תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (7)

 

                   

 

ליאם שוכב על ריצפת הפרקט, משחק אותה נון שאלאנט.
בהחלט אולי.
נואל  מסתכל על הטלוויזיה, אולי ייצא לו לחן חדש בהשפעת מה שמוקרן; "אני זוכר שישבנו מול המסך, ואז יצאה לי הפתיחה הזאת",  הוא עוד יכול לספר[1].
בהחלט אולי.
הגיטריסט הנוסף, הבסיסט והמתופף, להלן: הגיטריסט הנוסף, הבסיסט והמתופף, להם אין פוזיציית תמונת להקה מאופסנת למקרה הצורך[2].
בהחלט אולי גם.
גלובוס מסתובב בחדר. בהחלט אולי שהם הגדולים בעולם באותו הזמן; לפעמים בשביל להיות הכי גדול בעולם אתה לא צריך אף אחד חוץ ממך, לפעמים בשביל להיות הכי גדול בעולם אתה צריך רק עולם פנימי רחב; "במחשבה שלי החלומות שלי אמיתיים, הלילה אני כוכב רוקנ'רול"
חבר דמיוני יכול להיות גם הרגשה אם אתה רוצה.
 
                                                            ****
 
"נערוּ  איתי, נערוּ איתם".
 
                                               
                                                            ****
 
ליאם גאלגר  לא נוגע במיקרופון בזמן השירה,
משחק אותה שם ידיים מאחורי הגב.
נואל גאלגר הוא בדיעבדי טיפוסי; בזמן פעולותיו הוא מחשב איך ייזכר בהן בערגה,
משחק אותה זורק טלוויזיה מסוויטות של מלונות.
לחלוטין אולי שליאם ונואל גאלאגר, לאחר סינון מאסיבי,  הם התמצות הסופי של שני סוגי האדם הקיימים בעולם; זה החי את הסיטואציה, וזה המביט עליה. שניים כאלה בלהקה אחת זה כבר תמצות נוסף שמקיים יחסי גומלין משלושים עם המאזין, ומשם? משם נותר רק לבחור. סיגריות ואלכוהול.
 
                                                            ****

"זה הדמיו(אאא)ן שלי או שסוף סוף מצאתי משהו ראוי לחיות בשבילו?"
 
                                                            ****
בלוז לרגשי נחיתות.
לחלוטין אולי  שרגשי נחיתות הם העליונוּת הכי משתלמת; אתמול  פגשתי את נואל וליאם מחוץ לברקפסט קלאב, ואמרתי להם שאין סיכוי שהם יצליחו להוציא טלפון מההיא שמחכה להיכנס, "אני אומר היא לא תיתן לכם", אמרתי והוצאתי סיגריה של תפעול.  ליאם גאלאגר הסתכל עליי ואמר "נראה לך?" נואל חייך ואמר "קבל קטע".
לא עברה דקה וליאם חזר והתחיל לצעוק "מי צריך את המועדון המזדיין הזה, יש פה רק סנוביות שאני מביא בלונדון על עיוור", נואל גם הלך אליה, אבל גם חזר בידיים ריקות; הוא עשה חיקוי של מישהו שמחכה בתור בזמן שהוא מחכה בתור וההיא לא הבינה.
אחרי זה, כשעלינו לאברקסס,  הם  התחילו ללכלך על רדיוהד ועשו דיבוב של העין של טום יורק. איזה בחורה אחת שאלה את ליאם אם יש לו שפשפת, אז הוא אמר לה שזאת ההליכה שלו, ואם היא רוצה שתפתח ויקפדיה ותראה.
 
                                                            ****
"אין צורך מצידך להגיד שאת מצטערת,
להתראות, אני הולך הבית.
לא איכפת לי עוד, אז אל תדאגי,
להתראות, אני הולך הבית.
אני שונא את זה שאת כל כך סרקסטית,
ושאת לא ברורה,
את חושבת שכל דבר שאת עושה הוא פנטסנטי,
המוזיקה שלך חרא, משאירה אותי ער כל הלילה"
 
                                                           ****
 
אומרים "פרופס", זאת עבודה קשה; למצוא אביזרים לצילום דורש נבירה רצינית בחנויות "כל דבר בדולר", אבל עדיין; ברבור, תמונה של שחקן ממנצ'סטר סיטי, סיגריות, כוס יין, מראה עגולה, גיטרה אקוסטית, גיטרה חשמלית, גלובוס שמסתובב תמידית, נראים כחומרים ממנו עשויים חדרי המתנה מהסוג הגורלי; עוד להקה בריטית או ה-להקה הבריטית של התקופה.   חדר המתנה שממנו, תוך יממה, אואזיס יחיו לעד.
 
                                                           ***
אבל מה זה לחיות לעד שאתה בריטי?
לחיות לעד שאתה בריטי זה אף פעם לא רציני. הבועה כל כך מפרה את עצמה כך שאין מבט לצדדים, יש רק רטייה של סוסים; עד שגל הזרים בכדורגל הגיע לפריימר-ליג, שחקנים כמו דייויד פלאט היו הכי טובים בעולם בשביל אוהדי הכדורגל האנגלים, וככה במוזיקה: זכית ב"בריט" אתה השליט!
 יצא לי חרוז-שיט.
                                                          ****

"אני מרגיש על קוֹלי, תביא לי ג'ין וטוניק"
                                               
                                                        ****
הטלוויזיה דולקת ואואזיס מסתכלים עליה. גלובוס העולם מסתובב בחדר, ונואל יעצור אותו (בעטיפה הפנימית). כל הדברים כבר נעשו בעבר; אקורדים מוצו, פתיחות תופים כבר היו, טלוויזיות נזרקו,  מריבות התאיידו. לך תמציא עכשיו משהו, לך תחייה לעד ככה.
 אואזיס הצליחו. בהחלט אולי שהם הצליחו. הם המעגל הנוסף הראשון בו העבר התמזג עם ההווה בצורה הכי מוצלחת; הטלוויזיה (המוסיקה) נזרקה מסוויטת בית המלון אל הקהל שלמטה בצורה הכי תבניתית שלה, תבניתית עד כדי טבעיות.
 
 
Oasis, definitely maby,1994
צולם על ידי מייקל ספנסר ג'ונס
 


[1] ובחגיגות עשר השנים לתקליט, בדי וי די המהודר, הומחש לי סופית: נואל גאלגאר אוהב לספר צ'יזבטים.
[2] מצד שני, אם  הם היו הכוכבים, הייתי כבר מלביש בכח  סברה על הפוזיציה שלהם

 

*לסיפור קצר שנכתב עם ריפיט של השיר "קולומביה" מהתקליט הנ"ל לחצו כאן

*ל"קולומביה" לחצו כאן

*לעידכונים ורשימות חדשות מהאתר שלי לחצו כאן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: