כנס, כנס

עוד יום מחורבן עבר עליו. הוא ניסה להתחכם לו, ליום הזה, ברגע שהוא זיהה שזה לא הולך להיות משהו, או שלפחות זה לא הולך להשתפר. יש לו כבר ניסיון בימים מחורבנים, הוא מזהה אותם בדרך-כלל על הדקה הראשונה כשהוא פוקח את העיניים. אז כן, יש לו ניסיון.
אבל הפעם הוא אמר שהוא לא ייכנע. סך-הכל, מה יש לו להפסיד?  אפשר, וצריך לנסות משהו אחר. "אני אתעתע בו, בחרא הזה". הוא קם מהר מהמיטה ולא נתן לכאבי הבטן שלו אפילו לנסות להשפיע עליו. בוויכוחים הגדולים שהיו לו איתה  (עד שהיא עזבה) היא תמיד אמרה לו שהוא כמו איזה ילד שסותם את האוזניים, עושה אההההההה אחד גדול וצועק "לא שומע-לא שומע". אז הנה, הוא הלך  למראה, סתם את האוזניים  וחייך.  דווקא מצחיקה המטאפורה הזאת שלה. יש לה את זה , היה לה את זה.
 הוא פישפש במגירת הדיסקים שלו להתחלה שמחה. הוא בחר איזה  משהו עם ריפים של גיטרות מתכתיות, כאלה שיזיזו לו את פרקי כף היד עם תנועה של גיטרה במעלה הג'ינס שלבש בחופזה. הוא אף-פעם לא טועה באיצבוע עם היד השמאלית.
 איכשהו המוסיקה השתלטה לו על המחשבה, אבל הוא ניסה לא להתמקד בזה, אם רק היה מתחיל להיכנס לזה ולשים לב שאיכשהו היא, ורק היא, תופסת את כל עולמו ברגע זה, זה היה מקלקל לו. עדיף לא להתעסק עם זה, אפילו לא לשאול. הוא ניקה מהר מאוד את גם את המחשבה הזאת מראשו.
 פעם, היא לקחה אותו לאיזו סדנת מדיטציה. הוא לא נכנס לזה, הוא לא נתן לעצמו; ברגע שהיה משתחרר, אפילו קצת, הוא היה נהנה להפריע לעצמו, מסתכל על עצמו מלמעלה, לבדוק אם "הוא נכנס לזה", עושה לעצמו אבוללה.
"בת זונה", סינן כשהשיר קפץ.  "בת זונה, היא והשיר הזה", הוא הוציא את הדיסק, ירק עליו, ניגב עם החולצה שתכנן ללבוש, ונתן לו עוד צ'אנס. הוא לא איכזב הפעם. ולחשוב על זה שהיא הייתה אומרת לו שזו לא שיטה טובה.
 הוא חייך והדליק את החצי בדל ששכב לו במאפרה. הוא ידע שלא יהיו לו סיגריות לקפה של הבוקר, אז הוא השאיר לו חצי. גם על זה היה לה בטח משהו להגיד.
איכשהו הוא סחב עצמו לבנק. היו לו כמה עניינים לסדר שם; לבדוק את העובר-ושב, להוציא כסף מחשבון אחד ולהפקיד לחשבון אחר, לשבור תוכנית חיסכון, לראות אם הפקידה היפה נמצאת שם (אולי סוף-סוף יהיה קשר עין)  ולראות אם הכרטיס שהזמין כבר הגיע. אחרי זה הוא הלך לקפה.
הוא אוהב לשבת לקפה וסיגריה אחרי שהוא עושה דברים.  מדי פעם הוא מוצא לו תעסוקות, רק בשביל הסיומת הזאת. לשבת עם סיגריה- כי מגיע לו, כדי לא להרגיש אשם שהוא יושב בבית-קפה באיזה צהריים בזמן שאנשים אחרים קורעים את התחת. תמיד היה נראה לו  שהחברה מסביב חושבת שהוא לא עושה כלום, תמיד הייתה לו הרגשה שמרכלים עליו שהוא בטלן. הוא היה יכול  להשאר גם בזה, להתקע שעות ולשאול את עצמו  אם מה  שהוא חושב שהחברה חושבת עליו, זה בעצם מה שהוא חושב על עצמו.  אבל די, הוא הבטיח לעצמו לא להיגרר למחשבות מעגליות או שהן שוב ייקדחו אותו. הסידורים האלה באותו בוקר היו שווים קפה וסיגריה. ללא ספק, יש לו לגיטימציה לסיגריה וקפה.
קפה וסיגריה, קפה וסיגריה. שתי כוסות קפה ושתי סיגריות.
הוא הלך אל הקפה הקבוע שרכש לו בחודשים האחרונים. קפה שהגיע אליו במקרה; הוא היה אחרי הפסיכולוג שלו, והיה חייב להתארגן ליום חדש אחרי שיחה קשה. הבית-קפה הזה, חיכה לו בפינה. "הנה, מתחילים לצאת דברים טובים מהפסיכולוג המזורגג הזה", הוא חשב לעצמו. "בית-קפה כמו שצריך". הוא הוסיף חיוך.
 
האנשים שעובדים שם, בבית-קפה הזה, הם מכירים רק פרצוף אחד שלו. הוא מגיע  מרוקן כולו; מפסכולג, משרונק (הוא אוהב לשחק עם פעלים) אם ישאלו את האנשים שעובדים שם מי זה הבחור הזה בשולחן הפינתי הקבוע, אחרים יגידו להם 'מה פתאום, אנחנו לא מדברים על אותו אחד'. אם למשל  הם ירצו להכיר לו מישהי, זאת לא תהיה אותה מישהי שאחרים ינסו להכיר לו. הם  מכירים אותו רק ברבע שעה שאחרי הפסיכולוג. אישונים אחרים כנראה.
 
רונה עושה קפה טוב. היא מקציפה את החלב בדיוק על הטמפרטורה. היא גם לא משתמשת בכף או כפית בשביל לצייר עם הקצף. היא דופקת את הקנקן מתכת אחרי ההקצפה בשביל לבטל את הבועות, ואז מציירת עם הקצף מה שבא לה. היום הוא קיבל משהו פסיכדלי.  הוא מסתכל עליה כבר חודשיים, פעמיים בשבוע. חוץ מזה, יש לה אצבעות ארוכות ויפות, שלפעמים הוא מדמיין איך הן מחזיקות לו את הזין; עוטפות אותו, וממששות אותו, כאילו מגלות כל פעם משהו חדש עליו. היא כמובן לא יכולה לדעת את זה, כי האישונים שלו אחרים כנראה, אז הוא מרשה למחשבה הזאת לצוף.
 הוא  היה  רוצה להגיע למצב של כוס אישית בבית-קפה. "אני אהיה מהקבועים האלה שיש להם כוס משלהם", הוא חשב לעצמו.  טאבו רציני זה יהיה. כשהיא תאבד, הברמנית ושאר הצוות יהיו קצת בלחץ. היא תהיה מזכוכית, בטח אולד-פאשן. "אבל  יש עוד זמן לזה", הוא חייך לעצמו, סך הכל יש פה לקוחות יותר וותיקים ממנו.  זה אפילו קצת יומרני לחשוב על זה עכשיו.
הוא טיפטף סוכר חום ועירבב. נשען אחורה, ולגם.
הוא החליט ללכת ביום שבת לעשות בירכת הגומל. לא קרה לו כלום, אבל הוא שוב הרגיש צורך.

 

 

 

*לעידכון וקבלת רשימות חדשות מהאתר שלי לחצו כאן 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ביני לאירון  On ינואר 30, 2006 at 10:50 am

    העדכון שלך (למייל) בתוך כל הלחץ הזה (שמייטק) עשה את שלו…עושה חשק לכוס קפה ברחוב שקט פינת רחוב סואן בת"א.

  • שמחה  On ינואר 30, 2006 at 8:30 pm

    מעניין. הגומל בלי שקורה כלום. כאילו אתה מודה לאלוהים על יום שעובר בלי שמתת. קרוב אלי.

  • מרפי שולתת  On נובמבר 1, 2006 at 4:26 pm

    תבוא תשב, אני אכין לך קפה של ערבים יהודים
    תביא תכסף ואפנק אותך בטישו כלבלבים.
    ספר מה אתה רוצה, ברגעי חסד אהנהן ואשאל.
    מה אתה חושב על זה

  • נולי  On נובמבר 1, 2006 at 4:42 pm

    אהבתי מאד

  • נרדמתי בשמירה, או מה  On נובמבר 1, 2006 at 6:06 pm

    יש שם טעות, במשפט שבכותרת.

    זה לא "מדמיין איך הם מחזיקות לו את הזין" – אלא: איך הן מחזיקות לו את הזין.

    אצבע אחת. שתי אצבעות. שלוש אצבעות. ארבע אצבעות. חמש אצבעות שמחזיקות לו את הזין.

    חוץ מזה: יפה מאוד מאוד.

  • אודי שרבני  On נובמבר 2, 2006 at 1:18 pm

    תודה לכולם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: