זה שקוראים לך טוויטו לא בהכרח אומר שאתה רס"ר

 
ללכת לראיין מישהו ורק אחרי זה לבדוק עליו כתבות ארכיון זה כמו לקרוא אסטרולוגיה באיחור מכוון של שבוע; אתה שומר את המוסף ובודק את השבוע ברוורס.
 (מתוך: "המדריך לפסקאות ראשונות") 
"טוויטו",  יש אנשים שהשמות שלהם מייצרים בראשם של אנשים אחרים כתבות צבע מהסוג המוטי קירשנבאומי, במיוחד אם הם עוסקים בכדורגל, במיוחד אם קוראים להם אבנר טוויטו.  למרות שהם בכלל לא כאלה (ובפארפרזה תוך כתבתית: "טוויטיאים"), ולא מנחיתים את כדור הפולוקלור שמחשבות הסביבה הרימו להם, עדיין, "טוויטו", בגיזרת ההיי-טק הכדורגלני של היום, הוא שם כייפי לגלגול לשוני,  והנה לכם תרגיל התעמלות לשוני לזמנים קשים של מלחמה:
1-     "טוויטו אמר שאי אפשר עכשיו לבקש חתימה ושנבוא אחרי האימון"
2-      "הלכתי לטוויטו, הוא אמר שיש חנות מזכרות בשביל חולצות"
3-     "טוויטו אמר לא מתאים איך שקיללנו את הזר החדש ושניתן לו זמן"
  (מתוך: "יאללה, בוא נסגור את כל ענייני כתבות הצבע ושלילתן- פרק 5")
אז הלכתי לראיין את טוויטו. כל מה שידעתי זה שהוא היה רס"ר.
 
                                                            ****
רגע, לא היית רס"ר?
"לא".
אנשים אמרו לי שהיית רס"ר, טוויטו וזה
"יש כל מיני".
אוקיי
"הייתי קצין חימוש בגדוד 50 חטיבה 35 . אחר כך הייתי ראש מדור רכב בראש ענף בב"ד 20, ובתפקיד האחרון הייתי סגן מפקד החימוש הפיקודי בפיקוד דרום. בין לבין עשיתי תואר ראשון במדעי המדינה בבר אילן, ותואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת דרבי."
וכדורגל?
"בזמן שהייתי בקבע,  הייתי מנהל קבוצת הנוער (שנת 90. פה אלק רושמים א.ש במקום אודי שרבני) לפני זה, הייתי מנהל קבוצת הילדים של יהודה לבני (שווה כתבה נפרדת. א.ש, [טוב, נכנעתי]) הנה, בוא תראה", טוויטו קם ושולף אלבום תמונות ומתחיל להצביע על שחקנים. "הנה, תראה איזה ילדים. מני לוי, סטרול, דודו אברהם. והנה, פה זה תמונה עם הנוער"
איציק זלצר היה המאמן, נכון. וואלה, הנה זה ארן פריזנט, זה אלי בלחסן, הוא היה איתי בשכונה,  רפי פור, הוא חזר בתשובה אני חושב. זה קוראים לו גוטמן אם אני זוכר נכון.
"כן, הנה וזה קובי רפואה, זה אופיר חיים."
למה 13?
"מה 13?"
בשתי התמונות אתה עם טרנינג עם מספר 13, לא שמת לב לזה?
(פאוזה) "נכון. טוב,  זה תמיד  מספר ששחקנים לא לוקחים."
החדר של טוויטו, כמו חדרים אחרים (אני מתאר לעצמי) של מנהלי קבוצות עמוס בתמונות; תקופת הילדים, הנוער, תמונות מעיתונים, הקדשות עם טושים, תמונה עם ברקוביץ', עם נמני, עם דריקס. הצלם שהגיע איתי מתקתק וטוויטו מחייך. הנה, תראו, חיוך אמיתי, לא חיוך שיודע איך לחייך.
אז איך פנו אליך להיות מנהל של הבוגרים?
"מה שקרה, זה שאחרי שהשתחררתי מהצבא עבדתי בשופרסל שלוש שנים כמנהל הפצה של הרשת, ובאחד מהחופשות שלי נסעתי לקוסטה בראבה בספרד ופגשתי שם את אלי דריקס, ישבנו על חוף הים והוא סיפר לי על התוכניות שלו במכבי תל אביב"
רגע, מה הפוזיציה שלו הייתה אז?
"מנהל מחלקת הנוער, אבל הוא כבר ידע שהוא בא להיות מנכ"ל במכבי. הוא אמר לי שבבוא היום יהיה משהו, ובשבילי זה היה סוג של הגשמת חלום לבוא ולהיות מנהל בקבוצה שאני אוהד מגיל 0. הסיפור של כדורגל זה קרוב אלי, זה לא משהו רחוק ממני. שיחקתי פעם בשיכון המזרח. בקיצור, שמרנו על קשר. הוא היה בא לשופר סל אני הייתי בא לפה, וכשהבשיל הזמן…"
 
                                                                 ****
אז מה זה מנהל קבוצה בעצם?  כל האבסת סיפורי מנהלי הקבוצות בעיתונות הישראלית גורמים לי למוני פאנאניות באיזור המצח; לפעמים נדמה לי שפגאז' מכוניתם עמוס במנורות חלופיות, צינורות, מדפסות, מפתח שוודי, כורסאות, פלסטרים וחומוס.
מה זה אומר להיות מנהל קבוצה?
"אני לא יודע מה זה להיות מנהל בקבוצות אחרות.  במכבי תל אביב, למנהל יש כמה מעגלים, והמעגל הראשון שמבחינתי הוא הכי חשוב זה שאתה צריך לחיות, לנגוע ולנשום את כל השחקנים של הקבוצה. מ-א ועד ת'. זה אומר להיות קשוב 24 שעות לכל הצרכים שלהם. החל מהחיילים וכלה לאלה שגמרו את הצבא וצריכים ללמוד משהו, והשחקנים הזרים: מהרגע שמחליטים על שחקן זר שמגיע- כל הדברים שקשורים ללוגיסטיקה עם הכרטיס טיסה, דירה, התאקלמות משפחה, וכמה שזה ישמע מצחיק- איך מגיעים לאימון ואיך חוזרים ממנו, איפה יש סופרמרקט ואיפה קופת חולים, והאוטו שהוא צריך לנסוע איתו והביטוח שלו  המעגל השני קשור לתפעול השותף של הקבוצה החל ברמת המתקן שזה אומר מגרש האימונים וכל התשתיות, לוגיסטיקה ומחנה אימון"
תן לי דוגמא רגע, מה זה אומר תפעול משק?
"נגיד בתחילת העונה אנחנו עושים רשימות וקובעים איזה סוג של ציוד השחקנים ילבשו במלך העונה"
פומה-דיאדורה-אדידאס?
"לא. זה חוזה עם החברה, אני מדבר על  כמה סטים, איזה צבעים, הדיזיין של הבגדים, מועדי האספקה וכמויות הציוד. כמה מכנסיים? 20 או 60?"
כמויות. אז מה עושים עם ציוד של שנה שעברה לדוגמא?
"בדרך כלל מעבירים לנוער"
אבל לא תמיד הספונסר שכתוב על החולצה ממשיך, אז הנוער ימשיך לשחק איתה?
"לא. הנוער משחק עם הבגדים של המשחקים שלהם, יש להם מי שמפרסם אותם, אבל באימונים הם עם הציוד שאנחנו מעבירים להם, או מצד שני אנחנו מעבירים לאגודת מכבי תל אביב בכדור עף, משקולות, לטניס."
תן לי את מה שעשית היום עד שנפגשנו. יש לך שעה קבועה להגעה?
לא. זה בהתאם לאימונים, אבל היום למשל הייתי בפגישה עם דריקס וחברת ספונסרים, אחרי זה הייתי בפגישה עם משרד נסיעות בשביל להוריד עלויות, אחר כך הייתי במלון קרלטון לסיכום חוזה עם שחקן. אז הנה, בערך".
תן לי עוד דוגמא לעבודה שלך
"אחד התפקידים שלי זה ליצור את הקשר בין הצוות המקצועי להנהלה. יש תקציב לכל דבר: לאוטובוסים, בתי מלון, תוספי מזון, כרטיסי טיסה. אז נגיד לצורך הדוגמא בא מאמן הקבוצה ואומר לי שהוא רוצה התאוששות של X ימים בים המלח וזה לא בתקציב שלי. אני צריך להעביר פנייה מסודרת להנהלה."
יש מצב שהמאמן רוצה מלון לפני משחק ואין לך תקציב לזה?
"באופן עקרוני זה כבר מתוקצב בתחילת העונה ונסגר עם המאמן. אני יושב איתו על המשחקים ושואל אותו איפה הוא רוצה פחות או יותר לצאת לפני למלון; אז כמובן שלפני דרבי, חיפה, סכנין"
כן אבל לפעמים יש שינוי. נגיד לפני דרבי הוא יכול דווקא לא לקחת מלון בשביל שהשחקנים "יחיו" את הרחוב
"אז יש לי שפּיל. אפשר לשנות, הכל בהתאם ומוצאים את הפתרון."
 
                                                            ****
קריית שלום זה לא המתחם עליו גדלתי כילד ששיחק במכבי תל אביב,  אני באתי מהמכבייה בצפון הישן.  נוסטלגיה זה לא משהו רע אלא אם כן אתה נותן לה להיות הווה אבל בכל זאת; גלידת מונטנה של אחרי משחק, תיקים ישנים של אופנת ברוך, ברוך עזרתי, דודק'ה הזקן, אברהם שטמברג ואחרי זה יוסל'ה גולדשטיין בעונות הכי טובות שלי, בית לייבו, מוטי איווניר ומלמיליאן שישבו על איזה ספסל לפני אימון ושהצחקתי את כולם שאמרתי שהם כנראה מדסקסים על ה"8". זכרונות.  וקריית שלום? אותה אף פעם לא סימפתטי. במכבייה היה אפסנאי ערבי שאלי דריקס אסף כסף שיהיה לו לוידאו, קריית שלום לעומתה, בנויה כדירת רכבת; דלת מובילה לדלת, חדר מנהל לחדר מאמן לחדר הלבשה לחדר אפסנאות.  אני מראיין את  טוויטו ואלי כהן מגיע ולוקח מצית מהמגירה; הוא יושב עם ויקי פרץ בחדר הסמוך  וכנראה שהשיחה מצדיקה סיגריות. טוויטו שולף לו מצית  מהמגירה ונראה לי שהוא בכלל לא מעשן; מזל שהוא לא עובד עם לופא קדוש.
ואבנר טוויטו מנהל קבוצת הבוגרים של מכבי תל אביב. לא מנכ"ל, לא סמנכ"ל, לא מח"ט. מנהל. ובאמת, לא נראה שטוויטו מנסה לדלג מעל תפקידו, ללכת לרוחב, או כמו אחרים להיות מיתולוגיים בעודם נמצאים, או ליצור מיתולוגיה עתידית.  למחרת הראיון בגביע הטוטו נגד הכח רמת גן (קאלה קורא מהלכים אבל יהיה צריך להיזהר מהקשתות מעליו, העונה הזאת של שיבחון היא הכנה לשנה המצוינת הבאה שלו, מרטינוביץ' יהיה טוב, חי אטיאס הצעיר מזכיר את בן לוז) טוויטו לא יושב בכלל על הספסל, אלא בצד; לא מעיר הוראות, לא אוכל את הראש. מנהל. אם נחשוב על זה טוב, אז תפקידו של מנהל אמור להסתכם במה שטוויטו אמר לי שהוא עושה. בסדר, ברור שהוא לא אמר לי הכל או מצד שני החסיר פרטים, אני לא תמים, אבל בפשט? זה שמנהלי כדורגל בארץ מתערבים מקצועית, בוחשים בקלחת, עושים קומבינות, זה לא אומר שהם שלא צריכים להתעסק בכמויות של הזמנת מכנסיים.
(מתוך: "מנהלי קבוצות כדורגל לא ממצים את עצמם רק בדיונים אצל אלחדיף- המדריך למנהלי כדורגל")
 
                                                      ****
איזה קרן שטיינפלד אחת, פרקליטה של אחד השחקנים מתקשרת להגיד שלשחקן אותו היא מייצגת יש איזה ועדת ביטוח לאומי וטוויטו לא משחרר אותו.
"הוא ידע שבוע מראש על הועדה הזאת, אז הוא מתקשר אלי שעתיים לפני אימון ומבקש שחרור? אני לא יכול לשחרר אותו, זאת לא מקצוענות. תפני למאמן הקבוצה אם את רוצה".
בוא נחזור רגע ליחסי צבא וכדורגל, אתה מכיר טוב את שני הצדדים.  תמיד יש סיפורים על שחקנים שתקועים בבסיס ולא יכולים להגיע לאימון חשוב. איך אתה היית?
"גם כשהייתי קצין בצבא וגם היום אני חושב שהמערכת הצבאית חייבת למצוא פתרון הולם לשחקני כדורגל שזה כל העולם שלהם. אני הייתי עושה את כל מה שצריך לעשות שהשחקנים שהיו אצלי ישלבו את הצבא והקריירה".
אוקי, אבל מה הקרטריון שלך היה בתור מפקד לשחקן X שייצא לאימון ולשחקן Y שלא?
"קודם כל מי שהיה חייל אצלי ולא משנה באיזה סוג ספורט הוא עסק ושיש לו מסמכים, הייתי עושה את כל מה שיכולתי במגבלות שיש בצבא."
אבל נגיד יש שחקן תותח בקבוצה רצינית ושחקן אחר בליגה א. הכישורים אולי לא שווים אבל הכדורגל שנמצא בלב שווה
"נכון בהחלט. אבל זה מאוד תלוי באיזה תפקיד הם שובצו. אם ההוא שמשחק בליגה א' דרום היה נשק, אז לא משנה איפה הוא משחק- זה יותר קשה לשחרר אותו לאימון"
אבל בכנות, היית עוזר  לכולם?
"כן, הייתי עוזר לכולם. לא משנה אם הוא מתעסק בג'ודו או טניס שולחן"
ואם היה חייל שהיה מנגן על כינור?
"אז קודם כל הייתי דו
אג שהוא יהיה בלהקה של הבסיס. יש מגבלות בצבא והחוכמה היא לגלות איך אפשר לשלב גם את זה וגם את זה"
טוב חאלאס, שאלה אחרונה: לאיזה שחקן במכבי אתה לא תצטרך  להעיר על הופעה
"אני חושב שלשירן ייני".
אני אומר לו שהוא צעיר ובטח עוד יתקלקל,  טוויטו צוחק ואנחנו מסיימים.
אני לא מכביסט ולא שום דבר. אני אוהב כדורגל, אבל באותו יום  נסעתי למרכז חנויות ספורט בצומת אזור וקניתי לאחיינים שלי חולצות כדורגל. הרבה זמן לא הייתי שייך למשהו, והאחיינים שלי עדיין לא שייכים לדבר, אז שיהיה להם עוד משהו להיאחז בו, במיוחד עכשיו, אחרי שאבא שלהם, אחי היקר,  נפטר.  

 

                                                                                הופיע במוסף הספורט, "הארץ"

עוד ראיונות:

יצחק קלפטר

יובל סמו

אריה אליאס

עמיר לב

אריק קאנטונה
 
 
                                                 
                                                
 
 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: