תמונה וטקסט, טקסט ותמונה (6)

                                                     
 

  וב-9/9/99 נישקתי מישהי מהעבר הבית-ספרי; זיכרון שנתמך על ידי תאריך, זה לא משהו שאני שוחה בו, אבל לפעמים תאריכים מסוימים מקבלים רומנטיות גם אם בכפייה. לפעמים נשיקות, גם הן, מקבלות רומנטיות על ידי כפייה תאריכית.

וב-9/9/99 תל אביב האוקטופוסית נחלקה לשתיים: די ג'יי סאשה וגולדי בכרטיס אחד. סאשה, נסיך הביצה הקלאברית-תל אביבית ("עשינו אתמול על האש אחרי האפטר. סאשה בא, איזה חמוד"- משפט אופייני למלצרים בקפה ביאליק דאז) (1), וגולדי בעל שיני הזהב. 2,500 אנשים מאוקסטזים, מול 200-300 עם רגליים של ארנבות.

אבישג רבינר רקדה יפה באותו ערב (2).

גולדי נזל על העולם ב-95'; כושי עם שיני זהב עטוף מקצבים קטועים, עירבולי סנר, הורדות מים של שירותים, שחפים, ובאס נחשי מתארך ונרגע שבין הכשות עמומות; "חטיבת הבאס-תופים" של מבקרי מוסיקה סוף כל סוף יכלה להתקיים במלוא מובנה במקסימום מינימלי.

וגולדי נהנה אז מהעולם, והעולם נהנה אז מגולדי; על-זמני (כשם העטיפה) יכול להתקיים, אם רוצים, רק באותו רגע ספציפי. על-זמני שמתקיים רק בגלל ניגודים; מוזיקה מלודית עטופה בדראם אנד בייס זה בחור מזרחי עם טרנינג דיאדורה(3) שלומד בקפיטריות של פילוסופיה; הבחורה שיוצאת איתו נהנית מלחישות חברותיה לאחר הצגתו. "הוא לא כמו שהוא נראה", יגידו לה לאחר שילך והיא לא תדע אם זאת מחמאה.

עדי לב שמה עוד תקליט בינתיים (4).
באס ותופים.
תופים ובאס.

ושנים אחרי (5), אני קונה מגולדי אבטיח בשוק מחנה יהודה, יש לו שם עכשיו דוכן.
גולדי צועק שזה בלי גרעינים, ושיש עכשיו מבצע.
הוא רואה אותי, ושואל אם אני רוצה לטעום.
אני מהנהן לו עם הראש, וגולדי מגיש לי על הסכין.
"הכי טובים בעולם", גולדי אומר לי.
אני אומר לו שהייתה אחלה הופעה אז ב-9.9.99, שהזעתי כמו חמור.
גולדי פוער עיניים, וקורא למוכר מהדוכן שליד, של הפיתות.
"הנה, אתה רואה", גולדי אומר לו, "אמרתי לך שהייתי פעם!".
גולדי מצביע עליי, ואני מהנהן כהוכחה.
"הנה, קח עוד טעימה", גולדי כבר פורס חצי, ומגיש לי עם צלחת של שחפים.
"את השחפים האלה סימפלתי פעם", הוא מראה לי אחד בלי ראש, "קח, זה טעים, יותר טוב מבולגרית", הוא מחייך אלי עם שיני הזהב שלו, הן מתבוללות עכשיו בשוק מחנה יהודה.
הוא לוקח עוד אבטיח, מתופף עליו ליד האוזן, ומקליט את זה לטייפ קטן.
"ככה הוא כל היום", אומר לי המוכר מהדוכן שליד, של הפיתות, "לוקח אבטיח, מתופף עליו, ואם הוא טוב, הוא מקליט את זה."
קניתי שני אבטיחים, למרות שלא הייתי צריך. לא נעים וזה.
"זה יחזור?", אני שואל אותו, וגולדי מסתכל עליי.
"לא יכול להיות שזה היה רק הייפ של כמה דקות וזהו", הוא אומר לי. "לא יכול להיות שמשתמשים בזה עכשיו רק במעברונים בערוץ 3 וזהו."

Goldie – Timeless, 1995

—– —– —–

(1) "א.ש" הכרחי גם באינטרנט?
(2) נראה לי. בכל מקרה, רגליים יפות.
(3) להבדיל מאחר בקפיטריה שלובש את זה כ"קטע"
(4) די ג'יי ישראלית, אחראית על "הבאת" הז'אנר למועדונים (הגולם) עם קבוצת Infuse
(5) הקטע הנ"ל הופיע לראשונה "במסטיק אבטיח", מגזין 42 מעלות (גלגולו הקודם של "360 מעלות")

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: