למה החיים על מאדים היא סדרה מעולה/ כתיבה קפקאית למדיום טלוויזיוני

קפקא? עזוב, אין לי כח למישהו שפתאום חושבים שהוא הרוצח".
"אתה מתבלבל, זה היצ'קוק"
"אז מי זה קפקא?"
"ההוא עם השֶרץ והמשפט"
"אה. אין שם בלונדיניות?"
"לא. זה היצ'קוק. אתה שוב מתבלבל "
"אה (פאוזה) אז אם נגיד קפקא היה כותב סידרה לBBC על מישהו שעבר תאונה והתעורר שנים אחורה,  זה היה תופס?"
"תלוי כמה  קפקאי הוא וכמה היצ'קוקי".
(מתוך "וויכוח בצומת שבין ספריית וידאו לספרייה רגילה")


                                                            ****
"החיים על מאדים" היא ללא ספק סידרה משובחת, נהדרת, וכמובן- אופנתית ,שכן זה לא משנה מתי, איך, ולמה, אנשים אוהבים להתלבש כמו בשנות השבעים, לכן היא אופנתית (כמה פשוט להסביר אופנתיות!). סדרה על שנות השבעים, זה גם תירוץ טוב לצווארונים מסוימים של חולצות ומכנסי פעמון או איך שקוראים לזה. נמשיך.
"החיים על מאדים" היא סידרה קפקאית בבסיסה בשל התעוררותו של סם בשנת 1973 לאחר תאונת הדרכים אותה עבר. מציאות חדשה שמולבשת על האובייקט, אבסורדית לראייה וקונספירטיבית להרחה; "מציאות קפקאית" לסם ידידנו ממנצ'סטר .
 אבל רגע,  "מציאות קפקאית", מהצד שלנו, של הסובייקט, מה איתה? כאשר מדברים על המושג הזה, "קפקאי", מתייחסים רק לסופר או לגיבור הסיפור- מציאות חדשה "נכפית" עליו, וספירה חדשה של לפני-אחרי מתחילה, אבל מה עם הקורא או הצופה?
 אני מציע רובד נוסף של מציאות קפקאית והיא דווקא מציאות קפקאית של הקורא, המתבונן, הצופה. היא מתקיימת כמובן דרך גיבור הסיפור (במקרה זה – הסדרה) היישר אלינו, הסובייקט המתבונן, והיא נוצרת ברגע שיש "אי התייחסות למצב הקפקאי" על ידי היוצר.
מסובך? מאוד פשוט.

                                                מציאות מול מציאות


התעוררתי בשנת 1973. מה לעזאזל קורה פה?- זהו. ככה הרי צריכה להיות הסדרה כולה על בנאדם שמתעורר פתאום בשנת 1973. סדרה בת שתי דקות, לא יותר מזה. שהרי דבר לא יכול להעסיק את אותו אדם שזה קורה לו מלבד פליאה אנושית, אדם "צריך" להתעסק רק בזה, ורק בזה, שכן המציאות החדשה והעולם החדש שנכפה עליו  חזק אפילו יותר מכל מציאות, אפילו חזקה מהמשפט הכי חזק: "המציאות חזקה מהחיים", והוא אמור ("הגיונית") להתעסק רק בזה.
 מצד שני, אומנותית לדבר כזה אין הצדקה, דבר כזה יכול למלא שתי דקות בלבד כזמן מסך, או 3 דפים של דף פרוזה, לכן קיום לדבר שכזה יכול להתקיים רק כאשר תתכוון במניפולטיביות אצל היוצר אל הצופה/ קורא  רק על ידי אי התעסקות בדבר. אי ההישארות שם, היא הקפקאיות של הרובד השני אליה אני מדבר, ומשם היא מגיעה אל המבע האומנותי שעוזר להיחלץ מכך באלגנטיות.

 

המציאות, כבר בדקה הראשונה של הסידרה היא אותה מציאות אנושית – שיר של דייויד בואי שעובר מקסטה אל אייפוד היא דרך סימבולית דקה ויפה של היוצרים להמחיש זאת, אבל זוהי כבר מציאות אחרת של מתבונן, היא לא נשארת שם (כי אז המצב תקוע) שכן מציאות, אפילו אם היא דמיונית, היא חזקה מהחיים עצמם.

                                               ההשתחררות מהפקק

אותו מקרה קפקאי של  משפט באמצע היום, או נהפכות לשרץ, הינו מצב כל כך סוריאליסטי שאמור לתקוע כל יצירה אומנותית שהיא, ופה בדיוק מגיע הרובד השני של אי ההתעסקות בדבר, שגובלת בהדחקה אומנותית כמעט. הוא ישנו אצל קפקא, אצל היצ'קוק, הוא ישנו ב"חיים על מאדים", והוא נמצא בכל שכול אישי שאדם במציאות הלא אומנותית עובר; אתה תצליח לחיות רגיל אחרי המקרה, זה קורה לכולנו, אבל אתה נע בין נפילות אסימון של ההבנה שתופסות אותך בלי זמן ומקום קבועים. או בקיצור החיים הם מעכשיו  מה שקורה בין נפילת האסימון של ההבנה שלך, ופה כבר אי אפשר לדעת מהם החיים האמיתיים; כשאתה מבין את המקרה, או כשאתה חי בדקה שאתה לא חושב עליו.
סם, מתעורר בשנת 1973 לאחר תאונת דרכים. המציאות, כבר בדקה הראשונה של הסידרה היא אותה מציאות אנושית – שיר של דייויד בואי שעובר מקסטה אל אייפוד היא דרך סימבולית דקה ויפה של היוצרים להמחיש זאת, אבל זוהי כבר מציאות אחרת של מתבונן, היא לא נשארת שם (כי אז המצב תקוע) שכן מציאות, אפילו אם היא דמיונית, היא חזקה מהחיים עצמם.
ההבדל הגדול בין סיפורת למדיום טלוויזיוני מתבטא פה דרך הפילטר המקשר בין האובייקט  לסובייקט שממולו (והנה, אולי פעם אחת נאמר שלום למשחק ה"אובייקט-סובייקט?" הרי האובייקט הוא סובייקט בעיני הסובייקט). אם בסיפור הקורא יכול לדמיין את המצב החדש ובכך לא לשים לב שהוא לא שם לב למצב הקפקאי, אז מדיום טלוויזיוני הוא לכאורה קל יותר להעברה של מצב זה שהרי התמונות ממלאות את התודעה, אך פה בדיוק הבור שיוצרי הסדרה היו מודעים אליו ולא נפלו בו;  האינטימי כעזר.
"חיים על מאדים" היא סידרה, אומנם כל פרק הוא עם קונפליקט חדש, אבל שלא כמו "מנהרת הזמן" ו"זינוק לאתמול", שבבסיסם הקפקאיות היא התירוץ לסידרה או המקור לתרחיש פעולותיהן, וכל פרק הוא תוכנית בפני עצמה, "חיים על מאדים" וסם שלנו חיים את זה כסדרה, לא רק כפרק. כן, גם ב"חיים על מאדים", יש אקספוזיציה קבועה בתחילת כל פרק שמזכירה לנו איך הכל התחיל, אבל ההבדל הגדול הוא שכאן אין אפשרות למצב בו היוצר לא מתייחס למצב האבסורדי וישר מדלג אל המציאות החדשה של הגיבור (כמו גם אי רחשי ליבו לסיטואציה שמצידה גורמת  להתלהמות הקורא)-  שכן פעולה מסוג זה, הרובד הקפקאי שמגיע אלינו על ידי הכותב עצמו ("אי התייחסות למצב הקפקאי"), אינו יכול לעבוד בסדרה מתמשכת, אנחנו חייבים לחזור ולקבל כל פעם מחדש  את המקרו בשביל המיקרו. לעזאזל, הייתי יכול לעשות הרבה כסף בתור מוכר מקררים. 

                                                  הז'אנר הסדרתי כעזר

סיפור קפקאי  אנאלוגי- סימבולי, הוא סיפור תקוע אם הקורא נשאר שם; בהצלבות שהקורא עצמו עושה, בחיפוש אחר תשובה, בנפילת האסימון שהקורא חושב שמצא (דרך הסימבוליקה שהסופר-יוצר עצמו נתן לו), אבל "חיים על מאדים" אינה סדרה כזאת, כי היוצרים לא מזמינים קריאה כזאת אצל הקורא, בדיוק כמו שקפקא לא מזמין, למרות שיש קוראים שנתקעים "בקפקאיות" ובכך מפספסים את הדבר עצמו. כמו את הדבר האישי, הקטן.
האינטימיות ואי הפומפוזיות (גם) היא הנחלצת לעזרה ב"חיים על מאדים". אם דאג וטוני מ"מנהרת הזמן" וסאם באקט מ"זינוק לאתמול", קיפצו בין זמנים בשביל גורלות של אחרים ויקום ככלל, אז סם שלנו שחי פתאום  ב-1973 לא בא לשנות סדרי עולם, אלא מראה באופן סביל או פעיל, הבדלי פרספקטיבות שחגות ובעיקר נקבעות על פי זמנים, ובקיצור; בוקס לחשוד נחקר בתחנת משטרה, האם זה דבר כל כך רע בסופו של דבר? או שהשיטות החדשות הן המעכבות את החיים, כמו אותו עץ המודרניזציה שבא לעזור אך באותה מידה פותח עוד ועוד ענפים ועלים מעכבים.
ברגע שגיבור הסיפור דרך הסופר-במאי- תסריטאי, לא מתייחס למציאות החדשה בה הוא נמצא, הוא מפעיל אותנו על ידי אי ההפעלה, הוא חי את המציאות החדשה ללא עיקוב, והעיקוב הוא המצב שמלכתחילה הוצג כנקודת מגוז; מצב קפקאי,  אבל מצד שני סדרה שכזאת  לא תהיה קיימת אם לא נדע שעל כך בנוי הסיפור, שסם לא שייך ל1973, על כן הפלאשים אותם הוא עובר דרך מסך הטלוויזיה בו השדרנית מדברת אליו או ה-ל.ס.ד שגורם לו לשמוע את רופאיו מ2006  הם לא רק מאפייני דקה מסוימת בפרק מסוים, אלא עמוד התווך של הסדרה, שכן בלעדיהם אין קיום  לסדרה; הם הדרך היחידה להעביר זאת בדיוק בתפר שבין פרוזה קפקאית לבין קולנוע היצ'קוקי בו תמיד יש קורבן שמולבשת עליו סיטואציה איתה הוא צריך להתמודד. הא, וגם הדיאלוגים קולחים:
סם: "הרבה זמן לא ראיתי אותך".
אנני: "כן, כי התחמקתי ממך".

 

*החיים על מאדים שודרה בהוט
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רון  On דצמבר 21, 2006 at 7:23 pm

    צפיתי במחצית מפרקי העונה הראשונה של הסידרה. התאכזבתי קשות. התסריט לאקוני, הדמויות מקרטון, ואפילו כאילו נלקחה ממחווה גלגלצית לשנות השיבעים. אם כבר שמו של קאפקה הוזכר אז איפה החיים על מאדים ואיפו סדרות מופת כמו "האסיר". אם כבר אז כבר…

  • מאי  On ינואר 10, 2007 at 3:51 pm

    זו סידרה גאונית…
    התוכנית הכי טובה שראיתי בטלוויזיה מזה שנים…

  • קוטנר  On אפריל 23, 2007 at 10:59 pm

    גם בעיני זו סדרה מופלאה. לא בטוח שהבנתי את הסוף… מישהו יכול לעזור לי
    ???

  • אודי שרבני  On אפריל 24, 2007 at 1:20 pm

    רון,
    אני חושב שאתה טועה,
    מאי,
    אני חושב שיש משהו בדברייוך…
    -)
    קוטנר,
    תשובה במייל האישי

  • אמסטל  On אוקטובר 3, 2007 at 5:42 pm

    מישהו הכין קליפ לשיר הכי קיטשי של הניינטיז
    "איריס" כאשר מערכת היחסים היא בין סאם טיילר וג'ין האנט. גאוני!!

  • ברק  On אוקטובר 14, 2007 at 12:59 am

    …סדרה גדולה! פשוט מדהים

  • ברק  On אוקטובר 14, 2007 at 2:00 am

    ב-2008 יוצאת סדרת המשך הנקראת
    ashes to ashes.
    לכל המתעניינים..

  • דורון יעקבי  On אוקטובר 25, 2007 at 7:36 pm

    סתום ת'פה יא שמאלני מסריח.
    סדרה גאונית גאונית גאונית.
    הרבה יותר טוה מהסופרנוס, וכל שאר הזבל.
    אז תקיא את השטויות שלך על מישהו אחר!!!!!!!!

  • גל  On נובמבר 17, 2007 at 9:42 pm

    איך קוראים לשם השיר שסם שומע שהוא עושה תאונה?

  • רועי  On מאי 17, 2008 at 2:24 pm

    תודה, רון. חשבתי כבר שנטרפה עלי דעתי ואני מפספס משהו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: