמני
"אבי בשלב של סוף הקריירה ומחפש למי לתת את השרביט"
תראה, אבל אני מכיר שחקנים וותיקים אחרים ש"העברת השרביט" וטיפוח של שחקן צעיר זאת פשוט דרך נוחה בשבילם להסתדר עם האגו של עצמם, להגיד "אני טיפחתי"
"אבי בנאדם עם בטחון עצמי שלא צריך דברים כאלה"
עזוב, אני חותר אליך, אל ההוא שמאחורי הקלעים; כבר על השיחה הראשונה שלנו ביקשת שאצור קשר עם אחרים ואשאל עליך
"כי זה לא נראה יפה שאתה מדבר על עצמך".
אבל זה אותו דבר, מכיוון אחר, לא?
"בכנות, אני חושב שהבעיה בכדורגל הישראלי היא שהמאמנים והאנשים במחלקות נוער גם מבחינה מקצועית וגם אנושית ברובם לא מתאימים. אני לא מתבייש להגיד שאני יודע מה שאלה שהפניתי אותך אליהם יגידו"
ואיך אתה יודע שזה נכון?
"כשאתה נמצא עם אנשים אתה מרגיש את זה".
 
                                                            ****
אבי נמני: "יש לו עין טובה, באמת טובה והוא בחור נהדר"
           
                                                            ****
יש הרבה תסכול אצל גדי כרמלי. רואים את זה, אבל לא בכייני. לא אכלו לי- שתו לי. הוא מודה בטעויות, והוא גם יודע שהרבה מן הדברים קשורים במזל, אך עם זאת נותן לזה לנשום, לא עושה מחוסר המזל שלו אוטוביוגרפיה הנצחתית. היום הוא בהפועל רמת גן, ונראה שטוב לו. הוא מקבל את הספייס, את הכבוד.
איך זה לעבוד עם יובל נעים? הוא לא טיפוס רגוע
"וזה בדיוק העניין, אנחנו משלימים אחד את השני. יובל בנה את הקבוצה בדיוק בצלמו; איכפתית, רעבה, אמביציונית. אני מאוד נהנה לעבוד איתו. הוא בא בקטע אחר ואני משלים וההפך"
מה יהיה נגד חיפה? (הכתבה נכתבה לפני המשחק. מפתקאות כיס של עיתונאים, א.ש) חזרת אתמול מסקאווטינג
"כן. אנחנו הולכים לשחק פעם ראשונה עם שלושה בלמים, ובעצם ננסה להשהות את המשחק בהתחלה בכדי לעבור את ה20 דקות הראשונות. מרכז ההגנה שלהם מאוד כבד. ואתה  תראה שהחלוץ שלנו, אסאוו, יעשה להם בעיות. ברזילי יקח את קולאוטי, אזולאי את קולאוטי ואלי לוי מאחור. יש לי תחושה טובה"
היית אומר אם זה לא היה במכתש
"בטח שלא, אבל אנחנו צריכים לסחוב את זה שהמשחק יוכרע על גול אחד."
 
                                                            ****קרלוס צ'קנה: " אני קורא לו פרופסור"
 
                                                            ****
  
                                           
                                            (מתוך וואלה ספורט)
 
הפועל ר"ג ניצחה בהארכה את מכבי חיפה ובסיום המשחק השחקנים וכל הצוות ישר רצו ליציע אוהדי הקבוצה וחגגו, חוץ מגדי כרמלי שהשהה את עצמו ליד הספסל לכדי איחור אופנתי; כמה ימים לפני כן הוא סיפר לי שיש לו עם הקהל  ריקוד קבוע של אחרי נצחונות וכששאלתי אותו אם זה לא גימיקי מדי, הוא אמר לי שגם למוריניו יש את זה, ושאני אראה איזה יופי הקהל קורא לו.
 הסתכלתי עליו בסיום המשחק. הוא חיכה שהקהל ישיר לו את "בוא לפה" הקבוע, אבל האוהדים היו יותר מדי שמחים ושכחו את המנהג הקבוע. בסוף הוא הצטרף אל כולם. כמו כולם. העניין עם המכתש זה לחנות לפני המשחק טוב. אם אתה חונה בירידה, אתה צריך לא להיצמד למכונית שלפניך כדי לא לעשות אחרי זה רוורוס בעליה; המון מכוניות מפסידות חניה בגלל זה. אני מניח שהאוטובוס של חיפה תפס הרבה מקום.
 
 
 
(פורסם עם שינויים קלים בעיתון "העיר")

 

הנכם מוזמנים/ תערוכת ציורים, שושנה שרבני

                                                                      

עשב (אקרליק)

להגדלה

  

 

                                                        

חורשה באש (אקרליק)

להגדלה

 

 

 

"רוח קיץ"

הפתיחה: מוצ"ש (מחר) 05.05.07, בשעה 19:30 ב"בית עמנואל", רחוב חיבת ציון 18 רמת גן.

נעילת התערוכה: שבת 19.5.07

אוצרת: יעל גולדמן.

 

תערוכה משותפת של יעל עדן, לריסה ציון, ואמי; שושנה שרבני.

קצת על שושנה שרבני:

עלתה ארצה בשנת 1951, מעיראק בהיותה בת 10.

כציירת, מתעמתת בשנים האחרונות עם שורה של נושאים משתנים ומגוונים דרכם היא יוצרת קשר ותגובה להתמודדויות היומיומיות אותן חוותה.

הסגנון מכוון לסוריאליזם ואימפרסיוניזם משולב בצורך פנימי לעמת צורה בתוכן.

אנקדוטה קטנה: כעשר שנים ניהלה שוש שרבני חנות למסגור תמונות ובעצם כך חוותה את אמנות הציור במבט של פנים וחוץ.

 

 

 

                            

 

 

 

 

 

 

 

                                                                                         כפר ערבי (שמן) להגדלה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חלונות. מבטים.  (אקרליק)

להגדלה

 

 

 

מפתקאות כיס של עיתונאי ספורט בעיתון סופשבועי

 

דברים אלה נכתבו לפני היוודע תוצאות המשחק

תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (35)

 

                  

גיטרה לס פול, היא תמיד כבדה יותר. שקע בכתף מתקבע, אתה לומד עם הזמן איך לתמרן איתו. עם הזמן יהיה יותר קל (תתרגל למה שאין היא אומרת).
מי אתה?
בוא נוסיף לוגו של צורת "לב"?  זה הרי שם משפחה שאפשר לשחק איתו בגרפיקה.
עם הזמן לא צריך קוריוזים.
עם הזמן יהיה יותר קל?
פתחו תחנות לאיתור קרובים.
 
                                                            ****
צללית של מישהו, אחד. אוחז בגיטרה, מסתכל על הצלם; אתה באמת יודע שהוא מסתכל על המצלמה, על הצלם? אולי לא, הרי בצלליות אי אפשר לדעת לאן האישונים הולכים, אבל הם תופסים מצבים, הצלליות. האנשים של האישונים הלא מקובעים, תופסים מצבים יותר מכולם. סיפור יפה לשמוע מרחוק.
אתה לא צריך להיות בפנים בשביל זה. הוא לא צריך להיות בפנים בשביל זה.
(ומדברים, ומדברים, ומדברים).
 
 
                                                            ****
צללית של מישהו מחזיק גיטרה.
כפתור מיתרים של גיטרה נפל בטעות, אבל לא חובר שוב; זה טוב שיש איזה משהו חסר בתמונה ("איך שמת לב לזה?"). זמר שלא יודעים מי זה, מדבר אליך בדרך הכי אמיתית; דרך המוזיקה, הטקסט. לחיצה עדינה, משחררת כפתור.
"יש אחד, עמיר לב", היית אומר, סופר שוב שלוש שניות, מחמם את עצמך כבר קדימה, על התשובה של זה שממולך.
(שלוש, שתיים, אחת).
"ההוא ששר את "זה כל הקסם?"
(לפעמים זה מגיע בשתיים)
"לא, זה לב אחר, אבל יש שם גם שיר עם 'קסם', בסוף".
הם תמיד נפלו אז, בתקופה ההיא. עוד לפני שנשמת, כבר הסברת; להסביר לפני המשפט הראשון זה דבר מעייף מאוד; אתה כבר אחרי התשובה הראשונית של זה שממולך.
 
                                                            ****
"אז איך זה מתחבר להיות רוקר וגם מורה למתמטיקה?"
הטרוף שבשגרה הזאת, לא היה קיים אז.
(ומדברים, ומדברים, ומדברים).
           
                                                            ****
עדת מאמינים, זה תמיד מתחיל ככה. אחרי זה, נחלת הכלל מגיעה ("לא מחליפה חולצה לקראת הסתיו?"), אבל גם נחלת הכלל, גם היא עדת מאמינים כאן; זה אליך באופן אישי, אבל לכולם; "אני אומר לך שאליי זה יותר", מישהו יגיד, אבל אי אפשר להשוות רגשות. אין תחרות מי מרגיש יותר.
נחלת הכלל, אם כך, היא יכולה להיות גם עדת מאמינים.
 
                                                            ****
"אז איך זה לגור בצפון? רחוק מההתרחשויות?"
 הטרוף שבשגרה הזאת, לא היה קיים אז.
(ומדברים, ומדברים, ומדברים).
 
                                                            ****
"משבר התקליט השני", כבר דשתי בזה (ומדשדשים, ומדשדשים, ומדשדשים), מציאות על פי משפטים, דפוסי מחשבות הולכות על פיהם, בסדר, אבל תקליט שני שכולם חושבים שהוא הראשון, מה זה עושה לתקליט עצמו? ועוד יותר מזה: מה הוא יעשה לתקליט שיבוא אחריו?
תשובה במהופך; .בוט רתוי דוע ישילש טילקת.
 
                                                            ****
אני אוהב לשמוע אותו מדבר. כמו שהוא אוהב לשמוע את ההוא מדבר. שלושתנו היינו, באותו זמן, בתקופה טובה, וזה לא קורה (קרה) לנו הרבה.
 
                                                            ****
"אתה בעצם מושפע מהכותב האמריקאי ההוא?"
הטרוף שבשגרה הזאת, לא היה קיים אז.
(ומדברים, ומדברים, ומדברים).
 
                                                            ****
 
עם הזמן זה מתפתח, ואתה מכיר הכל; סדר שירים, שיר ירידה להדרן, עכשיו הוא מאבד את החיים שלו בשש שעות (עכשיו הוא שואל את עצמו אם להוסיף את השורה הזאת. עכשיו הוא מוסיף אותה בלי לשאול את עצמו. עכשיו בכלל לא), לבד עם בסיסט, עכשיו אתה מזהה מישהי שהייתה בהופעה הקודמת (והקודמת, והקודמת, והקודמת), טאפינג ביד שמאל  בערב ראש השנה, עכשיו הסולו שמרים כל גג של כל בנין שהוא, עכשיו הלחיצה על הפדל
בגרסת
הופעה; מסכן אריה- זה  אפילו לא יום עצוב כמו שחשבו. אין לזה הקדמה, וגם אחרי זה, כלום. אמיתי.
                                   
                                                            ****
הכי מוזר שלא ידעתי מה ארצה אם אפגוש קוסם שיודע לעשות הכל.
הכי מוזר שהתהלכתי חופשי בלי פיקוח בעולם הזה תחת מחשבה שיש בכלל כזה קוסם.
 
                                                            ****
צללית של מישהו, אחד. אוחז בגיטרה, מסתכל על הצלם, אל המאזין; הוא לא יודע איך ייצא, אבל הוא מגיע איך שהוא, בשביל עצמו. אחרי זה, מי שבא, בא; "אני את השיר שלי כתבתי, עכשיו זה הצלם כותב את השיר שלו על השיר", יאמר שנים אחרי זה.
גג ברחוב מאז"ה, חזרות במשך שבועיים; אתה רואה אותה ברחוב נחמני, אתה רואה אותם.
הטרוף שבשיגרה הזאת, לא צריך קוסם בשביל זה.

 

 
עמיר לב,"עמיר לב", 1995

 

צילום: רונן ללנה

עיצוב גרפי: רועי אבנטוב, רענן אליזוב
 
 *קטעים רלוונטים נוספים:

אף אחד לא אמר שום דבר/ ריימונד קארבר, עמיר לב ואני

ראיון עם עמיר לב

אם אתם לא רוצים אותי אז אני ארד