בסיסט מופנם

k6715395

אני לא אוהב את דני. לפי דעתי, הוא עושה שימוש ציני ומניפולטיבי במסכנות שלו. הוא בכלל שחצן.
אם הוא היה נכה שמשתתף בהפגנת-נכים, או משהו כזה, הוא לא היה קופץ בראש. יש כאלה שכורתים אצבע סתם בשביל כתבת-שער, איתם אין לי בעיה, אבל הוא יותר גרוע. הוא יהיה בצד. זאת אומרת, מינימום הפרצוף הרביעי שישימו אליו לב בתמונה. לא גיטריסט-זיין, לא זמר עם מניפסט, אפילו לא קלידן עם פרצוף של ריי מנזרק, או החצי השני של "הפט-שופ בויז". סתם בסיסט. זה מה שהוא יהיה. הוא יעשה שימוש מניפולטיבי במופנמות של הבאסיסטים. אבל הוא לא נכה. הוא סתם מסכן. הוא באמת מסכן, אבל סתם.
אני, לעומת זאת, מגדל שיער עכשיו.
לפעמים, כשאני פוגש את דני ברחוב, אני מנסה לתפוס את האישונים שלו, להגיד לו מה נשמע קטן, אבל הוא לא מרים את הראש. הוא תוקע את הראש חזק באדמה. "הנה, מישהו עובר מולי" ,הוא אומר לעצמו. "אני אמסכן את עצמי יותר". פעם הייתה לי סבלנות לזה, הייתי מחפש עיניים להגיד שלום, "לא יפה, הוא מסכן, אני אגיד לו שלום", אבל הוא לא מרים את הראש. באמת שאין לי כוח לזה, לשחצנות שבמסכנות.
אף פעם לא הבנתי איך זמרי בלוז שרים שורה כמו "I wake up this morning", איך זה שאמני בלוז מיוסרים יכולים לקום בבוקר, אחרי לילה (אני מתאר לעצמי) של אלכוהול? דני קם כל בוקר בשש, אז שלא ישחק לי אותה מיוסר.
אתמול, אמא שלי לקחה אותי למורה לדיקציה, היא רוצה לשפר לי את ה-ש. היא רוצה לבטל לי את ה-ש-"יוני-להב" שלי. ניסיתי להסביר לה שזה הייחוד שבי; שבלי זה אני אהיה כמו כולם. לא עזר. "אתה רוצה שיצחקו עליך?", היא שאלה, ורציתי להגיד לה שזה עדיף מכלום.
כבר תשע שעות שאני מגדל שיער.
יונה התחיל לגדל שיער שלוש שעות לפני. אם זה היה מישהו אחר, הייתי מתרגז, אבל לא עם יונה. זה פשוט מאוד. ליונה יש שיער מתכווץ, אז אפילו אם הוא התחיל שלוש שעות לפניי, לא ירגישו את זה. אני מקסימום, גג שבגגות אהיה באורך כמו שלו. אם לא יותר. אבל לפתח ציפיות זה לא טוב.
לא שאני שונא את יונה, אבל בוא נאמר שאני לא מתחבר לאנשים עם סוג צלצול "POLITE". עצם זה שאתה צלצול שנקרא "מנומס", זה כבר מרגיז . אתה אומר : "אני לא רוצה להפריע, אני מצלצל עכשיו. אבל לפחות התרעתי בנימוס". זה כמו מורה שמעירה למישהו, שנכנס באיחור. הרי אם היא תחליק אותו פנימה זה יעשה פחות נזק. אבל לא. היא עושה פעולה הפוכה. פולייד שמפריע.
אני, לעומת זאת, מצהיר שיש לי טלפון. אני לא מתחבא מאחורי כל גינוני ה"תסלחו לי" האלה. אצלי, צלצול זה צלצול . אני נע בין "מוצארט- 40" ל- "וילהלם טל", שלאחרונה אני דבק יותר בוילהלם. דרמתי עם פן מלכותי, אני יודע. אבל מה קרה? אסור כבר להתגאות שאני מקבל טלפון? חוץ מזה, יונה הוא די בסדר.
פעם אחת נתקעתי עם דני ויונה באוטובוס חטוף. הערבי שחטף את האוטובוס רצה איכשהו להשתלט עליו ולהתפוצץ ביהודה מכבי. כששאלתי אותו למה, הוא אמר שהוא שונא צפונים.
"אתה דרומי?" הקשיתי, אז הוא אמר ש"לא, אני לא דרומי, אבל אני יודע טוב מאוד מה זה דיכוי."
"זאת סיבה מספיק טובה", הקשיתי עליו עוד יותר. "אבל למה לך יהודה מכבי? אומנם זה מותג של צפונים, אבל בעצם יש שם רק נובורישים. אז מה עשית בזה?" הערבי היסס ואמר, "לא יודע, אבל ככה אמרו בערוץ בריזה". יונה הינהן בראשו וניסה להאריך תלתל. דני, מצדו, המשיך להיראות מסכן, והזקנה במושב הקדמי, אני חושב שהיא התעלפה.
"אתה רואה אותו?" אמרתי לערבי והצבעתי על דני. "זה ילד-זבל זה. הוא, אם הוא היה בחברה שלכם, של הפת"ח או הג'יאהד, מה אתה? ג'יאהד?"
"כן."
"הוא היה בסיסט מופנם, מניאק, מאלה ש…"
"אה…כמו בלהקת-רוק? מניאק כזה, אחד שכאילו לא שמים לב אליו, אבל האי-נוכחות שלו, היא הכי נוכחת."
"כן! מניאק, לא?"
"מניאק-מניאק." הערבי התלהב, "בן-זונה, מזכיר לי את אבו-שאנטי, אחד אצלנו מהכפר, משחק אותה מלנכולי."
"נראה לי ילד זבל, אבו-שאנטי הזה." אמרתי.
"ילד זבל-זבל."
דני הסתכל עלי וביקש עוד. "אתה ילד זבל,דני!"
"זבל-זבל" המשיך הערבי.
"זבל אחושרמוטה", המשכתי ופתאום נהיה שקט. הערבי הסתכל עלי ואמר: "אתה רואה, זה מה שאני שונא אצלכם. אתם סתם משתמשים במילים ערביות, בשביל לשחק אותה אותנטיים. זה כמו שאני פתאום אגיד 'כמדומני' או משהו כזה."
"וואלה", אמרתי. "רגע. התבלבלתי, 'וואלה' מותר להגיד?"
"וואלה מותר. יללה בוא נוריד קפה קטן", אמר לי הערבי.
ירדנו בתחנה של אבן-גבירול, לא לפני שדני חייך אלי. לא רק שפעם ראשונה שהוא הסתכל עלי, הוא אפילו עוד חייך אלי.
"בוא. עזוב אותו", הערבי משך לי בכתף. "זה ילד זבל זה."
"זבל-זבל?" רציתי לקבל חיזוק. "אבא של הזבלים." יונה, מצדו המשיך לנסות להאריך עוד תלתל. יללה שינצח, חשבתי לעצמי.
בבוקר למחרת כל העיתונים התקשרו אלי ושאלו אם אני לומד פסיכולוגיה, או משהו כזה. בהתחלה לא הבנתי, אבל אחרי זה ששאלו אותי איך עלה לי הרעיון למשוך את הערבי לנושא אחר, ולהשתמש בתיסכול שלו לצרכים אחרים וכל זה בשביל להציל נפשות, הבנתי שמשהו פה מסריח .
פתאום דני הזה מחייך אלי. ולא רק שהוא מחייך אלי- אמא שלו אומרת לי כל בוקר שלום, בתור למכולת .
ילד-זבל דני. מי בכלל חשב להציל אותו? סתם שיתפתי ערבי במחשבות שלי. לא נראה לי שאני אעשה את זה יותר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידו  On נובמבר 14, 2003 at 7:12 pm

    בסדר

  • ילד-זבל  On נובמבר 15, 2003 at 12:54 pm

    תודה.

  • ללא שם  On נובמבר 16, 2003 at 9:16 pm

    רוצה להיות ברוס וויליס בלי להתאמץ מה ??
    שריפה, פיגוע, העיקר להציל,
    , להיות גיבור אבל בלי להתאמץ, ככה במקרה, יצא ככה,נו
    בכלל לא התכוונתי!
    לא עשיתי כלום, באמת!!! !
    אני לא רוצה להתפרסם, ואם כבר להתפרסם, אז בטח לא מפרובקציות, מה אני קפקא אני ?

    אתה מעדיף להתפרסם כמו דני ?

    שימו לב אליי, אבל אל תשימו לב שאני רוצה שתשימו לב אליי!
    אך מטעמים מטעמים,
    שמנו לב אלייך, נהנו ואפילו צחקנו
    תודה

  • אודי  On נובמבר 16, 2003 at 9:33 pm

    תודה גם

  • ללא שם  On נובמבר 18, 2003 at 11:24 pm

    my pleasure
    אתמול שדמיינתי את הטיפוס של דני, חשבתי על אלו שלא מסתכלים לך בעיניים
    מה הם חושבים אלו ?
    שאם יסתכלו להם בעיניים יראו שהם מתוסבכים, מופרעים , סרוטים ? או שיראו שהם לא ??ממה הם יותר מפחדים ?
    לא באמת ?
    ???מה הם לא יודעים שהעיניים זה לא ראי הנפש,
    שזו רק קלישאה ??
    אף פעם לא פגשתי מישהו שהסתכל/התבונן/חקר לי ב/את העיניים (אפילו באישונים) וידע מה אני חושבת, או מי אני.
    זה שטיות, זה.
    אם זאת הסיבה כדאי שידעו
    ואם הם סתם רוצים להיות מסכנים שיבושם להם,
    אבל שיהיה ברור, מסכנים בשבילי הם אף פעם לא יהיו, הם לא ישיגו שום סימפטיה או את אחותה הקטנה אמפטיה, אצלי
    מה חסרים מסכנים בעולם ?
    שאני צריכה לרחם גם על אלו שלא מסתכלים בעיניים ??
    מקסימום על העיניים שלהם אני מרחמת, שלא רואות כלום חוץ ממדרכה.

  • בוא'נה  On ינואר 7, 2004 at 2:50 pm

    אחד הטובים שלך. באמת.
    אסוציאטיבי מסודר. שזה תמיד טוב. כמעט תמיד.

  • צליל  On ינואר 16, 2004 at 9:22 pm

    נהדר, נהדר, זה ממש טוב, מבחינת אמירה ומבחינת איך שזה בנוי. הפצתי. מעולה, תודה.

  • דרור פויר  On ינואר 3, 2005 at 4:23 pm

    טוב מאוד.
    ואם יורשה לי, המוטיב בסיפור הזה מזכיר לי סיפור אחר שלך. לא זוכר בדיוק מה היה שם, אבל אני זוכר שריפה, ואני זוכר גיבור שמאוד מזכיר את הגיבור הזה (הגיבורים שלך תמיד מזכירים אחד ת'שני) – מין סוג של אנטי אנטי-גיבור. אני אוהב את הסוג הזה והייתי שמח אם היית מעלה את הסיפור ההוא עוד פעם

  • בן אדם  On ינואר 8, 2005 at 10:10 am

    קולה?

  • אנה לורייה  On ינואר 9, 2005 at 3:54 pm

    אני רוצה שתתחתן איתי

  • חן  On מאי 13, 2007 at 12:21 pm

    איך אותו בנאדם יכול לבתוב כזה קטע, ושנה אחר כך לכתוב קטע כמו – בלוז מודע לרגשי נחיתות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: