מסטיק אבטיח (מספר 38)

 
 
דוקו לייט

דוקו לייט. אלפי מפורסמים כתובים על תסריטים של דוקו לייט בלי שהם יודעים.   תפקידם הוא להיות הם עצמם עוד לפני שהוגש להם התסריט.
אלפי מפורסמים מפארים סקיצות, מקדמים סצנות, משנים ביטים בלי שהם יודעים (עדיין). ישיבות התסריט של תוכניות ה"דוקו לייט"  מלאים בגדולי אומה שאמורים להתארח אצל גדולי אומה אחרים; ההוא הפיק את ההוא, ההוא ביים את ההוא אז ההוא ישחק אצל ההוא.
דוקו לייט, זה מה הולך עכשיו.
תן לי דוקו לייט, קח רילאיטי.
אלפי מפורסמים כתובים על סקיצות בדפים A4  בלי שהם יודעים,
אלפי מפורסמים אמורים לשחק את עצמם,
אלפי מפורסמים אמורים לשחק את עצמם כפי שאנחנו מכירים אותם מבוימים.

 
מתי נישקת ספר תנ"ך?

היי, אתה! מתי נישקת ספר תנ"ך אחרי שהוא נפל?
נסה לחשוב.
מכונות הדפוס של השעתוק המכני← שיכפול ספר הספרים← רגילות הדפים← אי נישוק. (איזה יופי: "אי נישוק") או שאולי נאמנות הבפנים← נישוק.  
מתי לא זרקת לחם, או סתם הרמת אחד שראית על המדרכה?
מתי היית ילד?
ספרי התנ"ך של היום, אלה של לפני בחינות, מלאים סימניות כמו מילון אנגלי-עברי בשביל לחסוך זמן. בבית, אנשים שמים מדבקות עם שמות הספרים.
 כמה פעמים אפשר לאתחל את ABC  בשביל לדעת באמצע מבחן מה בא אחרי מה?
כמה פעמים אפשר לחזור בלב על L M N O P כי ככה הולך השיר?
הקושי עולה יותר ויותר שהספר מתקדם.   אחרי בראשיתשמותויקרא אנשים נתקעים.
 
 
ובינתיים, ברעננה

ובינתיים, ברעננה, ישנה אחת שמחכה לי. אומנם מחכה, אבל עוסקת בשלה.
עיסוקיה, או יותר נכון שיגרת עיסוקיה, מעידים על שיגרתנו; היא  בשלה, אני מבשיל.
ובינתיים, בתל אביב, ממציא דמויות  מחוף מבטחים מסומן כחוף מבטחים.
 
 
מרצה דברי הפתיחה

 המרצה שהביאו לדברי הפתיחה, היווה הוכחה ניצחת לשימושם החד פעמי של כוסות הקלקר שחילקו בכניסה; לכוסות מסוג זה לא קוראים "קל- קר" בשום שפה אחרת.
כשפתח את דבריו באנגלית רהוטה, לא חשב על האנגלית הטובה שפיו (שלב  אותו עבר  שנים אחורה),  מה גם שממילא היה נרגש מדי: האיש שיעלה לדבר אחריו הוא אחד מגיבוריו (שלב שלא יעבור אותו אף פעם).
לאחר שלוש דקות וחמישים ושמונה שניות, כשרצה לסגנן משפט מסוים לתיאור  פועלו של אותו איש העולה אחריו, חשב בקול רם ; "אֶהה", שבין מילה למילה.
אותה הברה   המסמלת חיפוש מילה בשפת אימו, סגרה עליו מכל צדדיו.  
הוא הציג את האיש במהרה וחזר לשבת.
 
 
קולאז',  אודי שרבני.

אודי שרבני.
(מתוך: "קולאז', אודי שרבני")

 
שעון העצר

באותו בר אפל, השתמש במשפט אשר קרא חודשים אחורה באותו טור שהוא עצמו כותב: עליו לגשת לבחורה ולהגיד לה "נראה לי שאני אתחיל איתך עוד רבע שעה".
הבחורה שאותה בחר אכן צחקה מאותו משפט (כמובן שהייתה יפה, הוא לא יבזבז זאת על הבנה בלבד) והסכימה לכך. הם נפרדו לשלום, היא לשאר עיסוקיה, הוא למשיכת זמן.
הוא הפעיל את שעון העצר  של מכשיר הטלפון שלו. הוא חשב להמשיך עם אותו מוטיב שהצליח,  "הנה, עברה רבע שעה", יגיד לה.
בעומס הבר היא נעלמה. כשהגיע הביתה, הבחין שנסיעתו ארכה 22 דקות, 50 שניות ו3 מאיות.

 
לעורך,

מה שכתבת חודש שעבר בדבר העורך, מכיר.
מחזק את ידך. 
 
 
 
 

*למסטיק אבטיח הקודם לחצו כאן
*לעידכונים ורשימות חדשות מהאתר שלי לחצו כאן

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אילון  On יוני 3, 2006 at 10:13 pm

    אהה
    אהבתי

  • ה  On יוני 8, 2006 at 2:29 pm

    אוף עם המסרים הסודיים האלו.
    על מה הוא כתב העורך המסתורי?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: