מסטיק אבטיח 40 (כתיבה. פתקאות כיס של התמודדות. הפנמה)


 
 
ניסיון לאוקסימורון במילה אחת (כתיבה, חודש לפני)
הרחובות שוב נכנעים להליכתי החמרמורתית; נסיון נואש לתרגום האנגאובר אמיתי,
הם מרימים ידיים.  
שרוולי מלא ניסיון בסיטואציות שלא חוויתי מעולם,
אני עובר אותן בצעד מהול.
את זוכרת איך הייתי מדגים לך איך אני עושה את זה?
משבצות המדרכה האפורות של העיר עמוסות בדימויים של כותבים אחרים, ואלה של הרחובות ההולנדים, המשופצות, אפילו יותר קשות להליכה.
 רק על הקווים, רק על הקווים.
 וולכאם טו הוליווד, בייבי, וולכאם טו שדרת הכוכבים.  אנשים עם בוץ על הידיים מחפשים בלטה ריקה לחתימה אישית. פוזיציית כניעה תמורת נצח מדרכתי.
ידיים למעלה!
את זוכרת  שאמרתי לך שזה הופך  קשה יותר ויותר?
למצוא פינת רחוב שאף אחד לא עבר בה, ואחרי זה להגיע  למופתעות המפגש עם עצמך.
נסיון נואש, בלתי אפשרי, לאוקסימורון  במילה אחת,
נסיון נואש להרים קרן ולרוץ לנגוח מבישול של עצמך.
 
 
מפתקאות כיס של אח שכול שמשנורר סיגריות
לא תביא סיגריה לבנאדם באבל?
 
 
אוקסימרון במילה אחת (מציאות, חודש אחרי)
וביציאה מהצגת הצהריים המאוחרים של הסרט הישראלי, לא קיבלתי שמש לפנים.
יציאה מהצגת צהריים והתעוררות למציאות שמשית חדשה היא דבר שלפעמים אני מזמין ב35  שקלים, אך לא כאן הוא המקרה; דיזינגוף סנטר מאלץ אותך לקבל את השמש בהדרגה דרך אור של חנויות,
פתיחת דלת ויציאה למציאות חדשה לא מתקיימת בדיזינגוף סנטר.
ובהליכה  הדיזינגופית, בצד היותר מוצל, מחפש פינה, כוך, חדרון עם מדף מיוחד לכף יד תומכת פנים שעל סף בכי. ואין בנמצא. רק פינות השתנה.
מהנדסי עיר כושלים לא חושבים על אנשים בוכים, מהנדסי עיר לא תמיד חושבים עד הסוף.
הרחובות מנצחים את הליכתי הדומעת, הנוזלת; נסיון נואש לכלום.
אני מרים ידיים למציאות חדשה. אני לא צריך פתיחת דלת של קולנוע.
ידיים למעלה! 
שרוולי מלא עכשיו במציאות שאחווה לתמיד,
אני מתמודד איתה מעכשיו.
מעכשיו.
וולכאם טו הוליווד, וולכאם טו שדרת השכול. אנשים עם בוץ על הידיים מחפשים תשובות, חתימה אישית מסומנת על המצח.
פינת רחוב שמיליוני אנשים עברו בה,  עכשיו כבר מתקיימת,
הגשמה של אוקסימרון  במילה אחת,
איתןמת. 
 
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מירי  On ספטמבר 6, 2006 at 8:31 pm

    קראתי משלך כבר בעבר, ואתה משתבח

  • אודי שרבני  On ספטמבר 6, 2006 at 10:22 pm

    תודה מירי
    זוכר לך את הרשימה עם האונומטופיאה

  • אבי קלוו  On ספטמבר 7, 2006 at 3:30 pm

    דע אהבה

  • בועז גולדברג  On ספטמבר 11, 2006 at 10:23 pm

    איזו כתיבה!

  • אודי שרבני  On ספטמבר 12, 2006 at 2:30 pm

    תודה אבי, תודה בועז

  • לירון  On ספטמבר 13, 2006 at 11:07 pm

    קראתי אותך לראשונה ממש לאחרונה. אהבתי מאד, מרגש וחכם עולם ומלואו
    הופתעתי.

  • ויקטוריה סטאר  On ספטמבר 17, 2006 at 5:54 pm

    בסוף כל פינה בעיר הזו תיכתב על ידך… יפה נורא, ועצוב, ובמידה מסוימת ושונה גם מוכר…

  • אודי שרבני  On ספטמבר 17, 2006 at 8:12 pm

    תודה רבה לירון, כיף לשמוע על פעמים ראשונות ובכלל.
    ויקטוריה סטאר, תודה גם לך

  • ח ל י  On דצמבר 7, 2006 at 2:10 pm

    ועליהם, על השותפים שלי.שותפי להורים, לזכרונות, לילדות ולחיים אני אפילו לא מעיזה לחשוב. תנחומי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: