קצה הלילה (התגודדויות ברחוב המסגר)

לקחתי דיסק על כל סיטואציה ויצאתי לרחוב המסגר של שישי בלילה. שונצינו וכו'. בן אביגדור וכו'. ישראל ב"ק וכו'. דעות קדומות.
 וכו'.
לפעמים גם לכו' מגיע שיהיה  וכו' אחרת זה גם דעה קדומה
בזמן האחרון אני מפהק אחת לשלוש דקות וזה עוד בלי שיש מישהו שפיהק לידי, אחרת זה בכלל אחת לשתי דקות. יש לציין שאני יכול לפהק בפה סגור בשביל לא להיות מושפע מעצמי ולהראות שהפסיכולוגיה הזאת לא עובדת עלי על ידי, ולרחוב המסגר של שישי בלילה, מעוז הדקירות האופנתי החדש, אני צריך להיות ערני; יש לי מגף עם שפיץ בשביל בעיטות למקרה דקירה, ונעליי ריצה למקרה בריחה.
הלכתי על נעלי ריצה. וכו'.
           
                                                            ****
שיקגו פינת שונצינו הומה חיים. קבוצות- קבוצות של צעירים מתגודדות סביב מכוניות, מתדלקות  דרך גגות של מכוניות; בקבוקי וודקה שנקנו על ידי המבוגר שבחבורה מונחים על הגג, פחיות רד בול  (מהסוג היותר מוזל) נפתחות לתוך כוסות חד פעמיות. כניסה לתוך מועדון בטיימינג של ראש טוב חוסכת ציפייה לעליית המסיבה; היא למעלה ברגע שאתה נכנס פנימה. שאלות של צעירים מתבגרים מהדור הישן לא היו נשאלות כיום; אוננות של לפני יציאה להרגעת אישונים מחורמנים לשם השגת טלפון  או אפשרות שנייה של חדוּת מכוונת, מתבטלות ממילא עם הכוס השלישית של גג המכונית. אחלה מסיבה כבר בדקה הראשונה.
וכו'.
                                                            ****
הארלם פינת ישראל ב"ק ואני מנסה לדובב קבוצת מתדלקים ראשונה. דיוויד ועוד שלושה חברים הגיעו מראשון לציון, מכבדים אותי בוודקה.
איזה מועדון הכי טוב פה?
"אתה בלש, אתה נראה כמו בלש. איזה שקוף אתה", הם אומרים לי.
לא בלש, נו. אני עושה כתבה
"תראה תעודת עיתונאי"
אין לי, אני פרילאנס
"אז איך אנחנו יודעים?"
הנה (מוציא מהכיס) למה שאני אסתובב עם רשמקול? (בלש אמיתי היה נכשל על אליבי  מוכן יתר על המידה שכזה).
"מה, וזה העבודה שלך?"
בין היתר
"אתה נשוי?"
לא.
"ומה, נגיד זאת תהיה העבודה שלך אם תהיה נשוי? יום שישי בלילה רחוב המסגר?"
אני בונה על טור אישי חדש  בעתיד, זה יהיה כבר מהבית.
"אה"
(פאוזה)
איפה יש פה הכי הרבה כוסיות?
"בוולווט"
נזוז?
"אתה מכניס אותנו?"
נראה אם אני מכיר שם מישהו. מקסימום אני אגיד "עיתון העיר" וכל החרא הזה של חינמים.
"הוא בלש וזהו".
וכו'.
                                                            ****
ה"וולווט" הזה עמוס נערים ונערות. עופות קפואים ממתינים לשחיטה בכניסה, כולם לבושים אותו הדבר, כולם תל אביבים מחוץ לתל אביב; בחורים צעירים מחופשה מהצבא, נערות עם אופציה לאנפוף עתידי מול בחורים שיתחילו איתן; כולם עופות קפואים שמחכים להנהון הסלקטורית, כזאת שרודפת אחרי מיתולוגיוּת שלא הייתה, או לכל הפחות שסיפרו לה שהייתה פעם. גם היא עוף קפוא, אומנם עומדת מאחורי גדר הפרדה, אבל הקור הוא אותו קור; לא מכניסה בחור אתיופי מתוך חבורה ומקבלת קיתונות של קללות מחברו הטוב, הלבן. זאת אומרת, לבן בהשוואה; אצל אחרים הוא עדיין שחור.
"אנחנו לוחמים יא בת זונה! שומרים על הכושילאמא שלך בעזה! יא זונה, בגלל שהוא אתיופי?", הוא צועק, כולם מסתכלים, אך בו בזמן מנסים לא להזדהות יותר מדי; אישונים שמזדהים  הזדהות יתר, לא יעשו עבודה טובה אצל מקבלת האורחים שמעבר לגדר.
"אתה יודע למה הוא לא נכנס?", אומרת לי איזו שימרית שמחכה בכניסה (טוב, אני לא זוכר את שמה, וכו'. בכל מקרה, א.ש  שיהיה).
למה
"בגלל שהוא כושי. הוא כושי."
וואלה. מי מהם?
"זה, הכושי עם החולצה הצהובה."
החבורה של הכושי (מתוך: "נתנו לי על מגש, לא אשתמש בזה?", האוסף)  מתרחקת ויורדת שוב לכיוון רחוב ישראל ב"ק. הכושי הוא דווקא זה שמרגיע את חברו, תופס אותו, אבל עושה את אותה פעולה הפוכה שחוזרת שוב ושוב בנוף הישראלי; תפיסת הבנאדם ודיבור צפוף מקרוב דווקא מחממת את העניין יותר, אבל לפחות מוכיחה את ישראליותו באופן סופי. כושי ישראלי.  לתפוס מישהו שדורש מלכתחילה שיחזיקו אותו זאת  תעודת זהות כחולה גם אם תתבלבל בין הומיה לצופיה.
וכו'.
"נו מה אודי, אתה מכניס אותנו או מה?", דייוויד והחברים שלו מתגודדים אותי.
לא, אני הולך לסיבוב פה באיזור. יש כאלה שצריכים לעבוד, אתם יודעים (בחייאת אודי, וכו').
"אומר לך, הוא בלש סמוי. יש לו אפילו נעלי ריצה אם יהיה מרדף", הם מסתכלים למטה על הנעליים שלי, ומתפרקים ממני. אני נשאר  בודד כמו קווטרבק אחרי תרגיל כושל והם חוזרים להתגודד בכניסה.
 
                                                        &
nbsp;   ****
בן אביגדור פינת ניו אורלינס מלאה אתיופים שלא מוכנסים למקומות אחרים. לכאורה מעגלי; המועדונים האלה קיימים בשבילם, אבל הם מגיעים לכאן כי לא מכניסים אותם במועדונים נוצצים. כשאתה אתיופי אתה שומע רגאיי בגלל שאתה שחור, או שזה היה קיים שם מלכתחילה בשבילך?
וכו'.
המועדונים כמעט כולם משמיעים מוסיקת רגאיי; מועדון ה"שאנטי" מרכז בעיקר עובדים זרים, ה"פלואו" אתיופים, ומעבר בין שני המועדונים הללו, הלוך חזור, דומה להרצת שתי השניות הראשונות שבכל שיר מדיסק האוסף של בוב מארלי; אותה התחלת תיפוף בכל שיר,  כל השאר פזורים ברחובות כמו השירים שבין אותו תיפוף על הסנר. בקבוקי בירה של תהליך הפוך מרקנים אותם מאתיופיוּת, או לכל הפחות מבטלים אסירוּת תודה תמידית, כזאת שלא קופצת מעל הפופיק חלילה, מערערת את הקיום שלנו דרכם.   
אתיופים שכמותכם! אתיופים עם מספר על המצח, זכר למבצע שלמה, זכר להלבשת יציאת מצרים שכפו עליכם בלי שידעתם… אפילו כדורסלן אחד שחור, לא הבאתם לנו. גם לא גוי כושי שהמציא שהוא יהודי, שהרי גם בזה הרוסים השיגו אתכם. איפה אתם אתיופים, מה אתם עושים בשונצינו  ואיך נהייתם ארסים? (לעורך: אפשר להוסיף כאן "כזה-כאילו", בכל מקרה- א.ש, כן?), הרי לא בשביל זה הבאנו אתכם; תדלוק וודקה-תפוזים  מחוץ למועדונים, זה של עליה אחרת ואתם מבלבלים לנו את הקוביות שמסודרות יפה-יפה בראש. אתיופים שכמותכם, לפחות תתנהגו כמו כושים מיואשים אמיתיים, מתוסכלים, זועמים, וולגרים, ואז ניזכר למה הבאנו אתכם.
בשביל עצמנו. וכו'.
                       
                                                                        ****
אני נכנס לפיצוציית "המקום של רוני", וקונה עוד בירה. בפנים יושבים כמה אתיופים שהגיעו מאשקלון. אני מהמר עם עצמי תוך כמה זמן הם יתחילו לדבר עלי ביניהם באמהרית; אם אני אקבל מהר את הבור אותו אני חופר כמו שרציתי.
אתם באים לפה הרבה?
"כן"
למה לפה?
"כי פה אנחנו נהנים"
זה בגלל שפה אתם נהנים, או בגלל שלא רוצים אתכם במקומות אחרים?
הם מדברים עלי באמהרית ובינגו, יש צליל נפילה לבור. התנשאות קבוצתית בשפה אחרת  זה משהו שאני אוהב לראות, אולי בגלל שככה אני כביכול יכול  לשלוט בה. הרי תמיד תהיה קבוצה, כלשהי, שתדבר דרך העיניים על מישהו שעלאק רוצה להרגיש אותה. הנה,  גם אני, כשאני נפגש עם שאר קבוצתי בעלי השיער הקצוץ, זקן התיש, נקודת החן מתחת לעין הימנית, מטר שמונים והלאה, ו-ס' שקופצת מדי פעם בדיבור,  מתנשא איתם על אחר שמגיע לחיות דרכינו. עליתי שוב לרחוב המסגר.
 
                                                            ****
המסגר פינת כלום וניידות משטרה עם עגלות של סוסים מחוברות מאחורה מחכות כמו שירותים כימיים מזדנבים,  חונות. מדי פעם משחררים שוטר רכוב לסיבוב דאווארה; דקירות ויריות זה דבר שבשגרה פה לאחרונה וצריך להסתובב בין הסמטאות. שילוב קטלני של מועדוני חשפנות, מוזיקה מזרחית, בליינות ואלכוהול גורם לאנשים לזרוק דבר אחד או שניים על מישהו אחר. כבר שתיים בלילה ולא ראיתי דקירה אחת כוסאמק, אפילו לא עם בקבוק שבור, מספריים, פינצטה, ציפורן.  אוי, רייטינג הדקירה, שוב פסחת עלי. אני בורח מהכתבה והולך קצת למועדון "הדאדא" שלא אמור להיות שייך לכתבה. בטח אזרוק שם איזה "עיתון העיר" אחד ואכנס בחינם.  מה קרה? שתי בירות, נקווה לא לראות שם את העורך,  ונחזור לכאן.
 
                                                            ****
מפתקאות כיס מוכנות של כותב שבורח מכתבה:
 "גם אני צריך חופש מעצמי".
 
                                                            ****
לברוח מעורך ששלח אותך לכתבה זה לא דבר קל. מה תגיד לו בדיוק, אם תראה אותו פתאום? תקפא במקום כמו ארנב לכוד בין פנסי רכב? העיר גדולה והיא שלך, אבל מצד שני סוגרת למקום ספציפי בו אתה אמור להיות. בדיוק כמו בסיס פתוח באמצע תל אביב, זכר להיותי עובד רס"ר בקריה; אני לא נמצא בגינה אותה אני אמור להשקות, אלא הולך לאכול טוסט  בקרליבך.
בכניסה ל"דאדא" עומד שוב אותו ריצ'ארד אשקרופט עם רשימת מוזמנים, אני אומר "עיתון העיר" מקבל חינם וחושב על זה שבמועדון "הוולווט", לא יכולתי אפילו להיכנס, מקסימום עם תעודת בלש. איפה אתה, דיוויד? מתדלק  כמו כלב ליד האוטו הא!
המקום מפוצץ. עופות, הפעם מחוממים, רובצים בספות או רוקדים בצפיפות שהומור שואה לא יבטא. המוסיקה טובה, מבט-שניים ואף עורך לא בנמצא. אני זוכר מפעם שעברה שוודקה אוכמניות יותר זול מוודקה רד בול, אז אני הולך על זה. מרפק-שניים, ואני יכול להישען על הבר.
יש לך סיגריה? שכחתי את הקופס
באוטו (בסדר)

"בבקשה"
תודה. אחלה מקום, זה
"שבוע שעבר היה יותר טוב"
איך קוראים לו?
"דאדא. מה את לא מפה?"
לא, אני מהמסגר.
"לא מכיר"
שיחרר. יש לי עוד מקום על הבר, זה תמיד עוזר. כמה בנות רוקדות בקבוצה באמצע הרחבה,  הן כל כך נהנות שבטוח יש למישהי מהן יום הולדת והן כנראה התכוננו מהצהריים ושום דבר לא יזיז אותן מזה. אני חושב על הבנות שעמדו מחוץ ל"וולווט", עוד כמה שנים הן יצטיידו באיבזור נפשי תל אביבי ויצאו לבלות כאן. אני ניגש למישהי ובודק את עצמי.
היית עכשיו ברחוב המסגר, נכון?
"לא"
אני ראיתי אותך, ברוורס, איך שהיית פעם.
"כאילו, אתה מצחיק כזה?", היא אומרת, ולוקחת את חברה שלה ביד לכיוון אחר. כן, צדקתי. זאת אותה אחת. הן אותה אחת.
בירה נוספת של משיכת זמן בתקווה לדקירה באיזור המסגר,  ואני חוזר לשם.
                                   
                                                            ***
ארבע בבוקר ובמועדון  ה"פלואו" שליד ה"תמונע" עדיין ישנה התגודדות לכניסה. אני נשען על האוטו וזקנה שאוספת בקבוקים מציעה לי למכירה רד בול (מהסוג היותר מוזל). אני מסרב, אבל מציע לה עזרה. אני לא יודע אם להאמין לה שהיא גרה ברמת גן. שאר המקומות כבר כמעט סגורים, ב"פלאקה" עדיין מציצות קצוות שיער צבועות פלטינה, אבל גם הן כבר זקוקות לחיזוק. אני נכנס לאוטו, שולף סכין ודוקר את עצמי בצד המותן.
 למחרת פגשתי את העורך באותו רחוב של הכתבה, בהופעה של עמיר לב ב"תמנוע",  הוא אמר לי שהייתה דקירה מחוץ לאחד המועדונים באזור. זה כאב לי בצד. 
 

 
פסקול ליווי לקריאת פיסקאות:

Groaning the blues , אריק קלפטון
Celebration Day , לד זפלין (רצועה 3)
Revolutinary generation, פאבליק אנמי (רצועה 13)
I am the walrus , הביטלס
The revolution will not be televised, גיל סקוט הרון
Jerusalem, אלפא בלונדי
Swinsuit Issue    , סוניק יות' (רצועה 2)
Born under a bad sign, אלברט קינג
Autobahn 66, פריימל סקרים
המים הכחולים, עמיר לב
 

                                                                        (פורסם עם שינויים קלים בעיתון "העיר")
 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דואל  On דצמבר 29, 2006 at 6:38 pm

    אולי עכשיו "העיר" יחזור להיות מעניין
    הצעה קטנה לשיפור – אם תשים בתחילת כל פיסקה את השיר הממולץ, ייתכן אנשים אשכרה ישימו לב לזה.
    אבל חוץ מהקטנוניות הרגילה שלי – תענוג לקרוא אותך, כתמיד

  • הופמן  On דצמבר 30, 2006 at 6:25 pm

    אתה מנסה לדחוס פורמט שבנוי לקצר בשביל טקסט ארוך יחסית. נדמה לי שאתה נאבד בתוך זה, וחבל. לכל פלטפורמה יש את המילים שלה. ובעיתון זה לא עבד לי…

  • ק'  On דצמבר 30, 2006 at 7:22 pm

    יפה
    אולי באמת שמסטיק אבטיח ישודרג? העיר, סופשבוע, 7 לילות
    טור כזה אסור לו להתאייד

  • ק'  On דצמבר 30, 2006 at 7:23 pm

    7 ימים, הכוונה…

  • אודי שרבני  On ינואר 3, 2007 at 2:29 pm

    היי
    תודה לכולם
    דואל, אם הייתי שם את זה צמוד לפיסקה זה היה קצת אובר…
    לא נורא

  • צ'ארלי בייקר  On פברואר 19, 2007 at 3:14 pm

    לא מזמן חזרתי מחו'ל ונתתי קפיצה לדאדא. המוזיקה הייתה טובה, אבל מיד אחרי שהעיניים שלי התרגלו לאפילה התחלתי לזהות את הפרצופים עם השיניים הצהובות של הצנה התל אביבית. אפילו פליקס חלפון היה שם (בקושי הצליח לגרד איזה חינם מהיחצן) למרות שלו מותר לבלות כי הוא היה בפנים הרבה זמן. כיף לבלות אבל כבר נהיה רטרו ומעאפן לשמוע ולהגיד שתל אביב זה עיר החטאים מספר 1 בעולם, שאנשים לא רואים את הפתטיות של עוד זיון או שורה בשירותים. זה חתיכת בזבוז תרבותי בעיקר לצעירים ומעניין מה יהיה. כמו שמעניין איך שרבני יכתוב שיהיה בן 48.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: