20 הצעקות של המוזיקה הישראלית

ניסיתי לתת רשימה של צעקות/ יציאות שבין שורות של המוסיקה הישראלית, וזה מה שיצא. ללא דירוג ולפי הזיכרון. אתם כמובן מוזמנים להוסיף משלכם.

 

 

זוהר ארגוב,  "וואלאק" (מתוך "עת דודים כלה") 

                                                    
יש כאלה שמכירים את השיר הזה מתוך הפיוט "עת דודים כלה", יש כאלה שמתוך הסצינה של הסרט "מתחת לאף" עם אותן שבדיות מהאכסניה שלא הגיעו, יש כאלה שסתם מכירים את השיר, ויש את כל המכלול; זוהר ארגוב, מגניב בקשה אחרונה לזו שלא באה אל גנו. ככה, בין הפיוט "עת דודים כלה", מופיע איזה וואלאק קטן, נותן דאחלה לטקסט ומבקיע גול לשער אחר, ברוחב המגרש.  אווירת פריפריאלית של בית כנסת, שבת בבוקר וזוהר ארגוב מנשק ידי מכובד ובאותן הזמן מגניב מבט לאיזו מישהי שיושבת על הברזלים.  וואלאק בואי?
* B-side– אפשר גם לנסות את "היידה שגרירים", מהשיר "סוד המזלות", הדעות חלוקות ל"היידה שנקירים".

 
 
זקני צפת, " אחת, שתיים שלוש ו…" (מתוך "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר")

 

                                      

                  
אחת שתיים שלוש ו? בום!  הספירה הזאת לא הייתה טובה יותר ולא תהיה; זקני צפת הם הדור הכי מייצג של רוקסן, מושינג, מונינג ושמוזינג. קצת אחרי "בר מצווה חוגגים באולמי שושן היקרים", "מדוע שיקרת?", "אל. איי", ועוד מטעמים מהקסטה  המחתרתית וההשמעות גנובות אצל קוטנר, קצת אחרי פתיחה של לוטנברג  מ"בלאק דוג" של זפלין, מאור כהן מביא את מלוא הגרון, וגורם להתחדשות הרוק הישראלי באותו שיר, ששנים לפניו- עשה את הרוק הישראלי. מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? את אותה הצעקה רק חזק יותר.
*B-side – אפשר גם כל דבר מהקסטה הראשונה, אבל זה באמת כבר B-side
 
אהוד בנאי,  "לך אלפנט", (מתוך "עיר מקלט")

                                                         
תחילת דיאלוג גיטרות, כמעט כמו רכיבה מקבילה על סוסים בין אהוד בנאי ליוסי אלפנט, זה לצד זה; שני סוגי נגינה, שני סוגי סאונד של גיטרות. ואז שחרור הפרא; לך אלפנט. בסוף באמת  הלך.
 

תמוז, "הא?" (מתוך "אהבה שקטה")

                                                                           

      
כשאתה מחמם את עצמך, אתה לא זקוק לתשובות; אתה מדובב את הצד השני שממולך ועובר תהליכים איתו בלי שהוא בכלל יידע. זה לא מובן, הא? אני לא אחכה לכם; 5:30 בתוך השיר, אחרי שכל העיר כבר צחקה עליו, יהודה עדר מוריד את הווליום ומכניס את שלום חנוך לסיטואציה כמו אומר לו "אני לא הייתי מוותר", ומשם שלום חנוך כבר עושה את העבודה בעצמו כשהשיא מגיע ב6:03, הוא לא מחכה לה, היא כנראה אומרת משהו, והוא מחזיר ב-"הא?", כזה שמגיע עם אצבע על האוזן, כזה ששומע, אבל משחק אותה לא.
היא הייתה לו אהבה שקטה, עכשיו שתלך לחפש.

 
אחרית הימים, "לבדו" (מתוך "חייו ומותו של מר גוסקין")

 

הו, מה קשים הם חייו של מר גוסקין; קומתו  הייתה נמוכה, ולא רק זאת שהיה נמוך, צריך היה הוא להתמודד עם תרתי משמע מכביד ומטאפורי; החיים עברו מעליו. שיר שכולו פסימיות ומוות ידוע מראש של אדם שיצר זאת בעצמו, שיר שמחולק לשלושה חלקים; מירי אלוני בתחילה ואלי מגן בסיום, אבל גבי שושן הוא זה שבאמצע כבר מגולל על גוסקין את סופו. 2:30 בתוך השיר, גבי שושן וזוהר לוי מאייתים טיימניג מוזיקלי מהו; "לבדו" גבי שושן צועק וזוהר לוי סוגר את מצילות ההיי הט בו בזמן, חונקים את גוסקין ובו בזמן משחררים אותו אל סופו.
*B-side אפשר גם לתת כבוד ל"יופי!", אותה הערה ביניים שחוזרת  בין לבין בשיר "להשטות לפעמים" של גבי שושן.
 
 
 
אריק אינשטיין, "האאאאא", (מתוך "היה היה")  

שש דקות בתוך השיר והמלך אריק הראשון עושה משהו שלא עשה ולא יעשה: צועק. שיר שמתחיל ונגמר בנגינת פסנתר ג'זית של זיגי סקרבניק (השיר מוקדש לזכרו) ונשיקת כוסות לשם אווירה נגמר בצעקות שאחריהן באמת מה שנדרש זה רק תה מול הטלוויזיה בשביל הגרון. קטע מרגש. שיר מרגש.
*B-side– אומנם אורי זוהר, אבל אם כבר אז כבר: צעקות הביניים, "למה לא?", בשיר "שחק אותה", הם מאסטר פיס מפיל מצחוק, הוא עולה ועולה ועולה…
 
הקליק, "איגו", (מתוך "כל האמת")

 

 


דני דותן פותח את התקליט המצוין הזה של הקליק באגו טריפיות,   כי מה יותר אגוטריפי מלצעוק "איגו?". שיר על מלחמות פנימיות ופסיכולוגיות  והבחירה בהגייה הלועזית של המילה "איגו" ולא כ"אגו" גורמת לשיר להיות כביכול על בנאדם שזהו שמו, ולא על המושג עצמו.    
 
 
יצחק קלפטר, "תודה רבה, תודה רבה" (מתוך "נפגשנו")

הדבקה של קהל של הופעה חיה לסוף של שיר זה דבר שגובל כמעט בפארודיה עצמית, אבל לא אצל קלפטר וירוסלב יעקובוביץ' שכן זה היה רעיון פשוטו כמשמעו כמו שזה אמור להישמע; הופעה חיה. קלפטר, כמו שרק הוא יכול לעשות, כותב על מישהי מחוף גורדון, ולעזאזל, צמצום המחייה והזכרון הפרטני הוא עצוב כי בסופו של דבר הוא נשפך לחוף גורדון בו יש גיטריסט שמחכה עם סיטואציה. משחק האהבה-מי שנכנס יוצא נפגע ואין אמת אחרת, גם כשהדביקו לך קהל דמיוני שלא תרצה שתלך ממנו בסוף ההופעה; "תודה רבה להתראות " ראשון  של נימוסין ואז "תודה רבה, תודה רבה", חסר סבלנות כלפי קהל מעיק, משחק אהבה שבין אמן סגור לסביבה. פרדוקס מתמשך.
 
 
שמוליק קראוס, "קלאסה!" (מתוך "שישי חם")

 

 

שיר ה"ינטי פרזי" הכי גדול אי פעם (חשיש) מסתיים בקביעה של קראוס לגבי השיר שלו; "קלאסה!" הוא צועק במבטא ספק רוסי, ספק רומני.  נשמע מופרך?  טוב, זה היה אחרי שהוא הסתגר בחלקת אדמה בנבי סמואל, איים בנשק על חיילים שבאו לפנות אותו, ומשם הלך לכלא.  אירועים  שגרמו לו  להקליט  סשן של שש שירים, פרועים, מצחיקים, ביקורתיים, גנובים, מסטולים.
*B-side– ואם זה לא מספיק לכם, חכו לסיום התקליט, שם קראוז כבר מושך את הביצוע שלו ל"אמא אדמה" של הביטלס עד זוב; "נגמר הסרט באולפן… נקרע מיתר באמצע שיר… גמרנו את הצד השני של התקליט רבותיי"

 
החברים של נטאשה, "הוווווו!" (מתוך "זקוק לך")

 

 
מה כבר אפשר לעשות אחרי פתיחה כמו "מנסה להתעלם אך המציאות תופסת/ אמא חולה ואבא חסר אונים/ הולך בדרך הזאת המטורפת/ כל כך הרבה לילות/ כל כך הרבה ימים/ תני לי סימן לרגע תני לי את כף היד/ הולך וממלמל איך זה מבלבל/ אני זקוק לך". נשאר רק לצעוק, כי כשהמילים והרגשות עולות על גדותיהן יוצא מה שהצטבר בפנים, יוצא בצעקה שלא מותירה שום מקום לדמיון; האמן המיוסר, הפריימל סקרים (שיטת טיפול שנשענת על צעקות) הכי ישראלי מגיע בשיר מתוך תקליט מופתי. 
 
 
 
כרמלה גרוס וגנר, "בגללך" (מתוך "עלבון")

 

ראסמי עלבון. ערן צור נזוף ונוזף על ידי עצמו; לא צריך עוד מישהו לידו כשהוא עושה את העבודה.  תסביך אמהי שמגיע עם דיקציה ומימיקה ערנצוריות ואתה כבר בסיטואציה מבלי שעשית כלום; זה נח לו במרכז החדר. 3:02 בתוך השיר וערן צור מביא את "בגללך!", אבל העלבון עדיין גדול וקשה.   
 
 
יוסי אלפנט, "ואולי זה יעזור" (מתוך "באים אותך לקחת")

 

 


 
אלפנט לא מצליח למשוך את הצעקה של עצמו ובקושי בא לקחת את עצמו מידי עצמו. נשמע מסובך? תשמעו אותו צועק  את "ואלי זה יעזור" ותראו איך המילה האחרונה מחולקת לשניים, ומגיע עם פאוזת נשימה של לפני בשביל למשוך את המילה מעלה, אבל גם זה לא מצליח.
 
שלמה גרוניך, כל הרצועה "למה לא סיפרת לי" (מתוך "למה לא סיפרת לי?")

 


 
רצועה שכולה צעקות, בכיות, התנשפויות, זעקות, צחוקים. גרוניך על טריפ רע של   ל.ס.ד ומוקלט בלי ידיעתו על ידי הטכנאי ולאחר שמגלה זאת הניצרה הנפשית משתחררת.   המילה "פאק" חוזרת שוב ושוב בזעקות שבר ותחנונים,  ומנוגנת לאחור (בדיעבד) ברוורסיות של משחק אולפני.
 
אביתר בנאי, "תתחנני אלי" (מתוך "תתחנני אלי")

 

הצעקה הכי כנה של הרשימה הזאת. היא עזבה אותו (בשיר אחר הוא מתפלל שהיא תשאר לבד לנצח), אגרסיות תגובה ראשונה (כמעט ילדותיות ולכן אמיתיות)  שיוצאות כשאתה פגוע; זיבי! רק אם תתחנני אלי. ולחשוב שיש עוד כדורגלנים שלא מודים שהם רוצים שהקבוצה שלהם תפסיד אם הם לא בהרכב.
 
 
 
מתי כספי, "לא, זה לא יעזור לך!" (מתוך "זה מכבר" בביצוע אושיק לוי)

 


 
מלחמה בין מפיק מוזיקלי לבין זמר, כשזה האחרון רוצה לשיר עם האוזניות מסתיימת בצעקה של האיש הקשה באותם ימים, מתי כספי, "לא, זה לא יעזור לך!".  מאחורי הקלעים של מאחורי הזכוכית כפתיחה של שיר.
B-side*– אותו טריק אולפני של לפני תחילת שיר מופיע גם בתקליט הפעמון של כספי; "מי שגמר לכוון שיפסיק" הוא אומר לנגני המיתר לפני תחילת "הנה, הנה"  
זה לא יעזור!

 
דודה, "אוייי לידיוש!" ( מתוך "לידיה הלוהטת")

"אויי, לידיוש!", צועק גידי גוב בסיום "לידיה הלוהטת" עמוס המעברים והצמתים. זה מגיע עם צביטה בלחי, כזאת שאתה לא יודע מה לעשות עם זו העומדת ממולך; חרמנות מצלולית שמגיעה עם ש' חיבתית בסיום שם של בחורה,  וגידי גוב מסיים את הדהירה של לידיה כמו שצריך.
 
נושאי המגבעת, "האאאא"  (מתוך "קול של אלוהים אחר")

 

זה מתחיל עם גיטרה עם טראבלים בצורה של מיגדל פיזה ונגמר עם משפט של זמר שכמו מתעורר בזיעה וצועק את שם השיר. השפה זזה בין  עבר, הווה, עתיד, חזיונות, ומסקנה. כשפישוף צועק ב 1:37 "הההאאאא" אתה יודע שהוא עלה על משהו, אבל אתה גם אף פעם לא תדע על מה  (וכמו תמיד הבדיעבד עוזר לעשות אנאלוגיות; רצח רבין ו"האחרי"? טוב, זה תמיד שם לעזר להדבקה כוחנית על כל נושא בארץ שלנו)  באותו הזמן. שני דברים באותו הזמן, וזהו כוחו של הטקסט הזה. הכל וכלום בשיר של ארבע דקות וארבעים שניות.
 
 
 
אריאל זילבר, "פארא-פא-דא-דם" (מתוך "קולנוע במקום")

 

 
כן, אומנם שיר באנגלית, אבל היי! שנשאיר אותנו בלי איזה זילבר? בין שירי הרוק הכי טובים שאי פעם ידעה המדינה; בלאגן זילברי מובהק, אסוציאטיבי, אבל מסודר בדרכו שלו. פסנתר מונוטוני, חצוצרה עם מפוח, ובעיקר פתיחת שיר שמגיעה משום מקום ובסופו של השיר  זילבר נותן את ההברות שרק הוא יכול לזלבר, עם דיאלוג של להקה שכמעט ולא עומדת בקצב .
B-side– כל באדאדיאה שקיים באחד מהשירים שלו.  

 
אביב גפן, "אנחנו דור מזויין"  (מתוך "עכשיו מעונן")

 

 
לפני שזאת כבר נהיתה "הצעקה" שמחכים לה והורסת את השיר, כשיר, בגלל אותה ציפיה, הצעקה הראשונית הייתה שם בשביל לזעזע, גם אם כגימיק. אביב גפן דופק אמירה ומנפסט דור שלם. ומשם? ישר לקלפי בכיכר של דיזינגוף.

 
משינה, "גילה-גילה, בוצ'א בודי" (מתוך "רכבת לילה לקהיר")  

 

 
ואיך אפשר בלי זה. אולי הסימן שמבדיל בין "הפלגה לקהיר" של מדנס לבין הרכבת המשינאית. "גילה-גילה, בוצ'ר בודי", יובל בנאי אומר, והשיר כבר ישראלי נטו. יש שירים שבנויים בשביל  המעבר שבתוכם, ומסביבם היוצרים בונים שיר שלם (עיין ערך פרנץ פרדינאנד), אבל אצל משינה זה נראה כאילו השרוול דיבר וזה יפה. עדיין.
 

*לא נכנסה לרשימה אבל יכלה (כי לפעמים צעקות וסאונד של פטישים שואתיים זה כמעט אותו דבר)  "דורלקס סדלקס".
 
 
 
 
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אודי שרבני  On מרץ 3, 2007 at 4:46 pm

    בהחלט "בת זונה" של ריקי גל מ"נערת רוק" יכל היה להיות. ברח לי, או כמו שאומרים בשכונה כשהבעיטה לא יצאה טוב "התפלקה לי"

  • אוי  On מרץ 3, 2007 at 6:01 pm

    (ולא בוצ'א ולא בוצ'ר)
    והמשמעות בפרסית (שפתם של אבותיו הקדמוניים של הבנאי):
    "גילה גילה איפה היית ?"

  • חיליק  On מרץ 3, 2007 at 6:02 pm

    "אינקובטור" של פורטיס (כל השיר, בעיקר הסוף) או לחלופין הקטע ההזוי בסוף "הדור הזה", ובכלל כל "פלונטר" מפוצץ בצעקות נהדרות
    נושאי המגבעת – "הבני זונות" מתוך "נושאי המגבעת"
    המכשפות – סוף הבית הראשון של "עד העונג הבא", או האורגזמה בסוף "קסם על ים כנרת"
    גידי גוב, בזעקה קורעת הלב "אני עוד גר אצל האמא", מתוך "למה לבך כמו קרח"
    מתי 20 הלחישות?

  • נטאשה  On מרץ 3, 2007 at 6:26 pm

    כבר כשקראתי ב"וואלה!" תהיתי איפה הצעקות הנשיות. ניסיתי לחשוב לבד על כמה כאלה, וריקי גל בהחלט הייתה שם (אבל עם "היי שקטה", ולא עם נערת רוק) אבל חוץ ממנה אני לא מצליחה לשחזר מהרשימה הפרטית שלי כלום כלום.
    חוץ מהמכשפות וצעקותיהן המרשימות, מישהו מצליח לחשוב על עוד?

  • ריקי כהן  On מרץ 3, 2007 at 9:08 pm

    אני לא מצליחה להיזכר, אבל נדמה לי שלפוליאנה פרנק יש משהו כזה

  • דוד שליט  On מרץ 3, 2007 at 9:16 pm

    זה רותי נבון, הלא כן?

  • אביבה  On מרץ 3, 2007 at 9:54 pm

    זעקות נואשות של אריק איינשטיין שמשחק אותה שיכור, נדמה לי בסוף של "שכשנבוא".

  • עפרה  On מרץ 3, 2007 at 10:10 pm

    .. אלג'יר. בלי לפרט, יש יותר מדי.
    וגבריאל בלחסן- חצי אלג'יר- אוהו.. שב איתי בשדווווות!!
    וגם פה אין טעם לפרט. אינוונטר צעקות כדבעי- רק לאמר למי שלא מכיר שיש כאן חובה . נקודה

    ואם דיברת על אהוד בנאי- כ'כ פשוט- עיר מקלט!! עיר מקלט!!.

  • חיליק  On מרץ 4, 2007 at 12:27 am

    לפוליאנה פראנק באמת יש את "אוי! אתה מדהים" ב"גיבור צבא ההגנה". צעקות נשיות אין הרבה, מהסיבה הפשוטה שבנות לא עשו כאן יותר מדי מוזיקה מהסוג שהולך עם צעקות.
    אני לא בטוח אם אלה צעקות, אבל נזכרתי גם ב"כואב לי הראש" (נקמת הטרקטור/אדון הסליחות) וב"היי, אדוני! זה שמעון חמוטל!" (משינה/מפלצות התהילה)
    וזכרון ילדות: "1:0 לירוקים!" (צעקת השדר מ"שירים ושערים", מתוך שיר האליפות של מכבי חיפה)

  • יאני  On מרץ 4, 2007 at 5:47 am

    אז גם הצעקות שלו ב"אני, את והדייג הויקינגי", ובעיקר הצעקה הקפריזית בסוף: "את לא מבינה שזאת בסך הכל אהבה!!"

    אצל הנשים יש את גלי עטרי שנותנת בפמיניזם כשהיא מושכת יפה לצעקה את המילה האחרונה: "איש במקומי את ביתי בשבילי לא יבנהההההההה!"

  • נופלת מגרייס  On מרץ 4, 2007 at 11:57 am

    שרון ליפשיץ בשיר על הקולנוע מהדהד עד היום בראש

  • נופלת מגרייס  On מרץ 4, 2007 at 1:09 pm

    ובגלל שהוזכר פה יותר מפעם אחת חוסר בנשים רוקריות בישראל, אני מרשה לעצמי להזכיר בלי צעקה מובהקת אלא כזו שעוברת דרך כל האלבום – את 'הקברט של מירנדה' של אורלי זילברשץ בנאי

  • Martin S  On מרץ 4, 2007 at 2:57 pm

    עידן אתלרמן הזה?

  • אודי שרבני  On מרץ 4, 2007 at 8:27 pm

    תודה על התגובות,
    אז התפתח לו קרב נשים-גברים?
    טוב, באמת שאין לנו ג'ניס ג'ופלין פה, אומנם אורית שחף מהיהודים זאת אופציה אבל הצעקות שלה לפי דעתי קצת מנירריסטיות (זה לא אומר אגב שאין לה קול מעולה) וחיפשתי משהו שיוצא בהזק ולא מתכונן
    רותי נבון אמר דוד שליט, וזה נכון, אבל לא עליתי על איזו "קטנה" שהיא נותנת, ככה בין השורות
    עופרה, תודה גם לך,
    יאני אני לא מכיר את הצעקה של גידי גוב, ועטרי נשע לי מוכר. אבדוק כמובן…
    גרייס, הקברט של מירנדה זה לא צעקה, זה מחילה תת קרקעית…
    -)
    איפה את כותבת עכשיו אגב? חיפשתי לא מזמן והתאיידת

    חיליק , תודה, והזכרת לי נשכחות את שמעון חמוטל…
    ריקי, תודה גם לך ופוליאנה, בלי קשר, יש לה קול פנטסטי.
    אביבה,
    תמיד חשבתי שמי שצועק עם אינשטיין שם בשיר זה מושונוב, לפחות כך דמייניתי

  • נטאשה  On מרץ 5, 2007 at 12:42 pm

    תמיכה מהעורף, או משהו כזה.
    ובעיקר תמיהה אמיתית איך הצלחת להתעלם מהקול הנשי (במלוא מובן המילה), זה הכל (:

  • אילון  On מרץ 15, 2007 at 2:05 am

    גם נתן אותה ב'פולניהההההה' ב'אל תדאג'…יופי של יציאה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: