הולך לבקר (והפעם ביקורת אוכל)

אני אוהב מסעדות פועלים מהסיבה הפשוטה: הן גורמות לי להרגיש שאני בהפסקה ממשהו. לפעמים אני סוגר את המחשב, הולך לאיזו מכונית שחונה ליד ביתי, מלכלך את ידי בגריז והולך לחפש מסעדת פועלים שתרגיע את המצפון שלי.
 אני לא יכול להתרפק אם אין לי על מה.
לקחתי איתי את ע' והלכנו לחפש מסעדת פועלים כמו שצריך. האמת ששום ע' לא קיים, אבל תמיד בביקורות אוכל יש איזה עוד אות שאוכלת איתך, אז שיהיה.
מבקרי אוכל תמיד מוציאים חשבוניות על שני אנשים, החולירות, אז למה לצאת פראייר?
ע',ידיו במילא מלאות גריז, והפסקת האוכל שלו אמיתית, השאיר שני לקוחות במוסך שלו ויצא לביקורת האוכל הראשונה בחיים שלו. גם אני.
נחתנו במסעדה אחת, אבל היה שם יותר מדי שקט. גם בעלת הבית לא הייתה שמנה מדי לטעמי, כיאה לאחת ש"אוהבת להאכיל" אז הסתלקנו.
אף פעם לא הבנתי את המושג הזה: "אוהבת להאכיל". מה היא עושה בדיוק, אותה אשה שאחרי שהיא מתה (עם מלא חתולים סביבה) מספידים אותה  עם "היא  הייתה אשה שאהבה להאכיל אנשים",  מושיבה אנשים עם ידיים קשורות ועושה להם אווירון עם כפית?
חתכנו.  
במסעדה השנייה כבר היה הרבה יותר טוב. הספסלים היו מעץ, הייתה אשה שמנה עם סינר, בעל מרוט מפקודות שנים אחורה, ותימהוני בפינה; מעין סייד קיק של המקום שתמיד עושים לו טובה ועושים לו צלחת. ניגשתי לדלפק.
"שלום".
"צהריים טובים".
"את אוהבת להאכיל?"
"מה?"
"שאלתי אם את אוהבת להאכיל?"
"מה אתה רוצה?"
 "מה יש לכם היום?"
"לא, שאלתי בכללית, מה אתה רוצה?"
"לאכול", אמרתי.
"אז תגיד מה אתה רוצה, בלי לבלבל את המח".
"טוב". אין ברירה.
פתחנו עם קנקן לימונדה שקליפת התפוז שבתוכו היה שילוב מושלם ולא של ניגודים; הלימון וחתיכת התפוז התערבבו כמו גילוי עריות מוצלח. ע' הנהן בראשו, אבל אמר שחסרים בקנקן כמה עלי נענע. רשמתי.
כמנה ראשונה הוגשה לנו צלחת פירות מוחמצים (כן, כן- פירות ולא ירקות) אפרסק מוחמץ, ומישמש שטעמו היה קשה להסברה מה שנותן לי פחות להפעיל את המח. על הקיווי המוחמץ פסחתי, ע' אמר שלהחמיץ קיווי זאת כבר מחשבה יותר מדי יהירה. נתנו אותו לסייד קיק בפינה, שמצידו עשה לנו חיקוי של אלביס בחינם.
אני הלכתי על אורז במיה עם עלי רוקט, וע' הלך דווקא על מנה יותר בשרית; קציצות כבד עם תוספת חמאת בוטנים ורוטב ג'ינגר. שלו היה יותר טעים, הבן זונה, וכששאלתי אותו איך זה שפתאום הוא לא צמחוני, ענה לי ע' שלא כל יום אוכלים על חשבון עיתון, וזאת מצווה לדפוק את המערכת.
הבמיה הייתה הפתעה נעימה. אולי זה בגלל שהאורז היה יבש מדי ומחמאות הבמיה הן בהתאם לאורז, ולא כעומדת בפני עצמה, אבל בכל זאת. עלי הרוקט אכן היו במקום, אם כי אפשרות של רוזמרין הייתה אולי ממלאת את אותה פונקציה ואף יותר.
ע' התענג על קציצות הכבד כאילו אין לו שני לקוחות שמחכים לו במוסך כדי שישחרר להם את הרכבים. הוא ליקק את הצלחת ואפילו לא השאיר לי בכדי שאכתוב על זה. "תכתוב שזאת בת-זונה של מנה". פעם אחרונה שאני לוקח אותו.
 "סלח לי", ניגשה אליי השמנה שאוהבת להאכיל, "אתה בסדר?"
"כן, עלאכיפאק. למה?"
"אבל עם מי אתה מדבר כל הזמן?" היא המשיכה בלי שום גינונים של פחד. מישהו אחר היה מתעקל לנוכח אחד שיושב לבד בשולחן  ומתווכח עם חלל האוויר.
"הא, תכירי זה ע', הוא איתי זה בסדר",  עברתי לספסל שממול ולחצתי את ידה.
"טוב. אני חייבת לחזור למטבח".
לך תסביר לשמנות שאוהבות להאכיל שביקורות אוכל חייבות להיכתב בזוגות. לא יודע מי קבע את זה, אבל אם אני רוצה להמשיך לכתוב כאן, אז אני חייב להיות כמו כולם.
למנה האחרונה לקחתי מלבי שהקוקוס שהיה מלמעלה נטחן עבה מדי, מה שגרם לחנק קטן, שחייב אותי להזמין אספרסו קצר (תערובת אישית) בכדי שיוריד אותו.
הזמנו חשבון שמשום מה לא כלל את המלבי והאספרסו.  כשאמרתי לבעלה המרוט מפקודות שנים אחורה של השמנה שאוהבת להאכיל, שישנה טעות בחשבון, הוא אמר לי בחיוך שזה עליהם, ושרק יהיה לי כל טוב.
הורדתי את ע' במוסך שלו, ולקחתי את החשבונית לרואה חשבון שלי.
 

מסעדת "ציפי השמנה", רחוב כלומציון 5, תל-אביב.
 
 

*לעידכונים ורשימות חדשות מהאתר שלי לחצו כאן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • כתית מעולה  On יולי 4, 2006 at 5:05 pm

    במקומך הייתי גונז את הרשימה הזו

  • צופה מרחוק  On יולי 4, 2006 at 5:11 pm

    כבר הרבה זמן קוראת אותך….
    שמע, זה אחד המצחיקים שקראתי! אתה נותן פה ביקורת אדירה על כל נושאי הביקורות ששוטפות את כל העיתונים והמבקרים שנכנסו לשטענץ קבוע
    חוץ מזה עדיין לא ברור לי איך אתה לא כותב בעיתונים הגדולים
    -(
    ומה השלב הבא? ביקורת קולנוע?

    "כלומציון 5 "…. הרגת אותי

  • יונתן  On יולי 4, 2006 at 5:25 pm

    מאז ומתמיד חלמתי להיות מבקר מסעדות ולפתוח ביקורת במשפט כמו "בת זוגי הזמינה". פעם אחת שלחו אותי למופע ג'אז שכלל גם סלט ושתייה. החלום התגשם.

  • זיית זייתון  On יולי 4, 2006 at 8:44 pm

    ברור שעשו אותך בכבישה חמה מזית דפוק, מה לא מצחיק פה?
    זונה זה שם תואר או שם עסק

  • אודי שרבני  On יולי 5, 2006 at 1:07 am

    לכתית,
    דווקא זה נורא הצחיק אותי במהלך הכתיבה, חייב להודות

    לצופה מרחוק,
    כן, כל הביקורות האלה עם "ג' בחרה לקחת בולונז עם עלי מנטה" הם מאוסים וכו'. אלק כתיבה אישית.
    ומה השלב הבא? ביקורת הישענות אני חושב, כבר נתתי רמזים קודמים לכך פה
    http://www.notes.co.il/sharabani/10462.asp
    למה לא "בעיתונים גדולים"? לא יודע? יש פה מייל למי שרוצה
    יונתן,
    אני חושב שבסופו של יום זוהי מטרת כל מבקר: ארוחות, דיסקים, חינמים וכו'

    זיית זייתון?
    אחלה שם קודם כל, שנית שמור קללות לדברים אחרים

  • חייש  On יולי 5, 2006 at 4:45 pm

    אי שם באזור הפירות המוחמצים (ואני אומר זאת בתור מי שהנושא קרוב לליבו, ושכתב פעם על אהבתו למסעדות נואשות ומועטות קליינטים, בהן אכן תמיד יש סיידקיק אומלל).
    בכל מקרה – מעז יצא מתוק, כי בתגובות נכנסתי ללינק עם ההישענויות ומדובר בקטע אדיר שלך.

  • אודי שרבני  On יולי 5, 2006 at 5:41 pm

    תודה חייש,
    אבל היי! זה הם שהתחילו! אם בביקורות אוכל וטלוויזיה גם אני נעצר ב"פירות מוחמצים" כאלה או אחרים, אז בד ובד בביקורת כמו זו שהיא פארודית

  • חייש  On יולי 5, 2006 at 5:43 pm

    כלומר, או שאתה נשאר נאמן לקונספט מסעדת הפועלים, או שאתה מבקר פה ביסטרו חדש בנווה צדק. הערבוב בעוכרייך. אתגר אמיתי היה לתאר בצורה נווה-צדקית את המנות הקלאסיות של מסעדת הפועלים.

  • אודי שרבני  On יולי 5, 2006 at 6:01 pm

    זה בדיוק מה שעשיתי

    קציצות כבד עם תוספת חמאת בוטנים ורוטב ג'ינגר היא השלחה כוחנית של המבקר על המסעדת פועלים הזאת.
    היו שתי אפשרויות: או להכניס למסעדה אוכל גבוה ובכך ליצור קיצוניות יתר ש"תעזור יותר מדי" לקורא או להמציא את המנות הללו, כמנות קיימות, ובכך להשאר בנושא הביקורת כביקורת
    מסעדת פועלים מפסיקה להתקיים כמסעדת פועלים כאשר מישהו כותב עליה. אם וכאשר כותבים עליה דינה להיות "מסעדת פועלים מרכאתית.
    נראה לי שהפיסקה האחרונה ב"פיקסל" (הלינק המצורף בתגובות), תעזור

  • רקפת  On יולי 7, 2006 at 4:37 pm

    בהתחלה שקראתי חשבתי שזה סיפור אמיתי לחלוטין…. באמצע הדרך חברה שלי (שהמליצה לי על הכתבה) עידכנה אותי שזה "לא באמת" ואז הכל הפך להיות הרבה יותר מצחיק.לביקורת הבאה למה שלא תצרף ר'?

  • מילרסמיברטוואבשלום  On יולי 16, 2006 at 3:36 pm

    איך שאני מתאושש מהניתוח ני מזמין אותך לשחק כדורגל בהדר יוסף, כמו בימים הטובים

  • מת'יו את'רינגטון  On ספטמבר 15, 2006 at 11:00 pm

    נהנתי מאוד מהפרודיה על ביקורת מסעדות. תפסת את השור בקרניו…או משהו. כולל האספרסו בסוף הארוחה והערות טפשיות סגנון 'הרוטב היה יוצא נשכר אילו היה מוגש עם מעט קרם פרש', ממש רוגוב לעניים

  • יעל ישראל  On מאי 8, 2007 at 4:27 pm

    אהבתי. זה בדיוק ככה זה.

  • אודי שרבני  On מאי 9, 2007 at 1:20 pm

    תודה רקפת, מילרסמיברטואבשלום (גדול!) ,מת'יו, ויעל היקרה.

  • תמר  On אפריל 4, 2009 at 2:34 pm

    זה עתה נפתח בלוג חדש: "מי יבקר את המבקר?". אם ביקרו אתכם מבקרי אוכל ויש לכם מה להגיד (לטוב ולרע) אשמח לשמוע.

    כמו כן, בקרוב אפרסם סקר "המבקר המקצועי ביותר", תעקבו ותוכלו להשתתף.

    לצפייה בבלוג: http://cafe.themarker.com/view.php?t=966685

    בברכה
    תמר

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: