תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (18)

 

                         

                       

מי תמיד עם מי, מי, מי-מי.
(ביצוע חנן גולדבלט, אושיק לוי, נתן נתנזון)
מי?
הוא.
דה הוא?
המי.
אה.
 
                                                            ****
 
אודיפדיה.
ה"ביג בן" הלונדוני, גובהו 96 מטר ובראשו ארבעה לוחות שעל כל אחד מהם שעון. קוטר כל לוח 7 מטר והם מכוונים לארבע רוחות השמיים.
 ארבעה חברים יש גם באותה בלהקה.
מי?
 
                                                            ****
אנשים מנסים להוריד אותנו (ללל)למטה,
(מדברים על ה"דור שלי").
רק בגלל שאנחנו מחפשים עניינים,
(מדברים על ה"דור שלי").
הדברים, הם נראים מאוד (קקק)קרירים,
אני מקווה שאמות לפני שאזדקן.
(מדברים על "הדור שלי").
 
 
                                                            ****
המי שרים את הדור שלי.
זאת אומרת, את שלהם,
זאת אומרת את השיר שנקרא "הדור שלי".
המי, שרים את "הדור שלי"
המי שרים מאבקי דורות תמידיים; תמיד זה שלפני הדור המסוים יסתייג.
פעם היה יותר טוב.
 
                                                            ***
החוצה!
בחוץ, ברחוב,
ברחובות לונדון, לצד הפרלמנט,
הילדים עושים בלאגן, מדברים על הדור שלהם, והקודמים יגידו; פעם היה יותר טוב, ופעם פעם היה יותר טוב, ופעם פעם פעם היה יותר טוב, ופעם פעם פעם פעם היה יותר טוב.
רקורסיביות (פעולה שאפשר להכפיל: אני חושב שאני חושב שאני חושב)  של מציאות "אובייקטיביות" קיימת רק אם אתה מאמין לה.
אבל רק לך.
הדור שלך, חביבי, עוד יגיד משהו על ה"דור שלי" של מישהו אחר.
 
                                                            ****
 
המי שוברים את הכלים (הלאה)
 
                                                            ****
תל אביבי יצטלם בכיכר דיזינגוף?
 להקה מלונדון מצטלמת לעטיפת תקליט שברקע סמל לונדוני, זה תיירים בתוך העיר של עצמם, או לכל הפחות פוטומונטאז' מנטלי;  פעמון הביג בן, להקה, להקה ששרה על הדור שלה, להקה מלונדון ששרה על הדור שלה ברחובות לונדון ולא מסתכלת על הצלם.
לונדוני יצטלם בביג בן רק אם הוא רוצה לייצג לונדוניות כלפי מישהו אחר שלא יודע מה זה לונדוניות.  
 
                                                            ****
זה יגמר בסנטר!
הצילום כמעט מערבוני. מלמטה למעלה היא שיטה להעביר (בדרך כלל) את הקאובוי הרע. תפיסת הסנטר מלמטה היא הסוקרת ובו בזמן מצהירה; זה יגמר בסנטר!
זה הקאובוי הרע על פי הדור הקודם ומיד המבנה אפילו ימשיך לכך ש"אפילו הרעים, לא היו כמו עכשיו". כמו מי? כמו המי.
מדי פעם  משעשעת אותי המחשבה על זקנים שגדלו על שנות התשעים, איך הם ישבו בבית הקפה ויירגעו עם איזה נירוונה טוב.  מדי פעם, לפני שלושים שנה, שעשעה מישהו המחשבה על זקן ששומע את המוזיקה עליה הוא גדל, איך הוא יושב ונרגע עם "המי", וזה בדיוק העניין, בסופו של דבר, אתה לא יכול לתאר זקנה עצמית על ידי מוזיקה, כי מה שאתה שומע ואוהב כרגע, זאת לא "מוזיקה לזקנים", והרי אתה תשמע אותה בעתיד לא?
 
                                                            ****
המיפדיה.
הפעמון במגדל שוקל 13 טון ומופעל ידנית עד היום. קית' מון מצלצל רבע שעה אחרי שעה עגולה נעימה בת 4 צלילים ולאחר כל רבע אחר כך פיט טאונסנד מנגן את הקטע הקודם ו-4 צלילים נוספים. כל שעה עגולה רוג'ר שלטריי מנגן את הנעימה המלאה בת 16 צלילים ובסיומה הפעמון מצלצל עד 12 פעמים נוספות בהתאם לשעה. ג'ון אנטוויסל, עומד ומסתכל עליהם.
דור הולך ודור בא. הדור שלי, הוא הצהרה על הדור שלך, אבל בסופו של דבר,
הילדים בסדר,
הילדים בסדר.  
 
The Who Sings My Generation, 1965

 

                                                                           מתוך וואלה! תרבות 
 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל  On דצמבר 12, 2006 at 8:25 pm

    ואני תמיד חשבתי שזה "מי תמיד עמי? מי? מי? מימי!"

  • אודי שרבני  On דצמבר 12, 2006 at 8:38 pm

    יש דברים שמצריכים פיסוק…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: