תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (23)

 
                                 
 
מתאבדי כל העולם, התאחדו.
באותו כנס מתאבדים, הבחור השלישי שעמד על הגג ורצה להוכיח את אמיתות דבריו ההתאבדותיים חשב על זה שאם יקפוץ מהגג, לא יהיה קיים אחרי זה בשביל לראות את פני האנשים להם הקדיש את התאבדותו.
הוא הסתכל מטה, וירד מהגג. אומנם אנשים צעקו לו לקפוץ ובליבו הוא שאל כמה גבוה, אבל הוא ירד.
הכנס נסגר, האנשים התפזרו.
 
 
                                                            ****
באותו יום, השוק של סייגון היה שקט. הסתובבתי עם חבר שלי, זאק. אני חיפשתי מתנות בשביל להביא הביתה, והוא, כרגיל, היה עצבני על משהו. הוא תמיד עצבני על משהו. הוא צעק משהו על שריפה, ועל זה שזה חייב להישרף המשהו הזה. הסתכלתי עליו וראיתי שהווריד שלו במצח תיכף מתנפח; הוא יתחיל לדבר על הלהקה שהוא רוצה להקים.  
"יש לך כבר גיטריסט?", שאלתי אותו בזמן שחיפשתי מתנה אחרונה בשביל לסגור את הרשימה המצפונית שלי. אני אוהב להביא חולצות טריקו משווקים בחו"ל, כאלה שהלובש אותן בארץ יהיה מאוכזב מהדמיון שלו לאחרים ברחוב. הדפסי רד בול, טונה-פומה, שוורים, וכו' גורמות  לפתיחת שיחה על חופשה משותפת שלא הייתה בזמן בקשת אש לסיגריה.
"לא. אין לי עדיין גיטריסט, אבל אני יודע שהוא יהיה אחד כזה שינגנן דרך הפיק-אפ של הגיטרה", זאק הסתכל עלי בהחלטיות. זאק היה החלטי באותו יום.
ניסיתי להגיד לו עוד משהו, אבל הוא אמר לי ללכת להזדיין ושהוא לא יעשה מה שאני אומר לו. (כולה ביקשתי שיצלם אותי  למזכרת ליד איזה נזיר ששרף את עצמו).
 
                                                                       
                                                            ****
מתאבדי כל העולם, תשתחררו.
באותו יום, הנזיר הוויטנאמי  ששרף את עצמו כאות מחאה, לא חשב על האיש אליו כוונה מחאתו, הוא גם לא-לא חשב. הוא היה כל כך שקט, שזה בכלל לא כאב לו. הוא היה, אבל לא.
 
                                                            ****
באותו יום, בשוק של סייגון, היה מאוד שקט. כבר יצא לי להסתובב שם לא פעם, אבל הפעם השקט היה אחר. "שקט, יש משהו בשקט שגורם לי להקיא, כי שקט לפעמים יכול להיות אלים", שמעתי את זאק אומר לי. שנינו כבר היינו בסוף הטיול שלנו; אני בחזרה לתל אביב והוא, להרים להקה בארצות הברית. הסתכלתי סביב, ומה שראיתי היה שקט של סרטים אמריקאים בלבד. שקט מתעתע מתוך שיחים; עדיין  לא שקט בלי אידיאה של "שקט".
הסתכלתי שוב על זאק. שנים קדימה, עיתונאי של המגזין הישראלי "קליפ", יאשים אותו בהופעה בימתית מוגזמת בעזרת המטאפורה "התקף אפילפסיה". (אני תמיד האמנתי לו, לזאק; זה שהוא צעיר ושיש לו תנועות מוחצנות, זה לא אומר שהוא מרגיש פחות). שנים קדימה הבנתי גם שקט אחר מהו (שנים קדימה אותו עיתונאי כתב יפה על זאק).  
פתאום נהיה שקט.
 
                                                            ****
באותו יום, בשוק של סייגון, כמעט השתחררתי מעצמי, עד שראיתי מישהו שורף את עצמו.
זעם כנגד המכונה, הכח נלקח בחזרה ברעש שכולו זעם שקט שמוחא נגד מישהו. לעזאזל, כמעט נכנסתי לזה.
סאונד אכילת העור. הקדשת העצמי. אין-אני. הסבל ללא סבל. מחאה בלי ידיעת המחאה. מוות. כלום.
זעם כנגד המכונה.
רעש.
 
Rage Against The Machine, (1) 1992

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: