נושאי המגבעת/ סימפול

 

 

מה הטעם בכבישים ללא מוצא?                             

 
"חשבתי קצת על נושאי המגבעת, והיה לי רעיון כבר הרבה זמן לסמפל שירים של פישוף לשיר אחד (או לעשות רשימת בדיחות כמו "איש קופה ומשאית נכנסים למסעדה, פתאום נכנסת המוהלת…")  אז הנה, זה בדיוק הזמן.
תמיד המלחמה המדוברת בין הקופירטיריות השירית שלו (ככה אני קורא לזה) עם המלחמה שלו עם המילה (שמע, הגיע לריקוד שזה ברור כשמש שזה נבע מהאבסה עצמית בעיסוק השפה. מ"שפה" ל"שפה". ) אך עם זאת אני גם יכול להבין את אלה שאומרים שזאת אסופה; כולה גם אסופה שלו של מילים.
שתי הגישות, אגב,  לא מתנגשות, הן יכולות לחיות בשלום."
(מתוך "לעורך")

הליכה במקום הזה לא נראית לי.
בדיוק כרגע נכנסתי ולא נזהרתי,
איש קופה ומשאית
משתלטים על רקע נוסף-זה לא בידי,
מכסים אותי בקצף דביק, איזה כיף.

חיצים חולפים מעל לראשי,
נושאי המגבעת ואני.
אני ניגש לשערים הנעולים מחפש במי לפגוע,
מי רצח את אגנתה פאלסקוג?
אני ואני ואני ואני.

 
אני אשת יחסי הציבור של נושאי המגבעת,
היא אמרה לי.
(הפחד מתגבר על התשוקה)
הנערה שאני רוצה לאהוב היא גם זו שאני רוצה להרוג,
(לא אוהב את האפשרות השנייה).
היא חייכה, זה היה מהר,
והיה אור והיה חושך
באותו הזמן,
במיוחד שבום וטראח דימוי מוצלח.
היא חייכה, זה היה מהר,
והיה אור והיה חושך,
באותו הזמן.
 

חיצים חולפים מעל לראשי,
נושאי המגבעת ואני.
אני ניגש לשערים הנעולים מחפש במי לפגוע,
מי רצח את אגנתה פאלסקוג?
אני ואני ואני ואני.
 

חשבתי להסתובב קצת, לראות,
בסוף נשארתי, לא היה בשביל מה לצאת
יותר מדי אנשים,
המעליות נשברו בעיר שלנו ואי אפשר ללכת,
הבני זונות, האדמה מקולקלת,
האדמה מקולקלת,
כאן, ששנאה מיעוטים קשים בלי סיבה,
ברוכים הבאים לירושלים.
 

הייתי מטייל, מכוסה, מאוהב,
לונדון, פאריז וורסאי, זה הכל שמות של מקומות שאף פעם לא נגיע אליהם,
איזו בגידה נהדרת,
בעקרונות הפרט, בעקרונות הקיום.
עכשיו,
בית שמש Live in
בין בוץ לביצה ללילות העירומים,
אני לא יכול לשלוט בזה.
ניגשתי למיטה
ראיתי מה אפשר להציל,
והחברה שלי שמה יד אחת על הרוכסן שלי,
(יש לי ידיים ארוכות מדי, אני בקושי מגיע אל עצמי)
בודדים בשגרה.
ואף על פי כן היא שותקת,
סוף סוף יש לי חברה.
 

חיצים חולפים מעל לראשי,
נושאי המגבעת ואני.
אני ניגש לשערים הנעולים מחפש במי לפגוע,
מי רצח את אגנתה פאלסקוג?
אני ואני ואני ואני.
 

שבועיים בשיחות על ריקנות בחניות צעצועים שקטות,

ובקשר ללינאפ של ההופעה היום (כפי שהופיע אצל עמי)

הייתי פותח את המופע עם הקלטה של הרצועה "רוכסן" (מספר 7 בדיסק האוסף שיצא לנושאי המגבעת, לא להתבלבל עם השיר רוכסן הרגיל) ובו מנסה איש רוקסן להרים את הקהל לקריאות הדרן וצורח שם כמו משוגע; סיטואציה מצחיקה ונבזית ברמות שקשה לתאר (כדאי לשמוע בלופ) אבל בעצם משקפת את נושאי המגבעת בצורה הכי טובה שיש; הם יושבים שם בחדר אמנים, נותנים לו לצרוח ופשוט לא עולים. ולבסוף כשעולים פישוף מודה לקהל על זה ששרו את "נושאי המגבעת" (האדמה מקולקלת) ואומר "אתם עושים את זה הרבה יותר טוב מאיתנו", בצורה הכי פלגמטית, או לחילופין בצורה הכי אמיתית של אמן וקהל; בלי חנופה נוסח "אתם הייתם קהל נהדר" וכו'.

אגב, רוקסן, שם גם נגמר הסיפור שלהם עם הקהל התל אביבי (חוץ ממקומות שלא רוקסן, אבל היו כאלה?), כשפישוף קילל את הסאונד של רוקסן וסגרו לו את המיקרופון.

דברים זולים עולים פחות.
בסוף נשארתי, לא היה בשביל מה לצאת,
המוהלת הולכת עם מי שנבחר אני הולך עם מי שנשאר
שדרה ארוכה הי היא הולכת הרבה,
היה לה קר, אז היא הפסיקה לבוא.
היא יודעת הכל הוא אמר לי, היא יודעת הכל
סובבה את הראש ופתאום גם אצלה זה נתקע,
זכור אותי, זכור אותי זכור אותי
היא אמרה לי,
ועכשיו אנחנו רעבים רעבים רעבים רעבים רעבים.
 

עכשיו,
אני אוהב את התוכנית היפה, מראים שם חיה שמתחלפת כל שניה,
דון ג'ונסון מעשן במיטה, המצח שלו מבריק,
יש בקצב הקטן שלו משהו דומם.
עכשיו הכוח ממושקע באחיזת הידיים,
חצי סרט, חצי פיצה,
אתה לא יכול לעשות שני דברים באותו הזמן.

חיצים חולפים מעל לראשי,
נושאי המגבעת ואני.
אני ניגש לשערים הנעולים מחפש במי לפגוע,
מי רצח את נושאי המגבעת?
אני ואני ואני ואני.
נושאי המגבעת ואני.

 

 

*לעוד סימפול שורות אפשר ללחוץ כאן
 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • סנדי ש  ביום פברואר 20, 2007 בשעה 11:26 am

    5 דברים שלא ידעתם עלי ועל נושאי המגבעת?

  • בעז  ביום פברואר 20, 2007 בשעה 1:41 pm

    קצת עצובה רשימת האמנים שיבצעו את הקאברים… אף לא אחד מהם יכול להוות אפילו קמצוץ של תחליף לקיצוניות המשלהבת של נושאי… אבל בכל זאת להקה ששינתה לי את התפיסה בהרבה מובנים, אז מה לא נלך? נלך.
    אתה בא יותר
    אתה בא יותר
    יותר!!

  • דרור פויר  ביום פברואר 20, 2007 בשעה 2:34 pm

    שתהיה בריא, בדיוק אני שומע את הבא בתור הוא סוס

    ואללה, חבל שלא הזמינו את נאג' חמאדי, הייתי מת לעשות את מי רצח את אגנתה פלסקוג. פיצוחי שווארמה, הבורסה! הבורסה!

    לערב לא אלך. גם כי יש לנו חזרה – ביום חמישי הקרוב הופעה בסבליים, תבוא. פרטים אצלי – וגם כי אתם יודעים, למי יש כוח. ראיתי אותם בזמן אמת, והרבה, וזה הספיק לי

  • אודי שרבני  ביום פברואר 20, 2007 בשעה 3:58 pm

    סנדי.. לקח לי קצת זמן עד שהבנתי, אבל לא, זה לא זה.
    -)
    בועז,
    לא ייצא לי ללכת, אבל תלך יותר!
    פויר,
    וואלה, יכל להיות רעיון טוב, אם כי בשיר הזה , הוא באמת לא אומר כלום כמעט מלבד הבורסה והפיצוחים… אתה תהיה מוכן לזה? דווקא "מתנה לחג" מתאים לך, משהו שנראה כמו נאום עם איזה דוכן נאומים ומיקרופון…

  • סנדי ש.  ביום פברואר 20, 2007 בשעה 4:22 pm

    קאברים זה תמיד בעייתי. מישהו רצח את "ונדמה שישוב."
    בועז, איך הרשתם?
    אני הייתי רוצה לשמוע את ערן צור שר נושאי המגבעת.
    הקאבר הכי מוצלח ששמעתי בזמן האחרון זה יהלי סובול שר אלפנט.
    ובכלל לאלפנט אני יותר מתגעגעת מלפישוף. שנתיים סחבתי את התמונה שלו בחוגר שלי )-:

  • בועז כהן  ביום פברואר 20, 2007 בשעה 8:46 pm

    שאלו את יוסי בבליקי אם הוא מרשה לעידן יניב לחדש את "נדמה שישוב".

    בבליקי אמר: חד משמעית: לא!

    אמרו לו: למה לא?

    בבליקי ענה: כי כתבתי את זה בגיל 19, יש לי קשר רגשי עמוק לשיר ואני לא רוצה שיחדשו אותו

    ואמרו לו: אתה יודע שאנחנו לא חייבים בכלל את רשותך.

    ובבליקי ענה: אבל התקשרתם ושאלתם, אז אם שאלתם, אני מבקש שלא תעשו את זה

    אז הם עשו בכל זאת…

  • סנדי ש.  ביום פברואר 20, 2007 בשעה 9:26 pm

    לא יפה ככה. יצא מגעיל, מחולל

  • גק"ע  ביום פברואר 21, 2007 בשעה 11:14 am

    אגנתה פלסקוכ = אוהד פישוף

    א.פ = א.פ

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: